רבי אליהו בן-אמוזג

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

הרב אליהו בן-אמוזג

הרב אליהו בן-אמוזג, הראב"א, נולד ז באדר א תר"ס ( 24 באפריל 1823 - 6 בפברואר 1900) היה רב יהדות ליבורנו , מקובל , פילוסוף ופרשן המקרא. על שמו קרויה הכיכר המרכזית בעיר עליה היה בנוי בית הכנסת בליבורנו.

קורות חייו

שער ספר של הרב יוסף כנאפו שהודפס בבית הדפוס של הרב אמוזג - משתמש:Effib

הרב אליהו בן אמוזג נולד במוגדור, מרוקו לאביו אברהם בן שם טוב (בהיותו בגיל 71) ולאימו קלרה בת הרב אברהם קוריאט אביו אברהם שהיה חשוך ילדים עד גיל 70 נישא בגיל זה לקלרה, לאחר שקיבל את הסכמת אשתו הראשונה לכך.

כאשר היה בגיל שלוש ברחה משפחתו (דודו הרב יהודה קוריאט ואימו, אביו כבר נפטר) ממוגדור לליוורנו שבאיטליה, בשל רדיפה של מושל העיר. בגיל 4 התייתם אף מאימו, וחונך על ידי דודו שהיה גם מורו ורבו. הוסמך לרבנות בגיל 18, ושימש כרב העיר ליוורנו במשך כחמישים שנה. בן אמוזג הקים בעיר בית דפוס שבו הדפיס ספרי קודש שונים, ובהם ספרים של חכמי מרוקו.

הרב בן אמוזג היה בעל ידע נרחב מאוד בכתבי הקודש , ובמדעים כלליים, כגון פילוסופיה , אנתרופולוגיה , ארכאולוגיה , היסטוריה , בלשנות ו ביקורת המקרא . בכתיבתו ניכרת התמודדות עם רעיונותיהם של קאנט , הגל , פיכטה ופילוסופים אחרים. בין רעיונותיו המרכזיים היו השגת אחדות המין האנושי , על סמך היסודות האוניברסליסטיים ביהדות .

חלק מחיבוריו נערכו והוצאו לאור על ידי ד"ר הרב אליהו רחמים זייני.

בין שד"ל לבין בן-אמוזג

D. Malkiel - Tra Shadal e Benamozegh בין שד"ל לבן אמוזג-0

Incontro organizzato dal Museo di arte ebraica italiana U. Nahon https://www.moija.org Yerushalayim 18.11.2020 https://www.facebook.com/חברת-יהודי-איטליה-בישראל-Associazione-degli-Ebrei-italiani-in-Israele-103897991528413

אם למקרא

אחד מחיבוריו המרכזיים "אם למקרא", ספר ביאור למקרא הנסמך על ממצאי המחקר המודרני, כגון פילולוגיה, ארכאולוגיה והיסטוריה. בנוסף, הכיל הפירוש הגנה על העמדות המסורתיות של חכמי ישראל אל מול ביקורת המקרא. הספר נדפס בחמישה כרכים בשנים 1862 - 1863, בבית הדפוס של הרב בן אמוזג.

הפירוש "אם למקרא" של הרב בן אמוזג. נדפס בבית הדפוס של המחבר בשנת תרכ"ב (1862), ומאז לא נדפס שנית - משתמש שפ2000.

הספר עורר מחלוקת קשה בקהילת חאלב, בין טיעוניהם המרכזיים של חכמיה נגדו היו שהוא סבור שיש לחוכמות החיצוניות ערך בהבנת התורה, ושהצביע על הדמיון בין מנהגים מסוימים המוזכרים במקרא, לכאלה שנהגו עמים אחרים בעולם העתיק.

חכמי חאלב אף פנו לרבנים אחרים ברחבי האימפריה העות'מאנית לשרוף את ספרי החומש שבהם נדפס הפירוש של בן-אמוזג. חכמי דמשק נעתרו לפנייה ושרפו את הספרים. חכמי ירושלים אימצו קו ביניים. הם לא שרפו את הספרים, אבל לא הכשירו אותם פומבית, ולא גינו את חכמי חאלב על פעולתם. גדול חכמי אסיה הקטנה במאה ה-19, הרב חיים פלאג'י, שחי באיזמיר, התנגד לפעולתם של חכמי חאלב, ואף כתב מכתב עידוד אישי לבן-אמוזג.

ישראל והאנושות

חיבור מרכזי נוסף של בן-אמוזג הוא ישראל והאנושות (Israel et L'Humanite), שנכתב במקור בצרפתית. בן-אמוזג מנתח את היחס בין עם ישראל לאומות העולם, כפי שזה בא לידי ביטוי בכתבי הקודש. כמו כן, הספר מתווה את האידאל בעתיד, ביחסים שבין עם ישראל לאומות העולם. על פי הרב בן אמוזג, היהדות איננה דת לאומית, כי אם דת אוניברסלית, בעלת משמעות לכל אומות העולם. הוא טוען כי ישנה "תורת משה", המציגה תרי"ג מצוות, והמחייבת את עם ישראל בלבד. לעומת זאת, היהדות, היא דת אוניברסלית המופנית לכל אומות העולם, ומתוכה הם אמורים לקיים את שבע מצוות בני נח.

מבוא לתורה שבעל פה

ספר זה הינו הראשון בסדרת כתביו של הרב בן אמוזג, בעברית. ספר זה עצמו הוא הראשון בסדרת כתביו הבאים להגן על תורה שבעל פה, מקוריותה, נאמנותה ואמיתותה. הרב בן אמוזג מחולל בו מהפך אדיר בתפיסת המושג 'תורה שבעל פה'. תחת עטו, 'תורה שבעל פה' מפסיקה להיות נגזרת מ'תורה שבכתב'. אדרבה, היא מופיעה לנו במלוא עוצמתה הבלתי-משוערת אף אצל למדנים וגדולים: היא היא המקור לתורה שבכתב, ובלעדה אין אפילו מקום לתורה שבכתב. היא אינה עוד פרוש ותוספת, אלא היסוד של 'תורה שבכתב'. זוהי אסופת מאמרים שפרסם הרב בן אמוזג בעיתון הלבנון וקובצו בספר שיצא לאור מחדש בשנת תשס"ב (144 עמ'), על ידי הרב ד"ר אליהו רחמים זייני, בהוצאת ישיבת אור וישועה.

בשבילי המוסר / מוסר יהודי לעומת מוסר נוצרי

הרב אליהו בן אמוזג, "מוסר יהודי לעומת מוסר נוצרי", בתרגומו של הרב ד"ר אליהו רחמים זייני - משתמש ניסן

בחיבור "בשבילי המוסר" עורך בן-אמוזג הבחנה בין המוסר היהודי ובין המוסר הנוצרי. בעוד זה האחרון מדגיש את מידת הרחמים, המוסר היהודי מבוסס על איזון בין מידת החסד ומידת הצדק. הספר, אשר יצא לאור לראשונה בשנת 1867 ומאז הודפס פעמים רבות, נמצא במוקד התענינות מחודשת בקרב החוקרים. הספר עוקב אחר ההיסטוריה של הנצרות ומותח עליה ביקורת קשה, כמו גם על האסלאם, וטוען כי אלה גם אלה שאבו את מקורותיהם מן היהדות ועיוותו אותם. הספר מחולק ל-12 פרקים, אשר עשרת הראשונים מביניהם עוסקים בנצרות, והשניים האחרונים באסלאם.

הספר ראה אור לראשונה בצרפתית, בשנת 1867 ובעידוד חברת כי"ח, תחת הכותרת "Moral Juive et Morale Chretienne". באותה שנה פורסם הספר גם באנגלית, תחת השם "Jewish and Christian ethics with a criticism on Mahomedism". (מהדורה אנגלית בויקיטקסט). המהדורה הצרפתית פורסמה שוב בשנת 1925 ובשנת 2002. חלק מהספר ראה אור בעברית לראשונה בשנת 1966 בשם "בשבילי המוסר" בתרגומו של ד"ר שמעון מרכוס. בשנת 2007 יצא הספר לאור בשלמותו בעברית בתרגומו של הרב ד"ר א"ר זייני, תחת השם "מוסר יהודי לעומת מוסר נוצרי".

הספר מתייחס בצורה שלילית באופן קיצוני לנצרות ולמוסר שלה. הוא דן בדוקטרינות המשמשות יסוד למוסר הנוצרי וכן במחלוקת בין הקתוליות לפרוטסטנטיות. הוא מתאר את ביטול התורה בידי הנצרות והשפעתו של ביטול זה על המוסר הנוצרי, וטוען כי המוסר הנוצרי מהווה העתק של חלק מן זה היהודי, שעוות ושונה עד שרוקן מתוכן - הצד הרוחני וה"עליון" של היהדות. לטענתו התעלמותה של הנצרות מן הצד הגשמי ומן העולם הזה, אשר מאזנים את הרוחני והעליון יותר בפילוסופיה היהודית, הובילה לבוז של הנצרות לגוף ובאופן פרדוקסלי, לחוסר מוסריות ולחומרנות.

	מאז ומעולם לא הייתה הנצרות אלא עבריות קטועת-אברים זו, שניטל ממנה אותו מרכיב המקשר אותה אל חיי העולם הזה.
– פרק 10.

הרב מבטל באופן מוחלט את גישת החסד הנוצרי, לה הוא מקדיש כמה וכמה פרקים. הוא טוען כי חוסר האבחנה בין חוק אזרחי לחוק מוסרי והפיכת החסד לעקרון המנחה של כל מוסר, גרמה לצמיחתה של אי-מוסריות המטפחת את הרשעה בעולם בשם החסד. עוד טוען הרב כי האוניברסליות הנוצרית מטשטשת את כל הגבולות, הורסת את החסד העולמי, וזאת ולטענתו, לעומת היהדות הפרושית שידעה לאזן בין זהות לאומית לחסד אוניברסלי. הרב מצביע על האופן בו מטפחת היהדות את כבודו וחירותו של האדם, בעוד הנצרות מחוללת מלחמות דת.

נושאים נוספים בספר הם "הגניבה הספרותית", לטענת הסופר, שביצעה הנצרות מן הקבלה היהודית, ויחסה של הנצרות לאויבים אישיים. גם בנושאים אלה מותח הרח ביקורת קשה על גישתה של הנצרות לנושא.

הרב אליהו בן אמוזג מתאר את גישתו אל האסלאם בפרקים 11 ו-12, הפרקים האחרונים של הספר. לפי דעתו, שאב האסלאם את מקורותיו מן צדדים אחרים ביהדות מאשר אלה ששימשו השראה לנצרות, ויצר קיצוניות חד צדדית:

	מוחמד מעצב ומסדיר את העולם הבא על פי דוגמתו של העולם הזה. הוא מעביר את כאביו, עינוגיו, תאוותיו וגחמותיו של העולם הזה, את הנאותיו ותענוגות בשריו, אל העולם הבא, עד כי גם תחיית המתים עצמה אינה אלא המשך וחזרה על חיי העולם הזה. במילה אחת: האסלאם אימץ מתוך היהדות בעיקר את צידה החברתי והמדיני, בעוד הנצרות העדיפה לדבוק בצידה הדתי והמטפיזי.
– פרק 11.

טעם לש"ד

בחיבור טעם לש"ד (שיכול השם שד"ל) יוצא להגנת חוכמת הקבלה וקדמוניותו של ספר הזוהר, ויוצא בכך נגד "ויכוח על חכמת הקבלה ועל קדמות ספר הזהר וקדמות הנקודות והטעמים" לשד"ל - שמואל דוד לוצאטו. מבנה הספר הוא ויכוח בין שתי דמויות "חופני" ו"פנחס", כאשר חופני מגלם את הדמות השואלת (המקשה קושיות על דברי שד"ל), ואילו בפי פנחס שם הרב בן אמוזג את דברי תשובתיו לאותן טענות. הספר דוחה אחת אל אחת את כל משנתו של שד"ל נגד חוכמת הקבלה, תולדותיה, תכניה, ומקומה ביהדות, תוך שימוש באותם כלים הגותיים, לשוניים וספרותיים בהם שד"ל מנסה לפוסלה.

לקריאה נוספת

• צבי זוהר, שמרנות לוחמת: קוים למנהיגותם החברתית-דתית של חכמי חלב בעת החדשה. 55: 57-78, 1993.
• ביטאון ברית מס' 15 עמ' 54, משנתו של אליהו בן אמוזג, אהרון אמוזג
• ביטאון ברית מס' 23 עמ' 45, בני אמוזיג, אהרון אמוזג

קישורים חיצוניים

• הרב אליהו בן אמוזג, "טעם לש"ד", מתוך אתר Hebrew Books.
• יאיר שלג, ‏בחזונו, עם ישראל עומד במרכזו של "חבר העמים האברהמי", באתר הארץ
• סדרת מאמרים בנושא הגותו של הרב אליהו בן אמוזג, פעמים 74, חורף תשנ"ח, עמ' 130-87
• איימה פאלייר, חייו ויצירתו של הרב בן אמוזג הקדמה בקצרה
• הרב ד"ר אליהו רחמים זייני, חשיבות לימוד דברי הרב אליהו בן אמוזג זצ"ל
• סיכום פרקי הספר "מוסר יהודי לעומת מוסר נוצרי"
• אליעזר שחר פלד, לתרגום החדש של הספר "מוסר יהודי מול מוסר נוצרי"
• הרב קוק הרב סולובייצ'יק חב"ד רוזנצווייג הרב אליהו בן אמוזג, שעור מפי הרב אורי שרקי, מתוך הסדרה מבוא לתורה שבעל פה, אתר מכון מאיר.