שירת דבורה

"ותשר דבורה..." - תחריש של גוסטב דורא

את שירת דבורה קוראים בבתי הכנסת כהפטרה של פרשת בשלח בה קוראים את שירת הים.
שירת דבורה מתחילה בתיאור עוזו של ה' אלוהי ישראל, לאחר מכן היא מתארת את המצב הבטחוני בארץ ישראל בעת שיעבודו ליבין מלך חצור. היא שרה שיר הלל לשבטים שיצאו למלחמה, גערה לשבטים שהתחמקו ממנה, ואף קללה את תושבי מקומות שלא הצטרפו למלחמה.

היא מביא תיאור מפורט של מעשה יעל אשת חבר הקיני שבניגוד למשתמטים התנדבה וסיכנה את עצמה. ממשיכה בתיאור המתרחש בבית סיסרא, שר צבא יבין מלך חצור ומגיע לשקט שהשתרר בעקבות הניצחון במלחמה.

בדומה לשירת הים, דבורה הנביאה מודה בשירתו לה' לאחר שהתרחשה לעמו הצלה גדולה. ניתן לראות הקבלה בכמה עניינים בין השירות הללו. כמו הפתיח "אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" ובשירת דבורה "וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם", וכמו ההודאה, בשירת הים – "אָשִׁירָה לה' כִּי-גָאֹה גָּאָה" ובשירת דבורה "אָנֹכִי, לַה' אָנֹכִי אָשִׁירָה, אֲזַמֵּר, לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל".

על דבורה הנביאה

• דבורה הנביאה

דבורה, יעל ואם סיסרא

דבורה יעל ואם סיסרא, ד"ר יעל ציגלר-3

שיעור בנושא דבורה, יעל ואם סיסרא: אמהות בספר שופטים כפי שהעבר על ידי ד"ר יעל ציגלר במסגרת ימי עיון בתנך במכללת הרצוג גוש עציון בשנת תש"ע

מי המניג: יעל או ברק. חז"ל סבורים כי היתה מנהיגות משותפת:"שופטים". השאלה הקריטית: מדוע ברק אינו מתפקד כשופט בימים ההם ? יעל קוראת לו. היא מקדש נפתלי, קרוב לחצור - המסקנה הברורה, שהוא אינו ראוי מבחינה דתית. היא בדיוק ההיפך היא לא מסוגלת מבחינת צבאית.

	ותשלח ותקרא לברק בן־אבינעם מקדש נפתלי ותאמר אליו הלא צוה ה' אלהי־ישראל לך ומשכת בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבלון (ד, ו')

. היא קוראל לו ואפילו מבטיחה לו את הנצחון. לא כמו רות האומרת שהיא תלך אשר תלך.

שבט ראובן בשירת דבורה

המחשה לתגובה אפשרית של שבט ראובן המקרה של מלחמה של עם ישראל הופיע בשירת דבורה. בשירה הוזכרו אלו שלא לקחו חלק במלחמה נגד סיסרא, שר צבא כנען ובהקשר זה נאמר על שבט ראובן וגם על שבט גד:"בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן, גְּדֹלִים חִקְקֵי- לֵב. לָמָּה יָשַׁבְתָּ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם, לִשְׁמֹעַ, שְׁרִקוֹת עֲדָרִים; לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן, גְּדוֹלִים חִקְרֵי- לֵב. גִּלְעָד, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן,.

רש"י פרש שהוא סרב לבוא, המונח "פלגות" (החוזר פעמים) רומז על כך שהוא חכה לראות איך יפול דבר:"בפלגות ראובן - אבל בחילוקי לבו של ראובן רבו חקקי לב (תרגום) נכלי ליבא ערמומית ומה היא ערמומיתו ישב לו בין משפתי המלחמה לשמוע מי נוצח ויהיה עמו". מצודת ציון למד משני המונחים:"בפלגות" - ענין חלוקה כמו (בראשית י כה)נפלגה הארץ ו"חקקי" - מלשון חקיקה וענינו מחשבה ".

כלי יקר - הפרשן לניאדו, שמואל בן אברהם הביא את דברי פרשנים אחדים בנושא. תחילה הוא הזכיר את הפילוג שהיה אפשרי בימי משה רבינו ואחר כך עובר לתקופת השופטים:

"ואמר בפלגות ראובן ר״ל ב׳ (שנים - לשון רבים) פליגות נפלג ראובן אחד בימי קדם בזמן משה שרצה לעמוד בעבר זרחה(בפרשת השבוע) וזו שני בזאת המלחמה (מלחמת סיסרא נגד ישראל) שישב לו מנגד ולא בא לעזרת ה׳ בגבורים.ז״ש בפלגות ראובן ב׳ בנז׳ בהם גדולים חקקי לב שצריך לחקוק ביניהם סיב׳ מספקת.

טז. למה ישבת בין המשפתים. רש״י ז״ל ישב לו בין משפתי המלחמה לשמוע מי נוצח ויהיה עמו שריקות עדרים לשמוע קול עדרי המלחמה למי קול ענות גבורה ולמי קול ענות חלושה ע״כ. והרד״ק ז״ל כתב למה ישבת בין המשפתים הם מערבות גדרות צאן לשמוע שריקות עדרים בלומר יושב ובוטח ולא חששת למלחמת ישראל אשר בארץ כנען ולא בא לעוזרם במלחמה הזאת ע״כ.

ובן כתב הרלב״ג ז״ל והוסיף שריקות עדרים שריקות עדרי ישראל על ידי האויבים ואתה לא חששת לבא לעוזרם. הנה לפלגות ראובן ששקדו בשקידה עליהם ולא נתנו לב לצאת משם גדולים חקרי לב ע״כ ובכפל ב׳ כתובים בפלגות ראובן גדולי חקקי לב לפלגות ראובן גדולים חקרי לב.

כתב מהרי״א ז״ל זה לשונו לפי שהיה התימה עליו בב׳ פנים האחד למה נפרד כעת מישראל וממלחמותיו שלא היה כשאר שבאו לעזרת ה׳ בגבורים ועליו אמר בראשונה בפלגות ראובן גדולים חקקי לב והתימה השני הוא למה נתיישב מעבר הירדן ששאל הארץ ההיא ממשה רבנו ע״ה לפי שהיה מקנה רב כו׳ לבני ראובן לז״א למה ישבת בין המשפתים רומז לעבר הירדן לשמוע שריקות עדרים ר״ל לסבת עדרי צאן שהיו להם ואח׳ לו׳ שבפלגות ראובן שנפרד להתיישב בעבר הירדן מזרחה גדולים חקרי לב כי אולי עשו זה כדי שלא יתעתדו לבא לעזור לאחיהם בשער מלחמה ולפי שלא יתנצל ראובן שמה שלא באו הוא להיותם מעבר הירדן לכן אמר הנה גלעד בעבר הירדן שכן היה מחצי שבט המנשה מבני מכיר שראה נחלתו מעבר הירדן מזרחה כמו ראובן ועכ״ז באו לעזרת ה׳ כמ״ש מני רכיר וגו׳ לזה מן התימה על ראובן שלא בא ובדבריו אלה אבין לע״ד שנוי שבין ב׳ הפסוקים שבא׳ אמר חקקי לב ובב׳ חקרי לב והטעם שבתימ׳ הא׳ שהוא למה לא בא למלחמה אין צריך כל כך חקירה למה לא בא כי זה מפחד ורעדה אלא חקקי לב בי היה לו לבטוח ולישען באלהיו. אמנם בתימה הב׳ אמר חקרי לב כי היא שאלה עצמי׳ לחקור אם ח״ו שמץ טעות נזרקה בו ורצה ליפרד מעל ה׳ ותורתו כמו שחשש משה ע״ה שקנתרן ואמר קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים ובו׳ או אם הטעם הוא בשביל הצאן כי הוא טעם חלוש להיות לב חכמים כאלה נוטים אל הצאן ולא יביטו אל צור מחצבת ארץ צבי ישראל לזה אמר גדולים חקרי לב שסובל הענין הזה חקירות לב לרדת אל עומקו.

תנ"ך. ספרד, 1260

המקור:בית הספרים הלאומי - אוצר ספרים סרוקים

חסרות השורות האחרונות

תנ"ך. ספרד, 1341

המקור:בית הספרים הלאומי - אוצר ספרים סרוקים

עיבוד להדפסה רגילה

לקריאה רגילה

א וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה, וּבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, {ס} בַּיּוֹם הַהוּא, {ר}
לֵאמֹר. {ס} ב בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, {ס} בְּהִתְנַדֵּב {ר}
עָם, בָּרְכוּ, יְהוָה. {ס} ג שִׁמְעוּ מְלָכִים, הַאֲזִינוּ {ר}
רֹזְנִים: {ס} אָנֹכִי, לַיהוָה אָנֹכִי אָשִׁירָה, {ס} אֲזַמֵּר, {ר}
לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. {ס} ד יְהוָה, בְּצֵאתְךָ {ר}
מִשֵּׂעִיר {ס} בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם, {ס} אֶרֶץ {ר}
רָעָשָׁה, גַּם-שָׁמַיִם נָטָפוּ; {ס} גַּם-עָבִים, נָטְפוּ {ר}
מָיִם. {ס} ה הָרִים נָזְלוּ, מִפְּנֵי יְהוָה: {ס} זֶה {ר}
סִינַי--מִפְּנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. {ס} ו בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן {ר}
עֲנָת, {ס} בִּימֵי יָעֵל, חָדְלוּ, אֳרָחוֹת; {ס} וְהֹלְכֵי {ר}
נְתִיבוֹת--יֵלְכוּ, אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת. {ס} ז חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, {ר}
חָדֵלּוּ-- {ס} עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה, שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל. {ס} ח יִבְחַר {ר}
אֱלֹהִים חֲדָשִׁים, אָז לָחֶם שְׁעָרִים; {ס} מָגֵן אִם-יֵרָאֶה {ר}
וָרֹמַח, {ס} בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל. {ס} ט לִבִּי {ר}
לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל, {ס} הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם; בָּרְכוּ, {ר}
יְהוָה. {ס} י רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת {ס} יֹשְׁבֵי {ר}
עַל-מִדִּין, וְהֹלְכֵי עַל-דֶּרֶךְ--שִׂיחוּ. {ס} יא מִקּוֹל מְחַצְצִים, בֵּין {ר}
מַשְׁאַבִּים, {ס} שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְהוָה, {ס} צִדְקֹת {ר}
פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל; {ס} אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים, עַם {ר}
יְהוָה. {ס} יב עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה, {ס} עוּרִי {ר}
עוּרִי דַּבְּרִי-שִׁיר; {ס} קוּם בָּרָק וּשְׁבֵה שֶׁבְיְךָ, בֶּן {ר}
אֲבִינֹעַם. {ס} יג אָז יְרַד שָׂרִיד, לְאַדִּירִים עָם; {ס} יְהוָה, {ר}
יְרַד-לִי בַּגִּבּוֹרִים. {ס} יד מִנִּי אֶפְרַיִם, שָׁרְשָׁם {ר}
בַּעֲמָלֵק, {ס} אַחֲרֶיךָ בִנְיָמִין, בַּעֲמָמֶיךָ; {ס} מִנִּי {ר}
מָכִיר, יָרְדוּ מְחֹקְקִים, {ס} וּמִזְּבוּלֻן, מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט {ר}
סֹפֵר. {ס} טו וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר, עִם-דְּבֹרָה, {ס} וְיִשָּׂשכָר {ר}
כֵּן בָּרָק, בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו; {ס} בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן, גְּדֹלִים חִקְקֵי {ר}
לֵב. {ס} טז לָמָּה יָשַׁבְתָּ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם, {ס} לִשְׁמֹעַ, {ר}
שְׁרִקוֹת עֲדָרִים; {ס} לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן, גְּדוֹלִים חִקְרֵי {ר}
לֵב. {ס} יז גִּלְעָד, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן, {ס} וְדָן, {ר}
לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת; {ס} אָשֵׁר, יָשַׁב לְחוֹף {ר}
יַמִּים, {ס} וְעַל מִפְרָצָיו, יִשְׁכּוֹן. {ס} יח זְבֻלוּן, {ר}
עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת-- {ס} וְנַפְתָּלִי: עַל, מְרוֹמֵי {ר}
שָׂדֶה. {ס} יט בָּאוּ מְלָכִים, נִלְחָמוּ, {ס} אָז {ר}
נִלְחֲמוּ מַלְכֵי כְנַעַן, {ס} בְּתַעְנַךְ עַל-מֵי {ר}
מְגִדּוֹ; {ס} בֶּצַע כֶּסֶף, לֹא לָקָחוּ. {ס} כ מִן {ר}
שָׁמַיִם, נִלְחָמוּ; {ס} הַכּוֹכָבִים, מִמְּסִלּוֹתָם, נִלְחֲמוּ, עִם {ר}
סִיסְרָא. {ס} כא נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם, {ס} נַחַל {ר}
קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן; {ס} תִּדְרְכִי נַפְשִׁי, {ר}
עֹז. {ס} כב אָז הָלְמוּ, עִקְּבֵי-סוּס, {ס} מִדַּהֲרוֹת, {ר}
דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו. {ס} כג אוֹרוּ מֵרוֹז, אָמַר מַלְאַךְ יְהוָה--אֹרוּ אָרוֹר, {ר}
יֹשְׁבֶיהָ: {ס} כִּי לֹא-בָאוּ לְעֶזְרַת יְהוָה, {ס} לְעֶזְרַת {ר}
יְהוָה בַּגִּבּוֹרִים. {ס} כד תְּבֹרַךְ, מִנָּשִׁים--יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר {ר}
הַקֵּינִי: {ס} מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל, תְּבֹרָךְ. {ס} כה מַיִם {ר}
שָׁאַל, חָלָב נָתָנָה; {ס} בְּסֵפֶל אַדִּירִים, הִקְרִיבָה {ר}
חֶמְאָה. {ס} כו יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה, {ס} וִימִינָהּ {ר}
לְהַלְמוּת עֲמֵלִים; {ס} וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה {ר}
רֹאשׁוֹ, {ס} וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ. {ס} כז בֵּין {ר}
רַגְלֶיהָ, כָּרַע נָפַל שָׁכָב: {ס} בֵּין רַגְלֶיהָ, כָּרַע {ר}
נָפָל, {ס} בַּאֲשֶׁר כָּרַע, שָׁם נָפַל שָׁדוּד. {ס} כח בְּעַד {ר}
הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא, בְּעַד הָאֶשְׁנָב: {ס} מַדּוּעַ, בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ {ר}
לָבוֹא-- {ס} מַדּוּעַ אֶחֱרוּ, פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו. {ס} כט חַכְמוֹת {ר}
שָׂרוֹתֶיהָ, תַּעֲנֶינָּה; {ס} אַף-הִיא, תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ {ר}
לָהּ. {ס} ל הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל, {ס} רַחַם {ר}
רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר-- {ס} שְׁלַל צְבָעִים {ר}
לְסִיסְרָא, {ס} שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה: {ס} צֶבַע {ר}
רִקְמָתַיִם, לְצַוְּארֵי שָׁלָל. {ס} לא כֵּן יֹאבְדוּ כָל-אוֹיְבֶיךָ, יְהוָה, {ר}
וְאֹהֲבָיו, כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ; {ס} וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים שָׁנָה. {ר}
{ש}

הרקע ההיסטורי של שירת דבורה

מאת: דר' חגי בן ארצי - בר-אילן