מנורת שבעת הקנים החרוטה על האבן הרבועה שנמצאה בשטח בית הכנסת מימי בית שני ואולי יוצרה חזה במנורה המקורית - המקור: רשות העתיקות
ראו גם
- גורל כלי בית המקדש
- מנורת המקדש - לפי הרמבם
- מראה בסיס המנורה בימי בית שני - לפי יואל פיקסלר בהרצאה בהקונגרס העולמי השישה-עשר למדעי היהדות
- בוציניהא,מנורה,קישואי,פרח - שיעור בתרגום לפרשת תרומה
- הרב מוטי אלון על מנורת המקדש
פירוש הרב הירש: V. 31 ו-32. הקביעה שהמנורה מקשה חייבת להיות עשויה רק מחלק מוצק אחד, כמו גם הכוסות, הידיות והפריחה הנדרשים, היו חיוניות רק אם היא עשויה זהב, באה זהב באה גביעים כפתורים ופרחי ( מנחות כ"ח א). עם זאת, מעולם לא הותר לעשות זאת מגרוטאות (גרוטאות), ותמיד היה צריך להיות עשוי ממתכת (דאס.) וגם שאר הרכיבים: רגל, פיר, זרועות חיוניים (דאס.). שכאשר הנסיבות אינן מאפשרות ייצור של זהב - כפי שהיה בראשית ימי שיקום המכבים - הפמוט יכול להיות עשוי גם ממתכת פחות שווה, מצוין בטקסט על ידי החזרה על התיעשה לאחר שכבר היה ועשית וגו ׳ נרמז. חזרה זו הופכת את צורת המשפט כלל ופרט וכלל ואת זהב הקודם לדוגמא, כעין הפרט: מתכת (הב). זה אמור להסביר גם את האיות החריג תיעשה. הצורה הפסיבית הופכת אפוא לגלויה גם ללא קול, מודגשת לתשומת לב מיוחדת, וכך נדרשת ייצור הפמוט "בכל הנסיבות", תֵיעָשֶה: יש להפיקו!
ירך הוא הבסיס, הרגל, קנה את הפיר. הבסיס והפיר יוצרים את המנורה האמיתית, שמשמעותה תמיד הפיר האמצעי כדי להבחין בינו לבין הזרועות הצדדיות. כך גם VV. ל"ד ול"ז ובמדבר ו, ב. - גביעים הם גביעים, כמין כוסות אלכסנדריים, כדרך הגביעים האלכסנדריים, מוארכים צרים (רש"י); כפתורים בצורת תפוח, כמין תפוחי הכרתיים, כמו תפוחי כרתים; פרחים, פרחים: כמין פרחי העמודים, כמו צורות הפרח על עמודים (מנחות דאס.). אלה היו קישוטים על הפמוט, המפורטים ב-34. גובה הפמוט היה 18 טפחים (אגרוף, רוחב יד). מיד על הבסיס היה "פרח", פרח, שממנו עלה הפיר. בסיס ופרח יחד תפסו 3 טפחי׳. אחר כך עלה הפיר 2 טפחי בלי עיטור. הטפח השישי היה מלא בגביע, ידית ותפרחת. 2 טפחי׳, ובכך ט׳ 7 ו-8, עלה שוב בצורה חלקה, הטפח ה-9 יצר כפתור, שממנו, כמו VV. 32 ו-35 מתוארים, שתי זרועות יצאו ימינה ושמאלה והתרוממו עד לגובה המנורה, הט' ה-10 התרוממת בצורה חלקה, ה-11 שוב התמלאה בכפתור, שממנו שתי זרועות שמאלה וימינה עד לגובה של המנורה כבה, הט' ה-12 שוב חלקה, ה-13 מילאה כפתור שלישי בשתי זרועות, הט' ה-14 וה-15 שוב עלו בצורה חלקה, הטפח ה-16, ה-17 וה-18 לקחה שלוש כוסות פומל ופרח. לאחר מכן נחה המנורה נר על החלק העליון של הפיר. - מהפמוט היוצר את הפיר המרכזי, יצאו משני הצדדים קנים, זרועות, כלומר שלושה זוגות, בסך הכל שש זרועות; זרועות אלו התנשאו לאותו גובה של הפיר המרכזי, כך שמעל שבע מנורות בערו בקו מקביל.
ישעיהו הנביא מתאר את תפקידי זרועות המנורה : ישעיהו י״א (א) וְיָצָ֥א חֹ֖טֶר מִגֵּ֣זַע יִשָׁ֑י וְנֵ֖צֶר מִשׇּׁרָשָׁ֥יו יִפְרֶֽה׃ (ב) וְנָחָ֥ה עָלָ֖יו ר֣וּחַ יְהֹוָ֑ה ר֧וּחַ חׇכְמָ֣ה וּבִינָ֗ה ר֤וּחַ עֵצָה֙ וּגְבוּרָ֔ה ר֥וּחַ דַּ֖עַת וְיִרְאַ֥ת יְהֹוָֽה׃
דגם המנורה שנעשה על ידי מכון המקדש כשעוד הוצג בקארדו בירושלים, כיום הוא נמצא במדרגות היורדות להכותל המערבי מהעיר העתיקה - צילם אריאלי
מנורה בחצר יד יצחק בן צבי
דר' יואל רפל הירחון צידה לדרך כתב על המנורה כסמל יהודי
במרוצת השנים ליוותה המנורה את עם-ישראל בצאתו לגלות ובחזרתו ממנה, בשיעבודו לכובשים זרים ובעת שכונן את מדינתו העצמאית. המנורה המאירה הפכה לסמל חזותי של תולדות עם-ישראל, סמל אובדן החירות וסמל הגאולה והעצמאות לעתיד. זוהי ככל הנראה, משמעותו של המדרש (ילקוט שמעוני,ישעיהו ס,רמז תצט)על הפסוק מספר ישעיהו (ס,א) "קומי עורי כי בא אורך"… "אמר רבי יוחנן: אמרו ישראל לפני הקדוש-ברוך-הוא: עשינו לך מנורה בימי משה – וכבתה; בימי שלמה – וכבתה; מכאן ואילך אין אנו ממתינים אלא לאורך." משמע, הגאולה העתידה תתבטא בחידוש המנורה והדלקת שבעת נרותיה.
התיאורים האומנותיים של מנורת המקדש העדויות הארכיאולוגיות מירושלים[]
==https://youtu.be/LowIc6Tf0Pk
ארבעת הדגמים החשובים
"הקשת במקומה עומדת"[]
המטבע מימי מתתיהו אנטיגונוס ממאמרו של איתמר עצמון בירחון סגולה
הרב ישראל אריאל כתב במוסף השבת של מקור ראשון מיום כ"ז כסלו תשס"ח על מנורת המקדש. לדעתו, כתב ידו של הרמב"ם ערער על המסורת לפיה קני המנורה במקדש היו מעוגלים. המסורת והארכיאולוגיה מצדדים חד-משמעית בעמדה המעוגלת וכן גם האנלוגיה לגרמי השמים. הרב הביא את העדויות הבאות:
- ציור קדום שנמצא על המטבע שהוטבע בימי מתתיהו אנטיגונוס השני, אחרון מלכי החשמונאים.
על אחד המטבעות ניתן לזהות סמלים הלקוחים מעולם המקדש: מנורת שבעת הקנים ושולחן, שאולי הוא שולחן לחם הפנים. המטבעות הופקו מחומר מתכתי זול (נחושת ועופרת), מה שמלמד, כנראה, על מצב כלכלי די רעוע בתקופתו של מתתיהו אנטיגונוס.
- שברי טיח מציור קיר שנמצא בחפירות הרובע היהודי
- המנורה שנמצא בקרב יסון ברחביה. כך כתוב במאמר:"על פני אחד הקירות נמצאו חריתות של חמש מנורות בנות שבעת הקנים...הקנים עשויים בצורה מעוגלת"
סמל המדינה שרשיו בטבע הארץ ובמורשת ישראל[]
מקור התמונה: אתר נאות קדומים
אתר נאות קדומים הביא את מאמרו של נגה הראובני סמל המדינה שרשיו בטבע הארץ ובמורשת ישראל וכך הוא כתב:"בתיאור מפורט זה של מנורת המשכן בולט השימוש הרב במונחים מעולם הצומח: קנים, גביעים, פרחים, גביעים משוקדים. מונחים אלה, החוזרים ונשנים בתיאור המנורה, עוררו את ד"ר אפרים וחנה הראובני ז"ל לחפש בשדות הארץ ולבקש את הצמחים, שדמותם משתקפת בתיאור זה של המנורה.
מחקר זה אכן העלה, כי אמנם יש בארץ צמחי בושם ממינים שונים, שיש בדמותם ובהסתעפותם להדגים את פסוקי- תיאור המנורה אשר בספר שמות. צמחים אלה נמנים ברובם על הסוג Salvia, המכונה בספרות הבוטאנית בארץ בשם "מרווה", כשמו הסורי של הצמח. אפרים הראובני שיער, כי מקורו של שם סורי זה הוא בשם העברי מוריה, כשמה של "אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה", אשר אליה נקרא אברהם לעקדת יצחק (בראשית כב, 2), הוא המקום אשר נודע לאחר מכן בשם "הַר הַמּוֹרִיָּה", בו בנה שלמה את בית המקדש (דברי הימים ב ג, 1).
לקריאת המאמר כולו הקש בקישור לעיל
מרווה כרתית[]
צילם:אבינעם דנין המקור ראו גם סיפורי צמחים על פרח זה
רפאל מלכא מרחיב בנושא זה במוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות לפרשת תרומה תשע"ב של מקור ראשון תחת הנושא :"כפתור ופרח". במסכת מנחות נאמר:"כפתורים למה הן דומין כמין תפוחי הכרתיים" (כ"ח,ב') רש"י מבאר :"תפוחי הכרתיים - מקום". מלכא סיפר כי ראובני פנה למוזיאון הלאומי בכרתים והם שלחו לו ציור של צמח הנקר "מרוה כרתית". על המרווה יש גידולים הנראים כמין תפוחים הנאכלים עד היום בעודן ירוקים.
הגידולים האלה אינם פירות אלו הם עפצים הנוצרים עקב עקיצה של צרעה זעירה. היא מטילה ביצים בגבעול והוא מתנפח ואולי מתאים לתיאור שהמנורה עשויה "מקשה אחת". רש"י פירש בפרשת תרומה:"כפתריה: כמין תפוחים עגולין סביב, בולטין סביבות הקנה האמצעי, כדרך שעושין למנורות שלפני השרים וקורין להם פומיל"ש בלעז [כפתורים], ומנין שלהם כתוב בפרשה, כמה כפתורים בולטין ממנה, וכמה חלק בין כפתור לכפתור.
לסיכום הוא הציג את את הצעתו של ראובני לגבי הזהות של המנורה למרווה משולשת - גם עליה מתפתחים עפצים דמויי תפוח אך לא ידועים כמו במרווה הכרתית(ראו לעיל)
המנורה בויקיפדיה[]
- המקורמנורת_המקדש
(הועתק מהויקיפדיה העברית)
סמל המנורה על בול משנת 1955
מנורת שבעת הקנים היא מנורת זהב, שהייתה מוצבת בבית המקדש היהודי. ברבות הימים הפכה להיות סמל ליהדות, וכיום היא הסמל הרשמי של מדינת ישראל, המוסד, תנועת בית"ר, התנועה לאיכות השלטון, ארגונים יהודיים רבים, ובתי כנסת.
המנורה במקרא[]
המנורה שנעשתה על ידי מכון המקדש מוצגת בקארדו בירושלים (כיום - במדרגות היורדות מהרובע היהודי לכותל המערבי)
צורתה של המנורה מתוארת בספר שמות (כה, לא-מ). שם מתואר כי המנורה כולה צריכה להיות מקשה אחת של זהב טהור שמשקלו כיכר, ובה יש עמוד מרכזי ממנו יוצאים ששה קנים, שלשה לכל צד. המנורה מעוטרת בגביעים, כפתורים ופרחים בכל אחד משבעת הקנים שבה. על פי המסורת מעשה המנורה הוראה למשה רבנו בהר סיני, בצורת מנורת אש, ועל פי צורה זו, ידע להכין את צורתה. התייחסות נוספת במקרא למנורה מופיעה בספר במדבר (במ' ח,ב-ד). ושם מסופר על המנורה לאחר שנעשתה כפי המראה שניתן למשה בהר סיני, ועל אהרן הכהן שנתמנה להדליק את המנורה שהוצבה באוהל מועד שבמשכן והאירה את המשכן.
לפי ספר מלכים א' (פרק ז) הציב שלמה המלך בבית המקדש הראשון עשר מנורות כדוגמת המנורה שהכין משה. יש הסוברים שאת המנורה המקורית גנז במקום לא ידוע, והמנורה שהוגלתה איננה המנורה המקורית.
המנורה נזכרת גם בחזונו של זכריה (ד, א-יד) בחזון זה הוא רואה את מנורת שבעת הקנים ושני עצי זיתים משני צדדיה. המנורה של זכריה שונה מזו שהייתה בבית המקדש, משום שהייתה בראשה "גולה", כלומר כלי קיבול לשמן, שממנה יצאו 7 הקנים. כאשר זכריה שאל את המלאך לפשר מראה המנורה, הסביר לו המלאך שזהו סימן וחיזוק לזרובבל לפעול לשיבת ציון מממלכת פרס ולבנין בית המקדש השני, שלא יעשה בחיל או בכוח אלא ברוחו של ה'. ושני עצי הזיתים הם "שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ" ולפי הפרשנים מסמלים את מוסדות הכהונה והמלוכה הנמשחים בשמן זית. (המנורה הנזכרת בחזון זה היוותה דגם לסימלה של מדינת ישראל, בעיצובם של האחים גבריאל ומקסים שמיר). הפטרה זו של חזון זכריה נקראת בשבת חנוכה.
המנורה בבית שני[]
מנורת בית המקדש בתבליט על שער טיטוס
בזמן מלחמת החשמונאים נשדדה המנורה מבית המקדש, ובעת חידוש המקדש יצרו מנורה משיפודי מתכת. בתקופה מאוחרת יותר נבנתה מנורה חדשה מזהב.
אחרון המלכים החשמונאים, מתתיה אנטיגונוס, שקדם להורדוס, במחצית המאה הראשונה לפני הספירה, הטביע את סמל המנורה על מטבעות ברונזה (על פי מטבעות אלו הוטבעה המנורה על המטבע של עשר אגורות). תבליטים של מנורת שבעת הקנים נמצאו באתרי ארכאולוגיה ישראליים שונים. בין היתר במערות קבורה בבית שערים מתקופת המשנה ובבתי כנסת עתיקים רבים כמו בית אלפא, יהודיה, יריחו, ציפורי, מעון ומעוז חיים.
הרישום המפורסם והמפורט ביותר של המנורה נמצא כתבליט על גבי שער טיטוס, ובו תיאור של חיילים יהודים שבויים הנושאים את המנורה לרומא, לאחר כיבוש ממלכת יהודה.
דגם המנורה בבית כנסת מימי בית שני נחשף בסמוך לכנרת[]
ראו לעיל צילום יותר ברור
דליה מזורי בכתבה ב"מעריב" כתבה:
בית כנסת מהקדומים בעולם נחשף לאחרונה בחפירות של רשות העתיקות במגדל. במרכזו של בית הכנסת, שמתוארך לימי בית שני, נמצאת בן שעליה חרוטה מנורת שבעת קנים מיוחדת במינה, כיוון שזו הפעם הראשונה בה נחשף עיטור של מנורה מימי בית המקדש.
האבן בבית הכנסת במגדל צילום: רשות העתיקות
בית הכנסת מתוארך לשנים שבין 50 לפני הספירה, ועד 100 לספירת הנוצרים. בצמוד לקירות האולם המרכזי שלו נמצאו ספסלי אבן ששימשו כמושבים לבאי בית הכנסת. רצפת האולם עשויה פסיפס וקירותיו טוייחו בטיח צבעוני (פרסקו).
באולם נחשפה גם אבן רבועה מעוטרת בתבליטים בארבעת צדדיה ובחלקה העליון. על האבן חקוקה מנורת שבעת קנים העומדת על רגל, שבסיסה משולש ומשני צדדיה אמפורות קנקנים).
בית הכנסת שנחשף מצטרף לששה בתי כנסת בלבד, המוכרים בעולם, מתקופת בית שני. לדברי מנהלת החפירה, דינה אבשלום רוגני מרשות העתיקות, מדובר בממצא מרגש ויחידי במינו, כיוון שזו הפעם הראשונה בה נחשף עיטור מנורה מהימים בהם בית המקדש עוד עמד על תילו. ראה במו עיניו
החוקרים מספרים כי מדובר במנורה הראשונה שמתגלה בהקשר יהודי, מימי בית שני - ראשית התקופה הרומית. לטענתם, החריטה שמופיעה על האבן נעשתה על ידי אמן שראה במו עיניו את מנורת שבעת הקנים בבית המקדש בירושלים.
מבנה בית הכנסת נמצא במגדל (מגדלא בארמית), שמוזכרת במקורות היהודיים. במרד הגדול תפסה מגדל מקום חשוב, ולמעשה היתה בסיסו העיקרי של יוסף בן מתתיהו, מפקד המרד בגליל. מגדל המשיכה להתנגד לרומאים גם לאחר כניעת הגליל וכניעתה של טבריה.
- תחריט המנורה, בשיפולי משטח עשוי אבן, בבית כנסת מלפני כאלפיים שנה, כפי שנתגלה בספטמבר 2009.
- עוד פרטים ידיעות רשות העתיקות
צורת המנורה[]
שרטוט המנורה בכתב יד הרמב"ם
בקבלה היו שניסו להסביר את שבעת קני המנורה כמסמלים את שבע ה"ספירות" התחתונות. הסבר אחר היה ששבעת הקנים מסמלים את שבעת ימי השבוע, כאשר הקנה האמצעי מסמל את השבת, כאשר מכל צד ישנם שלושה ימי חול.
חז"ל מספרים שגובה המנורה היה 18 טפחים (133-173 ס"מ). נתון זה בעייתי אם מניחים שמשקלה של המנורה היה כיכר זהב (42.5 ק"ג) כמתואר במקרא, מאחר שככל הידוע לנו, מבחינה טכנית לא ניתן לבנות מנורה כה גדולה מכמות כה מעטה של זהב.
קיים ויכוח בעניין צורת קני המנורה. הרמב"ם צייר את המנורה כשקניה אלכסוניים ולא מעוגלים. זוהי גם שיטתו של רש"י בפירושו לשמות: "וששה קנים יוצאים מצדיה, לכאן ולכאן באלכסון נמשכים ועולים". אך במנורה המופיעה בתבליט בשער טיטוס, וכן בכל ציורי המנורה המופיעים בעשרות אתרים ארכאולוגיים ועל גבי מטבעות חשמונאיים, מצוירת מנורה בעלת קנים מעוגלים. מרבית העוסקים בעניין מניחים כי הרמב"ם לא התכוון לתאר את צורת הקנים ואף לא היה לו את הידע לצורך כך. אולם בנו של הרמב"ם, רבי אברהם, העיד בחיבורו כי אביו אכן התכוון לתאר את צורת הקנים: "ששה קנים... נמשכים בגופה של מנורה לצד ראשה ביושר, כמו שצייר אותה אבא מרי, לא בעיגול כמו שצייר אותה זולתו".
ראו ערך מורחב: מנורת המקדש - לפי הרמבם
הרבי מליובאוויטש טען כי צורת המנורה אותה צייר הרמב"ם היא הנכונה, וזו המצוירת בשער טיטוס אינה אמורה כלל לייצג את מנורת בית המקדש, אלא מנורה אחרת, דומה. הוא ביסס את הנחתו על אי ההתאמות בין צורת המנורה המקובלת במסורת היהודית ובין זו המצוירת בשער טיטוס: לאחרונה יש בסיס רחב, בלי רגלים, בעוד על־פי המסורת היו למנורת המקדש רגלים (מנחות כח, ב). כמו כן, על בסיס המנורה שבשער טיטוס מצוירים דרקונים, שהם סמלי עבודה זרה ביהדות ואסורים לציור.
יש לציין שלבעיה זו ניתנו מספר הסברים. האחד גורס כי רגלי המנורה נפגעו, והרומאים חיברו אותה לבסיס של מנורה רומאית. הצעה אחרת גורסת כי בתקופת הורדוס נוספו הסמלים הפגאניים למנורה.
דגם של המנורה נבנה בשנים האחרונות על ידי מכון המקדש בירושלים, על פי המקורות ההלכתיים וההיסטוריים, והוצגה עד דצמבר 2007 בקרדו בירושלים. אך מנורה זו אינה עשויה מזהב טהור בלבד, אלא מברונזה המצופה בזהב. בנוסף, מנורה זו נבנתה לפי שיעור האמה לפי הדעות המרביות (58 ס"מ) בעוד שנושא זה נתון לוויכוח. החל מדצמבר 2007 המנורה הנ"ל מוצגת בירידה לרחבת הכותל, במעלות יהודה הלוי.
"מחפשים בנרות את מנורת המקדש"[]
כתבתו של ארנון סגל ב"מקור ראשון הזז את הסרגל עם העכבר ותוכל לקרוא את המאמר במלואו
הזז את הסרגל עם העכבר ותוכל לקרוא את המאמר במלואו
ראו גם[]
- כלי בית המקדש
- מצוות הדלקת נרות
- סמל מדינת ישראל
- מנורת הכנסת
- חנוכייה
קישורים חיצוניים[]
המנורה - מאמרו של אורי כהן[]
עמוד ראשון
עמוד שני
עמוד שלישי