החלק השני מבין שלושת החלקים של הערך, המבוא זהה בכל חלקי הערך
החלק הראשון אבן בטוטה
החלק השלישי אבן בטוטה - מסעות אחרונים
עולה הרגל אבן בטוטה
מסלול המסע - כניסה לקישור והקשה על הדגל נותנים את פירוט המסע במפה מפורטת המספור בהמשך הערך לפי המסעות - ה"גמלים" - במפה האינטראקטיבית
אבן בטוטה ערך מסעות בעולם, בארצות בהן הייתה אוכלוסייה מוסלמית. הוא ביקר במקומות הבאים: הארצות השוכנות לחופי האוקיינוס ההודי, חצי האי ערב, זנזיבר, אסיה הקטנה, הודו, ארצות דרך המשי והמזרח הרחוק, האיים המלדיביים ,סין ומדבר סהרה. זכרונותיו נכתבו מפי תלמידיו לאחר מותו. המידע העולה מהזכרונות, לעיתים אינו תואם את הידוע לנו, אפילו לגבי אותה תקופה. עם זאת יומנו הוא מסמך מרשים.
ב-12 מסעותיו שארכו שלושים שנה הוא גמא כ-120,000 ק"מ [1]. את מסעותיו עשה בספינה, בכרכרה, כאשר הוא רכב על בהמה או הלך ברגל - לבדו או בשיירה. היה זה אחד המסעות החשובים שנעשו בימי הביניים, שעליהם קיים תיעוד.
אבן בטוטה ערך את מסעותיו בתור הזהב של האסלאם, עידן ימי הביניים, שבו הייתה לאסלאם עדיפות על פני אירופה בתחומים הטכנולוגי והתרבותי. בין השאר הוא מתאר את מהלכי יורדי הים המוסלמים באוקיינוס ההודי ומציין כי הכירו היטב את משטר רוחות המונסונים וידעו להיעזר בו בבואם לשוט בין ים סוף לאוקיינוס ההודי וממנו לים סין הדרומית.
אבן בטוטה נולד בשנת 1304 בטנג'יר שבמרוקו. הוא היה בן למשפחה של קאדיים. כשהיה נער למד את הקוראן ביסודיות ולמד משפט דתי וספרות [2]. בגיל 21, כשכבר היה בקיא ומומחה בדת החליט אבן בטוטה לעלות לעיר המוסלמית הקדושה מכה במטרה לקיים את מצוות החאג'. וכך התחיל סיפור מסעותיו: "יצאתי למסע לבדי, ללא שום רֵעַ שאוכל להתעודד מחברתו, ללא שיירה שאליה אוכל להצטרף...אבל נדחפתי על ידי אותו דחף בלתי נשלט ואותה תשוקה הפועמת בליבי".
העלייה למכה הייתה דרך חופי צפון אפריקה ומצרים. הוא ניסה לחצות את ים סוף ללא הצלחה, והמשיך למכה בדרך היבשה: ארץ ישראל - שם ביקר בירושלים - המשיך לסוריה. בדמשק למד נימוסים בינלאומיים שעתידים היו לאפשר לו להתקבל בחצרות המלוכה. משם עבר בשיירה מאובזרת היטב את מדבר ערב והגיע למכה בפעם הראשונה. בדרך למכה השלים את הידע של הדת והחוק האיסלמי אצל מורי הלכה במצרים, בסוריה ובחצי האי ערב.
ממכה נסע בשיירה לעיראק, עבר במקומות הקדושים לאסלאם השיעי שלא הכיר עד אז. כאן הכיר תחום אחר של דת האסלאם : הסופיות (Sūfī). הוא המשיך לצפון איראן ועלה לרגל למכה, בפעם השנייה. לאחר מנוחה ולימוד נוסף בכתבי הקודש יצא להפלגה ימית דרך ים סוף. ערך ביקור יסודי בתימן, מעדן הפליג לחופי מזרח אפריקה, שם עסק בסחר מוצרים מהמזרח הרחוק, חזר לנמל עדן, ערך ביקור בערי דרום חצי האי ערב ושב למכה, פעם שלישית. שליט הודי שהתאסלם הזמין אותו להיות מורה הוראה בחצרו. הוא נסע להודו בדרך היבשה, וחצה את הארצות : ארץ ישראל, סוריה, אסיה הקטנה ומשם המשיך לצפון הודו, דרך אפגניסטן של היום. לאחר מכן, המשיך במסעותיו לדרום והגיע לחוף "מַלַבָּר" בדרום מערב הודו, עבר את חופי סומטרה ובסופו של המסע הגיע לסין. הוא חצה חזרה את אסיה והגיע לטנגיר. מסלול נוסף של נסיעות הוא עשה למרוקו, ספרד , ירד לטריטוריות מוסלמיות של אפריקה : סודאן, שכונתה "ארץ השחורים" והממלכות השחורות במדבר סהרה. הוא הגיע ל טימבוקטו (Tombuctú), היום במאלי. בסיום המסע הוא סיפר את קורותיו ותיאור המקומות הועלה על הכתב.
מסע רביעי: אסיה הקטנה[]
אלניה - 2004 צילם:Babbsack
הנמל העתיק של אנטליה 2005 צילם:Rainbow Demon
לאחר העלייה השלישית לרגל למכה, אבן בטוטה נשאר בעיר הקדושה שנה . ואז, הגיע אליו הזדמנות שהוא לא נטה להפסיד. צפון הודו עברה לשליטת האיסלם. הסולטאן "מוחמד אבן טוגלוג" (Mohammed ibn Tughluq) שמושבו היה בעיר דלהי החליט לשכור את שרותיו של המומחה לאיסלם, אבן בטוטה. הוא התבקש להביא עימו פמליה של מורי הוראה ותלמידים אשר יזכו לתמורה ברוחב לב (à bras ouverts). בשלב זה לאבן בטוטה היה עניין כספי בהצעה זו. למימוש התוכנית, הוא תכנן לשכור את שרותיו של מורה דרך פרסי, אשר הכיר את הודו.
במטרה לממן את המסע, הוא יצא בשנת 1333 או 1331 לג'דה על שפת ים סוף במטרה לדלות פנינים יקרות. תמורתם, הוא בקש לשכור את מורה הדרך. הדבר לא עלה בידו. וכך הוא החליט לצאת לבדו לאסיה הקטנה, שם הוא צפה למצוא שיירה של סוחרים טורקים, עמם הוא יגיע להודו. ניתן לתמוה, מדוע הוא לא בחר לנסוע להודו דרך הים. הוא יכל להפליג בספינה לעומן ומשם היה מגיע לחופי הודו בעזרת רוח מונסון מזרחית . הדרך היבשתית מסביב אסיה הקטנה ארכה שנתיים במקום הדרך הימית שהייתה לוקחת, לכל היותר, חודשים אחדים. מחבר ספר המסעות של אבן בטוטה סבור כי "סבלנות לא הייתה אחת התכונות הבסיסיות שלו". [3]
דעה אחרת המובאת ב אנציקלופדיה בריטניקה טוענת כי לא הייתה לו אפשרות להגיע להודו בדרך ישירה - הימית - ולכן הוא נאלץ לבחור את הדרך העקיפה - דרך היבשה ומעבר באסיה התיכונה.
לאסיה הקטנה[]
באזר - בהודו 2007 צילם:Guety
קבר המשורר רובי ב קוניה - 2007 צילם:Ahmetan
מסגד קטן במרכז הבאזאר של העיר בורסה -2007 - צילם:Pnc net
חאמם טורקי - 1923 צילם:Norman Mosley Penzer
סוף המסע הנוכחי - קרים הישנה - 1903
מיקום חצי האי קרים צייר:Don Alessandro
אבן בטוטה מצא שיירה שנסעה לקהיר ועימה הגיע למצרים. משם המשיך בדרך היבשה לדמשק , בדרך שכבר עשה לפני שנים אחדות. בסוריה הוא פנה מערבה, לערי חוף הים התיכון ומשם הפליג לעיר הנמל "אלניה" באסיה הקטנה. הצוות ההנוצרי התיחס אל המוסלמים בכבוד רב והסיעו אותו בחינם. הוא סבור כי הסיבה לכך הייתה שהנוצרים באסיה הקטנה הם בחסות (protection) המוסלמים. הוא הגיעה לעיר אלניה שימשה מרכז לשיווק עצים לנמלי מצרים וסוריה.
עבור אבן בטוטה האזור אליו הגיע הוא המופלא שבעולם. הוא מגדיר אותו כך:" אלקים ליקט לכאן את כל הדברים הטובים הפזורים בעולם". [4] תושבי האזור מארחים טובים, נקיים והחשוב מכל המזון שלהם משובח. בכל עיר הוא מציין כי "האחים" המוסלמים דואגים לו לקורת גג ולאירוח מלא. [5] כאשר אתה נפרד מהמארחים הם מפנים אותך לקרובי משפחה ביעד נסיעתך. תופעה אחת עוררה את תשומת לבו, השימוש הנפוץ בחשיש. באופן מקרי הוא גילה כי בבית כלא במצודת העיר מוציאים להורג את הנידונים למוות על ידי גלגולם לתהום כמו "כדורים".
משם הוא ממשיך לאנטליה, עיר יפה ומושכת. כל עדה בעיר גרה בתחום שלה. הנוצרים גרים ברבע מהעיר, מסתגרים מאחורי חומה, ששעריו ננעלים לתפילת כל ליל ששי בערב. [6]. ליוונים וליהודים יש רובעים דומים. המלך, חצרו ועבדיו הממלוכים שוכנים ברובע נפרד. כל רובע מופרד האחד מהשני ואת העיר כולה מקיפים ביצורים.
כאשר הגיע בטוטה לעיר "דניזלי" הוא נוכח לדעת עד כמה האירוח שלהם הוא מרשים. כאשר הוא עבר בבאזר (bazaar), חשבו אותו לחבר במסדר "אחיס" (akhis)בשפה הפרסית fityan. [7]הסוחרים רבו בינים מי יספק את הצרכים שלו. לפתע שלפו חרבות מהשרוולים, סוחר אחד לעומת השני, מוסלמי שעבר במקום והכיר את השפה הטורקית הצליח להשלים ביניהם. כל סוחר קבל עליו לארח את בטוטה ימים אחדים.
בהמשך הגיע לעיר קוניה (Konya) הבירה לשעבר של (Sultanate of Rûm). בעיר גרו : טורקים, יוונים , ארמנים, אירנים ויהודים. השלטון בעיר היה בידי (Great Seljuks) אשר שלטו על החלק הפנימי של טורקיה מטעם אירן. בעיר מתקיימים ריקודים מסורתיים ( les Derviches Tourneurs ) של הדרווישים , מסורת מאירן.
בסיוריו הוא זכה לקבל מתנות רבות: מזומנים, בגדים, סוסים ואפילו עבד. אבל החשוב מכל עבורו היו מכתבי המלצה אשר יעזרו לו לקדם את מסעו לעבר הודו.
התאור של בטוטה את החיים באסיה הקטנה בתקופה שקדמה לשלטון העות'מאני הוא מקור ייחודי במינו למידע על האזור ועל אורח החיים של תושביו.
היחס לנשים[]
פרק מיוחד הוא מקדיש ליחס לנשים. הוא מבחין בין הנשים הטורקיות, להן הציבור רוכש כבוד יוצא מהכלל, לבין הנשים היווניות, המשמשות יצאניות ונחשבות כסחורה לכל דבר. אבן בטוטה פגש בנשים טורקיות שעסקו במסחר ולעתים אפילו היו ללא רעלה על פניהם.
אשר לנשים מיוון, היחס היה כמו לשפחות. הטורקים קנו נערות יפות מיוון למטרת זנות. כל אחת נדרשה להביא רווחים לאדונה המוסלמי. נאמר לו כי הזונות היו הולכות לחמאם - בית המרחץ - והתמסרו שם ל"שחיתות הראויה לגינוי". יתר עך כן, אפילו המושל עסק בבסרסרות והייתה לו קבוצת נשים שעסקה בזנות והביאה לו הכנסות ניכרות.
בנובמבר 1331 יצא אבן בטוטה להמשך מסעו, עם שלושה מלווים - שני עבדים ושפחה - עם סוסים רבים ומתנות שקבל מהמושל ושאר המארחים שלו והוא יצא לכיוון הים השחור.
הוא הגיע לעיר "בירגי" (Ödemiş Birgi) ליד איזמיר. מושל העיר הציע לו לראות דבר יוצא דופן. הוא הציג לפניו אבן גדולה שחורה ומבריקה (céans) [8] , שלדבריו נפלה מהשמים. רק ארבע אנשים ביחד הצליחו להזיז אותה במעט. הוא הגיע לעיר בורסה. שם מצא שתי מרחצאות מרפא גדולות: האחת - לגברים והשניה - לנשים. למרחצאות מגיעים אנשים ממרחקים. אחרי שעבר קטע קשה, עם מורה דרך רודף בצע, שלא הכיר את הדרך וסבל מרוחות ומקור. הוא הגיע לעיר הנמל סינופּ (Sinop) לחוף הים השחור. מסביב לעיר הוא ראה אחד-עשרה כפרים, המיושבים על ידי יוונים . בסינופה היה עסוקים בשוד ימי. הוא גילה גם שימוש בטכניקה ימית מיוחדת במינה. טכניקה שהמציא אותה הסולטן גאזי צ'לבי (Sultan Ghazi Chelebi). הוא אימן ימאיים בעלי כושר שהייה מתחת למים. בקרבות הימיים שהוא ניהל עם היוונים, הוא נהג לשלוח "אמודאים" אלה לספינות האוייב ובכך הוא גרם להטרדתם. ב"סינופּ" הוא המתין ארבעים יום עד אשר ינשבו הרוחות לכיוון צפון. ואז אבן בטוטה הפליג בספינה קטנה לעיר קרים, קרים הישנה, בחצי האי קרים,( Qiram en Crimée)[9] שם המתין לשיירה אשר תוביל אותו באסיה המרכזית להורדת הזהב באסיה המרכזית בדרך להודו.
לפי חישוב משוער ב"גוגל ארת'" Google Earth אורך מסעו הגיע ששת אלפים ק"מ. דגל 7 [10]
מסע חמישי: הדרך להודו[]
Thodosia במפה פאודוסיה היום ערך:-MapMaster
המסלול: הים השחור, מזרח-צפון: הים הכספי עד אסטרחן ערך: Kmusser וחזרה דרום-מערב: לקונסטנטינופול
מהעיר קרים (Al-Qiram) היום (Staryi Krym - שפרושה: קרים הישנה) הוא ירד מזרחה לחוף הים. הוא הגיע לעיר הנמל העתיקה (Kaffa) היום פאודוסיה (Feodosiya) שבחצי האי קרים. העיר נוסדה על ידי היוונים ב בשנת 450 לפנה"ס ושמה היה Thodosia , לה פעילות מסחרית בינלאומי. בנמל עגנו כמאתים אוניות. בעיר היו סוחרים רבים, נוצרים ברובם, מאיטליה - ונציה וגנואה, מטורקיה, ממצרים ומרוסיה. היו להם את הסחורות הרגילות : דגן, צמר, פרוות, מלח ודבש וכן סחורות ייחודיות למשלוח בדרך המשי: משי, תבלינים ופורצלן. גם עבדים היו למכירה: שבויי מלחמה וילדים שלמשפחתם לא היה אמצעים שיאפשרו את קיומם - אלה נשלחו לשוק העבדים בקהיר. הוא שמע את צלצול פעמוני הכנסיות הקוראים למאמינים לתפילה. בטוטה עלה על גג אחד הבתים וקרא כמואזין לתפילה במסגד. אך לא הייתה תגובה כי בעיר אין כמעט מוסלמים.
לאסטרחן וחזרה לקונסטנטינופול[]
הוא מצא שיירה גדולה, 200 כרכרות, שנסעה צפונה והצטרף אליה. בשיירה היה אוזבג חאן (Ozbeg the Khan) של מדינת הורדת הזהב (Gold Horde) עם נשותיו בדרך לחליף מבגדד. הוא החליט להצטרף לשיירה המאובטחת, שבה נוסע החאן. הוא שכר שלוש כרכרות, על ארבע גלגלים, כמקובל אז, ובהמות לנשיאתם: סוסים, גמלים או שוורים - כמו לשאר המשתתפים בנסיעה בשיירה. כרכרה אחת יועדו לו ולשפחתו, שבינתיים הביאה לו תינוק והשאר למלוויו. אבן בטוטה התפעל מכושרן של גבירות החאן לנהל את המסע. כל אחת הייתה אחראית על קבוצה של כרכרות ונסיעתן מתנהלת לפי ההנחיות שלהן. בחנייה, ביום ובלילה, בהמות המשא מתפזרות באופן חופשי. בטוטה הבין כי אין כאן חשש לגניבת בהמות. מי שנתפס בגניבת בהמות נידון לעונשים חמורים: תשלום תשע בהמות תמורת כל אחת שגנב ואם אין לא, הרי הוא ומשפחתו היו נמכרים לעבדים. הם נסעו מזרחה, עברו ליד הים הכספי הגיעו לדלתה של נהר הוולגה ועלו עד אסטרחן. בשיירה נמצאת גם אשתו השלישית של החאן המוסלמי בתו של הקיסר הנוצרי של האימפריה הביזנטית אנדרוניקוס ה-3 (Andronikos III Palaiologos) ששלט בשנים 1328-1341. היא נמצאת בהריון מתקדם. אבן בטוטה הציע לחאן של "הורדת הזהב" כי הוא, המוסלמי, ילווה אותה חזרה לבית אביה לקונסטנטינופול ויבטיח את לידת התינוק בבטחה. וכמובן, בהזדמנות זו אבן בטוטה יבקר בעיר שלא היה בה עד כה, אמנם עם אוכלוסייה מוסלמית מעטה בלבד, אך מפורסמת מאוד. החאן מסכים ובטוטה פונה דרומה, מגיע לים השחור, ממשיך מערבה ומגיע בשנת 1332 לקונסטנטינופול, בירת האימפריה הביזנטית, סך הכול מרחק, הלוך וחזור, של 3,400 ק"מ .
בקונסטנטינופול[]
בעיר הקדושה לנצרות הוא מצא כי הנוצרים והמוסלמים חיים זה לצד זה. השליטה הייתה בידי הנוצרים . כנסיית "איה סופיה" ההדורה נצבה במרכז העיר. אבן בטוטה לא נכנס לבקרה. הנוצרים איפשרו למוסלמים את הקמת המסגד הראשון בעיר. תושבי העיר הנוצרים היו נתינים של ערי אירופה ובני חסותם. הסוחרים היו בעיקר מוונציה וגנואה אך גם המוסלמים ובעלי דתות אחרות עסקו במסחר.
בטוטה תאר את בוא השיירה של הנסיכה לעיר. בשיירה : 5,000 רוכבים, 500 חיילים, משרתים אישיים רבים, 200 שפחות , 400 כרכרות, 2,000 סוסים, 500 גמלים ושוורים רבים. כל זה מראה עד כמה הייתה הנסיכה יקרה לאביה. האוכלוסייה בדרך נדרשה לספק לשיירה את כל מחסורה. זמן הנסיעה היה 75 יום. [11] אחי הנסיכה קידמו את פני הבאים עם 10,000 פרשים מחומשים. הפעמונים בעיר צלצלו עד ש"השמים רעדו" (à tel point que l’horizon en fut ébranlé !)
איה סופיה - היום צילם:Adam Carr, April 2002
אבן בטוטה, אשר במסעותיו הקודמים, ובעיקר בדמשק, רכש מושגים בפוליטיקה, הביע את הסברה כי הנישואין בין החאן המוסלמי ממדינת "אורדת הזהב" לבין הנשים הנוצריות, כולל בתו של קיסר הביזנטי, הם בעיקרן משיקולים מדיניים. הוא שם לב בדרך הנסיכה שתתה יין וטעמה בשר חזיר. כלומר היא נשארה נוצריה למרות שנישאה למוסלמי.
לאחר חודש בעיר הקיסר נתן לו מתנות. בין השאר שמשיה ענקית להגנה מפגעי מזג האויר. ליוה אותו עד ליציאה מהעיר עם סוסו ונפרד ממנו שלום. סך הכול סיכם בטוטה את התרשמותו מהעיר קונסטנטינופול : בעיני האירופאיים "פרובינציה יוונית לא חשובה" לעיר הייתה תפארת בעבר , היא נעלמה ומה שנותר יעבור לידי השלטון המוסלמי בעתיד.
יש הסבורים כי תאור מסעו המפורט על העיר קונסטנטינופול שאוב מסיפורי נוסעים אחרים. הסיבה לכך היא הנימה החיובית בתיאור העיר הנוצרית, דבר שאינו מקובל ברשימותיו, המפארים את האיסלם ומציגים את החסרונות של דתות אחרות בכל הזדמנות שאפשר.
ממשיכים להודו[]
דרכי המשי יצר: Splette
המעבר דרך הודו ל-אפגניסטן גובה 3800 מטר מעל פני הים צילם:Janchan
אבן בטוטה לקח את המלווים של החאן שבאו עימו ונסע חזרה ל אסטרחן . בדרך הוא עבר על פני ערבות יבשות וקרות . מסעו היה בעונת החורף ולמרות הלבוש החם שהוא עטה על עצמו - שלוש מעילים ושני מכנסים - הוא סבל מקור. המים בדרך היו קפואים ולא ניתן היה להתרחץ.
הוא הגיע לאסטרחן המשיך צפונה על מנת להפגש עם החאן. הם הגיע לעיר (Nouvelle Saray) [12] שהייתה בירת "אורדת הזהב" . נהר הוולגה העובר בעיר הזאת קפוא בחורף. בעיר ניתן להשיג מוצרים המיוצרים מהחומרים הבאים : ברזל, עור, משי, עץ ופרוות. הוא מוצא כאן חבורת מוסלמים הגאים להיות בעיר שהיא ב"חזית של האיסלם". קיימת דעה כי הוא המשיך במסעו צפונה עד למעלה נהר הוולגה , לנהר קאמה אל העיר בולגרי (bulgary) .
מכאן ירד דרום-מזרח , ליעדו המקורי : הודו . במשך חמישה חודשים הוא עבר באזורים שהיו בשליטה האימפריה המונגולית. הכיבוש האלים והעדר התרבות של הפולשים בלטה לאורך כל המסע. הוא הגיע לבוכרה. בעיר הזאת הוא גילה כי "המסגדים, בתי הספר והשווקים היו לעיי חורבות - בעיר אין בעלי השכלה, אין גם כאלה הסוגלים להגיע לכך ...". ישובי המוסלמים שגילו התנגדות לפלישה נהרסו כליל.
הוא יצא מתחום השליטה של הורדת הזהב ובא ל-אסיה התיכונה, תחום השליטה של צ'אגאטאי חאן ( Khan de Chagatay) מצאצאיו של ג'ינגיס חאן (Gengis Khan). הוא במרכז האימפריה המונגולית. המדינה נראית כמו ארץ של רועי צאן ולא ארץ של מסחר ותרבות.
החאן תרמאשירין (Tarmashirin Khan)היה השליט המונגולי הראשון אשר קבע כי האיסלם תהיה דת המדינה. הוא המתין חודשיים בסמרקנד (Samarkand) עד לסיומו של החורף הנורא. בינתיים השליט נעזר בידע של הקאדי אבן מטוטה, כדי להכיר את חובותיו הדתיות. הוא זכה לקבל ממנו אמצעים להמשך מסעו: שני גמלים, מעיל עבה ו-700 דינר. הוא המשיך בדרך המשי ל (Balk). עבר את הרי הינדו-כוש (Hindu Kush) בתנאים קשים במיוחד ובסופו של דבר הגיע לקבול שבאפגניסטן של היום. בינתיים הגיע לידיעתו כי השליט שלמד את ממנו את דת האיסלם חזר בו וקצינים אנטי-מוסלמים החלו להנהיג את צבאו. הוא הזדרז לצאת מהאזור עד מנת לא ליפול קרבן לסכסוכים פנימיים. הוא חצה את נהר ההינדוס והגיע ליעדו דלהי.
אורך המסלול המשוער כולו, בין השאר בעזרת "גוגול ארת', הגיע ל-12,000 ק"מ. דגל 8 [10].
מסע ששי: בחצי האי ההודי[]
תחום השליטה של שלשלת טוגלג - ראו את המרחק בין שתי הבירות Delhi Daulatabad (קראו להלן) ערך:Jungpionier
קברו של טוגלג
הריסות עיר הבירה של טוגלג צילם:Pratheepps
Qutab Minar, Delhi, India צילם:Yann
בשנת 1334, בגיל 30, אבן בטוטה הגיע להודו. הוא עבר ארבעה חודשים קשים. המעבר בהרים גרם לו לאפיסת כוחות. כל מה שהוא בִּקֶש היה להתיישב במקום שבו נח לחיות ולקבל שכר הולם שיאפשר לו קיום הוגן.
הודו של אותם הימים הייתה בחלקה תחת השפעת האיסלם. במאה ה-11 המושלים הטורקים של אפגניסטן הכריזו "מלחמת קודש" נגד האוכלוסייה ההינדית. הגל הראשון של "חיילי האל" הרסו את מקדשי הינדים. מאוחר יותר, המושלים המוסלמים החלו לנהוג כמו במקומות האחרים: ההודים הורשו לעבוד את אלוהיהם ורק נדרשו לשלם מיסים כבדים. ההודים המשיכו להתאסלם, הם הבינו כי הדבר נותן יתרונות במיסוי ובקידום החברתי אך בפועל הם נשארו הינדים. השולטן החליט לשכור עובדי ציבור, אנשי חינוך ושופטים מארצות מוסלמיות על מנת להפוך את ההודים למוסלמים. וכך הגיעו להודו עירקים, פרסים ואחרים. עד כדי כך שהשפה הפרסית הפכה להיות השפה הרשמית. לפקידות הבכירה המוסלמית ניתנו תנאים מושכים על מנת שיתבססו בהודו ויעשו את מלאתם נאמנה. אבן בטוטה הצטרף לתנועה זו.
הסולטאן מוחמד אבן טוגלג [13] התמסר לתפקידו בתור ממיר לדת האיסלם. אבל ההחלטות המדיניות שלו הביאו למלחמות, רעב וחוסר שביעות רצון מצד האוכלוסייה. השולטן היה עריץ ונקט בצעדי עונשים חמורים כלפי האוכלוסייה: הוציא להורג, תלה ראשים על כידונים והטרה לדרוס נידונים למוות באמצעות פילים . אבן בטוטה הגיע לעיר בירתו דלהי כאשר היא נראתה כמדבר. היה זה זמן קצר לאחר חידוש יישובה של העיר. מסתבר כי מוחמד אבן טוגלג החליט להגביר את השליטה בדרום החצי-אי ובנה עיר בירה חדשה, 1,500 ק"מ דרומה מדלהי, וקרא לה בשם "דאולאטאבאד" ( Daulatabad) היום במדינת מהרשטרה . הוא ציוה על פקידי המימשל וגם על כל אוכלוסיית דלהי לעבור לעיר החדשה. טלטולי הדרך גרמו למותם של רבים מתושבי העיר. בעיר החדשה נוצר מחסור במים וכעבור שנתיים טוגלג נאלץ להסכים לשובה של האוכלוסייה לדלהי ולהודו היו שתי ערי בירה: הראשית, דלהי בצפון והמישנית, דאולאטאבאד בדרום - במטרה להדק את השליטה על הטריטוריות הדרומיות בהודו. בטוטה קבע: "להיות בשרות שולטן כזה זוהי התאבדות, אבל השכר הוא גבוה ביותר". הוא זכה למשכן מכובד בעיר ולשכר הולם.
כאשר בטוטה הגיע לדלהי הוא היה ללא פרוטה. היה עליו להופיע בפני השליט עם מתנות. הוא החליט לעשות עיסקה עם אחד הסוחרים בעיר : הסוחר יתן לו מתנות עבור השולטון ובתמורה הסוחר יקבל את המתנות שהשולטן יתן לבטוטה בשווי שעלה בהרבה על שווי המתנות המקורית. בטוטה זכה לקבל תמורה הולמת לשרותו הדתי בתור שופט ובצע את עבודתו בתור מומחה לחוקה האסלמית. במרוצת הזמן היה לשופט עליון. היו לו עוזרים לביצוע עבודת השפיטה. הוא נדרש רק לחתום על פסקי הדין. אבן בטוטה, שקבל אחוזות לבעלותו ונחשב לאיש אמיד, יכל לצאת למסעות צייד עם השולטן ולבילויים עם חבר מריעיו . לשם כך היה דרוש לו ממון רב . שיטתו היית לדרוש תרומות לבניית המוסלאום "mausoleum of Aldine Qutb Mubarak". הוא נבנה ליד המוסלאום הראשון בדלהי :"Qutb Minar Qutb DIN Aybek". כאשר חלק מהתרומות עברו לבעלותו, כמקובל במקום.
הנהגת מטבע מאסימונים[]
מטבעות טוגלג -ויקישיתוף
אבן בטוטה מספר כי לטוגלג היה עניין רב בהטבעת מטבעות. הוא הצטיין בקליגרפיה. מלבד יציקת מטבעות הזהב בגדלים שונים - לנוחיות הסוחרים - הוא הנהיג בהודו לראשונה שימוש באסימונים כתחליף למטבע כסף. העשויים ממתכות זולות כאמצעי תשלום. הוא חיקה בכך את הסינים. הוא דרש כי את הזהב ואת הכסף יפקידו באוצר הסולטן ובמקומו התושבים ישתמשו באסימוני נחושת ופליז [14]. מעטים היו האנשים שהסכימו להחלפה של המטבעות באסימונים. כאשר התוכנית נגנזה היו ערמות של אסימוני נחושת פזורות ליד משרדי המימשל. הוא המשיך לעסוק בהטבעת מטבעות ויצק מטבעות זהב בגדלים שונים. הוא נחשב לאחד מיצרני המטבעות החשובים בהיסטוריה של הודו. המוניטין שהוא רכש בהטבעת מטבעות גרם לכך שהזהב זרם למדינה וכך יכל להגדיל את משקלו של הדינר ההודי מ-172 grains ל- 202 grains. [15] אכיפתו את השימוש במטבעות שהנפיק הייתה כה חזקה עד שהצליח לקבוע תקנים שונים למטבעות בשתי הבירות שלו: דלהי ודאולאטאבאד. הסיסמה שלו לרכישת אימון הציבור הייתה: " מי שמציית לשולטן זוכה לרחמים".
החיים בצילו של השולטן העריץ היו מסוכנים עבור אבן בטוטה. איש דת מוסלמי ניסה לארגן קשר נגד הסולטן. שמו של אבן בטוטה היה ברשימות המוסלמי. הוא הושם במעצר. במשך חמישה ימים התפלל 33,000 שורות בספרי התפילה וניצל. הוא בקש מהסולטן לעלות לרגל למכה. אך לסולטן היו תוכניות אחרות עבורו. הוא הכיר בתכונותיו והחליט לשלוח אותו, בתום שמונה שנות שרות בהודו, להיות שגריר לסין.
המסע בחצי האי ההודי[]
חוף גואה - גם כאן היה אבן בטוטה צילם:Zerohund
הסולטן העריך את הכושר הדיפלומטי,הידע האיסלמי והנסיון המשפטי של בטוטה והחליט לשלוח אותו לסין. לא הייתה ברירה. אם היה מסרב הוא היה "משאיר את ראשו בהודו", זו הייתה הדרך היחידה לצאת מהודו. יחד עם בטוטה נסעו חמש עשרה שליחים סינים עם מתנות לקיסר השושלת הסינית
הוא ירד לדרום הודו, דרך דאולאטאבאד. בדרך תקפו אותו מורדים ולמרות הנחיתות המספרית הוא גבר עליהם. אבל הוא הפסיד את מטען המתנות שהיו ברשותו עבור השליט הסיני. הוא חשש לשוב לדלהי. בדאולאטאבאד, עיר הבירה השנייה של הסולטן, הוא המתין והצטייד במתנות חדשות עבור קיסר סין והמשיך בדרכו לעיר החוף "קומבי". כאן המתינו לו שלוש אניות, בהן יאחסן את המתנות . אניה רביעית כללה שכירי חרב מאפריקה אשר יגנו על המשלחת משודדי ים בהאוקיינוס ההודי ובעתיד במעבר מלקה. הוא המשיך ל-לגנדר (Gandhar) ולקליקוט (Calicut). בקליקוט המתין אבן בטוטה שלושה חודשים לרוחות המונסון המתאימות, עמם יפליגו מזרחה לסין. כאשר נוצרה הזדמנות הם יצאו להפלגה, אבל בחוף הקרוב, "מלבר" (Malabar Coast) התרסקו האוניות. הוא חוזר צפונה לנמל "הונבר" (Honavar) וממנו הוא מתכנן את המשך מסעו . הוא החליט כי להודו הוא לא יחזור.
אורך המסלול 3,000 ק"מ. דגל 9 [10].
הערות שוליים[]
- ↑ הפירוט המופיע בערך מסתכם רק ב-100,000 בקרוב. היות שהחישוב נעשה רק בקויים ישרים ממקום למקום - לרוב בתוכנת גוגל ארת' (Google Earth) , אפשר בהחלט להניח כי המסלול כולו גדול בעוד 20%
- ↑ לפי אנציקלופדיה בריטניקה "He received the traditional juristic and literary education in his native town of Tangier"
- ↑ ובצרפתית :
.
Et bien tout simplement parce qu’il lui aurait fallu attendre plusieurs mois les vents favorables… et il ne semble pas que la patience ait été une de ses qualités essentielles.
- ↑ ולמי יש ספק הנה בצרפתית: " Dieu avait rassemblé là toutes les meilleures choses qu’ailleurs il avait dispersées dans divers pays ".
- ↑ בצרפתית: merveilleusement reçu par ses frères musulmans
- ↑ הכותב מוסיף המושג גאטו עדין לא היה קיים.
- ↑ ארגון של גברים לא נשואיים, שהיוו קבוצות של בעלי מלאכה בערים של אסיה הקטנה. הם נטו לסייע לאנשים בסביבתם. היה להם השפעה על האדריכלות, המנהגים והחוקה הטורקית.
- ↑ לפי מחבר ספר המסעות מדובר במטאור
- ↑ האתר בויקיפדיה : en:Staryi Krym ששמה המקורי בשפה הטטרית של קרים Qirim, והיא למעשה מקור השם קרים. ובתרגום מרוסית: Staryi Krym = קרים הישנה.
- ↑ 10.0 10.1 10.2 המספור של המסעות מופיע על דמות ה"גמלים" במפה האיטרקטיבית
- ↑ לפי חישוב משנת 2004 מסלול זה - 2,250 ק"מ אמור להעשות ברכב היום בארבע ימים.
- ↑ ההנחה העיר: Sarai החדשה
- ↑ ראו ערך: en:Tughlaq dynasty
- ↑ פליז היא סגסוגת המורכבת מהיסודות נחושת ואבץ
- ↑ היום מוכרים לנו כשלושים סוגי מטבעות זהב שהוא הטביע בתקופתו.
לקריאה נוספת[]
- Voyages d'ibn Batoutah, texte arabe and tradution, Vol 1-4 ,1983
- Said Harridum and Noel King , Ibn Battuta in Black Africa Rex Coilling, 1975
קישורים חיצוניים[]
- דודו בן צור, אבן בטוטה: 40 שנות ריגוש - אתר ynet
- מפת המסע של אבן בטוטה (בצרפתית)
- Ibn Battuta El peregrino incansable תאור המסע עם תמונות. (בספרדית)
- אתר מועדון 153 - על אבן בטוטה במועדון של מטיילים במדבר סהרה ( המספר 153 מקורו ממספור של מפה של צפון מערב אפריקה)