חוות דעת ביניים על מאחזים בלתי מורשים הוגשה לראש הממשלה אריק שרון על ידי עורך דין טליה ששון[1]. הדו"ח כולל 12 פרקים ב-343 עמודים. בסיכומי הפרקים ובפרק האחרון מובאות ההמלצות.
במסגרת הדו"ח התבקשה בדיקה של הנושאים הבאים:
- מיקון המאחזים, תיאורם, גודלם ומועד הקמתם.
- דרך הקמתם.
- הרשויות השונות - ציבוריות ואחרות - המעורבות בהקמתם, הרחבתם ןתחזוקתם השוטפת.
וכן התבקשה חוות דעת לגבי הצעדים המשפטיים הנדרשים להפסקת "תופעת המאחזים" ופינויים, כולל נקיטת צעדים משפטיים. הדו"ח הוגש לממשלה, אשר הקימה ועדת שרים מיוחדת ליישומו. בהחלטה נקבע כי
|
ישראל מחוייבת ל"מפת הדרכים" כפי שאושרה בהחלטת הממשלה מס. 292 מיום 25.5.2003 . בשלב הראשון של "מפת הדרכים" נקבע, כי על ישראל לפרק את המאחזים הבלתי-מורשים שהוקמו מאז חודש מרס 2001 , ממשלת ישראל תעמוד בהתחייבות זו. | 
|
| – החלטת ממשלה מיום 12 מרץ 2005 | ||
עד כה, הצעדים שננקטו היו הפסקת כל מימון ממשלתי לבניית התשתיות למאחזים.
חוות הדעת התקבלה בבקורת על ידי הגורמים אשר היו אחראיים להקמת המאחזים, אשר טענו כי המאחזים הוקמו בשיתוף פעולה עם רשויות המדינה ובמימונה.
הרקע להקמת המאחזים[]
רובם של המאחזים הוקמו לאחר שממשלת יצחק רבין, בשנת 1993 הכריזה הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון. יוזמי הבנייה בקשו בכך לבטא את העובדה כי את מפעל ההתנחלות לא ניתן לעצור. בפועל, כבר החל מראשית שנות התשעים ואילך לא התקבלה החלטה על הקמת יישוב חדש או הרחבת שכונה של יישוב ותיק. וכך בשל מצבה הבינלאומי של ישראל, מפעל אשר בעבר זכה לעידוד, נאלץ לשנות את פניו. ששון מצאה כי ההכרזה על הקפאת הבנייה , לא באה לידי ביטוי בהפסקה מלאה של פעילות הרשויות הציבוריות, בתהליך ההתיישבות של יהודה ושומרון.
היא לא הצליחה לבדוק כמה מאחזים הוקמו [2] . הסיבה לכך הייתה שהמינהל האזרחי לא מסר לה את הנתונים [3]. לדעתה, פיתוח המאחזים נמשך מידי "יום ביומו". משאר גורמים ציבוריים היא הצליחה לקבל נתונים. בחוות הדעת היא לא מביא את תגובת המועצות האזוריות , האחריות על הקמת המאחזים, על הממצאים. היא לא הספיקה לשוחח עימם.
טענה מרכזית המובאת בדו"ח היא כי מאחזים רבים הוקמו על אדמות שאינם קרקעות מדינה ושייכות לתושבים פלסטיניים. אמנם היא מצאה כי חלק מהקרקעות האלה הוקצבו להתיישבות יהודית על ידי המינהל האזרחי (כנראה בטעות). וכך , בניגוד למדיניות הממשלה, עלולה להיות פגיעה בזכות הקניין של האדם הפרטי.
לאור ממצאי הדו"ח יש לשנות באופן יסודי את תפקודיה של החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית שהייתה האחראיים על הקמת היישובים ביו"ש: התנחלויות ומאחזים. בדיקת התשלומים שביצע משרד השיכון אעלה כי הוא שילם עבור המאחזים 72 מיליון ש"ח בין השנים 2000 עד 2004 [4], אך אלה לא כל הסכומים.
מסקנתה של טליה ששון הייתה כי : "נראה על כן כי הפרת החוק הפכה ממוסדת ומוסדית ... ובוצעה על ידי רשויות מדינה מסויימות, רשויות ציבוריות, מועצות אזוריות ומתנחלים, הכל תוך הצגת מראית עין כאילו יש כאן מערכת מוסדית מסודרת הפועלת כחוק... המסר היה שמדובר במעשה ציוני ולכן יפה לו העלמת עין, הקריצה והמוסר הכפול [5] ". היא ממליצה על הגברת מערכת אכיפת החוק.
הרקע הנורמטיבי להקמת יישובים[]
הקמת יישוב ישראלי או הרחבת יישוב קיים יש לו היבטים אחדים:
- היבט מדיני - החלטת ממשלה. ומאז 1992 לא נמצא כי התקבלה החלטה אחת על כך.
- היבט קרקעי - קיימות זכויות כדין, כלומר האדמות נרכשו על ידי יהודים או הוכרזו כאדמות מדינה.
- היבט מוניציפאלי - היישוב הוא בתחום שיפוט של רשות מקומית.
- היבט תכנוני - קיימת תוכנית בניין ערים מפורטת, לפיה ניתן להוציא היתר בנייה
"ארבעת התנאים לעיל הם תנאים מצטברים. בהעדרו של תנאי אחד - הישוב אינו חוקי [6]
בשנת 1992, הממשלה החליטה ש"ביצוען של החלטות ממשלות קודמות בדבר ישובים שטרם מומשו יהא טעון אישור מחדש על ידי הממשלה". ההחלטה בתוקף עד היום [7]. החלטה נוספת הייתה להפסיק את הבנייה במקומות , המופיעים ברשימה והמרת מענקי מקום בהלוואות. אושרה בניה פרטית למגורים בתחומי היושבים, על יסוד תוכניות מתאר ובלבד "שהתשתית והבניה לא תהיינה כרוכות בהוצאה מתקציב המדינה" [8]. צו של אלוף פיקוד מרכז הורה על הפסקת הליכי תכנון בניה באזור.
בשנת 1996, ממשלת בנימין נתניהו ביטלה את הקפאת הבניה. אך קבעה הגבלות ממשיות על הבניה כך שכל שלב מעשי - לאורך ציר זמן - ידרש אישור של הרשויות. בשנת 1999 חלה הפשרה ונקבע כי : "הרחבה של ישוב...אינה טעונה החלטה של הממשלה" [9]. טליה ששון מדגישה כי לאחר מרץ 1999 חל שינוי נוסף וגם אם השכונה היא ברצף טריטוריאלי, יש צורך אישור שר הבטחון והוא צריכה להיות על דעת ראש הממשלה. היא ממליצה לבטל החלטה זו כך שגם הרחבת ישןב קיים תהיה טעונה אישור ממשלה.
בשאלת ההיבט הקרקעי, מנהל לשכת התכנון במינהל האזרחי מסר כי יש "אי דיוקים חמורים" בין ההכרזות על אדמות מדינה לבין סימני ההכרזות על המפות [10]. חלק מהם נובעים מטכניקות ישנות של ביצוע צילומי אויר. בעקבות בדיקה בשטח, לפי דרישת הממשל של ארצות הברית , "מתגלית תמונת מצב בעייתית".
מעורבות רשויות המדינה בהקמת המאחזים[]
בית כנסת בקרוון המאחז
מגדל מים במאחז
הפרקים המרכזיים בדו"ח הם , הפרקים השישי עד התשיעי, הדנים במעורבות רשויות המדינה בהקמת המאחזים. המסקנה היא שהרשויות ציבוריות וגופי מדינה סייעו בהקמת הישובים , לכאורה, תוך הפרת חוק. חלק מהממצאים אמורים לעבור לידי פרקליטות המדינה. דו"ח הביניים עוסק רק בשלושה גופים:
- משרד הבינוי והשיכון באמצעות המינהל לבניה כפרית, אשר עסוקו התמקד בהקמת ישובים חדשים ביו"ש והרחבת קיימים. בנושא זה מצוטט דו"ח מבקר המדינה [11] , לפיו במשך שנתיים וחצי נתמנו 77 חוזים לבניה ולפיתוח ב-33 מקומות ביו"ש . מקומות, אשר לפי נתוני המינהל האזרחי, העבודות בהם נעשו שלא כחוק. בעקבות זאת היועץ המשפטי לממשלה הורה באפריל 2004 "לעצור" העברת כספים ליו"ש. מנהל משרד השיכון באותה תקופה הגיב לדברים המוצגים בדו"ח בטעהב שאין לו זמן לכך [12].
מנהלת המינהל לבניה כפרית טענה כי יש החלטה ממשלתית על הקמת המאחזים ולכן היא סייעה בבנית התשתיות: חשמל, מים וביוב וכן בבנית מבנים , כולל מבני ציבור . אחת ההמלצות של הועדה היא שמשרד השיכון יקים מאגר נתונים כדי שלו יממן בנייה במקומות שאין רשיון לכך. הדו"ח עוסק גם במימון קניית 400 קרוונים עבור המועצות האזוריות ביש"ע, אשר 90 מהם הגיעו חמאחזים. [13].
- משרד הבטחון בכלל זה המינהל האזרחי והעוזר שר הבטחון לעניני התיישבות. בתחום זה הדו"ח הוא חלקי וחוות הדעת אינה מבוססת על איסוף מלא של הנתונים. הקשר העיקרי של המאחזים עם המינהל היו בתחום הקרקעות. "הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש במינהל האזרחי" - תפקיד המקביל למינהל מקרקעי ישראל הוא האחראי על הקצאת הקרקעות ביו"ש. חוות הדעת מצויינת כי היו ליקויים בתחום הסימונים של תחומי הקרקעות על המפות. שר הבטחון סבר כי הקמת הצוות החדש , "צוות קו כחול" , שתפקידו יהיה למנוע טעויות מסוג זה [14]. ההמלצה היא לבדוק את ההקצאות שנעשו בעבר. רכישת קרקעות על ידי פרטיים ייעשו רק לאחר הסכמת שר הבטחון בכתב והוא לא יהיה רשאיל האציל סמכות זאת לזולתו. בנושא חיבור חשמל למאחזים יש לבצע אותו רק אם המאחז הוא מורשה, גם אם התאורה היא "מרכיב בטחון" . לדעת ששון, אם יש בעייה בטחונית יש לפנות את המאחז [15]. דיון מקביל נעשה לגבי אספקת המים: חיבורי מקורות אינם תקינים.
"שינוע הקרוונים" בדרכי יהודה ושומרון מבוצע ללא הרישוי הנדרש. בפרק מיוחד היא מתיחסת ל"עוזר שר הביטחון להתיישבות", אשר הורה על בניית "מרכיבי בטחון" במאחזים. לטענתו כל עוד גרים שם "אנשים חיים" יש לספק להם בטחון [16]. ההמלצה הייתה לבטל את התקן או למנות אדם" חסר פניות ומחוייבות לסקטור אחד" .
- החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית שגם היא רשות ציבורית - הקימה מאחזים ללא תוכנית בניה בת תוקף וללא אישור סופי של הממונה על הרכוש הממשלתי ביו"ש. תגובת החטיבה היתה "כי כך מקימה החטיבה, באופן שיגרתי יישובים, גם בישראל". החטיבה טענה שהגורמים הממשלתיים שיתפו עימה פעולה ו"זוהי ההרשאה" [17] לגבי 80 מאחזים ישנה חתימת שר הבטחון או ראש המינהל האזרחי לקידום הליכי התכנון, בזה היא ראתה אישור של הדרג המדיני להקמתם. ההמלצה היא לבטל את "כל ההקצאות עליהן הוקמו מאחזים בלתי מורשים ולהחזיר את הקרקע לממונה".[18]
אכיפת החוק[]
בשני הפרקים האחרונים לדו"ח בא לידי ביטוי נסיונה הקודם של טליה ששון בפרקליטות המדינה. בתקופה שקדמה לחיבור הדו"ח היא עמדה בראש המחלקה לתפקידים מיוחדים, שעיסוקה הוא אכיפת החוק ביו"ש. היא כותבת כי לאור "היכרותי רבת השנים" היא מסכמת כי האכיפה לוקה באופן יסודי [19]. היא מונה לכך שלוש סיבות: רשויות ציבוריות וגופי מדינה מעורבים בהקמת המאחזים שלא כדין, אכיפת החוק היא בלתי אפקטיבית והעדר חקיקה מתאימה וכלים משפטיים אפקטיביים.
לדעתה הקמת מאחזים בלתי מורשים כרוכה בביצוע עבירות פליליות. הטיפול המשפטי במקרים אלה יכול להיות משני סוגים:
- פלילי, של פתיחת תיק פלילי וחקירה, גיבוש כתב אישום והעמדה לדין. ברם, הטיפול הפלילי התברר כבעייתי שכן, בניה ללא היתר אינה בגדר עבירה פלילית ביו"ש. בנוסף לכך, הוכחת הזכויות בקרקע הנעשית על ידי המינהל האזרחי לוקחת זמן רב. יתר על כן, חלק נכבד ממעשי הפרת החוק בשטחים נעשים על ידי רשויות מדינה, רשויות ציבוריות ועובדי מדינה, משטרת ישראל עומדת מולם חסרת אונים.
- מנהלי על ידי צה"ל והמינהל האזרחי, לסילוק הקרוון הפולש או הבניה הבלתי חוקית או פנוי המאחז וכו'. הטיפול במישור המנהלי כפוף להחלטה על נקיטת צעדים על ידי הדרג המדיני או ישירות שר הבטחון. ההחלטות אלה מתקבלות בקצב שאינו עומד בדרישות.
הדרג המדיני אינו מספק חקיקה מתאימה, שאמורה לאפשר אכיפת חוק בשטחים. משרד השיכון והחטיבה להתיישבות מסייות לחלק מתפיסות הקרקע והבניה שלא כדין. יוצא מכאן, אליבא דששון, שמדינת ישראל מממנת, לפחות חלק מהקמת המאחזים הבלתי חוקיים. המינהל האזרחי מעלים עין זה שנים מהרחבות של שכונות שלמות בסמוך ושלא בסמוך ליישובים, ללא תוכנית מפורטת כדין ולא מקיים פיקוח על הבניה. המסקנה לעיני כל היא שתפיסת הקרקעות להקמת מאחזים, והקמתם, על אף שאינם חוקיים – וזאת יודעים הכול - הם מעשים חיוביים, ולכל הפחות –אינם נוראיים - אין זו עבירה "רגילה".
צה"ל, הגם שלא ברצונו, נגרר לתת למעשה ההתנחלות הבלתי חוקית בעצם נוכחותו במקום ובהגנה שהוא מספק הוא קובע עובדות בשטח, יחד עם מפרי החוק עצמם. חיילי צה"ל אינם רואים, כחלק אינטגראלי מתפקידם, אכיפת החוק על מתנחלים . והיא מסכמת שחיילי צה"ל אינם מעוניינים להיות שוטרים ועוד יותר מכך אינם מעוניינים ליטול חלק בעימות בין המתנחלים לבין הפלסטינים על קרקעות ושליטה בשטח. וכאשר יש טרור בשטח: קודם מטפלים בטרור ורק אחר כך באירועים אחרים. מפקד בכיר מצוטט על ידה כאומר: ""רוח המפקד" היא "שהמתנחלים עושים מעשה ציוני, ולכן אין להסתכל עליהם דרך הפריזמה החוקית" [20].
משטרת ישראל באמצעות מחוז ש"י נאלצת להתמודד עם אוכלוסייה שחלקה הקטן רואה בה נציגים של "שלטון זר" כמעט. לשוטרים אין מידע בנושאים הקשורים לאיתור זכויות בקרקע. לשם העמדה לדין בעבירה של הסגת גבול פלילית, יש צורך להוכיח מי המחזיק, או הבעלים של קרקע. כאמור - רוב הקרקעות לא עברו הליך של הסדר מקרקעין כך שיש קושי לגבי הוכחת הבעלות. גם הוכחת חזקה בקרקע היא בעייתית. בנוסף לכך האוכלוסייה הפלסטינית, אינה מזדרזת לשתף פעולה עם המשטרה בנוגע לביצוע עבירות, ונמנעת לעיתים קרובות מהגשת תלונה על מעשי עבירה. התוצאה היא שקיים קושי חמור בהשגת ראיות.
רפורמה משפטית[]
המסקנה העולה מדו"ח הביניים שיש לבצע רפורמה משפטית מקיפה. והיא כוללת את התחומים הבאים בשני תחומים: חקיקה בכנסת ורפורמה בתחיקת הבטחון.
הכנסת מתבקשת לאשר כי ניתן יהיה להעמיד ישראלי לדין בישראל בעבירות שאין להן מקבילה בישראל, כמו איסור הובלת קרוונים בכבישים.
המינהל האזרחי צריך לייזום תחיקה בכל בדבר מבנים בלתי מורשים, פינוי יבילים (מבנים לסוגיהם) ששונעו בעבירה לאחר שהוצבו בשטח, קביעת בניה ללא היתר כעבירה , תיקון צו בדבר אישור הליכי תכנון ובניהו ותיקון צו בדבר סילוק פולשים.
בסיכום היא מפרטת את הסעיפים החקיקה הטיעונים שינוי. למרות שהיא סבורה , שגם היום , אין עילה משפטית לאי פינוי המאחזים הבלתי מורשים [21].
המלצות[]
הדו"ח מסתיים בשורה ארוכה של המלצות אשר הוגשו לראש הממשלה אריק שרון. ההמלצות ממויינות כדלקמן: המלצות ארגוניות , שינוי החלטות ממשלה קיימות וקבלת החלטות ממשלה חדשות, מתן הוראות מנהליות לרשויות המדינה בקשר להקמת מאחזים בלתי מורשים, הצעות חקיקה בכנסת , רפורמה בתחיקת הביטחון והמלצות ליועץ המשפטי לממשלה. על מימושם מונתה ועדת שרים מיוחדת.
בהמלצות הארגוניות היא מציעה הקמת יחידה חדשה: מנהלת מתאמת ומנחה בנוגע למאחזים. בידי היחידה צריכה להיות מרוכזת מלוא האינפורמציה בדבר נתוני הבניה הישראלית באיו"ש כולל תצלומי אוויר מעודכנים, מידע מלא על תוכניות מאושרות ולא מאושרות, הזכויות בקרקעות, מידע על ההתחייבויות שנעשו לגבי הקרקעות שהוקצו, ועוד. הגוף המנחה והמתאם צריך שיהיה כפוף לראש הממשלה, ומתואם עם שר הביטחון.
החלטת הממשלה צריכה להשתנות כך שהקמת יישוב חדש או הרחבת בניה של יישוב קיים שהוקם בעבר טעונה החלטת חדשה של ממשלה. גם הרחבת תחום שיפוט של רשות מקומית תהיה טעונה. לא תבוצע כל הרחבה ליד או בסמוך למבנים קיימים ללא אישור. לא תנתן כל הרשאה לתכנון ללא אישור הדרג המדיני.
בסיום הדו"ח היא מציגה שורה של הנחיות לראש הממשלה לפיהן עליו להורות לשר הבטחון לחדול מביצוע פעולות מסויימות [22]: הקצאת קרקעות, לבצע בדיקה פרטנית לכל בקשה ודרישה לאישור בכתב מראש המינהל האזרחי שכל הבדיקות בוצעו.
היא משלימה את הדו"ח ברשימת של נושא תפקידים שיש להביא לידיעת היועץ המשפטי את מעשיהם בהקשר למאחזים [23].
קישורים חיצוניים[]
הערות שוליים[]
- ↑ לפי הפתיח לדוח
- ↑ פרק חמישי לדו"ח, על המאחזים הבלתי חוקיים מנסה לסכם את המידע שהגיע אליה
- ↑ עמוד 21
- ↑ עמוד 30
- ↑ עמוד 45
- ↑ עמוד 56
- ↑ מועד כתיבת הדו"ח 2005 וכנראה עד 2008
- ↑ עמוד 63
- ↑ עמוד 66
- ↑ עמוד 81
- ↑ דו"ח מסקר המדינה 54 ב 2003
- ↑ עמוד 144
- ↑ עמוד 165
- ↑ עמוד 179
- ↑ עמוד 208
- ↑ עמוד 236
- ↑ עמוד 126
- ↑ עמוד 137
- ↑ עמוד 253
- ↑ עמוד 261
- ↑ עמוד 292
- ↑ עמוד 331
- ↑ עמוד 339