ביקור האפיפיור בבית הכנסת ברומא 17 בינואר 2010
הזמנה לתערוכה לכבוד ביקור האפיפיור
ביום ראשון, 17 בינואר 2010 ביקר האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר (Papa Benedetto XVI) בבית הכנסת הגדול של רומא. לקראת הביקור, יושב ראש איגוד הקהילות היהודית Renzo Gattegna, שלח את ברכתו לאפיפיור והביע צער על התאונה במהלך חגיגות של בזיליקת פטרוס הקדוש. הוא הוסיף: "בעוד אני מחכה למפגש הבא בבקר מבורך משמעותי לבית הכנסת של רומא לבטא את התקווה תקווה כי העתיד טומן בחובו עבור הקהילה יותר הבנה, ידידות, אחווה"
(במקור)
Nell’attesa del prossimo incontro in occasione della gradita e significativa visita alla Sinagoga di Roma - ha aggiunto Gattegna - esprimiamo l’auspicio e la speranza che il futuro riservi alle nostre comunità e a tutti i popoli sempre maggiore comprensione, amicizia, fratellanza”.
הביקור של בנדיקטוס השישה עשר לבית הכנסת של רומא הוא חשוב לקיום דו-השיח בין היהודים לבין הנוצרים. אבל זה עדיין אינו מביא לפתרון הסוגיה שתיקה של פיוס השנים עשר במהלך השואה. מועצת הקהילה היהודית של רומא, כולל המוסדות היהודיים באיטליה והרבנים ניצולי מחנות ההשמדה צופה כי האמת עלולה להתגלות באמצעות מחקר הערכה של כל המסמכים ההיסטוריים מאותה תקופה.
אזכור ישראל בקבלת הפנים לשנת 2010[]
פרופ' סרג'ו דלה-פרגולה כתב בפורטל יהודי איטליה כי בקבלת הפנים לחברי הסגל הדיפלומטי שנערכה על-ידי הכס הקדוש בעת חילופי הברכות המסורתית לרגל השנה החדשה הוא אמר על מדינת ישראל: "העולם הכיר בזכותה של ישראל להתקיים וליהנות בשלום ובביטחון בגבולות הבינלאומיים המוכרים" . במקביל הוא גם התיחס ל"זכות של העם הפלסטיני למדינה ריבונית ועצמאית, לחיות בכבוד ולא להיות מסוגל לנוע בחופשיות." האפיפיור קרא גם להגנת ירושלים על מנת לשמור "את זהותה ואת אופיה הקדוש" וכן את "מורשתו התרבותית והדתית, שערכם אוניברסלי." המילים הם מדודות וזכו להסכמת הכל. פרופ דלה פרגולה סבור כי שלא ניתן יהיה לעשות צעד קדימה במזרח התיכון עד שהוא לא יכיר במפורש ב"זכותו של העם היהודי למדינה ריבונית ועצמאית, לחיות בכבוד ולא להיות מסוגל לנוע בחופשיות"
(במקור) Sergio Della Pergola, Università Ebraica di Gerusalemme [1]
Nel ricevere il corpo diplomatico accreditato presso la Santa Sede per il tradizionale scambio di auguri di inizio anno, papa Benedetto XVI ha lanciato il seguente appello: sia "universalmente riconosciuto il diritto di Israele ad esistere e a godere di pace e sicurezza entro confini internazionalmente riconosciuti" e sia "ugualmente" riconosciuto "il diritto del popolo palestinese ad una patria sovrana e indipendente, a vivere con dignità e a potersi spostare liberamente". Il papa ha auspicato inoltre che di Gerusalemme sia protetta "l'identità e il carattere sacro" e "la sua eredità culturale e religiosa, il cui valore è universale". Parole misurate che, certamente, raccolgono il consenso della maggioranza. Ma il contenzioso in Medio Oriente non farà un passo decisivo in avanti finché non sarà "ugualmente" riconosciuto esplicitamente "il diritto del popolo ebraico ad una patria sovrana e indipendente, a vivere con dignità e a potersi spostare liberamente
אפיון יום הביקור[]
ראו ערך מורחב:Mo'ed di piombo
האפיפיור בנדיקטוס בבית הכנסת יבקר ביום "Mo'ed di piombo", מועד העופרת. אירוע משנת 1793 כאשר הגטו היהודי של רומא היה במצור. היה נסיון להצית את מבני הגו ואז השמים היו ל"עופרת" ומבול של גשם כיבה את השריפות.
הרקע לאירוע: בשנת 1793 ההמון צפה בתמיכת הקהילה היהודית בזכויות האדם בתקופה שקדמה למהפכה הצרפתית. היהודים לא השלימו עם מדיניות המגבילה של חופש ולכן הזדהו עם המהפכה. היתה התקפה על הגטו. ארבע ימים אחרי תחילת הפרעות, נראה היה כי השמים הופכים לעופרת, והחל מבול שכיבה את האש תחילה בבית הכנסת אך גם את ההתלהבות של התוקפים.
ראיון ברדיו הוותיקן לקראת הביקור[]
(תרגום אוטומטי)
ממשיכים בהכנות לקראת הביקור של האפיפיור בבית הכנסת של רומא ב -17 בינואר ליום לדיאלוג יהודים לנוצרים. זהו בית הכנסת השלישי ביקר בנדיקטוס השישה עשר, אחרי אלה של קלן, בשנת 2005, ואת פארק איסט בניו יורק בשנת 2008. מיד לאחר הבחירות האפיפיורות, בנדיקטוס השישה עשר, הביע מסר הרב הראשי של רומא ריקרדו די סגני נכונותה לתת אמון "בעזרה של מרבית גבוהה להמשיך ולחזק את הדיאלוג בשיתוף עם בנים הבנות של העם היהודי. " האירוע יתקיים כמעט 24 שנים לאחר ביקורו ההיסטורי של יוחנן פאולוס השני בבית הכנסת של רומא ב אפריל 13, 1986. אך הרוח שבה חיה הקהילה היהודית בבירה המינוי הזה? פאביו Colagrande יש שאל אותו הרב די סגני:
ש: - בידיעה כי זה אירוע חשוב הוא אבן דרך הדיאלוג, וגם עם ציפיות גדולות עבור זה מה תהיה המשמעות מבחינת סיכויי האקלים הכללי. מה שהסביר את היחסים בין יהודים קתולים, את ביקורו של יוחנן פאולוס השני on April 13, 1986?
ת: - בעיקרון נפילת החומה של חוסר אמון, אנחנו מכירים את ההרגשה מוחשית לאורך השנים.
ש: - איכשהו, ואז לקרוא את הביקור הזה בהמשכיות עם זה?
ת: - כן, היא מחווה של המשכיות, קודם כל.
ש: - האפיפיור יבקר בבית הכנסת של רומא, באירוע של Mo'ed di piombo (מועד של עופרת אירוע שיוסבר להלן) . מה נותן משמעות במקרה הזה?
ת: - אנחנו צריכים להסביר את הישנות היא: היתה התקפה על הגטו בשנת 1793 על ידי ההמון, בוא נקרא לזה, אשר צפו תומך הקהילה היהודית של זכויות לקדם המהפכה הצרפתית. ברור, הקהילה היהודית היתה עייפה מלהיות סגורה בגטו תחת מדיניות המגבילה של חופש ולכן הזדהו עם המהפכה. היתה התקפה על הגטו. זה נקרא להוביל, כי השמים הופך עור העופרת, והחל מבול כי כיבה את האש החלה בבית הכנסת וגם את ההתלהבות של התוקפים. מה זה אומר? ברור שאנחנו נמצאים בשלב שונה לחלוטין של ההיסטוריה, שם סיים את הגטו עם דיכוי של חופש היום נבחן את הקשר בין היהדות לנצרות בצורה שונה לגמרי.
ש: - הביקור של ינואר 17 תהיה שנה אחת מהמועד בו בחרו הרבנים מאיטליה לא להשתתף ביום של דיאלוג יהודים לנוצרים בנושא תפילה על יום שישי הטוב. את הסיפור הזה, הרב די סגני, סגור עכשיו?
ת: - אנו אומרים כי הפרשה סגורה מבחינת הדיפלומטיה. עדיין יש תפילה הנקראת "המרה דה iudeorum. אז, היה צריך להיות ברור, בייחוד ברמה המקומית. מאז הקרדינל Bagnasco, בתפקידו כנשיא ועידת הבישופים האיטלקי, באופן ברור כי הכנסייה הקתולית אין לו כוונות "conversionistiche" = (_המרת הדת) נגד היהודים, אנחנו יכולים להתמודד בשלווה עם הדיאלוג, כי הכוונה "conversionistica" הוא בכנות קיר המונע תקשורת. עכשיו אנחנו הלאה, בתקווה השדה הבין מה אנחנו רוצים לטובת כולם.
ש: - על בירור, הרב די סגני, לפני כמה ימים אתה הביע הערכה שלה את המילים של האב לומברדי, מנהל לשכת העיתונות הכס הקדוש, לאחר פרסום הצו על המעלות הגבורה של פיוס השנים עשר. עד כמה חשוב היה זה בירור?
ת: - הבהרה של האב לומברדי, אני חושב שהיה חשוב וככזה יש להודות ולא ממוזער, היתה השפעה על שינוי האקלים, כי זה סימן של רגישות התגובה היהודית לוותיקן כדי צו זה.
ש:- ואז ברגעים של מחלוקת, אכיפת החוק, למרות דיאלוג כזה יכול וחייב להמשיך. אתה חושב כך?
ת: - כן, בהחלט, כי אם נעצור את הדברים לחלק אותנו עמוק לא הולכים לשום מקום. אנחנו צריכים לחשוב דווקא על הדברים המאחדים אותנו, עוזב סכסוכים ליד השולחן לדיון, שבו אסור להיכשל, אבל זה חייב להיעשות בזמן הנכון ועם השלווה בשל. על יד השני, הדיאלוג פירושו גם דיון. הדיון הוא הכרחי. אם יש שני אנשים מרגישים כמוני, אחד מהם הוא מיותר. לכן, ההבדלים הם חשובים כדי להתקדם. מעבר לכך, עם זאת, אנו חייבים לשגר את המסר של אחווה, מחויבות עבור כולם. העולם הוא צופה רק כדי לראות אם אנחנו יכולים להשיג את הדברים האלה. וזה האתגר, בוא נקרא לזה, זה מעמת אותנו מהאפשרות של הביקור הזה.
המקור[]
(במקור)
Il rabbino Di Segni: la visita del Papa alla Sinagoga di Roma, tappa fondamentale del dialogo מיום 31 דצמבר 2009
Proseguono i preparativi per la visita del Papa nella Sinagoga di Roma, il prossimo 17 gennaio in occasione della Giornata per il dialogo ebraico-cristiano. Si tratta della terza Sinagoga visitata da Benedetto XVI dopo quelle di Colonia, nel 2005, e di Park East a New York, nel 2008. Già subito dopo l’elezione al Soglio pontificio, Benedetto XVI aveva manifestato con un messaggio al rabbino capo di Roma Riccardo Di Segni la sua volontà di confidare “nell’aiuto dell’Altissimo per continuare il dialogo e rafforzare la collaborazione con i figli e le figlie del popolo ebraico”. L'evento si svolgerà a quasi 24 anni dalla storica visita di Giovanni Paolo II nella Sinagoga di Roma, avvenuta il 13 aprile 1986. Ma con quale spirito la comunità ebraica della capitale vive questo appuntamento? Fabio Colagrande lo ha chiesto allo stesso rabbino Di Segni:
R. – Con la consapevolezza che si tratti di un avvenimento importante, di una tappa fondamentale nel dialogo, e con una grande attesa per tutto ciò che questo potrà significare in termini di prospettive del clima generale.
D. – Cosa ha rappresentato per i rapporti tra ebrei e cattolici la visita di Giovanni Paolo II del 13 aprile del 1986?
R. – Essenzialmente la caduta di un muro di diffidenza: ne abbiamo avuto proprio la sensazione palpabile nel corso degli anni.
D. – In qualche modo quindi leggete questa visita in continuità con quella?
R. – Sì, è un gesto di continuità, prima di tutto.
D. – Il Papa sarà in visita alla Sinagoga romana, in occasione della ricorrenza del Mo'ed di piombo. Che significato dà a questa coincidenza?
R. – Bisognerebbe spiegare che ricorrenza è: ci fu un assalto al ghetto nel 1793 da parte della plebaglia, chiamiamola così, che vedeva nella comunità ebraica la sostenitrice dei diritti promossi dalla Rivoluzione francese. Chiaramente la comunità ebraica non ne poteva più di stare chiusa nel ghetto sotto una politica restrittiva delle libertà e quindi simpatizzava per la Rivoluzione. Ci fu un assalto al ghetto. Si chiama di piombo, perché il cielo si colorò di un colorito plumbeo e cominciò un acquazzone che spense l’incendio che era stato appiccato alla Sinagoga e anche gli entusiasmi degli assalitori. Che significato ha? Chiaramente stiamo in una fase storica completamente differente, in cui è finito il ghetto con le repressioni della libertà e oggi dobbiamo guardare al rapporto tra ebraismo e cristianità in maniera completamente differente.
D. – La visita del prossimo 17 gennaio avverrà ad un anno di distanza dalla scelta dei rabbini italiani di non partecipare alla Giornata del dialogo ebraico-cristiano per la questione della preghiera del Venerdì Santo. Quella vicenda, rabbino Di Segni, è ormai chiusa?
R. – Diciamo che la vicenda è chiusa dal punto di vista diplomatico. Esiste ancora una preghiera che si chiama “De conversione iudeorum”. Quindi, era necessario avere dei chiarimenti, soprattutto a livello locale. Da quando il cardinale Bagnasco, nella sua qualità di presidente della Conferenza episcopale italiana, ha dichiarato esplicitamente che la Chiesa cattolica non ha intenzioni “conversionistiche” nei confronti degli ebrei, noi possiamo affrontare serenamente il dialogo, perché l’intenzione “conversionistica” è francamente un muro che impedisce la comunicazione. A questo punto andiamo avanti, sperando che sul campo si realizzi quello che desideriamo per il bene di tutti quanti.
D. – A proposito di chiarimenti, rabbino Di Segni, pochi giorni fa lei ha manifestato il suo apprezzamento per le parole di padre Lombardi, direttore della Sala Stampa della Santa Sede, dopo la pubblicazione del Decreto sulle virtù eroiche di Pio XII. Che importanza ha avuto questo chiarimento?
R. – Il chiarimento di padre Lombardi, che penso sia importante e come tale debba essere riconosciuto e non minimizzato, ha avuto un senso nel cambiare un clima, nel senso che ha dato un segno della sensibilità vaticana alla reazione ebraica a questo Decreto.
D. – Quindi momenti di divergenze, di contrasto, nonostante i quali il dialogo può e deve continuare. Lei la pensa così?
R. – Sì, assolutamente, perché se noi ci fermiamo alle cose che ci dividono profondamente non andiamo da nessuna parte. Dovremmo pensare piuttosto alle cose che ci uniscono, lasciando le controversie ai tavoli di discussione, che non devono mancare, ma che devono essere fatte al tempo giusto e con la serenità dovuta. D’altra parte il dialogo significa anche discussione. La discussione è necessaria. Se ci sono due persone che la pensano allo stesso modo, uno dei due è inutile. Quindi, le divergenze sono importanti per andare avanti. Al di là di questo, però, bisogna lanciare dei messaggi di fratellanza, di impegno per tutti quanti. Il mondo ci sta guardando appunto per vedere se riusciamo a realizzare queste cose. E questa è la sfida, chiamiamola così, che si pone di fronte a noi, nella prospettiva di questa visita.
תערוכה לכבוד האירוע[]
בהמוזיאון היהודי של רומא תפתח תערוכה מיוחדת לאור הביקור. בתערוכה יבוא לידי ביטוי השתתפותם של היהודים בטקס בחירת האפיפיור. מימי הביננים נטלו בו חלק המכובדים והאזרחים הבולטים של העיר. הם היו גאים להיות חלק בטקס בתהלוכה האפיפיור או לאורך הדרך, שבו האצולה, הגילדות ואגודות אחרות קיבלו את הכבוד נטל להגדיר קשתות הניצחון ואת ארעיות אחרים לחגיגות לאירוע זה יוצא דופן.
אפילו הקהילה היהודית (hebraeorum Universitas) היה תפקיד בטקס, בדרכים שונות, בהתאם לתקופה. במחצית השנייה של המאה הי"ז ובמהלך המאה השמונה הם חולקו באופן קבוע חלק מן התוואי בין שער טיטוס את הקולוסיאום, שני מונומנטים, יהודים הרומית, מלא זיכרונות ומשמעויות סמליות. יהודי רומא נהגו לקשט את הרחוב עם שטיחים ובדים, שהיו הרקע שולחנות גדולים מעוטר דמויות סמליות ואמירות, ב עברית ואמריקה הלטינית, שיבח את האפיפיור.
בארכיון ההיסטורי של הקהילה היהודית של רומא נותרו עדויות לעשרה טקסים החל מקלמנס השנים עשר (1730), קלמנס השלושה עשר (1758), קלמנס הארבעה עשר (1769) ו פיוס השישי (1775). . אישה צעירה ששרה לאפיפיור קורסיני, ואמר "את השמחה בלב שלי לעלות, בעוד לוחות אחרים מופיעים על דבורים נשרים, מינרווה בעגלה רתומה ינשופים, קשתות ועמודים, סלעים בים, ואפילו Rospigliosi אורורה מחלקה בבית החולים שבו מטופלים קם מהמיטה נרפא על ידי צליל של נבל. כל מלווה ציטוטים מתוך הכתובים: חמישה חומשי תורה, נביאים, תהילים, בקליגרפיה עברית פרחה עם התרגום הלטיני.
המוזיאון היהודי של רומא מספק כעת את הציורים האלה יחד עם מבחר של חפצים ומסמכים הביא לאור פרק מרתק ביחסים בין האפיפיורות ואת יחסי הקהילה היהודית, כי ללא ספק היו מורכבים, כי בתוך החקיקה לא יותר מדי אוהדת כלפי היהודים, נעול בגטו ו disenfranchised, אבל זה, אפילו עם ההכללה שלו בטקסים החזקה "" האפיפיור מאובטח במאה הי"ח הקהילה היהודית תפקיד בחברה הרומית שלה מורכבות. במאה הבאה את הטקס, ואיתה מחווה של היהודים הרומית אל האפיפיור שנבחר זה עתה, ישנה עמוקות, ומראה יש ראיות בכמה מתנות נפלא האפיפיור על ידי הקהילה היהודית של רומא.
התערוכה אורגנה לרגל ביקורו של האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר לבית הכנסת ברומא, ינואר 17, 2010, ויהיה נחנך על ידי האפיפיור והרב הראשי של רומא, ריקרדו די סגני.
ביקור קודם[]
ב-13 באפריל 1986 ביקר האפיפיור יוחנן פאולוס השני בבית הכנסת, קבל את פניו הרב אליהו טואף - הרב הקודם של העיר רומא. ביקור זה היה הביקור הראשון של אפיפיור בבית כנסת מאז ומעולם. בהתאם לנוהג של יהודי איטליה, אם בית הכנסת אינו כולל ספרי תורה בהיכל, הוא אינו מקום קדוש. ולכן, בטרם בקר האפיפיור בבית הכנסת הוצאו ממנו ספרי התורה.