משנה מסכת סוכה פרק א'

לעילוי נשמת שרה גרוס בת ר' מאיר הירש - נפטרה כ"ג אלול תשע"א

הפרק הראשון במסכת דן בדיני עשיית הסוכה: תחילה הוגדרה גודלה, לאחר מכן נקבע איפוא אין להקים סוכה ובהמשך נערכת אבחנה בין סוגי הסכך המותרים והקשר בינם לבין הדפנות והגג.

משנה א':סֻכָּה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, פְּסוּלָה

סוכת ילדים זו, על־אף גודלה הקטן, עדיין מספיקה כדי להחשב כסוכה כשרה לכל דבר ועניין: גובהה עולה על מטר, רוחבה עולה על שבעים סנטימטר והיא מדופנת ומסוככת כהלכה. צילם:Effi B. ויקישיתוף

המשנה דנה במידות הסוכה ובמועד שבו היא נבנתה.

סֻכָּה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, פְּסוּלָה.
רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר.
וְשֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים וְשֶׁאֵין לָהּ שָׁלֹשׁ דְּפָנוֹת, וְשֶׁחַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִּלָּתָהּ, פְּסוּלָה.
סֻכָּה יְשָׁנָה, בֵּית שַׁמַּאי פוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין.
וְאֵיזוֹ הִיא סֻכָּה יְשָׁנָה, כֹּל שֶׁעֲשָׂאָהּ קֹדֶם לֶחָג שְׁלֹשִׁים יוֹם.
אֲבָל אִם עֲשָׂאָהּ לְשֵׁם חָג, אֲפִלּוּ מִתְּחִלַּת הַשָּׁנָה, כְּשֵׁרָה.

השיקול הוא האם הסוכה דומה לדירת קבע או ארעית: אם היא "גבוהה למעלה מעשרים מטר" - היא אינה יכולה להיות מבנה ארעי. למעשה, די לסוכה בשני דפנות ולשם השגת "שָׁלֹשׁ דְּפָנוֹת" די כי הדופן השלישית תהיה ברחבו טפח ומשהו, ומעמידו בפחות משלושה טפחים סמוך לשתי הדפנות ודיו (קהת).
"סוכה ישנה" - לא נבנתה במקור בתור סוכה לחג. אם בנה סוכה לכל מטרה אז צריך 30 יום מראש. אם בנה "לשם סוכה" - לא משנה הזמן שהיא עומדת.(הרב איתמר ליברמן)

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

• סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה - דסכה דירת עראי בעינן דכתיב "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ, שִׁבְעַת יָמִים" - אמרה תורה עשה סוכה לשבעת ימים. ולמעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע : ור"י מכשיר. דסבר סוכה דירת קבע בעינן. ואין הלכה כר"י:
• ושאינה גבוהה י' טפחים פסולה - דדירה סרוחה היא ואין אדם דר בדירה סרוחה :

ושאין לה ג' דפנות. דכתיב בסכת בסכת בסוכות, שנים חסרים ואחד מלא, חד לסכך דפירוש סכה סכך, פשו להו תלתא לג' דפנות. אתיא הלכה למשה מסיני ובצריה לדופן חדא ואוקמיה אטפח, נשארו שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח. לפיכך סוכה שיש לה שתי דפנות זו אצל זו, עושה דופן ג' שיש בו טפח ומשהו ומעמידו בפחות מג' סמוך לאחד משתי הדפנות, שכל פחות מג' כלבוד דמי, ונחשב כאילו הוא דופן של ד' טפחים ונמצא רוב דופן עשוי, והרי יש לסוכה זו ג' דפנות.
וצריך לעשות לה צורת פתח - ואם שתי הדפנות הם זו כנגד זו וביניהן מפולש, מביא פס שיש בו ד' טפחים ומשהו ומעמידו בפחות מג' סמוך לאחד משתי הדפנות ונחשב כאילו יש בפס זה ז' טפחים שהוא שעור הכשר סוכה לארכה ולרחבה, שהסוכה צריכה שתהא ז' על ז' כדי שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו, ו' על ו' לראשו ורובו, וטפח על טפח לשולחנו:

• ושחמתה מרובה מצלתה פסולה - הא בשוין, שהחמה כצל כשירה. ודוקא שהן שוין מלמטה בקרקעית הסוכה, דבידוע שלמעלה בסכך צלתה מרובה מחמתה, דאמרי אינשי כזוזא מלעיל כאסתירא מלרע: בית שמאי פוסלין. דבעו סוכה לשמה , וזו סתם נעשית. ואילו תוך שלשים לחג כיון ששואלים בהלכות החג ל' יום קודם לחג, סתם העושה סוכה לשם חג הוא עושה, אבל קודם ל' סתמא לאו לשם חג הוא: וב"ה מכשירין. דלא בעו סוכה לשם חג:

משנה ב':הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ תַּחַת הָאִילָן, כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ בְּתוֹךְ הַבָּיִת

סוכה לפי הדת הושמרונים בביתו של כהן העדה כהן יפת - התוך הבית

המשנה דנה במקרה שמיקום הסוכה בתוך מבנה.

הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ תַּחַת הָאִילָן, כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ בְּתוֹךְ הַבָּיִת.
סֻכָּה עַל גַּבֵּי סֻכָּה, הָעֶלְיוֹנָה כְּשֵׁרָה, וְהַתַּחְתּוֹנָה פְּסוּלָה .
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם אֵין דִּיּוּרִין בָּעֶלְיוֹנָה, הַתַּחְתּוֹנָה כְּשֵׁרָה.

אסור שיהיה לסוכה שני גגות עם סכך, אפילו הוא כשר. התלמוד הביא זאת כ"גזרת הכתוב". אם אם אי-אפשר לגור בסוכה העליונה - התחתונה כשרה. החכמים לא מסכימים - פסולה בכל מקרה (הרב איתמר ליברמן)

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

• כאלו עשאה בתוך הבית - ופסולה:
• תחתונה פסולה - דשני סככין יש לה. וקרא קא פסיל סוכה שתחת הסוכה:
• אם אין דיורין בעליונה. - שאינה ראויה לדירה, כגון שאין גג התחתונה יכולה לסבול כרים וכסתות של עליונה. ולא נחלקו ת"ק ורבי יהודה כשאינה יכולה לסבול כלל, דבהא כולי עלמא מודו שהתחתונה כשרה בסכך העליונה, שהגג שלה אינו חשוב גג, ולא הויא סוכה שתחת הסוכה. ואם היא בריאה ויכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה, כ"ע לא פליגי שהיא פסולה. כי פליגי כשיכולה לקבל ע"י הדחק, כגון שגג התחתונה מתנועע ורופף מכרים וכסתות של עליונה, ת"ק סבר דבהכי מקרי סוכה שתחת הסוכה ופסולה, ור"י סבר כיון שאינה מקבלת כרים וכסתות של עליונה אלא על ידי הדחק, אינו חשוב גג, ואין זו סוכה שתחת הסוכה . ואין הלכה כר"י:

משנה ג':פָּרַס עָלֶיהָ סָדִין מִפְּנֵי הַחַמָּה, אוֹ תַּחְתֶּיהָ מִפְּנֵי הַנְּשַׁר

המשנה דנה בסיכוך הסוכה על-ידי סדין.

כילה נגד זבובית - בקניה שבאפריקה - צילם:אלי שני

פָּרַס עָלֶיהָ סָדִין מִפְּנֵי הַחַמָּה, אוֹ תַּחְתֶּיהָ מִפְּנֵי הַנְּשַׁר, אוֹ שֶׁפָּרַס עַל גַּבֵּי הַקִּינוֹף, פְּסוּלָה.
אֲבָל פּוֹרֵס הוּא עַל גַּבֵּי נַקְלִיטֵי הַמִּטָּה.

הסכך נפסל בגלל שה"סדין" מקבל טומאה - כאילו הוא יושב מתחת ל"כילה" - פשוט הוא יושב באהל ולא בסוכה. אם הוא חושש מיתושים יעשה "נקליטי מיטה" - רק שני מטות בקצות המיטה, ברגע שאין טפח למעלה. התלמוד מדייק שאם יפרוש סדין קרוב לסכך במטרה שיהיה יפה כמו שישים "שטיח פרסי" צמוד לתקרה -הרי זה בשביל יופי ומותר.(הרב איתמר ליברמן)

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

• נשר - שלא יהו עלין וקסמין יורדין על השלחן . פ"א שלא ינשרו העלין לאחר שיבשו ותשאר הסוכה חמתה מרובה מצלתה . וסדין דבר המקבל טומאה הוא ופסול לסכך. ודוקא מפני הנשר, אבל לנאותה כשרה:
• או שפירס על גבי הקינוף - כלומר או אפילו לא פרסו מפני הנשר, אלא לנוי על מטתו ע"ג הקינוף שהן ד' קונדסין לד' רגלי מטתו שהן גבוהין ומניח כלונסות מזה לזה על גביהן ופירס סדין עליהם והרחיקו מן הסכך דהשתא לא מסכך בדבר המקבל טומאה דהא לאו לסכוכי שטחיה התם פסולה משום דאינו יושב בסוכה דאהל מפסיק ביניהם:
• אבל פורס הוא ע"ג מטה שיש לה נקליטין - שאינן אלא שנים והן יוצאין באמצע המטה אחד למראשותיה ואחד לרגליה ונותנין מזו לזו [כלונסא ופורס עליו סדין] ומשום דאין לה גג טפח רחב מלמעלה לא מקרי אוהל:

משנה ד':הִדְלָה עָלֶיהָ אֶת הַגֶּפֶן וְאֶת הַדְּלַעַת וְאֶת הַקִּסּוֹם וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּהּ, פְּסוּלָה

"סוכה" בגן בוטני באיטליה

הסיכוך במשנה זו הוא בצמחים, שהמשותף להם הוא שהם מחוברחם לקרקע.

הִדְלָה עָלֶיהָ אֶת הַגֶּפֶן וְאֶת הַדְּלַעַת וְאֶת הַקִּסּוֹם וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּהּ, פְּסוּלָה.
וְאִם הָיָה סִכּוּךְ הַרְבֵּה מֵהֶן, אוֹ שֶקְּצָצָן, כְּשֵׁרָה.
זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה וְאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ , אֵין מְסַכְּכִין בּוֹ.
וְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה וְגִדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, מְסַכְּכִין בּוֹ.

דהיינו עשה "פרגולה" ועליה שם "מטפס" (ראו תמונה משמאל) - אם הסכוך הוא על פני רוב הגג - הסוכה כשרה שנאמר: "חג הסוכות תעשה לך" - ולא להשתמש בסוכה עם סכך שגדל אוטומטי - הסוכה צריכה להיות בנויה לשם סוכה. שני התנאים צריך להתקיים נלמד "בסוכה תעשו". אפשר להשתשמש בפסולת של יבולי החקלאות: פסולת הגפן והגורן.(הרב איתמר ליברמן)

{{ברטנטרא}]

• הדלה עליה - הגביה על גבה:
• קיסום - אידרא בלע"ז, והיא נדלה כגפן וכדלעת:
• פסולה - לפי שאין מסככין במחובר :
• ואם היה הסכוך הרבה מהם - שהיה שם סכך כשר הרבה יותר מהגפן והדלעת, כשרה. והוא שחבטן (טז) וערבן עם הסכך כשר ואין נראין בעין, דסכך כשר רבה עליהן ומבטלן כשהן מעורבין:
• או שקצצן - אף לאחר שסכך בהן, כשרה. והוא שינענעם לאחר קציצה, דאי לאו הכי פסולה דאמרה תורה חג הסוכות תעשה, ולא מן העשוי, כלומר כשתעשה תהא ראוי לסוכה, ולא מן העשוי בפסול, שאין ראוי לסוכה ואתה מתקנה כי הא דמכשר לה בקציצה ולא הדר סתר לה. אבל כשמנענע הוי כסותר וחוזר ומסכך. שמגביה כל אחד לבד ומניחו וחוזר ומגביה את חבירו ומניחו:
• כל דבר שאינו כו' - לאפוקי כלי עץ ובגדי פשתן ומחצלאות, שאע"פ שגדוליהם מן הארץ אין מסככין בהן הואיל ומקבלין טומאה:
• וגידוליו מן הארץ וכו' - דכתיב חג הסוכות [תעשה לך באספך] מגרנך ומיקבך, בפסולת גרן ויקב הכתוב מדבר, כלומר מן הנשאר אחר שאספת הגורן והיקב כגון קשין וזמורות מהם עשה סוכה :

משנה ה':חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי זְרָדִין, אֵין מְסַכְּכִין בָּהֶן

סוכה עם גג קש בשכונת עין כרם בירושלים צילם:יעקב ויקיפדיה

הסיכוך שבו דנה משנה זו הוא של חבילות מהצומח שאינן יותר מחוברות לקרקע.

חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי זְרָדִין, אֵין מְסַכְּכִין בָּהֶן.
וְכֻלָּן שֶׁהִתִּירָן, כְּשֵׁרוֹת.
וְכֻלָּן כְּשֵׁרוֹת לַדְּפָנוֹת.

אלו פסולים מדרבן, "גזירת חבילות". התלמוד הסביר אין בעיה אך עלול להגרם מזה תקלה. אדם ישים חבית קש על הגג שיהיה נח להסקה. אדם יניח של הגג ולמעשה הסכך כפול כי הוא שם אותה ליבש ולא סוכה לשם סוכות. המבנה צריך להיות לשל צל. אם שם חבילת קש הכוונה רק להתיבש. כדי שלא תהיה תקלה, גזרו שגם אם הכוונה לשם צל - נאסר הכל.
במשנה זו עוסקים גם בדפנות.(הרב איתמר ליברמן)

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

• וחבילי זרדין - מין קנים, ובעודן לחים בהמה אוכלתן, וכשיבשו עומדין להיסק:
• אין מסככין - כשהן קשורים. ולא מפני שהן פסולים אלא פעמים שאדם בא וחבילתו על כתפו ומעלה ומניחה על גבי סוכה ליבשה ונמלך עליה לסכוך, והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי בפסול , וזה לא נעשה אפילו לצל אלא ליבש והוי עשוי בפסול:
• וכולן - הפסולים ששנינו בסכך:
• כשרים לדפנות - דסוכה סכך משמע ולא דפנות . הילכך סוכות תעשה לך מגרנך, אסכך משמע ולא אדפנות:

משנה ו':מְסַכְּכִין בִּנְסָרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה

על עוד שיטת סיכוך דנה המשנה, עם נסרים והקביעה היא לפי הרוחב.

מְסַכְּכִין בִּנְסָרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
וְרַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר.
נָתַן עָלֶיהָ נֶסֶר שֶׁהוּא רָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים, כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִישַׁן תַּחְתָּיו.

"גזירת תקרה" - אף היא מרבנן. אם הנסר מעל ארבע טפחים אפשר לחשוב שזה נראה כמו תקרה בבית רגיל. אם "מעל ארבע טפחים" - כשרה - אם יישן תחתיה. במקרה של דופן עקומה, מעבר לטווח של ארבע אמות (הרב איתמר ליברמן).

רבי עובדיה מברטנורא פירש : מסככין בנסרים דברי ר' יהודה - בנסרים שיש בהם ארבעה שהוא שעור מקום חשוב דברי הכל פסולה. פחות משלשה דברי הכל כשרה דחשיבי כקנים. כי פליגי משלשה ועד ארבעה, רבי יהודה סבר כיון דלית בהו שעור מקום חשוב לא גזרינן שמא ישב תחת תקרת הבית. ורבי מאיר סבר כיון דנפקי מתורת לבוד גזרינן שמא יאמר מה לי לסכך באלו מה לי לישב תחת תקרת ביתי. והלכה כר' יהודה:

משנה ז':תִּקְרָה שֶּׁאֵין עָלֶיהָ מַעֲזִיבָה

האם ניתן לסוכך סוכה מתחת לתקרה.

תִּקְרָה שֶּׁאֵין עָלֶיהָ מַעֲזִיבָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְפַקְפֵּק וְנוֹטֵל אַחַת מִבֵּינְתַיִם, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְפַקְפֵּק אוֹ נוֹטֵל אַחַת מִבֵּינְתַיִם.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, נוֹטֵל אַחַת מִבֵּינְתַיִם, וְאֵינוֹ מְפַקְפֵּק.

המשך ממשנה ז' בהקשר ל"גזירת תקרה". צריך לנענע את הסוכה ואז מותר להשתמש. יש בעיה ולכן גם להחליף את הסכך ולפתור את שתי הבעיות (הרב איתמר ליברמן).

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

• תקרה - גג העשוי מקורות או נסרים:
• מעזיבה - הטיט או הסיד שרגילין ליתן על גבי הקורות והנסרים קרוי מעזיבה:
• מפקפק - סותר ומנענע כולן:
• או נוטל אחת מבינתים - ונותן סכך כשר במקומה. ורבי יהודה לטעמיה דמכשיר לסכך בנסרים , הלכך בפקפוק סגי. ובלא פקפוק אי אפשר משום תעשה ולא מן העשוי:
• ר"מ אומר - לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה, שכולן מודים שצריך ליטול אחד מבינתים ופקפוק אינו מועיל. ור"מ לטעמיה דאמר אין מסככין בנסרים. והלכה כר' יהודה שאמר משום בית הלל:

משנה ח':הַמְקָרֶה סֻכָּתוֹ בְּשִׁפּוּדִין אוֹ בַּאֲרֻכּוֹת הַמִּטָּה

הסכך במקרה זה הוא בשיפודים.

הַמְקָרֶה סֻכָּתוֹ בְּשִׁפּוּדִין אוֹ בַּאֲרֻכּוֹת הַמִּטָּה, אִם יֵשׁ רֶוַח בֵּינֵיהֶן כְּמוֹתָן, כְּשֵׁרָה .
הַחוֹטֵט בְּגָדִישׁ לַעֲשׂוֹת בּוֹ סֻכָּה, אֵינָהּ סֻכָּה.

אם יש רווח גם השפודין כשרות. מי שיוצר סוכה על-ידי חוטט בשבלים - יש דפנות ותקרה - אך דבר לא נעשה לשם צל (הרב איתמר ליברמן)

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

• שפודין - אין ראוין לסכוך, לפי שאינן גדולי קרקע:
• (בארוכות) המטה - כלים המקבלים טומאה :
• אם יש ריוח ביניהן כמותן - לאו דוקא כמותן ממש ולא יותר, דהא מקום שפוד כפרוץ הוא נחשב, וכשנותן סכך כשר בין שפוד לשפוד אם אין ביניהן אלא כמותן הוי פרוץ כעומד ופסול (לד). אלא על כרחך הריוח שביניהן משהו יותר מכמותן:
• החוטט בגדיש - נטל מן העומרים למטה סמוך לארץ ועשה חלל כשעור סוכה והסכך נמצא עשוי ועומד מאליו. והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי. אבל אם היה בו חלל טפח במשך שבעה, עשוי לשם סכך, וחטט בו עד שהגביה את החלל לשעור גובה עשרה [אין] זו היא עשייתו, שהרי אינו מתקן אלא הדפנות ובדפנות לא אמרינן תעשה ולא מן העשוי, והרי היא כסוכה פחותה מעשרה וחקק בה להשלימה לעשרה:

משנה ט':הַמְּשַׁלְשֵׁל דְּפָנוֹת מִלְמַעְלָה לְמַטָּה

המשנה דנה במידות הדפנות.

הַמְּשַׁלְשֵׁל דְּפָנוֹת מִלְמַעְלָה לְמַטָּה, אִם גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, פְּסוּלָה.
מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, אִם גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ עֲשָׂרָה טְפָחִים, כְּשֵׁרָה.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁמִּלְּמַטָּה לְמַעְלָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, כָּךְ מִלְמַעְלָה לְמַטָּה עֲשָׂרָה טְפָחִים.
הִרְחִיק אֶת הַסִּכּוּךְ מִן הַדְּפָנוֹת שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, פְּסוּלָה.

בונה דפנות מלמעלה למטה וכך יוצר דופן. הדופן יגיע עד לפחות מ-טפחים. לתקרה - אפשר עד 10 טפחים. לפי רבי יוסי אין צורך לחבר את הדופן לא לתקרה ולא לרצפה. הסכך צריך להיות בדיוק מעל הדפנות (הרב איתמר ליברמן).

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

• המשלשל - מוריד. שהתחיל לארוג הדפנות סמוך לסכך ואורג ובא כלפי מטה:
• שלשה טפחים פסולה - היינו שיעור שיזדקר הגדי בבת אחת ויכנס, דאמרן דבכהאי גוונא אינה מחיצה:
• כיון שהגיע לעשרה כשרה - ואפי' אינן מגיעות לסכך ומופלגות ממנו הרבה:
• רבי יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה - דיו באריגת עשרה:
• כך מלמעלה למטה - ואפילו גבוהות מן הארץ הרבה. דסבר מחיצה תלויה מתרת. ואין הלכה כר' יוסי:
• הרחיק את הסיכוך - לאו בגובה קאמר, אלא ברוחב, שהניח אויר בין דופן לסכך, באורך הסוכה או ברחבה:

משנה י':בַּיִת שֶׁנִּפְחַת וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּיו

לסוגיית "דופן עקומה" - סוכות ב"בתי אונגרין בירושלים - צילם: משתמש:כיכר השבת

כאן עוסקת המשנה במרחק בין הסכך לדפנות.

בַּיִת שֶׁנִּפְחַת וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּיו, אִם יֵשׁ מִן הַכֹּתֶל לַסִכּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, פְּסוּלָה.
וְכֵן חָצֵר שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת אַכְסַדְרָה.
סֻכָּה גְּדוֹלָה, שֶׁהִקִּיפוּהָ בְדָבָר שֶּׁאֵין מְּסַכְּכִים בּוֹ, אִם יֵשׁ תַּחְתָּיו אַרְבַּע אַמּוֹת, פְּסוּלָה.

הנושא הוא "דופן עקומה" - רק כאשר המרחק הרצף הוא פחות מארבע אמות - נדון בשלוש דוגמאות. באמצע הסוכה - בעיקר במבנה - יש חור. חשוב שתהיה רציפות של ארבע אמות. "הלכה למשה מסיני" - הרוחב ארבע אמות. אם יש ארבע אמות הסוכה כשרה.
כמו בחצרות שהיו פעם, כל הסוכות בחצר אחד. הדפנות הם הקירות של הבתים. גם כאן העקרון אם יש ארבע אמות (הרב איתמר ליברמן).

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

• בית שנפחת - גגו באמצעו, והדפנות רחוקות מן הסכך כשר:
• אם יש מן הכותל לסכך כשר ארבע אמות פסולה - פחות מכאן כשרה. דהלכה למשה מסיני דאמרינן דופן עקומה עד ד' אמות, ורואים תקרת הבית כאילו נעקם ראש הדופן ובא עד הסכך הכשר . ולא יישן תחתיה :
• וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה - וסיכך באוירה של חצר, רחוק מכותלי האכסדרה. ואכסדרה הוא מקום מוקף מג' מחיצות :
• סוכה גדולה - כל שאילו ינטל הסכך פסול, ישאר בה שבעה טפחים על שבעה טפחים סכך כשר. זו היא סוכה גדולה:
• שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו - דוקא מן הצד אמרינן שאין סכך פסול פוסל אלא בארבע אמות, משום טעמא דדופן עקומה. אבל באמצע הסוכה פוסל בארבעה טפחים. ואויר שאין (מב) שם סכך כלל בין באמצע בין מן הצד, פוסל בג' טפחים:

משנה י"א:הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ כְּמִין צְרִיף

הסוכה הזאת אין לה גג - מה דינה ? ואם אפשר לסוכך עם מחצלת.

הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ כְּמִין צְרִיף, אוֹ שֶׁסְּמָכָהּ לַכֹּתֶל, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל, מִפְּנֵי שֶּׁאֵין לָהּ גַּג, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין.
מַחְצֶלֶת קָנִים גְּדוֹלָה, עֲשָׂאָהּ לִשְׁכִיבָה, מְקַבֶּלֶת טֻּמְאָה וְאֵין מְסַכְּכִין בָּהּ.
לְסִכּוּךְ, מְסַכְּכִין בָּהּ וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַחַת קְטַנָּה וְאַחַת גְּדוֹלָה, עֲשָׂאָהּ לִשְׁכִיבָה, מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה וְאֵין מְסַכְּכִין בָּהּ.
לְסִכּוּךְ, מְסַכְּכִין בָּהּ וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה.

כאשר הדפנות והגג נראה ברצף אחד - פסול.
מחצלת פסולה היות והיא מקבל טומאה. אבל אם נעשת לשכיבה - פסולה, אם לשם סוכה - מותרת. ואם לא יודעים: אם היא גדולה - יודע מראש שהיא לשכיבה - טומאה. אם לא ידוע מראש - מותר. אם היא קטנה - זה הפוך רק אם אתה יודע מראש שהיא לסיכוך מותר (הרב איתמר ליברמן).

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

• כמין צריף - שאין לה גג, וראשי הדפנות נוגעות זו בזו מלמעלה [כזה] ומתרחבים והולכים מלמטה:
• או שסמכה- שהטה ראשי הקנים על הכותל והולכים בשפוע למטה לארץ:
• מפני שאין לה גג - אינו ניכר מהו גג ומהו כותל. דאהל משופע לאו שמיה אהל אלא א"כ יש לו גג טפח (מג). והלכה כר' אליעזר:
• מחצלת של קנים וכו' - במחצלת קטנה כולי עלמא לא פליגי דסתמא לשכיבה ואין מסככין בה. כי פליגי בגדולה, תנא קמא סבר סתם גדולה לסיכוך עבידא וסתם קטנה לשכיבה. והכי קאמר מחצלת גדולה סתמא לסיכוך, ואם פירש שעשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה. ולסיכוך מסככים בה, הכי קאמר, ומחצלת קטנה סתמא לשכיבה, ואם פירש שיהא לסיכוך מסככין בה:
• רבי אליעזר אומר אחת גדולה ואחת קטנה- סתמן לשכיבה. ועשאה לשכיבה דקאמר, כלומר עשויות הן מתחלתן סתמא לשכיבה, הלכך אף הגדולה מקבלת טומאה ואין מסככין בה. ואם פירש שהיא לסיכוך מסככין בה. ואין הלכה כרבי אליעזר:

מקורות

• אתר ישיבה - שיעורו של הרב איתמר ליברמן
• תקליטור 1 - גירסה 2.1 הוצאת אריאל - מערכות מידע - פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נוסח התפילה אחר לימוד משניות לעילוי נשמת

אָנָּא ה' מָלֵא רַחֲמִים אֲשֶׁר בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ יִהְיֶה נָא לְרָצוֹן לְפָנֶיךָ תּוֹרָתֵנוּ וּתְפִלָּתֵנוּ בַּעֲבוּר נִשְׁמַת שרה בת מאיר וּגְמוֹל נָא עִמּה בְּחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל לִפְתּוֹחַ לה שַׁעֲרֵי רַחֲמִים וָחֶסֶדוְ שַׁעֲרֵי גַן עֵדֶן וּתְקַבֵּל אוֹתה בְּאַהֲבָה וּבְחִבָּה וּשְׁלַח לה מַלְאָכֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים לְהוֹלִיכה וּלְהוֹשִׁיבה תַּחַת עֵץ הַחַיִּים אֵצֶל נִשְׁמַת הַצַּדִיקִים וְהַצִּדְקָנִיּוֹת חֲסִידִים וַחֲסִידוֹת לֵהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתְךָ לְהַשְׂבִּיעוֹ מִטּוּבְךָ הַצָּפוּן לַצַּדִיקִים. וְהַגּוּף יָנוּחַ בְּקֶבֶר בִּמְנוּחָה נְכוֹנָה בְּחֶדְוָה וּבְשִׂמְחָה וְשָׁלוֹם כְּדִכְתִיב יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הוֹלֵךְ נְכוֹחוֹ. וּכְתִיב יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. וּכְתִיב אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִּפְחָד וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ. וְתִשְׁמוֹר אוֹתה מֵחִבּוּט הַקֶּבֶר וּמֵרִמָּה וְתוֹלֵעָה וְתִסְלַח וְתִמְחוֹל לה עַל כָּל פְּשָׁעָיה כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא וּזְכוֹר לה זְכֻיּוֹתָיה וְצִדְקוֹתָיה אֲשֶׁר עָשָׂה וְתַשְׁפִּיעַ לה מִנִּשְׁמָתה לְדַשֵּׁן עַצְמוֹתָיה בַּקֶּבֶר מֵרֹב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים דִּכְתִיב מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ וּכְתִיב שׁוֹמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה. וְיִשְׁכּוֹן בֶּטַח בָּדָד וְשַׁאֲנָן מִפַּחַד רָעָה וְאַל יִרְאֶה פְּנֵי גֵיהִנֹם וְנִּשְׁמָתה תְּהֵא צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים וּלְהַחֲיוֹתה בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים עִם כָּל מֵתֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים אָמֵן. אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן מְרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלוֹת הַקְּדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים אֶת נִשְׁמַת שרה בת מאיר שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמה, בַּעֲבוּר שֶׁבְּלִי נֶדֶר יִתְּנוּ צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמָתה, בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתה. לָכֵן, בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵהה בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתה, ה' הוּא נַחֲלָתה, וְיָנֽוּחַ עַל מִשְׁכָּבה בְּשָׁלוֹם, וְנֹאמַר אָמֵן:

המקור

להמשך - פרק שני

• הקש כאן פרק שני