התמונה: מפעל גיבור - 1970 - אוסף הצילומים הלאומי - צילם :משה מולנר
ביולי 1969 פרסם בוריס כרמי, סופר העיתון "דבר" כתבה מקיפה על מצבה של העיר קריית שמונה. אוכלוסיית העיר הגיע ל-17.5 אלף נפש. 84 אלף נפש עזבו אותה. יש תעסוקה לכל דורש. "קיבוץ גלויות" עדיין בדרך – 28 בתי כנסת בעיר לכל "שביב של עדה". וכל זה בטרם החל מטר הקטיושות על העיר.
תחילת הכתבה הוא תיאר את הנוף: בדרך (תמיד קריית שמונה היא בדרך - הערת המחבר) למטולה ולקוניטרה (היה זה לאחר מלחמת ששת הימים) קריית שמונה נבנית מן השפע. למרות שעדיין השיכונים ריבועיים וכעורים, קלופי -טיח צהוב, אדום וכתום. פועלים יוצקים מקלטים - סימן לגבול הקרב. בנות יפות, שחומות, יוצאות מרוקו, תוניס והודו וגם רומנייה מודדות את הטיילת לאורך הכביש. הן לבושות היטב, מאפרות היטב, כמעט תאומות לבנות דיזנגוף. אבל רבות אינן נשארות בעיירה :200 משפחות בשנה , צעירות, בעלות מקצוע והשכלה נוטשות את העיר. אומדים את מספר נוטשי העיר ב-84 אלף והם ביפו, לוד ,רמלה ובקריות.
מדוע עוזבים[]
לא בגלל חוסר עובדה. מזכיר מועצת הפועלים מסר כי העיר יכולה לקלוט מאות ידיים עובדות. מפעל גיבור החדש מעסיק 70 דרוזים מהגולן . ועוד 140 דרוזים עובדים במפעלים אחרים.
רב גוניות התושבים[]
מחצית אוכלוסיית העיר הם יוצאי צפון אפריקה, בעיקר ממרוקו, כרבע אשכנזים מהונגריה, רומניה ופולין. 300 משפחות התימנים, שהיו בין מייסדי העיירה , עזבו אותה נשארו רק 10 ! וגם הם בדרך החוצה
מעמד נכבד יש ליוצאי הקיבוצים הם בעלי הפרנסות המכניסות ביותר: הגברים - נהגי משאיות כבדות ונהגי אוטובוסים ונשותיהן - מורות ואחיות. הם מעורים באזור אך לא בעיירה. את בניהם הם שולחים למוסדות חינוך בקיבוצים. מיזוג גלויות לא נוצר.
עיירה שכולה הסתדרות[]
מזכיר מועצת הפועלים מסכם: "זאת עיירה שכולה הסתדרות - היא בונה מפרנסת, מבדרת, מוכרת לבוש ומזון ומרפאה".