(הערך נכתב בעזרת שמואל אדלמן - קרוב משפחה)
|
|
|
סרט זיכרון לדוד ארבל ז"ל - הופק על-ידי חתנו : שמואל אדלמן |
שלמה ברק מספר על דוד ארבל איש קדומים |
דוד בלימוד עם נכדו
דוד נולד בקאליש שבפולין בא' ניסן תרצ"ו לאברהם ושרה היישריק. בגיל שלוש עלה לארץ יחד עם הוריו וסבו באוניה. התגורר בתל אביב. למד בבית ספר צייטלין. בבית הספר התרעם על המצב הדתי בכיתתו והיה פסימי לגבי חבריו (ראו הרשימה מטה בנספח). המצב המדובר הוא בשנת 1953 - לפני שבני עקיבא שינו מגמה לכיוון הישיבות התיכוניות - ובית הספר צייטלין לא היה חריג בתחום בתי הספר התיכוניים הדתיים ברמה הדתית. דוד סיים לימודיו ב"מדרשית נועם".
דוד למד הנדסת טקסטיל בלואל,מסצ'וסטס, ארצות הברית (Lowell,Massachusetts,USA) והתקבל לעבודה בבית חרושת 'לודז'יה' בחולון. הוא הגיע לניהול המפעל והוכר כמצטיין בתפקידו. לפיכך כאשר חיפשו מנהל למפעל 'אתא', שעמד על סף קריסה, נבחר דוד להציל אותו. הדבר לא עלה בידו עקב התחרותיות הגדולה מצד החברות הסיניות, אך פעל להשגת תנאי פרישה נוחים לעובדים.
במקביל עבר דוד לקדומים. הוא הקים את החברה לפיתוח קדומים שבנתה את שכונת גבעת שלם, ועסק בבניה טרומית. בין השאר היה שותף לבניית שכונה בישוב ניל"י בחבל בנימין. לימים הקים את פארק בר-און. סייע לראש המועצה המקומית הראשונה בקדומים בתפקידו.
בגיל 64 החליט על תפנית בעיסוקו, והחל ללמוד משפטים. עבד במשרד עורכי דין ושם הוערך נסיונו. התמיד בעבודתו כמעט עד לימיו האחרונים. אחד מציטוטיו המפורסמים הוא: "אני לעולם לא אצא לפנסיה". מציטוט זה נכנע רק לאחר שלא יכל עוד לזוז ממיטתו. הוא התפעל מאופן ניהול בתי החולים בעת שנפל למשכב בבית החולים 'הדסה'. כתוצאה מכך, החליט על עוד תפנית מרשימה והודיע כי ילמד ניהול בתי חולים. אך מחלתו הכריעה אותו קודם.
לדוד היו שלושה בנים ושתי בנות. שתיים מבנותיו מתגוררות כיום בקדומים
בנו רועי יעקב הי"ד נרצח בתשס"ד מפיגוע חבלני.
רועי יעקב הי"ד[]
ראו ערך מורחב: רועי יעקב ארבל הי"ד
רועי יעקב, בן נחמה ודוד, נולד בישראל בי' בכסלו תשל"ה (24.11.1974). מגיל צעיר גדל בישוב קדומים שבשומרון, סיים לימודיו בישיבה תיכונית והצטרף לישיבת ההסדר בקרני שומרון. במסגרת לימודי ההסדר התעקש להיות חייל קרבי אע"פ המספר הגבוה במשקפיו והצטרף לגולני, סיים את שירותו הסדיר כקצין מצטיין. בשנת תשנ"ח (1998) נישאו רועי וחגית, והתיישבו בקרני שומרון. רועי למד הנדסת אלקטרוניקה באוניברסיטת תל אביב. בסיום לימודיו החל לעבוד בחברת "מוטורולה" בהרצליה.
ביום שלישי, אור לכ' בטבת תשס"ד, חזר רועי מהעבודה. מחבל פלסטיני ירה לעבר הרכב בו נסע. רועי נרצח, שניים מיושבי הרכב נפצעו. רועי השאיר אחריו אישה וחמישה ילדים.
הכנסת ספר תורה לזכרם בגבית ישי[]
הזמנה לטקס הכנסת ספר תורה על שמם של דוד ובנו רועי יעקב בקדומים - ג' סיוון תשע"ג
על התעשיין דוד ארבל[]
זכרון לדוד ארבל איש קדומים.wmv
דוד ארבל הובא למנוחת עולמים בקדומים ביום ג' סיוון ה'תש"ע. חברו לעבודה וידידו, שלמה ברק, היה בין המספידים. בקשתי ממנו לספר על דוד ארבל לתושבי קדומים, ואכן הוא עשה זאת. ביציאה פגשתי את אביה לוז וממנה שמעתי עוד על דוד ארבל, על התקופה בה דוד היה עדיין בהרצליה.
שלמה ברק סיפר על התקופה בה הוא ניהל את חברת אתא וניסה לחלץ אותו מן המשבר ללא הצלחה. מכל מקום, הוא דאג למפוטרי החברה ואת זאת זוכרים לו לטובה.
לודז'יה בחולון[]
לודז'יה היה מפעל בניהולו של דוד ארבל.
על המפעל נכתבו הדברים הבאים: הוא הוקם על-ידי אריה שנקר, לימים נשיא התעשינים בישראל. מקור השם הוא בעירו של מייסה לודז. המפעל הוקם בחולון, בטרם הוקם הישוב. על המטרה יסופר להלן: "שכונה נוספת שהיוותה שלב מכריע בהתפתחות חולון היא שכונת 'אגרובנק'. רכישת הקרקעות החלה בשנת 1932 במטרה להקים שכונת פועלים יציבה. בשנת 1934 נסלל כביש גישה לשכונה וחברת הטקסטיל 'לודז'יה' קיבלה שטח ללא תמורה כדי שתקים בו מפעל לפרנסת התושבים. הקמת המפעל בשנת 1936 דרבנה רבים להגיע ולבנות את ביתם בשכונה הצעירה. עוד שתי שכונות הוקמו בשנת 1936 ולימים היו גם הן חלק מהעיר חולון: שכונת 'קריית עבודה' שנוסדה כשכונת פועלים סמוכה לתל-אביב ו'שכונת עם' שנבנתה בשיטת "בנה ביתך". בשנת 1940 התאחדו חמשת השכונות לעיר בת 2,800 תושבים ושמה 'חולון'. מקור השם הוא בשמה של עיר תנ"כית הנזכרת בספר יהושע (ט"ו פסוק 51). באותה שנה הוכרזה חולון כמועצה מקומית ובראשה הועמד ד"ר חיים קוגל. המקור
לימים המפעל עבר לתל אביב לרחוב נחמני - המבנה קיים עד עצם היום הזה. על הבית הבנוי מלבנים אדומות תוכלו לקרוא כאן
ניהול אתא 1980-1985[]
דוד ארבל היה מהנדס טקסטיל. הוא ניהל את מפעל הטקסטיל לודז'יה. משם עבר לנהל את מפעל אתא, כאשר היה כבר בשלב קריטי. עליו נכתב:"ב - 1980 תפס דוד ארבל את מקומו של עמוס בן גוריון. קשיים כלכליים, ניהול כושל והתיישנות הציוד דרדרו את מצב המפעל והביאו, אחרי מאבק ארוך ומתוקשר, לסגירתו במאי 1985." על פועלו לסיום מכובד של עבודת המפעל האזן לדברי ידידו בסרט לעיל)
עוד על אתא בקישור - על העבר שלו נצטט קטע קצר:" על אתא באותם הימים נכתב: העובדים ב"אתא" נהנו מתנאים סוציאליים טובים והתחרו ביניהם על מקום העבודה. במפעל הוקמה צורכניה שמצרכיה נמכרו לעובדים במחירים מוזלים. הוקמו שכונים לפועלים המיוחדים כמו המבנים ב"חצר", ו"בתי חנה". שיכוני פועלים אחרים נבנו במחיר מוזל במיוחד: גבעת אתא א' ואח"כ אתא ב' ואתא ג'. כדי להקל על האמהות העובדות הוקם ב - 1942 מעון לילדים. מנהלים ועובדים קיבלו שכר דומה. האווירה היתה אווירה משפחתית, משפחת עובדי "אתא". ב- 1946 מנה המפעל 921 עובדים. מבנים נוספים הוקמו בכורדאני,שטח עליו הוקם לימים הקריון.
"אתא" היה המפעל הראשון שהעניק לעובדיו בונוס ובכך למעשה שיתפם ברווחיו. ב- 1949 מנה המפעל 1128 פועלים. האווירה המשפחתית נעלמה ואת מקומה תפסו יחסי עובדים ומנהלים. "מיוחדים" קראו למנהלים אלו שנמנו ברובם על ותיקי המפעל ומקימיו. הם נהנו מתנאי עבודה מיוחדים. בין אריך מולר לבין בן דודו הנס פרצו חילוי דעות והם נפרדו. אריך מולר פנה לדרכו והקים מפעל משלו. הנס מולר נותר לעמוד איתן בראש הנהלת "אתא". (סתו 1949). תקופת הצנע, למרות השפל הכלכלי, פרח המפעל. תוצרתו נמכרה היטב בארץ וערך היצוא ב - 1954 הגיע לסביבות מיליון דולר. ב - 1956 הוחל בייצור בדי קורדרוי והוכנסו חידושים הרבה. "השביתה הגדולה" ב - 1957 גרמה לזעזוע בארץ כולה.
עם מותו של הנס מולר, ב - 1962, התקשתה המשפחה לנהל את בית החרושת והוא נמכר לחברת השקעות בראשות טיבור רוזנבאום. עמוס בן גוריון מונה למנכ"ל החברה. כשקרסו עסקיו של טיבור רוזנבאום ב - 1974 הועבר המפעל לכונס נכסים שוייצרי שמכרה ב - 1977 לקבוצת אייזנברג. ב - 1980 תפס דוד ארבל את מקומו של עמוס בן גוריון. קשיים כלכליים, ניהול כושל והתיישנות הציוד דרדרו את מצב המפעל והביאו, אחרי מאבק ארוך ומתוקשר, לסגירתו במאי 1985.
בקדומים[]
את קשריו עם קדומים הוא החל בהרצליה. מספר חברו מתתיהו לוז, מהרצליה התארגנה קבוצה שבאה לשמור בקדומים בימי שני (בני שרק - ימי שלישי). יחד נסענו, כאשר את הרובים קבלנו מ"משמר האזרחי". עברנו את קלקיליה ועזון בחושך מוחלט עד אשר הגענו לקדומים. כאן דוד ארזוני, שהיה הרבש"ץ קבל אותנו. שמרנו כל הלילה ובבוקר חזרנו הביתה. קדומים התנהלה כמו קיבוץ, כולם עבדו ויכולנו מעט להקל עליהם את נטל השמירה.
דוד ונחמה ארבל עלו לקדומים, מתתיהו ומשפחתו עברו לקרית מלאכי, ירדו לימית, לקראת המאבק על הנטישה ועלו חזרה לקדומים, שפ נפגשו שוב עם משפחת ארבל. הבנות למדו באותה כיתה והקשר שהתרקם בבית הכנסת בהרצליה, המשליך בלילות שמירה הסתיים בקדומים.
הקמת פארק בר און[]
עם עזרא למרפא[]
מאת שמאל אדלמן חסד וחסד נפגשו
בקישור יש סרט עם דוד ארבל
ביום שני השבוע הגיעה משלחת לסניף 'עזרא למרפא' בבני ברק כדי להעניק את אות "יקיר קדומים" לרב פירר על פועלו הרב להקמת מרכז השאלת ציוד רפואי בקדומים, על שם רועי ארבל הי"ד. המשלחת כללה את הרב דניאל שילה, חננאל דורני ראש המועצה, שוש שילה ובני הזוג דוד ונחמה ארבל הריו של רועי הי"ד. חננאל דורני, ראש המועצה החדש של קדומים, ציין כי היה ברור לו שהענקת האות לרב פירר היא מעשה נכון וראוי ומשתלבת עם עשיית החסד הרבה בקהילת קדומים.
הקשר בין משפחת ארבל לרב פירר התחיל לאחר הולדתה של שלישיה לרועי וחגית ארבל לפני קצת יותר מארבע שנים. בנו של רועי היה צריך לעבור ניתוח והמשפחה התייעצה עם הרב שכמו במקרים רבים אחרים ידע להפנות לאדם והמקום המתאימים ביותר לטיפול בבעיה הספציפית שהתגלתה. שלושה חודשים בלבד לאחר מכן, בכ' טבת תשס"ד, נרצח רועי בדרך מהעבודה לא רחוק מהבית בטלמון והשאיר אישה חמישה יתומים, הורים אחים וגיסים כואבים. בנו נקרא חננאל רועי על שמו.
רועי הי"ד, שלמען הגילוי הנאות אציין שהיה גיסי ידע לרתום את כשרונותיו ותכונותיו לתועלת הכלל. ידי הזהב, הידע הרב והאופי העדין תורגמו לעזרה בדברים קטנים כגדולים. דוד ארבל, אביו של רועי הי"ד, ציין כי רועי רצה לעסוק בפיתוח אמצעים רפואיים והקמת מרכז השאלה לציוד רפואי התאימה מאוד לאופיו ורצונותיו. הרב פירר הודה למשפחה על הוספת חסד שבאה באמצעות הקמת הסניף
