עמק החולה

Emek hachula — עמק החולה וברקע רמת הגולן והר חרמון - מקור התמונה: הויקיפדיה העברית, צילם:אור 17, שיפר את התמונה:אביעד

עמק החולה הוא האזור הטבעי הצפוני של מדינת ישראל. גבולותיו הם: בצפון - עמק עיון בלבנון, במערב - הרי נפתלי באזור גליל עליון מזרחי, בדרום - אזור חצור הגלילית ובמזרח רמת הגולן. שטחו הוא 232 קמ"ר, מספר הישובים בעמק החולה הוא 23 : העיר קרית שמונה, שתי מועצות מקומיות : מטולה ויסוד המעלה ו-20 קיבוצים ומושבים. מספר התושבים באזור היה לסוף שנת 2006 34.2 אלף, מתוכם 31.2 אלף יהודים. האזור כלול ב"נפת צפת" יחד עם הגליל העליון המזרחי ואזור חצור.

שם האזור מקורו בימת החולה שהייתה מצויה בדרום האזור. ההימה יובשה בין השנים 1951-1958. בסיומה נשארה במקום "שמורת טבע".

האזור מצטיין בנופו - עמק מישורי ומסביבו הרים - כולל הר החרמון "הסבא הלבן" ברקע, שפע מים לחקלאות ומתקני אטרקציות לתיירות. השטח החקלאי המעובד נאמד בשנת 2006 ב-101 אלפי דונם, מזה: חצי גידולי שדה. שיווק בעלי החיים ותוצרתם כלל 21,316 אלפי ליטר חלב, 33,032 אלפי ביצים ו-26,105 טונות פטימים.

תולדות האזור[]

לאחר מלחמת העולם הראשונה היה עמק החולה בתחום המנדט הצרפתי על סוריה, מאוחר יותר תוקן הגבול והאזור שכונה "אצבע הגליל" צורף למנדט הבריטי על ארץ ישראל. היה זה בזכות הימצאות היישובים היהודיים : כפר גלעדי ומטולה וגבורת של מגיני תל חי.

במטרה לעבות את ההתתישבות היהודית בגבול הצפוני, הוחלט במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט להקים קבוצת יישובים באצבע הגליל. הם נקראה על שמו של מנחם מנדל אוסישקין שהיה ראש ההנהלה הציונית. הוא כתב בצוואתו כי יש להקצות באזור משבצת קרקע לכל אחת מן התנועות ההתיישבותיות. וכך ההתיישבות החדשה חולקה בין התנועות המיישבות : קיבוץ דן - "השומר הצעיר", קיבוץ דפנה – "הקיבוץ המאוחד", מושב שאר ישוב – "הציונים הכלליים", מושב בית הלל - "תנועת המושבים" ו"משבצת" נוספת - כך כונתה חלקת האדמה - למושב של תנועת "הפועל המזרחי". "ארגון ירושלים", של הפועל המזרחי, עלה על הקרקע בי"ד חשוון תש"ד ושמו של היישוב החדש נקבע "נחלים". השם נבחר בשל הנחלים הרבים שזרמו בסביבה - מקורות הירדן. אחרי מלחמת העצמאות הוא עבר ליד פתח תקווה.

ימת החולה[]

HulaHebrew — מפת האזור לפי ייבוש הימה - מקור:ויקישיתוף, הכין: Drork

מזהים את ימת החולה עם "מי מרום" המקראית, אשר בה הייתה המערכה בין יהושע בן נון לבין יבין מלך חצור ומלכים אחרים, לפי במובא בספר יהושע:

"וַיְהִי, כִּשְׁמֹעַ יָבִין מֶלֶךְ-חָצוֹר; וַיִּשְׁלַח, אֶל-יוֹבָב מֶלֶךְ מָדוֹן, וְאֶל-מֶלֶךְ שִׁמְרוֹן, וְאֶל-מֶלֶךְ אַכְשָׁף. וְאֶל-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מִצְּפוֹן, בָּהָר וּבָעֲרָבָה נֶגֶב כִּנְרוֹת--וּבַשְּׁפֵלָה; וּבְנָפוֹת דּוֹר, מִיָּם. הַכְּנַעֲנִי מִמִּזְרָח וּמִיָּם, וְהָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי בָּהָר; וְהַחִוִּי תַּחַת חֶרְמוֹן, בְּאֶרֶץ הַמִּצְפָּה. וַיֵּצְאוּ הֵם, וְכָל-מַחֲנֵיהֶם עִמָּם--עַם-רָב, כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת-הַיָּם לָרֹב; וְסוּס וָרֶכֶב, רַב-מְאֹד. ה וַיִּוָּעֲדוּ, כֹּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה; וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ יַחְדָּו, אֶל-מֵי מֵרוֹם, לְהִלָּחֵם, עִם-יִשְׂרָאֵל.(י"א, א' -ה')

תאור של ימת החולה במאה ה-19 מביא משה ריישר בספרו שערי ירושלים :

" יאור ארוך, מהלך ג' שעות ורחב שעה. על שפתו יערים רבים ובם חית השדה ירמושו. בקיץ יחרב ויבש לרוב המקום אשר הירדן יעבור בו. ובחודש ניסן ימלט מים משלג הלבנון ציציו עכרים מאד. עליו הכה יהושע את יבין מלך תצור ומלכים אחרים".

דוד שוב ממייסדי ראש פינה מספר על ימת החולה בשלהי המאה ה-19: "מי האגם דים להשקות מהם את כל האדמה מסביב. ודגים ידגו באגם לרוב - רד המימה ושלה כאוות נפשך". השייח' שהתגורר על שפת האגם הזמין אותו לאוהלו ו"מיד ירד השיח אל האגם, ולא היו עשרה רגעים ןהשיך שב ובידו מצודה מלאה דגים חיים". הוא מסכם כי "האדמה מסביב לאגם דשנה ושמנה" (דוד שוב, ראשיתה של יסוד המעלה, (בתוך) אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל - כרך א'- פרק מ"ז). ובשנת 1883 מדרום לימת החולה נוסדה המושבה יסוד המעלה.

שמורת טבע החולה[]

אתר רשות הטבע והגנים כותב :" עמק החולה היה בעבר מקום מנוחה ו"תדלוק" חשוב לעופות בדרך הנדודים מאירופה לאפריקה ובחזרה. האגם והביצות שימשו מעון לעשרות אלפי עופות. מלבדם התקיימו כאן מינים רבים של צמחים ודגים נדירים, עולם קסום ומופלא של חי וצומח. עשרות אלפי עופות, ביניהם עגורים, חסידות, שקנאים, קורמורנים ומיני אנפות שוהים בשמורת החולה ונהנים מהאגם, מהביצות וגם משפע המזון שקיים בעמק החולה בכלל. יותר מ- 200 מינים של עופות המים למדו להכיר את יתרונות השמורה והם מבלים כאן בהמוניהם. השמורה גם משמשת מקלט לצמחי מים נדירים, כמו אירוס ענף, גומא הפפירוס ונימפאה לבנה. בשמורה רועים תאואים (ג'מוסים) כדי לשמור, במקומות מסוימים שיועדו לכך מראש, על אופי של אחו פתוח".