- ראו גם:סיכום הטיול
- ראו גם: מארקה - טיול אגודת דנטה אליגיירי בירושלים - 22-29 מאי 2018 -ראו מטה את הפרק העוסק ב"יהדות מארקה"
האיזכור בויקיפדיה הכללית[]
סיכום הטיול לחבל לה-מארקה שבאיטליה
סיכום הטיול לחבל לה-מארקה שבאיטליה, עם אגודת דנטה אליגיירי ירושלים 22-28 מאי 2019. באדיבות דר' רפאל ירחי
בסיכום נכללים פרקים הדנים בנושאים הבאים: יהדות מארקה
לצערי לא יכולתי להצטרף, מסיבות בריאות.Daniel Ventura - שיחה 14:47, 12 באוגוסט 2018 (IDT)
משקל הקרקעות והגבעות - מישורים - אין: המקור:ויקישתוף
לה מארקה הוא מחוז במרכז איטליה עם 1.551.377 נפש. בירתה היא אנקונה ועריה החשובות הם:
במזרח, היא נושקת לים האדריאטי, בצפון למחוז רג'יו אמיליה ורפובליקה סן מרינו וטוסקנה, במערב - המחוזות:אומבריה ולאציו.
מקור שמה[]
מפת המארקה בשנת 1564 - המקור:ויקישיתוף
ה"מָארקַה" (ברבים מָארקֵה") הוא השם המקורי של המָארקֵה של העיר אנקונה בימי הביניים מארקה, במשמעות של אזור ספר מבוצר Marches. במקביל, היו קיימות מָארקֵה של קאמרינה (Camerino) ושל פארמו (Fermo). "מָארקַה אנקוניטנה" או ה"מָארקַה" של אנקונה, הוא שם של אחת מארבע ה פרובינציות שנוסדו בשנים 1198 1216 על-ידי האפיפיור [ינוקנטיוס השלישי בשנת שלטונו הראשונה, בתור חלק ממדינת האפיפיור ונשלט בידי ממונה מטעמו - ה"רקטור" [1].
נמצאו גם מסמכים המעידים על קיום "רקטור" כללי, אשר תאם את הפעילות של הרקטורים מהפרובינציות והיה בקשר ישיר עם האפיפיור. בירת הפרובינציה לא הייתה אנקונה, אלה העיר מַצֶ'רַטָה היום עיירה ובירת נפת מצ'רטה במחוז.
אנקונה באותה הימים הייתה רפובליקה ימית (Repubblica Marinara di Ancona), השנייה בגודלו, אחרי רפובליקת ונציה (Serenissima Repubblica di Venezia) בשליטה על הים האדריאטי. תחום שלטונה היה העיר בלבד ואילו האזור היה ה"מָארקַה" של אנקונה כחלק ממדינת האפיפיור.
מצב זה שרר בין המאה ה-12 לבין שנת 1532.
שמו של האזור שונה מה"מָארקַה" (ביחיד) ל"מָארקֵה" (ברבים) עם איחוד איטליה במאה ה-19 ואז הייתה למחוז של המדינה.
המבנה הגאוגרפי[]
רובו של המחוז: הרים - שני-שליש וגבעות - שליש. רק ברצועת חוף צרה ומספר עמקים בהם זורמים נהרות קיימים מישורים, בהם פותחו דרכי תחבורה. עובדה זו גרמה לו להיות מחוז מבודד ונידח לאורך ההיסטוריה. בתחילת המאה ה-19 הונחה לאורך רצועת החוף של המחוז מסילת רכבת, בין בולוניה לבין ברינדיזי, אשר פתחה אפשרויות לפיתוח כלכלי של המחוז.
מבט על הר קונרו- המקור:ויקישיתוף
שטח המחוז הוא 9,694 קמ"ר והוא משתרע על פני המורדות המזרחיים של הרי האפנינים עד לשפת הים האדריאטי. רוב המחוז הוא גבעות - 68.8% לעומת 23.2% באיטליה - השאר 31.2% - הרים. גובה ההרים אינו עולה על 2,000 מטר מעל פני הים, חוץ מהר ווטורה (Vettore) - בגובה של 2,476 מטר מעל פני הים. האזור נחצה על-ידי שלש בקעות מקבילות הנוצרות מהנהרות הבאים: פורלו(Furlo), רוסה (Rossa) וג'נגה (Genga). אורך חוף הים הוא 173 קמ"ר , שטוח וצר, חוץ מאשר בצפון, בו ההרים הגיעו עד לשפת הים (ראו מונטה קנרו לעיל)
מזג האויר[]
האקלים של האזור שונה, מצפון לאנקונה הוא יבשתי בחלקו: בקיץ אקלים חם, הנעשה מתון בשל הרוחות המגיעות מהים. בחורף הטמפרטורה יורדת עד ל-3.8 מעלות צלזיוס, עם פיזור מקובל של ימי גשמים.
מדרום לאנקונה הוא נוטה להיות בעל אופי של אקלים ים תיכוני: בחורף הטמפרטורה יורדת רק עד 7.6 מעלות צלזיוס. באזור ההרים הקיץ נעים ובחורף יש סיכוי לשלג. בגבעות יש תקופות בעלות טמפרטורה נמוכה.
דמוגרפיה[]
צפיפות אוכלוסיית מחוז מארקה, היא מתחת לממוצע הארצי: בשנת 2008 היו 161.5 תושבים למ"ר לעומת 198.8 - ממוצע ארצי. בנפת אנקונה הצפיפות הגבוהה - 244.6 תושבים לקמ"ר ואילו בנפת מצ'רטה הנמוכה ביותר - 116.1 תושבים לקמ"ר.
בין השנים 1952-1967 הייתה הגירה שלילית מהמחוז - 4.9% עד 10% מהתושבים, הרבה מעל לממוצע הארצי. החל משנת 1981 יש עלייה באוכלוסיית המחוז. לפי אומדן שוהים באזור 115.299 ילידי ארצות זרות - 7.4% מאוכלוסיית מארקה.
יהדות מארקה[]
המחוז היה אחד האזורים המועדפים על יהדות איטליה בימי הביניים. נמל עמוק המים באנקונה היה גורם שמשך התיישבות יהודית במחוז כבר במאה ה-10. החל מהמאה ה-15 חיו במארקה בה אחדים מחכמי ישראל הידועים כמו : הרב יהודה מסר לאון, הרופא אמטוס לוזיטנוס והרב משה בסולה. יהדות אנקונה הגיע לדרגת חשיבות אשר נפלה רק מיהדות רומא[2].
מאנקונה ומרומא התפשטו הבנקאיים היהודיים למרכז איטליה. ברצועת החוף מסביב לאנקונה היו קהילות יהודיות עתיקות כמו בעיר הנמל פאנו שהיו בה יהודים כבר בשנת 1214. בעיר נוספת, בשנת 1334 הילוו לבעל העיר סכום גדול לקניית מבצר העיר. בסניגליה התיישבו יהודים במאה ה-15 הן בשל הנמל ןכן היריד המפורסם. ריכוז יהודי גדול היה בעיר אורבינו אשר כלל ישיבה מפורסמת. בראקנטי הייתה ישיבה כבר במאה ה-13. בעיר אסקולי פיצ'נו נחתם הסכם עם יהודים כבר בשנת 1297 והיה זה אחד המקומות הראשונים שבהם הוקם בנק להלוואות. המרכז היהודי החשוב היה של יהדות פזארו בו התיישבו יהודים כבר במאה ה-12.
לאחר העברת המחוז לשליטת מדינת האפיפיור, בשנת 1569, האפיפיור פיוס החמישי גזר שהיהודים במדינת האפיפיור יתרכזו רק בגטו אנקונה ובגטו רומא. היהודים שגרו בצפון האזור, ולא עברו לגור בתחומי גטו אנקונה, עברו להתיישב בערים: פזארו ופאנו בתחומי השלטון של דוכסות מונטפלטרו (Ducato dei Montefeltro ) ושל משפחת דלה רוברה (Della Rovere) בנסיכות אורבינו, שם נהנו מתנאים טובים יותר מאשר באנקונה. מאז ירדה חשיבות יהדות מארקה עד היום הזה.
סיכומו של דר' רפאל ירחי[]
על הטיול לחבל לה-מארקה, של אגודת דנטה אליגיירי ירושלים שנערך ב-22-29 במאי 2018 מאת: דר' רפאל ירחי
המקור
מחוז מארקה היה אחד האזורים המועדפים על יהדות איטליה בימי הביניים. יהודים התגוררו באזור מארקה כבר למעלה מאלף שנים, ולפחות 30 קהילות יהודיות מתועדות באזור. נמל עמוק המים באנקונה משך התיישבות יהודית כבר במאה ה-10. רישומי המקרקעין מראים את היהודים כבעלי כרמים ומטעי זיתים כבר בשנת 967. בעיר סניגליה (Senigallia) הייתה קהילה גדולה עד שנת 1300 ויהודיה היו בעלי עסקים רווחיים בנמל. גם בעיר אורבינו הייתה נוכחות יהודית באותה התקופה. בעיר רקאנטי, הממוקמת בין אנקונה וסניגליה גרו לפחות 1200 יהודים. המשורר הגדול, עמנואל הרומי[3] מזכיר את פרמו כעיר אירוח, שחיו בה יהודים עשירים. יצירתו הגדולה, "מחברות עמנואל הרומי" נכתבה בפרמו. בימי שלטון המשפחות מאלאטסטה 1285-1445 ומשפחת ספורצה 1445-1512 היחס ליהודים היה טולרנטי. המצב השתנה עם שלטון האפיפיור בלה מארקה.
מאנקונה ומרומא התפשטו הבנקאים היהודיים למרכז איטליה. ברצועת החוף מסביב לאנקונה היו קהילות יהודיות עתיקות כמו בעיר הנמל פאנו שהיו בה יהודים כבר בשנת 1214. בעיר אחרת הילוו בשנת 1334 יהודים לבעל העיר סכום גדול לקניית מבצר העיר. בסניגליה התיישבו יהודים במאה ה-15 הן בשל הנמל וכן בשל היריד המפורסם. ריכוז יהודי גדול היה בעיר אורבינו אשר כלל ישיבה מפורסמת. ברקאנטי הייתה ישיבה כבר במאה ה-13. בעיר אסקולי פיצ'נו נחתם הסכם עם יהודים כבר בשנת 1297 והיה זה אחד המקומות הראשונים שבהם הוקם בנק להלוואות. בפזארו התיישבו יהודים כבר במאה ה-12.
לאחר גירוש היהודים מספרד בשנת 1492 והגירוש מפורטוגל בשנת 1497 החלו להגיע גלים של פליטים יהודים, להתיישב באנקונה ובשאר ערי הנמל. נוסף על כך הגיעו גם יהודים שהתיישבו לפני כן במלכות נפולי סיציליה ודרום איטליה. האפיפיור פאולוס השלישי הזמין בשנת 1540 סוחרים יהודים מהלבנט להתיישב באנקונה ללא התייחסות לדתם. הוא עודד את ההתיישבות היהודית והבטיח להם הגנה מפני האינקויזיציה. בערך כ- 100 משפחות פורטוגזיות יהודיות התיישבו בתקופה זו באנקונה וסחרו עם תורכיה ועם הלבנט. קהילות היהודים הללו אמצו את אורח החיים האיטלקי או את אורח החיים הספרדי. בערים אלו התקיים בית כנסת ספרדי בצד בית הכנסת העתיק על פי הנוסח האיטלקי.
משנת 1555 השתנה מצבם של היהודים החיים בלה מארקה. האפיפיור פאולוס הרביעי החל לנקוט צעדים אנטי-יהודיים בערים שבמדינת האפיפיור. באנקונה נאלצו היהודים לחיות בגטו, נאסרה בעלות על רכוש דלא ניידי והיהודים הוגבלו לסחור בבגדים יד שנייה. בשנת 1555, הועלו על המוקד באנקונה 25 יהודים אנוסים. כמה משפחות יהודיות הצליחו לברוח לסניגליה, לפזארו ולפרארה. אירועים אלה הביאו את דונה-גרציה- נשיא, סוחרת יהודייה עשירה, לארגן חרם על נמל אנקונה. זהו הניסיון הראשון של היהודים להשתמש בכוח כלכלי ככלי נשק נגד רודפים.
בשנת 1569, האפיפיור פיוס החמישי גזר שהיהודים במדינת האפיפיור יתרכזו רק בגטו אנקונה ובגטו רומא בהתאם לתועלת שלהם בסחר עם הלבנט. היהודים עברו להתיישב בצפון לה מארקה בערים: פזארו ופאנו, שהיו בתחומי השלטון של דוכסות מונטפלטרו )Ducato dei Montefeltro( ושל משפחת דלה-רוברה )Della Rovere( בנסיכות אורבינו, שם נהנו מתנאים טובים יותר מאשר באנקונה. מאז ירדה חשיבות יהדות מארקה עד היום הזה.
ב -1631 סניגליה עברה להיות תחת שלטון האפיפיור. באותה תקופה מנתה הקהילה היהודית שם כ- 40 משפחות. במהלך מאה וחמישים שנה מספר המשפחות עלה ל- 120. בשנת 1649, הקהילה היהודית התפרסמה באיסוף סכום כסף נכבד, כדי לפדות יהודים פולנים שנשבו במלחמת הקוזקים.
- ראו גם ערך מורחב יהדות פזארו
הערות שוליים[]
- ↑ אחד הכמרים (ecclesiastico) נושאי משרה מטעם הכנסייה הקתולית
- ↑ בצלאל רות, תולדות היהודים באיטליה, הוצאת מסדה, תל אביב 1962
- ↑ עמנואל בן שלמה בן יקותיאל הצפרוני (נודע כעמנואל הָרוֹמִי 1328-1336 ) היה יהודי־איטלקי, מלומד, משורר סאטירי, סופר ובלשן ונודע בעיסוקיו המגוונים. בקישור הזה כתביו בפרוייקט בן-יהודה. http://benyehuda.org/haromi
| מחוזות איטליה | ||
|---|---|---|
| אזורים רגילים | אברוצו • אומבריה • אמיליה-רומאניה • בזיליקטה • ונטו • טוסקנה • לאציו • לומברדיה • ליגוריה • מארקה • מוליזה • קלבריה • קמפניה • פוליה • פיימונטה | 
|
| אזורים אוטונומיים | ואל ד'אוסטה • טרנטינו - אלטו אדיג'ה • סיציליה • סרדיניה • פריולי-ונציה ג'וליה | |