ט"ו בשבט

(המקור:קול צופיך עלון 570 לפרשת יתרו תשס"א)

פריחת עץ זית בקדומים צילם:דניאל ונטורה

מאת:מאת הרה"ג רבי שמואל אליהו שליט"א, רבה של העיר צפת מבית הכנסת היכל יעקב.

השיעור לעילוי נשמת : מרן הרה"ג מרדכי צמח אליהו בן מזל זצוק"ל

בט"ו בשבט נוהגים לעשות "סדר" בליל ט"ו בשבט. ונהגו להרבות באכילת פירות האילן ובמיוחד באכילת שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל. להורות שהוא ראש השנה לאילנות. (תיקון יששכר, מועד לכל חי לר"ח פאלג'י ל. ז' ח') הרבה ספרים נכתבו על סדר זה והראשון הוא "פרי עץ הדר" הראשון שלא נהגו לאומרו.

ובימינו נכתבו עשרות סדרים שונים והעיקר שבהם הוא ללמוד על כל פרי ופרי ולא לאכלו כמו שהוא. לברך עליו בכונה. ללמוד את ההלכות הקשורות בו. לומר את המדרשים הקשורים אליו וכן על זה הדרך. ויש נוהגים לאכול שלושים מיני פירות ובבית הרב ז"ל – הכ"מ לא נהגו כן. אלא היה הרב ז"ל משתדל לקנות פרי חדש אחד או כמה, לפי אשר תשיג ידו, והיינו מברכים עליו "שהחיינו". ומברכים על כל שאר המינים שקנו באותה שנה. ולומדים את הלכותיהם. פעם הלכות בדיקת תולעים ופעם הלכות תרומה ומעשר. ופעם הלכות ערלה. ופעם הלכות כלאיים. ובכל פעם היה הרב ז"ל מתבל את ההלכות במעשים וסיפורים וכך היו הדברים מאירים גם לילדים הקטנים.

• מראי מקומות משיעורו של הרב הס בכולל משכן בנימין, ליד ישיבת קדומים
• כי האדם הוא עץ השדה

הלכות נטיעת עצים

מצווה לנטוע עצים בארץ ישראל. ועדיף לנטוע עצי פרי. שיש בהם הרבה תועלת מרובה יותר שנאמר: "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָמַאֲכָל וכו'." (ויקרא פרק יט כג). אמר להם משה לישראל: כשאתם נכנסים לארץ ישראל, כל אחד ואחד מכם יטעון את מכושו ויצא ויטע נטיעות. (ע"פ מדרש רבה ויקרא פרשה כה פסקה ה). ובמדרש (תנחומא קדושים פרק ח) "אמר להם הקב"ה לישראל אע"פ שתמצאו אותה מליאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא נטע, אלא הוו זהירין בנטיעות. שנאמר: "ונטעתם כל עץ מאכל". כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם היו נוטעים לבניכם

אם אין לאדם אפשרות לנטוע עצי מאכל, יטע עצי סרק. ועדיף לנטוע עצי ריח או עצים שיופים מביא נחת רוח לבריות. שזה הוא שבחה של ארץ ישראל, שהרואים אותה בישובה מברכים את ה' על הארץ הטובה שנתן רְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ 5 לבניו. ובעת הגלות, מה הוא אומר: "וְהָיְתָה חָרְבָּה". (ויקרא כו לב). ובגאולה כתיב: "כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּ בשָׁלוֹם תּוּבָלוּן הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף: תַּחַת הַנַּעֲצוּץ - יַעֲלֶה בְרוֹשׁ וְתַחַת הַסִּרְפָּד - יַעֲלֶה הֲדַס וכו'. (ישעיה נה יב).

ט"ו בשבט: חשיבותם של העצים לתרבות, לכלכלה, לאיכות חיינו ולזהותנו היהודית

מאת: דוד אילוז - אוניברסיטת בר-אילן

ט"ו בשבט חשיבותם של העצים לתרבות, לכלכלה, לאיכות חיינו ולזהותנו היהודית

פרי הרימון הגדוש בעסיס ומרובה בגרעינים היה סמל מקובל לפריון האדם, החי והצומח,כלי דמוי רימון בעל מסננת וחדק התקופה הישראלית (הברזל) המאוחרת - מוזיאון הכט - אוניברסיטת חיפה

דוד אילוז סוקר את "שבעת המינים" לקראת ט"ו בשבט. מינים אלו מניבים פירות בקיץ ומכאן המנהג לטעום פירות יבשים בט"ו בשבט.

אילוז מציין כי המטרה היום, כמו בעבר, לשמור על המשאבים הקיימים על פני כדור הארץ גם לדורות הבאים. ולכן כל צמח מנוצל, באמצעות חלקיו, לשימושים אחדים. כך הוא סקר אופן השימוש ב"שבעת המינים" בתקופת התנ"ך.

• תמר - סיכוך, אכילה, הסקה, כברות וקליעת סלעים. היה שימוש בכל חלק מן הצמח.
• רימון - אכילה, הקליפה לצביעה ולבורסקאות. היה גם סמל היופי, הוטבע במטבעות וסימל את היופי הנשי :"כפלח הרימון רקתך", נושא לעיטורים בבתי כנסת וכמובן הרימונים בספרי התורה וגם בבגד הכהן הגדול היו רימונים.
• הזית - למאכל, שמן למאור ולסיכה.
• התאנה - בגדו של האדם הראשון, הישיבה מתחת לעץ התאנה מסמל את השלווה :"איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו".
• הגפן - אחד העצים החשובים ומזוהים עם היהדות. ה"מרגלים" הביאו אשכולות גפן על מנת להראות את טיבה של ארץ ישראל. מקום נכבד בפולחן: לקידוש ולהבדלה.

עונת הקטיף מאופיינת שמות ייחודיים : מסיק לזית, בציר לגפן, גדיד לתמר ואריה לתאנה.

חשיבות הקשר לארץ

הרב דוד אביחיל בשיעור

הרב דוד אביחיל לימד על חשיבות הקשר לארץ בכנס ראשית הארץ - אתר ישיבת בית אל.

בשיעור הרב עוסק בקשר בין הצמחיה לבין האדם. הצמחים נבראו ב"יום השלישי" - כאשר נקבע היחס בין השמים לבין הארץ. אז קיים איזון נכון בין הופעת האור לבין המציאות האין-סופית.

והלקח: הצמחים עולים מן הארץ. הזרע מתפתח מתוך רקבון. יש לו מנגנונים המביאים לכך שהצמח יתפתח ישירות כלפי מעלה. הצמח מלמד אותנו שיש עלייה ניצחית בכל תקופה יש התקדמות.

כאשר אדם זורע באדמה הוא מאמין יותר. עבודת האדמה קושרת אותו לריבונו של עולם. בין סימני הגאולה: " יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר, וְצִיָּה; וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח, כַּחֲבַצָּלֶת. פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל, אַף גִּילַת וְרַנֵּן--כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן-לָהּ, הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן; הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד-ה', הֲדַר אֱלֹהֵינוּ "(ישעיהו פרק ל"ה, א'-ב') הנה הגאולה באה לידי ביטוי בפריחה.

להאזנה לשיעור ושיעורים אחרים שניתנו בכנס הקש בקישור

"להוציא פירותיה הקדושים"

הערך נכתב בעקבות שיעורו של הרב יעקב זיסברג במשכן בנימין ליד ישיבת קדומים - תוכנו לא עבר בדיקה של הרב והאחריות על הכתוב היא של מחבר הערך .
הגאון רבי יואל סירקיס חיבר ספר בשם 'בית חדש' (הב”ח). הוא דן בנוסח של ברכה מעין שלוש, שם מופיעות המילים: "ונאכל מפריה ונשבע מטובה", שלכאורה אינן מתאימות לברכה שבקדושה.

וכי אנו מצפים לבניין ירושלים בגלל לקקנות?{
עונה על כך הב"ח: פה מדובר בפירות של ארץ ישראל. קדושת השכינה שורה על כל ארץ ישראל, על ההרים ועל הגבעות, כולל הפירות של ארץ ישראל. אנו יודעים באמונה שלמה שהארץ קדושה, וכך גם הקרקע קדושה, האוויר קדוש והפירות קדושים.

בחידושי ה'חתם סופר' על מסכת סוכה הוא כותב שבארץ ישראל "העבודה בקרקע גופה מצוה משום ישוב ארץ ישראל", ומוסיף שמצוה "להוציא פירותיה הקדושים". הבננה קדושה. זהו חסרון הכרה וחסרון אמונה לחשוב שאין קדושה באכילת פירות ארץ ישראל. הלוואי שנזכה לאכול כמה שיותר מפירות ארץ ישראל.

אנו מוצאים אצל חז"ל הגדרה ברורה מאד של קץ גלותנו. אחרי דף שלם של חשבונות והגדרות מיסטיות מאד מעורפלות, מופיעה בגמרא הגדרה גלויה מאד, שאין גלויה ממנה: "אין לך קץ מגולה מזה", והוא פסוק ביחזקאל: "ואתם, הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא". יש בפסוק זה שני חלקים:
קודם כל יש צווי אלוהי לארץ הזאת, שכל כך הרבה שנים היתה שוממה, שתיתן פירות, ולא לגויים אלא לעם ישראל. זה מתקשר עם קיבוץ גלויות – "לעמי ישראל כי קרבו לבוא", וזה הדבר השני. רש"י מסביר: כשארץ ישראל תיתן פירותיה בעין יפה – רחבה – זה סימן הקץ. היו זמנים שהקדוש ברוך הוא היה "ברוגז" איתנו, וזרק אותנו מן הארץ, וגם היה "ברוגז" עם הארץ הזאת, והשיממון החמיר בתוכה. יש לראות בעיניים פקוחות, שריבונו של עולם מתפייס אתנו. הוא מתפייס עם העם על ידי קיבוץ גלויות. כמו כן לגבי הארץ, שעכשיו היא מבורכת ונותנת את פירותיה בעין יפה יום יום. יש בננות יפות מאד, ובמקום אחר ענבים יפים ונהדרים. אין לתאר את שפע הברכה וההצלחה

• אתר מורשת "באהבה ובאמונה"

מהויקיפדיה העברית

פריחת עץ שקד, המתרחשת בתקופת החג ועל פי שירי ילדים מסמלת את בואו - מילם: אריאל פלמון

ט"ו בשבט הוא תאריך וחג חקלאי-הלכתי בארץ ישראל, המצוין בלוח השנה העברי כראש השנה לאילנות. תאריך זה (ט"ו בשבט) קובע לגבי כמה מצוות הקשורות בפירות האילן, כגון נטע רבעי ותרומות ומעשרות. נהוג לאכול ביום זה משבעת המינים, כולם נמנים עם גידולי ארץ ישראל, ויש הנוהגים לערוך בו "סדר ליל ט"ו בשבט" או לקרוא בו את "תיקון פרי עץ הדר".

בתקופת העליות שלפני קום המדינה היה בו רושם מיוחד של חגיגה בסימן התעוררות האומה לתחיית היישוב בארץ ישראל. כיום מצוין ט"ו בשבט גם כמעין חג טבע, ורבים נוהגים לציין אותו בנטיעת עצים ובעיסוק בענייני איכות הסביבה.

הגדרת היום

ראש השנה לאילנות

ראו גם ערך מורחב:ט"ו בשבט בהלכה

המקור הראשון שבו מוזכר ט"ו בשבט הוא המשנה.

	"אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם. בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי. בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיּעָה וְלַיְרָקוֹת. בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ."
– מסכת ראש השנה א, א

בעקבות דברי הגמרא באותה מסכת מבאר רש"י מדוע זה התאריך המציין את ראש השנה לאילן: "שכבר עבר רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה, ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה." כלומר הפירות שאנו רואים על האילנות לאחר ט"ו בשבט, הם ודאי פירות שגדלו מהמשאבים הטבעיים של השנה החדשה ולכן הם פירות חדשים (בשונה מפירות המופיעים באילנות לפני ט"ו בשבט שאומרים עליהם שהם גידול של השנה הקודמת). למרות שכל ראשי השנים האחרים חלים בראש חודש, הרי כבמרבית המקרים שבהם יש ויכוח בין בית הלל לבית שמאי, נקבעה ההלכה כבית הלל.

לתאריך זה השלכות כמעט לכל המצוות התלויות בארץ ובכלל זה: ערלה, ביכורים, תרומה, מעשר ראשון, מעשר שני, מעשר עני, ולחלק מהדעות אף שביעית. לדוגמה כפי שמסביר הרמב"ם בספרו "היד החזקה": "אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו. ואם תרם אינה תרומה, ... וט"ו בשבט ראש השנה למעשרות האילן."

יום ההולדת לכנסת

ביום ט"ו בשבט ה'תש"ט, התכנסה הישיבה הראשונה של הכנסת הראשונה, מאז מציינת הכנסת את יום הולדתה בט"ו בשבט.

חג לאילנות

ט"ו בשבט בבית הספר היהודי בווילנה, 2006

בתנ"ך, במשנה ובגמרא איננו מוצאים התייחסות לט"ו בשבט כיום חג, מלבד מה שציינו כבר במשנה את התאריך בהקשר חקלאי-הלכתי. למעשה המונח חג באותם ימים היה מיוחס רק למועדים המקודשים מן התורה בהם היו מקריבים בבית המקדש קורבן חגיגה, ואילו מועדי שמחה נוספים כונו בשמם ללא הכינוי חג. מסיבה זו יש המשערים שלפחות מתקופת המשנה התייחסו לתאריך זה בצורה מיוחדת.

אולם הביטוי הראשון לכך במפורש אנו מוצאים במקורות מתקופת הגאונים לפיהן ביום זה נערכו תפילות מיוחדות ונאמרו פיוטים לברכת האילן. בגניזה הקהירית נמצאו שני פיוטי תפילה להצלחת היבול (קרובות לתפילת שמונה עשרה) מרבי יהודה הלוי ברבי הלל, משורר שחי בארץ ישראל לפני שנת אלף לספירה, האחד פותח במילים: "אדר נוזלי ישע תזיל להמוני" ומסודר לפי הא' ב', והשני "ראש אמרתך אמת במללך".

זכר לתאריך ט"ו בשבט וציונו כיום בו ישנו רושם של חג, נשתמר אצל יהודי אשכנז כבר בתחילת תקופת הראשונים. עדות לכך היא פסיקתו של רבינו גרשום שאין לגזור תענית על הציבור ביום חמישה עשר בשבט משום שהיום נקרא ראש השנה ודומה בזה לשאר ראשי השנים שאין בהם תענית. גם בשולחן ערוך ל-ר' יוסף קארו נפסק על פי זה שאין לקיים תענית בט"ו בשבט. כלל כזה בהלכה נקבע רק לימים המיוחדים לטובה לדורות.

במהרי"ל נזכר בפעם הראשונה כי אין אומרים "תחנון": "שבט הוא מלך, משום שחמישה עשר בו הוא ראש השנה לאילנות ... ובחמישה עשר בו אין אומרים תחינה". בכתבי ר' יוזפא השמש של קהילת וורמייזא כותב שט"ו בשבט הוא יום חופש לתלמידים והמלמדים מחלקים להם יין שרף ו"לעקאח" (עוגה).

מנהגים

אכילת פירות

קערת פירות יבשים

מרבים באכילת פירות, וישנם המרבים גם באכילת שבעת המינים בהם נשתבחה ארץ ישראל, ובפרט פירות יבשים ואגוזים למיניהם כגון תאנים, תמרים, צימוקים, חרובים ושקדים. כבר בגמרא מופיע "מעשה ברבי עקיבא שליקט אתרוג באחד (או בט"ו) בשבט", כרמז לכך שיש בתאריך הזה תיקון לחטא אכילת עץ הדעת, שהיה אתרוג לדעת חז"ל. מקור המסורת לאכול פירות יבשים דווקא הוא בכך שבעבר, בטרם היות אמצעי קירור, הייתה זו הדרך היחידה בה יהודי הגולה יכלו לאכול מפירות ארץ ישראל בחג.

מנהג אכילת הפירות החל בקרב חסידי אשכנז, והיה נפוץ בתחילה אצל יהודי אשכנז בלבד. אך עם הזמן, התפשט המנהג בכל קהילות ישראל לאכול פירות. המנהג לאכול גם מפירות ארץ ישראל הוזכר בחלק מספרי החסידות וכן ברישומים של מנהגי קהילות שונות. ר' יששכר בן מרדכי אבן סוסאן, מחכמי מרוקו שהתיישב בצפת כתב בספרו "עיבור השנים":

	יום טו בשבט ... ראש השנה לאילנות, לכן אין נופלים אפיים בתפילה ... והאשכנזים יצ"ו (ישמרם צורם וקונם) נוהגים להרבות בו במיני פירות אילנות לכבוד שמו של יום.

סדר ליל ט"ו בשבט

סדר טו בשבט

הפניה לערך מורחב:סדר ליל ט"ו בשבט

הוא נוסח אמירה של דברי תורה וברכות בשבח הארץ ותנובת השדה. מסורת אמירתו על פירות ארץ ישראל בחמישה עשר בשבט, התגבשה על ידי חכמי צפת במאה ה-17 . המנהג התפשט בתפוצות, על מנת להנחיל את אהבת הארץ ליהודי הגולה ולזרז את הגאולה. קיבל ביטוי בעיקר ברחבי יהדות ארצות האסלאם וארצות הבלקן, כשכל קהילה מוסיפה מנהגים משלה ובהמשך בקרב תנועת החסידות והנוהגים ע"פ תורת האר"י. גם כיום ישנם רבים החוגגים את ט"ו בשבט בארוחה חגיגית תוך קריאת הגדה מיוחדת לחג. השימוש בביטויים "הגדה" ו"סדר" הם בהשאלה מ-ליל הסדר הנערך מידי בשנה בליל ט"ו בניסן.

על פי חיים ויטאל, תלמיד האר"י, מציינים שלושים מיני פירות, עשרה מהם שנאכלים קליפה ותוך, עשרה שקליפתם נאכלת ותוכם נזרק, ועשרה שתוכם נאכל וקליפתם נזרקת, ושלושים הסוגים הללו כנגד עשר הספירות הקיימות בכל אחד משלושת העולמות: עולם הבריאה, עולם היצירה ועולם העשייה. אכילה מפירות האילן מקבילה לתיקון האדם מחטא עץ הדעת ולהתקדמותו בעולמות הרוחניים, ומטרתה "להשפיע את שפע הרמוז בעץ החיים". לפי זה נקבע סדר מיוחד לט"ו בשבט, לפיו אוכלים שלושים מיני פירות, שותים ארבע כוסות יין אדום ולבן ואומרים פסוקים מהמקורות. בספר חמדת ימים שהינו המקור הראשון המספר בכתב על מנהג זה, צורף קונטרס בו פירוט הסדר הנ"ל, קונטרס זה זכה לתפוצה רבה כבר במאה ה-18 בשם (תיקון) "פרי עץ הדר".

לאחר הקמת מדינת ישראל יזמו נגה הראובני, מייסד שמורת נאות קדומים, והמחנך אמנון ידין, איש התנועה הקיבוצית, "סדר ארץ ישראלי" לט"ו בשבט, המבוסס על רעיונות ציוניים ואהבת ארץ ישראל ונופיה, תוך שימוש בסמלים המופיעים בסדר המסורתי. בסוף המאה ה-20 החלו גופים שונים, בהם: החברה למתנ"סים, הקיבוץ הדתי, משרד החינוך, קק"ל, בני עקיבא, וקהילות מהיהדות הרפורמית שבישראל, להדפיס הגדות לט"ו בשבט. עם השנים, נוספו גם היבטים אקולוגיים מודרניים לתכני ההגדות.

נטיעות בארץ ישראל

חברי קיבוץ גן שמואל, ילדים ומבוגרים, נוטעים עצים לכבוד ט"ו בשבט. סוף שנות ה-40.

בשנת תרמ"ד (1884) יצאו אנשי יסוד המעלה לנטיעות בט"ו בשבט ושתלו כ-1,500 עצי פרי ובהם אתרוגים ורימונים. אליהם הוסיפו בימים הבאים כאלף עצים נוספים של זיתים, תאנים ותות. על מאורע זה כתב בן המושבה:

	ועוד ניטע ... כי חוץ ממה שיהיה רווח גדול מהפירות ... הלא גם כן נצרך לבריאות, כי האדם עץ השדה, הוא חברה אחת וזה בלא זה אין להם חיים טובים. לזאת ראשית עיסוקינו הוא בנטיעות, כי כן הורה לנו הבורא עולם טרם כל לעסוק בנטיעות כי גם הוא עשה כן, כמו שכתוב: ויטע אלוהים גן בעדן.

בט"ו בשבט בשנת תר"ן (1890), יצא המורה והסופר זאב יעבץ עם תלמידיו מבית הספר בזכרון יעקב לנטיעה חגיגית וקבע בכך באופן רשמי את הנטיעות בט”ו בשבט כפעולה חינוכית של ילדי ישראל. יוזמה זו נקלטה במושבות עבריות נוספות, ובשנת 1908 הכריזה הסתדרות המורים על ט"ו בשבט כחג הנטיעות, ומאוחר יותר אימצה הקרן הקיימת לישראל את המועד הזה. נימוקו של יעבץ למעשה זה:

	למען חבב את הנטעים, נטעי הארץ אשר נטע ה' לאבותינו לשבוע מטובם ולהתענג מיופיים, יש לבית-הספר לעשות יום טוב את היום אשר נועד מימי קדם בישראל לראש השנה לאילנות, לערוך בו במערכת, ברוב חן והדר, את העצים, הנטעים, השושנים.

דוגמה לרושם החגיגי שיש בנטיעות אלו מובע בשיר העממי:

	"כָּךְ הוֹלְכִים הַשּׁוֹתְלִים: רֹן בַּלֵּב וְאֵת בַּיָּד, מִן הָעִיר וּמִן הַכְּפָר, מִן הָעֵמֶק, מִן הָהָר – בְּט"וּ בִּשְׁבָט! בְּט"וּ בִּשְׁבָט!"...
– מילים:יצחק שנהר, לחן: ידידיה אדמון

יום שמירת הטבע

השקת פרויקט ייעור ביטחוני בט"ו בשבט תשע"א

בתחילת המאה ה-21 הפך ט"ו בשבט גם ליום ציון אקולוגי, ועוסקים בו הן בלימוד והן בפועל בפעילות אקולוגית. גופים העוסקים בהגנה על החי והצומח, כגון החברה להגנת הטבע ורשות שמורות הטבע יחד עם משרד החינוך, הכריזו על ט"ו בשבט כחג שמירת הטבע. בדומה לכך כבר נכתב במדרש:

	בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: "ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך".
– מדרש קהלת רבא, ט'.

מנהגים נוספים

• עוסקים במצוות התלויות בארץ.
• בספר בני יששכר מובא מנהג להתפלל על האתרוג לארבעת המינים, כסגולה להשגת אתרוג מהודר בשנה שלאחר מכן.
• אכילת האתרוג מחג הסוכות.

לקריאה נוספת

• יום-טוב לוינסקי (עורך), ספר המועדים - ט"ו בשבט, הוצאת דביר.
• ז. אריאל (עורך), ספר החג והמועד, הוצאת עם עובד.

קישורים חיצוניים

• ויקישיתוף
• תערוכה וירטואלית לט"ו בשבט באתר הספרייה הלאומית
• תבנית:האקדמיה ללשון העברית - מילה
• תבנית:האקדמיה ללשון העברית - מילה
• שירי ט"ו בשבט, באתר זמרשת לזמר העברי המוקדם
• שירי ט"ו בשבט, באתר שירונט
• לקט שירים ופיוטים לט"ו בשבט באתר המוזיקה של הספרייה הלאומית
• הועתק מהויקיפדיה העברית

עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), האדם - עץ השדה, באתר nrg מעריב, 29 בינואר 2010

• יובל מלחי, פרק 90: ט"ו בשבט החג הויראלי הראשון, באתר "קטעים בהיסטוריה", 13 בינואר 2014
• סרטונים ט"ו בשבט: חשיבותם של העצים לתרבות, לכלכלה, לאיכות חיינו ולזהותנו היהודית, בערוץ של אוניברסיטת בר-אילן באתר YouTube,‏ 14 בינואר 2014
• ט"ו בשבט באתר כיפה
• אתר ט"ו בשבט של התנועה הרפורמית
• ט"ו בשבט באתר ברסלב סיטי
• המלצות לאתרים בנושא ט"ו בשבט, באתר מכללת יעקב הרצוג
• הרב אורי שרקי, שיעורים על ט"ו בשבט, סדרת שעורים, מתוך האתר של הרב אורי שרקי ואתרים אחרים
• מאמרים על ט"ו בשבט, באתר aish.co.il

• קישור	http://www.yeshiva.org.il/collection/default.aspx/%D7%98%D7%95_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%98
  תיאור	ט"ו בשבט

• יואל רפל, כיצד ומתי נולד מנהג הנטיעות
• שלום רוזנברג, חובותינו לדורות העתידיים וזעקת האילנות, אתר הגות יהודית
• תפילה לט"ו בשבט, באתר תפילה
• ניסן יואלי, ט"ו בשבט חג האילנות, אורות בכרמל, גיליון 7 (ט' שבט תשס"ד)

• הרב	ש.י. וייצן
  קישור	http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=327&id=201&q=
  תיאור	שיעור על {{{נושא|ט"ו בשבט

• זעקת האילנות, פרופ' שלום רוזנברג, על המשמעות העכשווית לט"ו בשבט, אתר כיפה
• דפי לימוד לט"ו בשבט באתר מדרשת
• פיוטים לט"ו בשבט באתר הזמנה לפיוט.
• סרטונים ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, יומני כרמל פברואר 1950
• סרטונים חגיגת ט"ו בשבט לילדי תל אביב, יומני כרמל ינואר 1951 (התחלה 4:10)
• סרטונים חגיגות ט"ו בשבט ברמת גן בהשתתפות בן-גוריון, קריניצי ויגאל ידין. יומני כרמל פברואר 1951
• סרטונים חגיגת ט"ו בשבט לילדי הגנים, יומני כרמל 1952 (התחלה 0:40)

סדר ט"ו בשבט

• הגדה לסדר ט"ו בשבט - להורדה מתוך אתר הקרן הקיימת לישראל.
• סדר ט"ו בשבט עם הרב אורי שרקי - תשס"ח, מתוך אתר מכון מאיר

• הרב	נתנאל יוסיפון
  קישור	http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=6812
  תיאור	הגדה על {{{נושא|ט"ו בשבט