המשכן

Osnis degem hamiscan 2011-1

דגם של משכן העדות יצירתו של מיכאל אוסניס מכרמי הלוי בקדומים

מודל המשכן - הוכן על ידי: מיכאל אוסניס מקדומים

מודל המשכן - הוכן על ידי: מיכאל אוסניס מקדומים

• עוד תמונות מויקישיתוף

משכן אוהל מועד הוא מקום מנוחה, וביחוד מקום השכינה, אהל מועד לארון העדות, אשר הקים משה רבינו במדבר סיני מקרשי עצי שטים מצופים זהב ומחוברים בטבעות זהב ובריחים ועליו אהל יריעות. הוא נעשה כך שניתן יהיה לשאת אותו ממקום למקום במסעי בני ישראל ממצרים לארץ כנען.

המשכן מכונה במקרא בצרופי המונחים הבאים: בעת בניית המשכן, בפרשת פקודי - "מִשְׁכַּן אֹהֶל-מוֹעֵד" - (ספר שמות,מ',ו'),בעת קביעת מיקום מחנות שבטי ישראל, בפרשת במדבר - "מִשְׁכַּן הָעֵדוּת" - (ספר במדבר,א',נ"ג)

שיטה סלילנית - גן בוטני עין גדי שבט תשע"ג -שיטה סלילנית בני ישראל, בנדודיהם במדבר, בנו את המשכן מעצי שיטה ובינהם יריעות בד, צמר ועורות (מתוך תשקיף הגן) "

שמות המשכן

השם המלא הוא משכן אוהל מועד, הכולל את מה שנמצא במשכן, לפי שנאמר בעת חנוכת המשכן:"וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-משֶׁה כֵּן עָשׂוּ" השם הנפוץ הוא על בסיס המילה הוא ַמִּשְׁכָּן, המשכן או במשכן אשר מכונה בפרשת תרומה פרשה גם בתור מקדש, שנאמר : "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (ח). המשכן גם מכונה בשם אהל מועד כמו:"בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר לִפְנֵי יְהוָֹה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" . מונח נוסף נקבע בעת הצבת מחנה ישראל :"וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְלֹא-יִהְיֶה קֶצֶף עַל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׁמְרוּ הַלְוִיִּם אֶת-מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן הָעֵדוּת" והוא מִשְׁכַּן הָעֵדוּת או (לְ)מִשְׁכַּן הָעֵדֻת וכן ובפרשת קרח - "מִשְׁכַּן ה'" - (שם,ט"ז,ט').

הוא מכונה גם משכן ה בסםר ויקרא:"וְאֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ"

יונה בר מעוז במאמרו המשכן ואוהל מועד בדף שבועי של אוניברסיטת בר-אילן עומד בהרחבה על נושא השמות ומסכם:אהל מועד הוא הקודש, והמשכן הוא קודש הקודשים. ואכן אם נחזור לרוב האזכורים של "אוהל מועד", נראה שהם מוסבים לאדם וליכולתו לבוא אל האוהל או לשבת בפתחו, ואילו כבוד ה' לעולם איננו שוכן בו ואיננו ממלא אותו, אלא רק במשכן. הבחנה זו יש בה כדי להסביר את השם הנוסף שבו מכונה המקדש, שם המורכב משני המונחים יחד – "משכן אהל מועד": "וַתֵּכֶל כָּל -עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִ וָּה ה' אֶת -מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ". זהו כנראה שמו המדויק והמלא, וכל כינוי אחר בא בדרך של מטונימיה – שימוש בחלק כדי לתאר את השלם, ובכל פעם נבחר המונח המתאים לעניין ולהקשר.

על השם משכן העדות

הרב ברוך אשלג כותב במאמר משכן העדות: "אלה פקודי המשכן משכן העדות". ופירש רש"י, משכן העדות, עדות לישראל שויתר להם הקדוש ברוך הוא על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם. ושם בדעת זקנים מביא דבר אחר, שהיה עדות למשה. כי בשעה שחשדוהו שגנב שקלים ממלאכת המשכן, אמר להם משה, רוצה אני שיהא המשכן עדות וחזר ומנו ומצאו שהושמו בווין לעמודים.

הנה הרמב"ם אומר, "היכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישיב לכסלה עוד". וקושית העולם היא, וכי האדם יכול לשאול את הקדוש ברוך הוא שיעיד עליו, אשר על ידי זה ידע שכבר התשובה שלו ראויה. ואאמו"ר ז"ל תירץ, שאם האדם הגיע לידי תשובה, שכל כוונתו היא להשפיע, מיד שורה עליו רוח ה'"

רפאל בר אשר חגבי - חגי רפי כתבו: "הטעם שנקרא משכן העדות, ולא בית העדות. לפי שמשכן הוא מלשון משכון, דהיינו, רצה ה' לאמר בכך לישראל, שהוא שוכן בתוכם כמשכון השוכן ביד המלוה. כלומר, שאין משכנו קבוע כאיש הדר בביתו, אלא, שכינת עראי בהתאם להתנהגותם של ישראל. דהיינו, בזמן שישראל מקיימים את התורה והמצוות, ה' שוכן בתוכם אפילו בתוך אוהל. שנאמר, ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם. ונאמר, ונתתי משכני בתוככם (ויקרא כ"ו). ואולם, כשישראל חוטאים, אפילו בבית המקדש ה' אינו שוכן. שנאמר, כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי-זה בית אשר תבנו לי ואי-זה מקום מנוחתי (ישעיה ס"ו).

תאור המשכן

קְלָעִים לֶחָצֵר שֵׁשׁ מָשְׁזָר...כָּל-עַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב מְחֻשָּׁקִים כֶּסֶף, וָוֵיהֶם כָּסֶף; וְאַדְנֵיהֶם, נְחֹשֶׁת - דגם מיכאל אוסניס - קדומים

מבט על הדגם ייעלה את התמונה הבאה: המשכן נבנה בצורת אהל, צלעותיו עשויות עצי שטים ומכסהו יריעות אוהל, אשר השתפלו לצדדים. מסביב למשכן חצר אשר מידותיה: "וְעָשִׂיתָ, אֵת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן לִפְאַת נֶגֶב-תֵּימָנָה קְלָעִים לֶחָצֵר שֵׁשׁ מָשְׁזָר, מֵאָה בָאַמָּה אֹרֶךְ, לַפֵּאָה, הָאֶחָת... וְכֵן לִפְאַת צָפוֹן בָּאֹרֶךְ, קְלָעִים מֵאָה אֹרֶךְ ... וְרֹחַב הֶחָצֵר לִפְאַת-יָם, קְלָעִים חֲמִשִּׁים אַמָּה...וְרֹחַב הֶחָצֵר, לִפְאַת קֵדְמָה מִזְרָחָה חֲמִשִּׁים אַמָּה.(ספר שמות, כ"ז, ט'-י"ח)).

דהיינו, 100 אמה על 50 אמה. החצר היתה בנויה מבד "שֵׁשׁ מָשְׁזָר" אשר הוחזקו על ידי "עמודים" - ברווח של חמש אמות - האחד מהשני , אשר לכל אחד מהם היו אדנים לבסיס מנחשת ו"וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם" היו מכָּסֶף.

גובה העמודים היה חמש אמות. העמודים היו חלולים, כפיש כתוב "נבוב לחת" או בתרגום: " חליל לוחין", דהיינו: לוחות עצי שטים מכל צד והחלל באמצע, ולא יהא כולו עץ אחד שיהא עביו חמש אמות על חמש אמות כמין סדן. ואשר " קלעים" אלו היו "עשויין כמין קלעי ספינה נקבים נקבים מעשה קליעה ולא מעשה אורג" (רש"י).

אשר לבסיס העמודים, רש"י מפרט כאן:

• "ואדניהם" - של העמודים נחשת, האדנים יושבים על הארץ והעמודים תקועים לתוכן. היה עושה כמין קונדסין שקורין פל"ש בלעז [יתידות] ארכן שישה טפחים ורחבן שלושה וטבעת נחושת קבועה בו באמצעו, וכורך שפת הקלע סביביו במיתרים כנגד כל עמוד ועמוד, ותולה הקונדס דרך טבעתו באונקליות שבעמוד העשוי כמין וי"ו, ראשו זקוף למעלה וראשו אחד תקוע בעמוד, כאותן שעושין להציב דלתות שקורין גונזי"ש בלעז [צירים] ורחב הקלע תלוי מלמטה, והיא קומת מחיצות החצר:
• "ווי העמודים" - הם האונקליות.
• "וחשקיהם" - מוקפין היו העמודים בחוטי כסף סביב. ואיני יודע אם על פני כולן, אם בראשם, אם באמצעם. אך יודע אני שחשוק לשון חגורה, שכן מצינו בפילגש בגבעה (שופטים יט יז) ועמו צמד חמורים חבושים, תרגומו חשוקים.

בצד מזרח היה פתח המשכן. היו בו רק ששה עמודים (במקום עשרה - בצד הנגדי), שלושה מכל צד. ובאמצע היה מסך "תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם". ורש"י מבאר: וילון שלפני המזרח שלא היו שם לא קרשים ולא יריעות. המסך או ה"וילון" הוא מוחזק בשיטה הבאה: על ידי "יתדת" - לתקוע ולקשור בהם סופי היריעות בארץ שלא ינועו ברוח ו"מיתריהם" - חבלים לקשור (רש"י)

הכיסוי למשכן היה : "את אהלו" - יריעות עזים העשוי לגג ו"את מכסהו" - מכסה עורות האילים והתחשים (רש"י)

ורש"י משלים עקרון חשוב, בייחוד לאהל המוצב במדבר:

• "לכל כלי המשכן" (ללא יוצא מהכלל) - שהיו צריכין להקמתו ולהורדתו, כגון מקבות לתקוע יתדות ועמודים.

?* "יתדות" - כמין נגרי נחושת עשויין ליריעות האהל ולקלעי החצר, קשורים במיתרים סביב סביב בשפוליהן, כדי שלא תהא הרוח מגביהתן (הדגשה לא במקור). ואיני ידוע, אם תחובין בארץ או קשורין ותלויין וכובדן מכביד שפולי היריעות, שלא ינועו ברוח. ואומר אני ששמן מוכיח עליהם שהם תקועין בארץ, לכך נקראו יתדות, ומקרא זה מסייעני (ישעיה לג כ) אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח.

המשכן מבחוץ

כל התמונות צולמו מדגם מיכאל אוסניס מקדומים וברשותו האדיבה

משכן העדות

הקודש

דגם ארון הברית - המחזיק מיכאל אוסניס - צילם מאיר תורגמן

המסך במלואו הדרו

המשכן מכוסה מכל הצדדים

מסך הפתח מגולה - מקדימה "מזבח העולה"

• עוד תמונות

תרשים המשכן

תרשים המשכן לפי אוצר ישראל

תרשים המשכן לפי אוצר ישראל - חיבורו של יהודה דוד אייזנשטיין

משכן שילה

ערך מורחב :משכן שילה

שילה - המקום המשוער של המשכן - צילם בית השלום

המשכן בשילה הוקם על-ידי יהושע בן-נון. במשך 369 שנים היה המרכז דתי של שבטי ישראל. הוא נחרב לאחר מפלת ישראל באבן העזר. יש סימנים לאיתור מקומו המשוער בשילה: משטח מלבני, בגודל אוהל מועד עם גדרות אבן מסביב.

[[רבי דוד קמחי] כתב בפירושו(יהושע יח א) ויקהלו כל עדת בני ישראל שילה וישכינו שם את אהל מועד - זה היה אחר י"ד שנה משבאו לארץ: שבע שכבשו ושבע שחלקו. וי"ד שנים אלו היה אהל מועד בגלגל, ואחר כך השכינוהו בשילה, ואז נאסרו הבמות כל זמן שהיה בשילה. ואמרו רז"ל, כי עשו בית של אבנים מלמטה, והיריעות מלמעלה, כמו שאמר דוד: וארון אלהים יושב בתוך היריעה, כלומר שעדיין לא היה אלא בתוך היריעה.

ועוד ראו זה מן הכתוב, שאמר "ותביאהו בית ה' שילה" - אלמא בית הוה, וכתיב "ויטש משכן שילה אהל שיכן באדם" - אלמא אהל היה. הא כיצד? מלמד שלא היה שם תקרה אלא בית אבנים מלמטה, ויריעות מלמעלה, והיה שם בשילה שס"ט [369] שנה, עד שהגלו פלשתים את הארון. ועליו נאמר "ויטש משכן שילה אהל שיכן באדם":

קישורים חיצוניים

• אוצר ישראל חלק ו' - הערך "משכן" - עמוד 310

• רפאל בר אשר חגבי - חגי רפי, הפסוק הראשון בפרשת פקודי - חשיבות נקיון כפיים בגבית תרומה - אתר ניווט התנ"ך

• אתר גשר]

אדני הקרשים, הידות והסינין הטבעות והבריחים

הקרשים, שמהם בולטות הטבעות. בתחתית הקרשים ניתן לראות את האדנים, במרכז הקרש - החור המשמש את הבריח התיכון. שני החורים הקטנים הנוספים משמשים את הסינין (התמונה באדיבות מכון המקדש)

.

תמונה זו - מאתר מכון המקדש - ממחישה איך הטבעות התחברו זו לזו ואפשרו לבריחים שעברו דרכם להחזיק את הקירות במקומם.

אופן חיבור הקרשים לאדנים מתואר כדלקמן: "שְׁתֵּי יָדוֹת לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד מְשֻׁלָּבֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ, כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכֹל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן. וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֶשְׂרִים קֶרֶשׁ לִפְאַת נֶגְבָּה תֵימָנָה. וְאַרְבָּעִים אַדְנֵי כֶסֶף תַּעֲשֶׂה תַּחַת עֶשְׂרִים הַקָּרֶשׁ, שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו.( שמות כ"ו, י"ז-י"ט).

הסינין הם החיבורים חיצוניים בין הקרשים בצורת טבעות ובריחים:"וְעָשִׂיתָ בְרִיחִם עֲצֵי שִׁטִּים, חֲמִשָּׁה לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הָאֶחָד. וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית, וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן לַיַּרְכָתַיִם יָמָּה. וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים, מַבְרִחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה. וְאֶת הַקְּרָשִׁים תְּצַפֶּה זָהָב וְאֶת טַבְּעֹתֵיהֶם תַּעֲשֶׂה זָהָב בָּתִּים לַבְּרִיחִם, וְצִפִּיתָ אֶת הַבְּרִיחִם זָהָב" (המקור:שמות כ"ו, כ"ו-כ"ט)

המשכן נגנז במדבר

מנחם ברודי בעלון לשבת של חב"ד שיחת השבוע לפרשת תרומה תשס"א כתב במדור "פינת הגאולה":

בית־המקדש הראשון והשני חרבו ואינם, אולם המשכן שעשה משה רבנו במדבר קיים קיום נצחי. כשיבוא משיח־צדקנו יתגלה המשכן. הגמרא )סוטה ט, סוף עמ' א( אומרת: "משנבנה מקדש ראשון, נגנז אוהל־מועד, קרשיו, קרסיו ובריחיו ועמודיו ואדניו". על השאלה היכן נגנז, הגמרא משיבה: "תחת מחילות של היכל". כך גם מפרשת הגמרא )יומא עב,א; סוכה מה,ב( את הפסוק )שמות כו,טו( "עצי שיטים עומדים": "שמא תאמר אבד סברן ובטל סיכוין, תלמוד־ לומר 'עומדים', שעומדים לעולם ולעולמים".

מה הסיבה שדווקא המשכן קיים לנצח? חז"ל משיבים שתי תשובות. תשובה אחת )בתנא דבי אליהו רבה ספכ"ה(: "מפני שעשאוהו הכשרים בנדבת ליבם, וקשה לפני הקב"ה להפסיד כל מה שעשו הכשרים בנדבת ליבם, ולעתיד יבוא הקב"ה וישרה בתוכו כמידה הראשונה". תשובה שנייה ניתנת בגמרא )סוטה שם(, והיא מבוססת על כך שהמשכן הוא מעשה ידי משה רבנו, ומכיוון שכך, המשכן נצחי, שכן מעשיו של משה נצחיים.

הסימליות בבניית מרכיבי המשכן לפי תרגום יהונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל לפסוקים הראשונים של פרק מ' בפרשת פקודי מסביר מה היו התפקידים של מרכיבי משכן העדות:

1. שולחן הפנים - ממנו בא העושר;
2. 12 לחם הפנים - שבטי ישראל;
3. מנורה - אור החוכמה;
4. מזבח הזהב - קטורת הסמים הנודפת מהצדיקים;
5. הכיור - כדי להשליך את החטאים;
6. מזבח העולה - עושר המחולק בין העניים;
7. החצר -מגן מפני הגהינום ושמן המשחה למלכות בית דוד ולמלך המשיח

• דף המקורות

כל התמונות

(תיתכן כפילות}