מוצא

המפה נטענת... {"type":"HYBRID","minzoom":false,"maxzoom":false,"types":["ROADMAP","SATELLITE","HYBRID","TERRAIN"],"mappingservice":"googlemaps3","width":"350px","height":"300px","centre":{"text":"","title":"","link":"","lat":31.7928,"lon":35.1683,"icon":""},"title":"","label":"","icon":"","lines":[],"polygons":[],"circles":[],"rectangles":[],"copycoords":false,"static":false,"visitedicon":"","wmsoverlay":false,"zoom":16,"layers":[],"controls":["pan","zoom","streetview","type"],"zoomstyle":"DEFAULT","typestyle":"DEFAULT","autoinfowindows":false,"resizable":false,"kmlrezoom":false,"poi":true,"cluster":false,"clustergridsize":60,"clustermaxzoom":20,"clusterzoomonclick":true,"clusteraveragecenter":true,"clusterminsize":2,"imageoverlays":[],"kml":[],"gkml":[],"searchmarkers":"","fullscreen":false,"scrollwheelzoom":false,"locations":[]}

המפה נטענת... {"type":"HYBRID","minzoom":false,"maxzoom":false,"types":["ROADMAP","SATELLITE","HYBRID","TERRAIN"],"mappingservice":"googlemaps3","width":"350px","height":"300px","centre":{"text":"","title":"","link":"","lat":31.7928,"lon":35.1683,"icon":""},"title":"","label":"","icon":"","lines":[],"polygons":[],"circles":[],"rectangles":[],"copycoords":false,"static":false,"visitedicon":"","wmsoverlay":false,"zoom":14,"layers":[],"controls":["pan","zoom","streetview","type"],"zoomstyle":"DEFAULT","typestyle":"DEFAULT","autoinfowindows":false,"resizable":false,"kmlrezoom":false,"poi":true,"cluster":false,"clustergridsize":60,"clustermaxzoom":20,"clusterzoomonclick":true,"clusteraveragecenter":true,"clusterminsize":2,"imageoverlays":[],"kml":[],"gkml":[],"searchmarkers":"","fullscreen":false,"scrollwheelzoom":false,"locations":[]}

מבט מקרוב

מבט מעל

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

מוצא

מוצא תחתית מוצא עילית בית הכנסת העתיק מוצא ארזה משק ילדים מוצא קטע הכביש שבע האחיות תל מוצא - אתר עתיקות

תיאור אוהד של מתיישבי מוצא בעיתון הצבי, 1908

תמונה מימין: הדרך לירושלים - עד היום : בצד שמאל המבנה: תמונה משמאל חגיגת תושבים בשנים 1893-1895

מוצא (או מוצא תחתית) מושבה חקלאית לשעבר בהרי ירושלים בפאתיה המערביים של ירושלים בסמוך לנחל שורק בגובה ממוצע של 580 מטר מעל פני הים. המושבה נוסדה בשנת 1894‏‏ על ידי הארגון היהודי "בני ברית" כיישוב חקלאי יהודי מבודד על הדרך מירושלים ליפו כארבעה קילומטרים מערבית לירושלים, בסמוך לכפר הערבי קאלוניה. החל משנת 1933 עם הקמתו של מושב העובדים מוצא עילית שונה שם המקום מ"מוצא" ל"מוצא תחתית", בשנת 1993 מוצא תחתית צורפה לירושלים והיום היא שכונה של העיר‏‏.

מקור השם

היישוב מוצא הוקם בקרבת חורבות יישוב יהודי מתקופת ההתנחלות הישראלית, אשר שרידים ממנו נמצאו ליד בית הכנסת העתיק מוצא המצוי היום ממערב לכביש 1- כביש ירושלים - תל אביב. נוטים לזהות את המקום עם היישוב מֹּצָה המוזכר בספר יהושע (י"ח, כ"א-כ"ח) בתור נקודת גבול בין נחלת שבט יהודה לנחלת שבט בנימין. וכך מתוארת נחלת שבט בנימין:

	"וְהָיוּ הֶעָרִים לְמַטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם: יְרִיחוֹ וּבֵית-חָגְלָה... וּבֵית הָעֲרָבָה ... וּבֵית-אֵל... וְעָפְרָה... וָגָבַע... גִּבְעוֹן ...וְהַמִּצְפֶּה וְהַכְּפִירָה, וְהַמֹּצָה...וְצֵלַע הָאֶלֶף וְהַיְבוּסִי הִיא יְרוּשָׁלִַם."
– יהושע י"ח, כא-כח

הזיהוי המשמעותי ביותר הוא לפי המובא בתלמוד בבלי ובתלמוד ירושלמי על הבאת ערבות ממוצא ועל המושבה הרומאית קולוניה. המקום היחידי שיש ערבות בכמות גדולה באזור הוא ליד המעיין המצוי ליד בית הכנסת. וכך כותב התלמוד:

	משנה: "מצות ערבה כיצד? מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא יורדין לשם ומלקטין משם מורביות [=קבוצת ענפים] של ערבה ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח." גמרא: "תנא מקום קלניא הוה ותנא דידן מ"ט קרי ליה מוצא איידי דמיפק מכרגא דמלכא קרי ליה מוצא [=שם המקום הוא קלניא. ומדוע קראו התנא מוצא? כיוון שהמקום פטור ממס המלך קרא לו מוצא.]
– תלמוד בבלי, מסכת סוכה, מה, ע"א

היסטוריה

מוצא - מראה כללי ארכיון קרן קיימת לישראל

יהושע ילין מספר על קנייה ראשונה של אדמות במקום בשנת תר"ך (1860). ילין היה בן 17 בעת ביצוע הרכישה. המטרה הייתה "לרכוש לו מגרש או שדה חוץ לעיר". הוצע לאביו ולגיסו כרם זיתים בכפר הערבי קאלוניה. בכרם הייתה חצובה מערה בסלע אשר ממנה נבע מעיין. המקום תאם את ציפיות הקונים: אוויר צח ונעים ומים קלים ומתוקים וכן שלושה מעיינות גדולים, יחידים בסביבה. המקום היה לנקודת משיכה ל"ישמעאליים" (ערבים) שבאו לנפוש בו. הייתה גם חשיבות לעובדה שהשטח המוצע למכירה היה בצד הדרך הראשית בין ירושלים ליפו.

לביצוע הרכישה נעזרו בקונסול הבריטי ג'יימס פין, אשר מצא את השיטה שתאפשר לשלטון העות'מאני לאשר את הקנייה. כאשר התבשרו תושבי המקום על העסקה, הם הציעו חלק מהאדמות שהיו לרשותם למכירה. השנה הייתה שנת בצורת. חלק מתושבי הכפר נטשו אותו לעבר הירדן או לחורן בסוריה, ולאלה הנשארים היה כדאי למכור את האדמה שנמסרה להם. וכך נרכש כל השטח המכונה "ארץ' אל-בזוניה". גדר אבנים הוצבה מסביב לחלקה והחזקה עברה לידי היהודים.

יהושע ילין מציין כי חג' מוסטפא אבו גוש מהכפר הערבי אבו גוש, "אשר משל על כל תושבי הכפרים בסביבות ירושלים לצד צפון, העלים עינו ולא הפריע לנו ממעשינו". ב-1871 הקים ילין על החלקה חאן, בבניין שבימינו הוא בית הכנסת של מוצא. היות שמוצא הייתה לתחנה חשובה לשיירות שנעו בין יפו לבין ירושלים, הפעלת החאן נחלה הצלחה, וגם מוסטפא אבו גוש היה שותף בחלוקת הרווחים.

בשנת 1890, לאור התעניינות יהודים בקנית אדמות באזור מוצא, שלא עלתה יפה, הצליח ילין לרכוש 184 דונם נוספים, אותם מכר לחובבי ציון וחברה שנקראה "חיבת הארץ". כעבור שלוש שנים קנתה את הקרקעות הללו לשכת ירושלים של הארגון היהודי בני ברית אשר החליטה ליישב את האדמות האלה בחקלאים מצטיינים שהוכיחו את כישוריהם ולהקים במקום מושבה. בשנת 1894 הושלמה רכישת נוספת של אדמות על ידי ארגון בני ברית שאפשר למתיישבים לרכוש את נחלותיהם בתשלומים לתקופה ארוכה והמושבה נוסדה על שטח של כ-1,000 דונם משני צידי הדרך מירושלים ליפו. בין המתיישבים הראשונים היו יצחק ולאה כהן, שמואל ברוזה ומשפחת מקלף (משפחת הוריו של מרדכי מקלף, לימים, הרמטכ"ל השלישי של צה"ל).

את ילדי מוצא לימד הסופר והחוקר משה דוד גאון (אביהם של בני גאון והזמר יהורם גאון).

מאורעות

ארכיון קרן קיימת לישראל

השלמת התיקונים בבית

הרפת שנבנתה מחדש

הריסות בית מקלף 1929

במאורעות תרפ"ט למרות יחסי הידידות בין המשפחות היהודיות ובין התושבים הערביים בסביבה, הותקף היישוב בהתקפה זו נרצחו כל בני משפחת מקלף, פרט לשלושה ילדים שהצליחו להימלט (מרדכי, חיים וחנה). לאחר מכן ננטשה המושבה לתקופה של כשנה, ובהמשך נושב מחדש. בשנת 1933 הוקם הכפר הסמוך מוצא עילית, על ידי בני מוצא ומתיישבים נוספים מירושלים.

הדרך הרומית

(לא באחריות הויקיפדיה העברית) ממזרח לכפר עולה דרך תלולה ומפותלת לשכונת גבעת שאול , שליד הר המנוחות. העליה המפותלת נקראת "מעלה הרומאים". מהלכה הוא כ-3 ק"מ תוך עליה של 200 מטר. ניתן להבחין בתוואי המפורט של הדרך במפת PEF משנת 1880, אשר מופיעה באתר "עמוד ענן" מטה. בימי המנדט הבריטי היה מקובל על תנועות הנוער לעלות לירושלים במסלול דרך זו, אשר המחישה את ה"עלייה" לירושלים. כיום, חלק גדול ממסלול הדרך אינו קיים יותר.

יהודה זיו חוקר ארץ ישראל כותב כי המעלה הרומאי שימש את העולים לירושלים עד סוף המאה ה-19 רק אז, נסלל על ידי הטורקים הדרך העוקפת היום את הר המנוחות

בימי מלחמת העצמאות הכביש לירושלים היה תחת שליטה של תותחני הלגיון הערבי שהיו מוצבים בנני צמויל. המעלה הקדום שימש את התחבורה העולה לירושלים.תותחני הלגיון הערבי שהיו מוצבים בנבי סמואל. המעלה הקדום שימש את התחבורה העולה לירושלים.

על סקר הדרך הרומאית ראו להלן

ניר חסון כתב בעיתון הארץ מיום 8 בדצמבר 2014 ירד קרנה של הדרך הרומאית

אחרי בית הקברות, מתחת לערימות פסולת בניין בגובה של עשרות מטרים, בין צינור ביוב ענק למטווח המשטרתי - שם נמצא ואדי ירוק ונאה למדי שבמרכזו עברה פעם אחת הדרכים ההיסטורית לירושלים הקדומה. מעט מאוד נותר מהדרך הזו – כמה אבני שפה, רמז לאבני ריצוף עתיקות, ושרידים ארכיאולוגיים בשני קצותיה. כל השאר נסחף עם השנים או נעלם מתחת לבית הקברות, המטווח וצינור הביוב. לכבוד סוכות יצאנו לסיור לאורך תוואי עולי הרגל הקדום לירושלים, המוכר כ"מעלה רומאים".

מעלה רומאים יוצא מהבית האדום שבמוצא תחתית ומסתיים בפאתי אזור התעשייה גבעת שאול שבירושלים. המעלה, שאורכו כשני קילומטרים, הוא חלק מדרך היסטורית שהובילה מאמאוס (באזור לטרון), דרך אבו גוש ועד לעיר העתיקה. להערכת חוקרי התקופה היתה זו הכניסה המשנית לירושלים מכיוון מערב בתקופה החשמונאית הרומית והביזנטית. הדרך הראשית עברה מבית חורון לאזור שכונת רמות והר חוצבים של ימינו. עד לפני כמה עשרות שנים שרדה דרך זו, אם כדרך המובילה לעיר ואם כשביל טיולים פופולרי.

בית חרושת לרעפים

בית החרושת לרעפים 1 בינואר 1930 ארכיון קרן קיימת לישראל

מבט לעבר בית החרושת לרעפיםארכיון קרן קיימת לישראל

מהכביש הראשי, כביש ירושלים-תל אביב, ניתן לראות מבנה גדול אשר שימש בעברו כבית חרושת לרעפים. זהו בית החרושת לרעפים ולבנים שייסד יחיאל-מיכל שטינברג, שהיה ממייסדי מוצא, בסוף המאה ה-19. בית זה כונה בפי כל "הבית האדום". בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוסב המבנה לפרויקט מגורים מטופח. הבית הצמוד לבית האדום שהוכרז "מבנה לשימור" הוא בית אחיו - בית ירחמיאל שטינברג, הנמנה גם הוא עם מייסדי המושבה והיה ראש הכפר בתקופת הטורקים והמנדט. הבית הכיל את "יקב שטינברג". ירחמיאל שידוע היה בכינוי "הצדיק ממוצא" לא נטש את מוצא בפרעות תרפ"ט ואף לא בקרבות מלחמת העצמאות.

בית חרושת אחר היה זה שתיארה איטה לוין. איטה ילין מספרת כי אביה, יחיאל מיכל פינס יחד עם יהושע ילין הקימו את בית החרושת בשנת תר"מ (1880). המומחה ליצור הרעפים היה צעיר ירושלמי בשם אלטר גרינברג, אשר נסע לפריז ללמוד את העבודה. את הרעפים שנוצרו כינו בשמו, ביידיש "אלטר צ'רפ" - היות שהן היו נשברות בקלות. כנראה שזו הייתה הסיבה העיקרית לכך שבית החרושת פעל רק כשנתיים.

ראו גם

בית הכנסת העתיק מוצא צילם:אבישי טייכר

בית יהושע ילין במוצא - צילם:אבישי טייכר

* בית הכנסת העתיק מוצא - על בית הכנסת בסיבוב מוצא, כביש ירושלים-תל אביב - במוצא תחתית ועל מוצא המקראית.

• מוצא עילית - מושב והיום יישוב עירוני
• ארזה - מתחם בית הבראה לשעבר. בו שרידי ה"ארז" שהרצל נטע בשנת 1898
• משק ילדים מוצא - מוסד ילדים שהיה במוצא בשנים 1943 - 1947

לקריאה נוספת

• רבקה אלפר, המתנחלים בהר, תש"ד, הוצאה מחודשת: אריאל, ירושלים תש"ס.
• שמואל אביצור, ממציאים ומאמצים (ע' 82 - 89), יד יצחק בן צבי - מוזיאון הארץ, 1986.
• יהודה זיו, שבע שמות ל"שבע האחיות", בתוך: ד"ר יעקב אשל (עורך) מחקרי יהודה ושומרון - קובץ י"ב), המכללה האקדמית יהודה ושומרון - מכון מחקר - אריאל, 2003
• יהושע ילין קנית אדמת מוצא בשנת תר"ך (1860) במאמר "גידול היישוב היהודי בירושלים 1834 - 1863, (בתוך) אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל - כרך א, פרק י"ג

קישורים חיצוניים

• לקט תמונות
• מוצא, מורשת ומקום - טיולי מורשת והתיישבות מתוך האתר של יעל בדיחי

סקר הדרך הרומאית