שלוש השבועות

מבט לירושלים מבית הכנסת בהר הצופים - צילם:דניאל ונטורה

(ברשות מכון צומת)

השבעתי אתכם (ל)בנות ירושלים" / הרב ישראל רוזן
"השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות
או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו
את האהבה עד שתחפץ" (שיר השירים ב,ז;ג,ה; ח,ד)

"השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דודי
מה תגידו לו שחולת אהבה אני" (שיר השירים ה,ח)

התגרות באומות העולם
"כמה שעות לפני יציאתו לוושינגטון של נתניהו תדון הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה של משרד הפנים בשתי תוכניות בנייה גדולות של כ-1,550 יחידות דיור בשכונות הר חומה ופסגת זאב בירושלים, הנמצאות מעבר לקו הירוק. הוועדה תדון בתוכניות לאחר שמזכירות הממשלה הורתה שלא לדחות את הדיון בהן" (מן התקשורת המדווחת על עובדות, נטולת פרשנות, בשבוע שעבר).

"פרובוקציה! התגרות באובמה! התאבדות עצמית של ראש הממשלה! עיתוי אסוני!" (מן התקשורת העוינת, השגרתית, בשבוע שעבר)


== פולמוס ג' השבועות ==
"השבעתי אתכם בנות ירושלים... אם תעירו ואם תעוררו - שלש שבועות הללו למה (=פסוק זהה מופיע בשיר השירים 3 פעמים, כמצוטט בראש המדור)? אחת, שלא יעלו ישראל בחומה; ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם; ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי-כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי" (כתובות קיא,א).

מימרא מפורסמת זו, המכונה 'סוגית שלש השבועות' היתה אחת מסלעי המחלוקות בין הציונות הדתית הדוגלת באתחלתא דגאולה בידי העם, מלמטה, לבין ההשקפה המכונה 'חרדית', המצפה למשיח צדקנו בכל יום שיבוא משמים ויגאלנו. התורה ה'סאטמרית' רואה בתקומת המדינה 'התגרות באומות', 'עליה בחומה' והפרת 'ג' השבועות', ורב עווננו מנשוא. טוב לי חצרות ויליאמסבורג ומונסי מחוצות ירושלים ושדמות בני ברק. ההשקפה הציונית-דתית העמידה קונטרסין רבים כנגד אסכולה זו, ובהם שורה של תשובות ניצחות כלפי 'חשש השבועות', והן זמינות לכל מעיין אפילו בויקיפדיה. בראשן ג' תשובות המצטרפות אהדדי:

(א) הצהרת בלפור והחלטת האו"ם הן "רשיון האומות" לתקומתנו "וסר פחד השבועות".
(ב) אומות העולם הפרו מצידם את השבועה לבל "ישתעבדו בישראל יותר מדי", ובטל ה'הסכם' ההדדי.
(ג) ובכלל, כל השבועות הללו אינן מוזכרות בספרי הלכה, ואינן אלא דברי אגדה בלתי מחייבים. ועוד...

הטרמינולוגיה בפי האנטי-פטריוטים, מן הצד הרדיקל-ימני (=סאטמר) או הרדיקל-שמאלי (=התקשורת), היא זהה: 'התגרות באומות'.

== כך בונים חומה ==
לא לחינם השביע הקב"ה דוקא את 'בנות ירושלים', שכן עיר זו שוכנת בנקודת המוקד של הסכסוך, ועל חומותיה יתנפצו כל סרבני הגאולה וכל אחוזי פחד "מה יאמרו הגויים?" לא לחינם השבועה, שפג תוקפה, מנוסחת בלשון "שלא יעלו בחומה", המזכירה אסוציאטיבית את חומת ירושלים. לא לחינם "הועדה דנה בתוספת בניה בהר חומה" דוקא, גם עליה בהר, גם בחומה!

שכונת 'הר חומה' זו מייצגת היטב את בניינה העכשווי של ירושלים גם במושגים סמליים. לפי נתונים רשמיים היא מונה כיום י"ב (מספר הרמוני חזק!) אלף נפש, מחציתם חילוניים! הפרופיל הייצוגי שלה הוא דתי-לאומי, מן הזרם של 'מרכז-הרב', בנותיה וצאצאיה, שהרי כל פרק ופרק בבניינה כרוך היה ב'התגרות באומות', כביכול. כך בונים חומה!


== צו בנייה! ==
בשבוע שחל בו 'יום ירושלים', אשר לצערנו נחוג בעיקר במחוזות הציונות הדתית, נעלה את בנין ירושלים על ראש שמחתנו, גם אם הוא נחזה ע"י סאטמר והתקשורת כהתגרות באומות העולם. ולענין 'ג' השבועות', לאחר שפג תקפן כמבואר היטב במשנת הציונות הדתית, נעדיף את הקריאה החדשה בהן, המהופכת והמתגרה: "השבעתי אתכם (ל)בנות ירושלים".

מימרא זו שגורה על פי משכבר השנים, וכמדומה שכבר בא זכרה גם במדור זה, כ'וורט' חסידי התלוש לעתים מפשוטן של מילים. עתה, בעת כתיבת השורות בליל ל"ג בעומר, עלה בדעתי לקשר מימרא מחוכמה זו עם דברי הזוהר (נח לה,ב) "עשה הקב"ה ירושלים למעלה כנגד ירושלים של מטה, ונשבע שלא יבא שם עד שיבואו ישראל בירושלים של מטה". שבועת בנין כנגד שלש שבועות של הקפאה ובלימת עליה בחומה. הקב"ה השביע את עצמו, כביכול, ואותנו, לבוא בירושלים של מטה, לבוא ולבוא. הקב"ה ממתין, תוך שבועה רועמת, לבניינה של ירושלים דלתתא כדי שיוכל לשים כסאו בירושלים דלעילא.

לכשתמצי, זו השבועה הרביעית בשיר השירים, המצוטטת אף היא בראש המדור; שלש שבועות הן שליליות, עצורות - "אם תעירו ואם תעוררו". משפגו - צמחה תחתיהן שבועה רביעית, אנרגטית ומלאת חיים - "(ל)בנות ירושלים. שחולת אהבה אני"! ביום-ירושלים נשבע לה אמונים "שחולת אהבה אני". נשיר לה את שירי אהבתנו בפסוקו של ישעיהו בפרק נחמת ירושלים: "ורב שלום בניך", ובתוספת החז"לית: "אל תקרי בניך אלא בונייך" (סיום מסכת כריתות)

(נכתב במוצ"ש בחוקותי, ליל ל"ג בעומר)

הועתק מהויקיפדיה העברית

שלוש השְבוּ‏עוֹ‏ת – הינו מדרש אגדה המופיע בתלמוד הבבלי לפיו אסור ליהודים לעלות בצורה מאורגנת לארץ ישראל ולמרוד באומות העולם. קבוצות אנטי ציוניות דתיות, כגון נטורי קרתא, נוהגות להציג את המדרש כראיה תאולוגית.

המקור לשבועות

התלמוד הבבלי בסוף מסכת כתובות דן במשנה הקובעת שאדם רשאי לכפות על אשתו, ואשה רשאית לכפות על בעלה, לעלות לארץ ישראל. הגמרא מביאה אמירות שונות בזכות העלייה לארץ ישראל והישיבה בה ובגנות היציאה ממנה. מנגד, הגמרא מציינת את דעתו של רב יהודה המתנגד לעלייה לארץ ישראל מבבל וקובע שהדבר אסור בזמנו. במסגרת זאת מובאת האמירה של רבי יוסי בן חנינא:

"ג' שבועות הללו למה? אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקב"ה את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדי" (מסכת כתובות קיא).

המדרש מתייחס לשלושה פסוקים דומים המופיעים במגילת שיר השירים:

• "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ‏ִם, בִּצְבָאוֹת, אוֹ, בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה: אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (פרק ב, פסוק ז).
• "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ‏ִם, בִּצְבָאוֹת, אוֹ, בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה: אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (פרק ג, פסוק ה).
• "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ‏ִם: מַה-תָּעִירוּ וּמַה-תְּעֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (פרק ח, פסוק ד).

בהתאם לראייה המסורתית הרואה בשיר השירים משל ליחסי אלוהים ועם ישראל, רבי יוסי בן חנינא מפרש פסוקים אלו כקריאה שלא לדחוק בכח את הגאולה.

בהמשך, אומרת הגמרא: "אמר רבי אלעזר: אמר להם הקב"ה לישראל אם אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה"

שלושת השבועות מוזכרות גם במדרש שיר השירים רבה.

הופעת שלושת השבועות בפירוש והלכה

ישנם הרבה מחכמי ישראל אשר הביאו דברים אלו אם בהלכה ואם בפרשנות היסטורית, שעתידה להיות שבאמת יפרו ישראל את ג' השבועות.

תיקוני הזוהר דף סח/א:"ועוד כי עזה כמות אהבה, אם ישראל יתערון לה להאי אהבה קדם זמנא, צריכין לאתערא לה כדקא יאות, ואי לאו לא יתערון לה, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ג') השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה וגומר, דאומאה איהי דלא שריא על כורסיא עד דנטיל נוקמא מעמלק, דחלל תרין אתוון דאינון י"ה, דנפיק מן מיל"ה מ"ל י"ה, ובגין דא כי יד על כס י"ה ודא א'}}

דף עא/ב : "אמצעיתא הרועה בשושנים, וחושבניה אח"ד, שושנה תתאה בה דחילו ואיהו יראה, שושנה עלאה רחימו דאהבה, ובה אתמר אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, במה יתון לאתערא לה בימינא, ואיהי לא רעית בהו, עד דייתי רעיא מהימנא, דאתמר ביה ורוח אלקי"ם מרחפת, דאיהו רוח דמשיח, דאתמר ביה ונחה עליו רוח ה', ברוחא דא ארחת ההיא חולה ואתסיאת, ובגין דא השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, ואיהו ארח ריח בתרין תפוחין (נ"א ואיהו ריח דתרין תפוחין), דאתמר (ביה) בהו וריח אפך כתפוחים, ומאי נינהו תרי סמכי קשוט ואינון תרי רמונים, אגוז דא צדיק גנת אגוז דא שכינתא, ודא איהו דאמר שלמה אל גנת אגוז ירדתי"

רבנו בחיי, בראשית לד, פסוק ח :"ודע כי יש בפרשת הזאת באור למה שאירע ליעקב עם עשו אחיו, ורמז ג"כ לדורות למה שעתיד שיארע לנו תמיד עם בני עשו, וראוי לנו לאחוז דרכיו של יעקב שהתקין עצמו לשלשה דברים, למלחמה לתפלה לדורון. למלחמה הוא שכתוב ויחץ את העם אשר אתו וכתיב ויאמר אם יבא עשו וגו', לתפלה הוא שאמר אלהי אבי אברהם וגו' הצילני נא, לדורון הוא שכתוב עזים מאתים וגו'. וממנו ראה חזקיה המלך וכן עשה שהתקין עצמו לג' דברים אלו כלפי סנחריב מלך אשור, דכתיב (מלכים ב יח) ויתן חזקיהו את כל הכסף. וכתיב (דה"ב לב) ויתן שרי מלחמות על העם, וכתיב (מלכים ב יט) ויתפלל חזקיהו לפני ה'. וכן אנחנו צריכים ללכת בדרכי האבות להתקין עצמנו להקביל פניהם במנחה ובלשון רכה ובתפלה לפני ה' יתעלה, אבל במלחמה אי אפשר שנאמר (שיר ב) השבעתי אתכם בנות ירושלים וגו'. השביעם שלא להתגרות מלחמה עם האומות:"

בעל הטורים , פרשת וישלח, פרק לב, פסוק ה:"ד"ה עם לבן גרתי - כלומר אע"פ שהייתי בבית לבן קיימתי תרי"ג מצות, ד"ה ואחר עד עתה - וא"ת א"כ שקיימת המצות בא והלחם עמי; ואחר עד עתה; כלומר אני צריך להתאחר עד שיעברו עתה ע' שלא בבל ות' של מצרים וה' אלפים של גלות אדום ויבא אלף הששי שהם ימות המשיח ואח"כ ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו (עובדיה א; כא)."

פלאי, 'באר הגולה', פרק כ"ז, פיס' ב':"יודעים ישראל שאין הקב"ה חפץ עוד במלחמותיהם, ומעהה אם יערכו מלחמה שלא כרצון הקב"ה, יפלו בחרב, כדכתיב ,במדב- י- דב : 'אך תעלו כי אין ה' בקרבכם ולא תנגפו לפני אויביכם', ובחרו להם לפזר עצמם בד' כנפות הארץ, כדי שיראו האומות, שלא יעלה על לבם לעריך עוד מלחמה עמהם...ואעפ"י שיהי' להם בתוך זמן הזה, אנשי גבורי חיל, אעפי"כ לא יערכו מלחמה, מפני אהבת ארץ ישראל, עד שתחפץ, עד שיהי' רצון השי"ת בכך, וישלח להם המשיח, כדרך ששלח משה למצרים, וכיון שראו ישראל כך, לא בקשו ולא חשקה נפשם לצאת מן הגלות, עד זמן ההוא שיהי' רצון השי"ת בכך", עכ"ל."

רבי אברהם אזולאי, חסד לאברהם, מעין שני עין הקורא, נהר סג - בסוד ברכת כהנים:"דע כי ז' מיני אושר נבראו בעולם ואלו הן חכמה בנים חיים חן עושר ממשלה שלום... ובמלת ישא ה' פניו אליך צריך לכוין שהאל יתברך יברך את ישראל בעושר ובממשלה דהא בהא תליא שאין ממשלה אלא בעושר ואין עבדות אלא בעניות כאומר [ויקרא כה, לט] וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך. והענין שהעולם השפל וגן עדן התחתון נבראו בעולם דהיינו עולם השפל נברא לעובדי כוכבים וגן עדן לישראל. וכמו שאין העובדי כוכביםעתידין ליהנות מג"ע עליון, כן לא ראוי לישראל ליהנות מזה העולם השפל רק שיהיו משועבדים ועניים ומיוסרים ונבזים בפני האומות. נמצא שכל העושר והממשלה שנהנין ישראל בעולם הזה היא שלא כדין ואין לה משוא פנים גדול מזה. ובמלת וישם לו' שלום צריך לכוון שהאל יתברך יברך לישראל בברכת שלום כמשמעו וזמש"ל מסכ"י"

רבי יהונתן אייבשיץ מפראג, ב'אהבת יונתן', הפטרת פ' ואתחנן:"השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה, אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ וכו', וזהו פירושו, דכנסת ישראל צוחה באלה ובשבועה, אם תעירו ואם תעוררו את האהבה, נגד קיבוץ ישראל, באם שהכל נועד יחדיו לילך לירושלים וכל האומות מסכימים, אפ"ה צווחה שחלילה שתלך שמה, כי הקץ סתום ואולי אין עתה הזמן האמיתי רק עת רצון לפי שעה, והיום או מחר יחטאו ומוכרחים לגלות פעם שנית ח"ו, ואחרון קשה מן הראשון, ולכך ביקשה שלא ילכו עד שתחפץ, ר"ל עד שיגיע הזמן שימלא כל הארץ דעה, ומשם והלאה הבטיח עילת כל העילות שלא יהי' נעדר מן האומה ישראלית כלום, וזה הזמן האמיתי שיבוא במהרה בימינו".

הגר"א, שיר השירים, פרק ב, פס' ז:"השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה. אומרת אחר זכירתה את כל הגדולות, לרעותיה: השבעתי אתכם שלא תעירו אותי ולא תעוררו את מאהבי אל האהבה עד שתחפץ מעצמה, כי יהיה לי צער גדול ולמאהבי שיעשה זאת קודם העת. והענין, כמו שאמרו (כתובות קיא, א): שלש שבועות השביע הקב"ה, שלא יקרבו את הקץ בענותם את ישראל, והנה יש שני מיני עינויים: א', שהעינוי גדול רק שנותנים לו ריוח בין כל עינוי ועינוי. וב', שאין העינוי גדול כל כך רק שהיא תכופה זה אחר זה, וכמו שנאמר (שמות ו, ט): מקוצר רוח ומעבודה קשה, כי תחילה קודם לקיטתן הקש היה העבודה קשה לבדה בחומר ובלבנים וכו', רק היה להם קצת חיות, ואחר כך אף שאין לקיטת תבן מלאכה כבידה, רק קוצר רוח הוא. ובגלל שני מיני עבודות הנ"ל כינה אותם בצבאות או באילות השדה, כי ידוע הוא החילוק שבין מרוצת צבי לאיל, כי הצבי קל במרוצה ואינו מתייגע מה שאין כן האיל שהוא מתייגע, כי האיל קופץ בפעם אחת למרחוק, שרגליו שוות, כמו שנאמר (תהילים יח, לד): משוה רגלי כאילות. וזהו שאמר "השבעתי אתכם וכו' בצבאות", רצה לומר, שאתם מתדמין בענין העינוי לצבאות שהוא העינוי השני כנ"ל, או "באילות השדה", שאתם מתדמין נגד העינוי הראשון הנ"ל. "אם תעירו" כו'. 'ואם' הוא לשון שבועה בכל מקום, ואם תעירו הוא למטה, שיהיו מוכרחין לעשות תשובה, כמו שאמרו (סנהדרין צז, ב): אני מעמיד להם [מלך שגזירותיו קשות] כהמן. "ואם תעוררו" הוא למעלה, לבקש שלא ידחקו את הקץ, אלא עד שתחפוץ האהבה מעצמם, כמו שאמרו במדרש פרשת בחוקותי: משל למלך שנשבע לזרוק על בנו אבן גדולה ואחר כך נתחרט ומפררו לחתיכות קטנות כדי לקיים השבועה.".

אור החיים הקדוש ויקרא פרק כו , פסוק לג:"ואתכם אזרה וגו', יתבאר הכתוב על דרך אומרם ז"ל במסכת כתובות (קיא,) שהשביע ה' את ישראל שלש שבועות, א' שלא יעלו בחומה, פירוש ביד חזקה, ואחד שלא ימרדו באומות העולם וכו', עד כאן: והוא מאמר ואתכם אזרה בגוים, כאן רמז לב' דברים, אומרו אזרה שלא יעלו בחומה, בגוים שלא ימרדו בגוים, ואומרו והריקותי אחריכם חרב, יתבאר על דרך שאמרו שם וז"ל אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל אם אתם מקיימין השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה, עד כאן: והוא אומרו והריקותי אחריכם חרב, שתהיה חרב מרוטה לפניכם אם לא תקיימו גזירת זרוי בגוים כנזכר יהיה בשרכם וגו', ואומרו עוד והייתה ארצכם וגו' חרבה, הוא נתינת טעם על הדבר, למה יחפוץ ה' בזרוי בגוים, כדי שתהיה ארץ שממה וערים חרבות כדי שאז תרצה הארץ וגו', לזה צריך שתהיו אתם בארץ אויביכם, והוא אומרו ואתם בארץ וגו':"

הרב צבי הירש קלישר, דרישת ציון, "מאמר קדישין" ל"ה ע"ב:"ואמנם על דברת שבועת אלקים האמור אשר עליה יסוגו אחור מלהקשיב לדברי הנביא (ישעיה ס"ב) אל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים ירושלים תהלה בארץ על זה אשיב אמרי לך בשתי דרכים, האחד כי אזהרת מה תעירו ומה תעוררו הוא רק לבל נעלה ביד חזקה לחומות ירושלים כמפורש בש"ס שם שלא יעלו כחומות ופי' רש"י בחזקה וגם שלא ימרדו באומות, רק נצפה על חסד ה' שישים עין חמלתו עלינו, ברצות ה' כושר פועל ידינו, ולא השביענו רק שלא נהיה מן המעפילים לעלות ההרה בחזקה אבל לרצות אבניה ולפעול ארץ נושבת מה טוב ומה נעים אין לך מצוה גדולה מזו כאשר בררתי בארוכה..."

'הסכמת ה"ראשון לציון" רבי חיים דוד חזן לספרו של הרב צבי הירש קלישר:"לא בחיל ולא בכח יגבר איש חס ושלום להמרות באומות העולם ומלכי חסד אשר עטרונו ברחמים גדולים, או חלילה לעלות בחומות ללחום את מושל כי אם לפלא נדר או בנדבה הרצון והשלמות הלב להשלים רצון הבורא האל ית' באתערותא דלתתא במה שבידנו לעשות בעזר אלקים בסיוע מלכי החסד ורצונם הטוב והגמור..."

האדמו"ר מקאמרנא, נתיב מצוותיך, אוצר החיים קיצור התרי"ג מצות, דף נ"ט:"ומצוה כזאת (ר"ל מצות כיבוש הארץ שכתב הרמב"ן שהיה לו להרמב"ם למנותו) לא יבוא למניין באין פנים. ואסור לנו לעשות שום מלחמה וכיבוש אם לא על פי הנביא, ומצוה התלויה בנבואה לא יבוא למניין. אלא שכל פסוקים האלה הם לשעתן לזמן יהושע, שהנביא צוה להם על פי השם ב"ה שילכו למלחמה ויכבשו את הארץ והבטיח אותם שיצליחו בכל מעשיהם וכל זה לזמן יהושע, ואדרבה אנו מושבעין שלא ימרדו במלכיות, אלא נקבל באהבה עד בוא יבוא משיח צדקנו, וזה לא יהיה בדרך הטבע אלא בכמה אותות ומופתים משונים ונפלאות. וזה לא יבוא במנין המצות, כי המצות נתנו לבשר ודם ולא לנביאים המשנים הטבע, אלא לכל ישראל בשוה וכן הסכימו התוספות‏‏"

רבי צדוק הכהן מלובלין, דברי סופרים, סימן יד:"מצות ישיבת ארץ ישראל, נראה לי עיקר כהמגלת אסתר בספר המצוות [סוף מצוות עשין מצות עשה דן, דהוא בזמן שבית המקדש קיים, וכלשון הכתוב וירשתם אותה וישבתם בה (דברים יא, לא). וגם אין נקרא ישוב אלא בישיבה בשלוה, כדרך שאמרו בבראשית רבה [פד, ג] מפרש וישב יעקב - ביקש לישב בשלוה, והיינו שהם אדוני הארץ ולשון הכתוב בני שעיר החורי יושבי הארץ, שהקשו בשבת [פה, א] אטו כולי עלמא יושבי רקיע, פשטי דקרא רצונו לומר אדוני הארץ קודם שבא עשו. וכדרך שאמרו בבראשית רבה [נח, ו] על פסוק ועפרון ישב, דאותו היום נתמנה ארכיסטריקטס, שזה נקרא ישיבה, כשהוא אדון ויושב בראש. ובשבת [לג, א] בעוון שפיכות דמים בית המקדש; חרב כו', הא אתם מטמאים אותה אינכם יושבים בה כו', ואח"כ אמר בעוון כו' גלות בא כו' עיין שם. ואמאי לא אמר גם תחלה אשפיכות דמים - גלות, דהא דריש אינכם יושבים בה. ועל כרחך דההיא אישיבה דוקא, כדרך ישיבת הארץ בשלוה ובממשלה, דזה נקרא ישיבה, והיינו בזמן שבית המקדש קיים ומשחרב בית המקדש אע"פ שלא גלו [כולם] ממנה גם היושבים בה אין נקראין יושבי הארץ, ואין להם ישיבה בה, מאחר שהם עבדים עליה למלכי העמים המושלים שם, כמונו בחוץ לארץ, אין זה נקרא ישוב שיושבים בה בישיבה, רק גרות בעלמא, ולא מקיים וישבתם."

הראי"ה קוק, אורות, מלחמה, פיס' ג':"עזבנו את הפוליטיקה העולמית מאונס שיש בו רצון פנימי, עד אשר תבא עת מאושרה, שיהיה אפשר לנהל ממלכה בלא רשעה וברבריות; זהו הזמן שאנו מקוים. מובן הדבר, שכדי להגשימו אנו צריכים להתעורר בכחותינו כולם, להשתמש בכל האמצעים שהזמן מביא: הכל יד אל בורא כל עולמים מנהלת. אבל האיחור הוא איחור מוכרח, בחלה נפשנו בחטאים האיומים של הנהגת ממלכה בעת רעה. והנה הגיע הזמן, קרוב מאד, העולם יתבסם ואנו נוכל כבר להכין עצמנו, כי לנו כבר אפשר יהיה לנהל ממלכתנו על יסודות הטוב, החכמה, היושר וההארה האלהית הברורה. "יעקב שלח לעשו את הפורפירא"‏‏: (בראשית לג יד): "יעבר נא אדוני לפני עבדו"‏‏, אין הדבר כדאי ליעקב לעסוק בממלכה, בעת שהיא צריכה להיות דמים מלאה, בעת שתובעת כשרון של רשעה. אנו קבלנו רק את היסוד כפי ההכרח ליסד אומה, וכיון שנגמל הגזע הודחנו ממלוך, בגוים נתפזרנו, נזרענו במעמקי האדמה, עד אשר עת הזמיר הגיע וקול התור ישמע בארצנו."

רבי הלל קאלאמיא בספרו 'משכיל אל דל':"...הכת השניה שאין אמונתם לה' חזקה, להאמין שהשם הגלה אותם מארצם, והסגירם ביד מלכי אומות העולם עבור חטאם, רק אומרים עולם כמנהגו נוהג, עולה ויורד, יורד ועולה, יש זמן שמזל של איזה אומה פורח ועולה ומצליח ויש זמן ושעה שהיא נופלת וצריכה להשתעבד תחת אחרים, ולהם ולכיוצא בהם, אם יבוא זמן שיהיה בכוחם למרוד וללחום, בוודאי היו עושים כן, ומינה שאין להם אמונה שהשם פעל כל זאת"

רבי מאיר שמחה מדווסינק, אוצר הארץ ד' :"אמנם כעת הסבה ההשגחה אשר באספת הממלכות הנאורות בסאן רעמא, ניתן צו אשר ארץ ישראל תהיה לעם ישראל, וכיון שסר פחד השבועות וברשיון המלכים קמה מצות ישוב ארץ ישראל ששקולה כנגד כל מצוות שבתורה (ספרי פ' ראה) - למקומה, ומצוה על כל איש לסייע בכל יכולתו לקיים מצוה זו. ואולי על זה נאמר : "עד מתי תתמקין" (ירמיה ל"א), ואם יתן השי"ת ויתרחב הדבר ויגדל ויפרח כשושנה, כמו שנגדלו בימי ארתחששתא, אשר היו נתונים תחת פרס, דובא-ניידא (קידושין ע"ב). ואף כי כעת תחת ממשלת ארץ האי - עם בריטניא המתונה - אז בטח הוא ענין העומד כרומו של עולם - הן אמנם, שאז היו הנביאים, בנבואה מן השמים, מחזיקים אותם. מי יידע - אולי כמו חורבן הבית השני היה שלא עפ"י הנבואה (אשר מהאי טעמא, כשגלו לא בטלה קדושת הארץ, כדברי נועם של התוס' יו"ט - בעדיות ס' ח' משנה ו') - כן יהיה הנחת אבן פנה שלא עפ"י נביאים ובנטילתו - כך נתינתו - אכן במופלא ממך אל תחקור, כי זה תלוי בהופעת אור אלקי לראות אשר כל הענינים הכלליים וקנינים הצבוריים יהיו על טהרת הקודש והצניעות, וכמו שעשו אנשי כנה"ג - אבל יהיה איך שיהיה, מצות ישוב ארץ ישראל לא נפטר מזה, כל מי שבכחו יעשה. וזכות המצוה הזאת תגן על עמו ישראל בכל מקומות מושבותיהם להצילם מכל רעה, ועיניהם ועינינו תחזינה בשובו לציון ולשמוע כעת יאמר לציון מלך אלקיך בכ"א.""

היחס לשבועות

טענות אנטי ציוניות

מספר הוגים חרדים, כדוגמת האדמו"ר מסאטמר, השתמשו בשלוש השבועות כאסמכתא לגישתם האנטי ציונית, האוסרת עליה המונית לארץ ישראל ושלטון יהודי בה (חרדים מחוגים אלה עולים ומשתקעים בארץ משום שהאיסור "לעלות בחומה" מכוון רק לעליה המונית, אך עליית יחידים לארץ ישראל מותרת לשיטתם). בועידת השואה הבינלאומית באיראן שהתקיימה בדצמבר 2006, טענו נציגי נטורי קרתא כי השואה היא תוצאה של הפרת שתי השבועות הראושונות על ידי התנועה הציונית, מה שגרם לאומות העולם להפר את השבועה השלישית. בעולם החרדי בישראל נתקלה ההשתתפות בוועידה איראנית נגד ישראל בהתנגדות נחרצת, האדמו"ר מסאטמר גינה אותה באמצעות פשקוויל וחבר הכנסת משה גפני נאם נגדה בכנסת.

טענות ותשובות ציוניות

1. רבי חיים ויטאל כתב שיש ברייתא מבית מדרשו של רבי ישמעאל, שמסייגת את תוקפן של שלוש השבועות ומצמצמת אותו לאלף שנה.
2. שלוש השבועות הן מדרש אגדתי, ולפיכך אין להן תוקף הלכתי מחייב (מבוסס על דברי הרמב"ם שאמר כי אין להתחשב במדרשים לשם השגת הלכה). משמעות המדרש היא שה' גזר שעם ישראל יהיה בגלות. כשעם ישראל מצליח לשוב לארצו, הרי זה ראיה שבטלה השבועה, ובטלה גזרת הגלות. אף הרמב"ם בעצמו, שספרו כולל את ההלכות כולן: הלכת מדינה, צבא, אף הוא איננו מזכיר הלכה של שלושת השבועות, ומוסיף- "השביע האומה על דרך משל ואמר השבעתי אתכם"). בנוסף, אף אחד ממפרשי הגמרא: רמב"ן, ריטב"א, המאירי, לא נמצא אצלם כלל עניין זה של שלושת השבועות. כך גם אצל מסכמי הגמרא להלכה- הרא"ש והרי"ף.כמו כן פני יהושע, בדבר שנראה סותר את שלוש השבועות אומר:אגדות חלוקות הן. נוסף לרשימה החפץ חיים, שנחשב לפוסק האחרון בקהילות אשכנז, שדיבר פעמים רבות על חובת העלייה לארץ, ומציין בנו, ר' ליב הכהן "לא ראיתי שיזכור אף פעם את העניין ג' השבועות" .
3. כתוב בשולחן ערוך "שנים שנשבעו לעשות דבר אחד, ועבר אחד מהם על השבועה, השני פטור ואינו צריך התרה" ומכיוון שהגויים הפרו את חלקם, דהיינו רדו בישראל יותר מדי, פקע גם תוקפן של שתי השבועות האחרות, ובטל האיסור לעלות בחומה.
4. עלייה הדרגתית איננה "כחומה". רש"י פירש "שלא יעלו כחומה- יחד ביד חזקה", לכן אם אין אנו עולים כל העם יחד כי אם בשלבים- אין זו עלייה כחומה.
5. הצהרת בלפור ולאחריה ועידת סן-רמו וההחלטה על תוכנית החלוקה של האו"ם ברוב קולות, מהווים רישיון מהאומות, ולפיכך הקמת מדינה אינה נחשבת כמרידה באומות.
6. התעוררות האומה לשוב לארצה, היא בגדר פקידה מאת ה', המבטאת כי תם זמנן של השבועות. ואלו הם דברי ר' יהושע מקוטנא: "ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה (לעלות לארץ) הן באנשים פחותי ערך, הן בבינוניים, הן בישרים בליבותם, קרוב לוודאי שנתנוצץ רוח הגאולה.
7. הגר"א כתב שהשבועה איננה מכוונת לעלייה לארץ, כי אם לעלייה שמגמתה בנין בית המקדש.
8. המהר"ל פירש בחידושי אגדות כתובות קיב - שה' מונע מאיתנו לעלות כחומה, אך כשיש אפשרות לעלות כחומה, סימן שבטלה גזירה. וכן משמע משו"ת הריב"ש קא/שפז. וכן משמע משו"ת הרשב"ש סימן ב, וכן פסק פאת השולחן (בית ישראל א יד).
9. בעל ההפלאה כתב, שהשבועה הקפיד שיהיו בבבל דווקא, (ירמיהו כז כב): "בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אתם נאם ה' והעליתים והשיבתים אל המקום הזה", כי שם נמצא כבוד השכינה והתורה, וזו גם כוונת השבועות, ואין איסור לעלות מארצות אחרות לארץ ישראל.
10. "בעל השבועות", רבי זירא, חזר בו. במדרש (מדרש שיר השירים,ח, על הפסוק "אם חומה היא") מסופר שר' זירא יצא לשוק לקנות דבר מה, ואמר לשוקל: שקול יפה. אמר לו אותו אדם: אין אתה זז מכאן, בַבלי שהחריבו אבותין את בית המקדש! באותה שעה אמר ר' זירא: וכי אין אבותי כמו אבותיו של זה?! נכנס ר' זירא לבית המדרש ושמע קולו של ר' שילא שהיה יושב ודורש "אם חומה היא"- אילו עלו ישראל חומה מן הגולה, לא חרב בית המקדש פעם שנייה. אמר ר' זירא יפה לימדני עם הארץ." מכאן שחזר בו ממה שאמר "שלא יעלו כחומה".

וכנגדן השיבו המתנגדים לציונות:

• בהקדמת רבי חיים ויטאל לשער ההקדמות כתב שהגלות המשיכה, גם לאחר אלף שנה: "כי עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו. רפואה לא עלתה למחלתינו. אין מזור לבשרנו. ולא עלתה ארוכה למכתינו לחרבן בית מקדשינו. הנחרב זה היום אלף ות"ק וד' שנים אוי לנו כי פנה היום יום אחד של הקב"ה שהוא אלף שנים וגם נטו צללי ערב שהם ת"ק וד' שנים יותר מחצי היום הב'. וכלו כל הקצין ועדיין בן דוד לא בא"י.
• למרות ששאר הראשונים לא ביארו המדרש הנ"ל, אבל מופיע אין ספור באיזכורים שונים כתקף, מובא באגרת תימן להרמב"ם וכן רש"י והמהרש"א, מהר"ל, רבנו בחיי, הגר"א, הרב יהונתן אייבשיץ מפארג, הרב קלישר, הרב אלקלעי ועוד רבים.
• שתי אנשים שהשביעו אותם, אם אחד עבר על שבעותו אין זה פוטר את חברו לעבור על השבועה, והרי היו כבר פרעות ת"ח ת"ט והאינקויזציה, וכבר אז לא אמרו שבטלו
• על זה לא חלקו, רק תלוי במי שעושה אם הוא עושה ע"מ לקיים תורה ומצוות כמובא בבספר "תשב"ץ קטן"‏‏ (סימן תקנט) מובא שלעלות לארץ יכול רק אדם "שיהא פרוש מכאן והלאה ויזהר מכל מיני עון, ויקיים כל מצוות הנוהגות בה, שאם יחטא בם, יענש יותר על העבירות שיחטא שם מבחוצה לארץ. כי ה' דורש אותה תמיד ועיני ה' בה, והשגחתו בה תמיד. ואינו דומה המורד במלכות בפלטין (ארמון), למורד חוץ לפלטין",
• הצהרת בלפור ולאחריה ועידת סן-רמו וההחלטה על תוכנית החלוקה של האו"ם ברוב קולות, הוחלט לוותר על כך על ידי האומות מכיוון שראו מה נעשה על ידי ראשי הציונות. לכן הרישיון מהאומות פקע, ולפיכך הקמת מדינה נחשבת כמרידה באומות, בנוסף לכך השבועות מתייחסות לבניין בית המקדש, ולא להקמת בית יהודי, לכן המשך התנגדות האומות לישוב הארץ קיים בעיקר בשליטה בירושלים. בנוסף הטענה לגבי ההחלטת תוכנית החלוקה של האו"ם, כביכול מהווה סתירה לטענה של הציונים שהשבועה פקעה בגלל שהגויים עברו על שבועתם.
• התעוררות האומה לשוב לארצה, היא בגדר פקידה מאת ה', אבל לא מצויין בדבריו של ר' יהושע מקוטנא כי תם זמנן של השבועות. ועל שנתנוצץ רוח הגאולה התנוצצות יכולה להעלם תלוי במעשי האומה, אם זכו או לא זכו.
• הגר"א כתב שהשבועה איננה מכוונת לעלייה לארץ, כי אם לעלייה שמגמתה בנין בית המקדש. , ולכן כל התעוררות שנעשית קודם לכן היא בגדר מרידה באומות העולם, וגורם לדחיקת הקץ בגלל הקמת ראשי עם שאינם מהוגנים‏‏.
• עי' מהר"ל פירש בחידושי אגדות כתובות קיא ע"א, ונצח ישראל פרק כ"ד.
• רבי צדוק הכהן מלובלין כתב שבבל הכוונה לשם כולל לכל הגלויות, (ירמיהו כז כב): "בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אתם נאם ה' והעליתים והשיבתים אל המקום הזה", כי שם נמצא כבוד השכינה והתורה, וזו גם כוונת השבועות.
• דרשה זו היתה נכונה לבית שני אבל לא לבית שלישי, מכיוון שעדיין הובא להלכה אצל ראשונים ואחרונים.

לקריאה נוספת

• האתר ילקוט השבעתי אתכם
• שלא יעלו בחומה
• אם הבנים שמחה
• ויואל משה מאמר ראשון
• התקופה הגדולה
• הרב שלמה אבינר, מאמר "שלא יעלו כחומה" (בהמשך קישור ל'ויקיטקסט').
• הרב יעקב זיסברג נפש עדה
• הרב ראובן פרידמן כי עת לחננה

קישורים חיצוניים

• הרב מנחם מנדל כשר, דעת תורה על השבועה שלא יעלו ישראל בחומה לא"י