FANDOM


טקס פדיון הבן - זמר, עורך ומנחה נתנאל כהן 050-710-824214:41

טקס פדיון הבן - זמר, עורך ומנחה נתנאל כהן 050-710-8242

Pidyon Haben פדיון הבן03:39

Pidyon Haben פדיון הבן

טקס פדיון הבן

'טקס פדיון הבן

קידוש בכורות היא מצוות עשה, אשר מקורה בספר שמות:"קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם, בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל--בָּאָדָם, וּבַבְּהֵמָה: לִי, הוּא" (י"ג,ב'). ובהמשך מפרט:" וְהָיָה כִּי-יְבִאֲךָ יְהוָה, אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ, וְלַאֲבֹתֶיךָ; וּנְתָנָהּ, לָךְ. יב וְהַעֲבַרְתָּ כָל-פֶּטֶר-רֶחֶם, לַיהוָה; וְכָל-פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה, אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַיהוָה. וְכָל-פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ; וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ, תִּפְדֶּה.

רש"י פירש:פטר כל רחם - שפתח את הרחם תחלה, כמו: (משלי יז יד) פוטר מים ראשית מדון, וכן (תהילים כב ח) יפטירו בשפה, יפתחו שפתים: משמעות הדבר, שאם לאישה היה הריון שהסתיים דרך הרחם, אך הוולד לא היה חי, הרי הבן שיוולד לאחר מכן אינו "פטר רחם". כמו כן, מי שנולד באמצעות "ניתוח קיסרי" ולא יצא דרך הרחם אינו מוגדר בתור קידוש בכורות

בספר במדבר מפורטת דרך הפדיון:" כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר-יַקְרִיבוּ לַה', בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה-לָּךְ: אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה, אֵת בְּכוֹר הָאָדָם, וְאֵת בְּכוֹר-הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה, תִּפְדֶּה. טז וּפְדוּיָו, מִבֶּן-חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה, בְּעֶרְכְּךָ, כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: עֶשְׂרִים גֵּרָה, הוּא.(י"ח, ט"ו-ט"ז)

ספרהחינוךעריכה

רצה ה' לזכות אותנו לעשות מצוה מראשית פרי בטננו ולהקדישו לה' וכן לזכור הנס הגדול במכת בכורי מצרים [חפציבה אונגר, על-פי ספר החינוך]

משנה תורהעריכה

משנה תורה לרמב"ם הציג את עיקרי המצווה ב ספר זרעים - הלכות ביכורים - פרק י"א כדלקמן:

א מִצְוַת עֲשֵׂה לִפְדּוֹת כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל, בְּנוֹ שְׁהוּא בְּכוֹר לְאִמּוֹ הַיִּשְׂרְאֵלִית--שֶׁנֶּאֱמָר "כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם, לִי" (שמות לד,יט), וְנֶאֱמָר "אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה, אֵת בְּכוֹר הָאָדָם" (במדבר יח,טו). [ב] וְאֵין הָאִשָּׁה חַיֶּבֶת לִפְדּוֹת אֶת בְּנָהּ--שֶׁהַחַיָּב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ, הוּא שֶׁחַיָּב לִפְדּוֹת אֶת בְּנוֹ.

ב עָבַר הָאָב וְלֹא פָדָהוּ--כְּשֶׁיַּגְדִּיל, יִפְדֶּה אֶת עַצְמוֹ. [ג] הָיָה הוּא לִפְדּוֹת וּבְנוֹ לִפְדּוֹת--יִפְדֶּה אֶת עַצְמוֹ תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יִפְדֶּה בְּנוֹ; וְאִם אֵין לוֹ אֵלָא כְּדֵי פִּדְיוֹן אֶחָד, יִפְדֶּה עַצְמוֹ. [ד] הָיָה בְּנוֹ לִפְדּוֹת, וְהִגִּיעַ עֵת לַעֲלוֹת לְרֶגֶל, וְאֵין לוֹ כְּדֵי לְזֶה וּלְזֶה--פּוֹדֶה אֶת בְּנוֹ, וְאַחַר כָּךְ עוֹלֶה לְרֶגֶל: שֶׁנֶּאֱמָר "כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה" (שמות לד,כ), וְאַחַר כָּךְ "וְלֹא-יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם" (שם).

ג [ה] הַפּוֹדֶה אֶת בְּנוֹ--מְבָרֵךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן הַבֵּן, וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ; וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן הַפִּדְיוֹן לַכּוֹהֵן. וְאִם פָּדָה עַצְמוֹ--מְבָרֵךְ לִפְדּוֹת הַבְּכוֹר, וּמְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ.

ד [ו] מִצְוָה זוֹ נוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם, וּבְכָל זְמָן. וּבְכַמָּה פּוֹדֵהוּ: בְּחָמֵשׁ סְלָעִים, שֶׁנֶּאֱמָר "וּפְדוּיָו, מִבֶּן-חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה . . ." (במדבר יח,טז)--בֵּין בַּכֶּסֶף, בֵּין בְּשׁוֹוֶה כֶּסֶף מִן הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁגּוּפָן מָמוֹן כְּעִנְיַן הַשְּׁקָלִים. לְפִיכָּךְ אֵין פּוֹדִין בְּקַרְקָעוֹת; וְלֹא בָּעֲבָדִים, מִפְּנֵי שְׁהֶן כְּקַרְקָעוֹת; וְלֹא בַּשְּׁטָרוֹת, לְפִי שְׁאֵין גּוּפָן מָמוֹן. וְאִם פָּדָהוּ בָּהֶן, אֵינוּ פָּדוּי.

ה [ז] כָּתַב לַכּוֹהֵן שְׁטָר חוֹב שְׁהוּא חַיָּב לוֹ חָמֵשׁ סְלָעִים--חַיָּב לִתֵּן לוֹ, וּבְנוֹ אֵינוּ פָּדוּי. נָתַן לוֹ כְּלִי שְׁאֵינוּ שׁוֹוֶה בַּשּׁוּק חָמֵשׁ סְלָעִים, וְקִבְּלוֹ הַכּוֹהֵן בְּחָמֵשׁ סְלָעִים--הֲרֵי בְּנוֹ פָּדוּי. נָתַן חָמֵשׁ סְלָעִים לַעֲשָׂרָה כּוֹהֲנִים, בֵּין בַּבַּת אַחַת בֵּין בְּזֶה אַחֵר זֶה--יָצָא.

ו [ח] רָצָה הַכּוֹהֵן לְהַחְזִיר לוֹ הַפִּדְיוֹן, מַחְזִיר. וְלֹא יִתֵּן הוּא לוֹ, וְדַעְתּוֹ שֶׁיַּחְזִיר; וְאִם עָשָׂה כֵּן, וְהִחְזִיר לוֹ--אֵין בְּנוֹ פָּדוּי: עַד שֶׁיִּגְמֹר בְּלִבּוֹ לִתֵּן לוֹ מַתָּנָה גְּמוּרָה; וְאִם רָצָה הַכּוֹהֵן אַחַר כָּךְ לְהַחְזִיר, יַחְזִיר. וְכֵן אִם פֵּרַשׁ, וְנָתַן לוֹ עַל מְנַת לְהַחְזִיר--הֲרֵי בְּנוֹ פָּדוּי.

ז [ט] כּוֹהֲנִים וּלְוִיִּים פְּטוּרִים מִפִּדְיוֹן הַבֵּן, מִקַּל וְחֹמֶר--אִם פָּטְרוּ שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, דִּין הוּא שֶׁיִּפְטְרוּ עַצְמָן. [י] יִשְׂרְאֵלִי הַבָּא מִן הַכּוֹהֶנֶת וּמִן הַלְּוִיָּה, פָּטוּר--שְׁאֵין הַדָּבָר תָּלוּי בָּאָב אֵלָא בָּאֵם, שֶׁנֶּאֱמָר "פֶּטֶר רֶחֶם, בְּיִשְׂרָאֵל" (ראה שמות יג,ב; במדבר ג,יב).

ח [יא] לְוִיָּה הַמְּעֻבֶּרֶת מִגּוֹי, בְּנָהּ פָּטוּר; וְכוֹהֶנֶת הַמְּעֻבֶּרֶת מִגּוֹי--בְּנָהּ חַיָּב, שֶׁהֲרֵי נִפְסְלָה אִמּוֹ מִן הַכְּהֻנָּה בִּבְעִילַת הַגּוֹי.

ט [יב] כּוֹהֵן שֶׁנֻּלַּד לוֹ בֶּן חָלָל, מֵת הָאָב בְּתוֹךְ שְׁלוֹשִׁים יוֹם--הַבֵּן חַיָּב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ, שֶׁלֹּא זָכָה הָאָב בְּפִדְיוֹנוֹ; מֵת הָאָב אַחַר שְׁלוֹשִׁים יוֹם--אֵין הַבֵּן חַיָּב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵי הָאָב זָכָה בְּפִדְיוֹנוֹ.

י [יג] הַשִּׁפְחָה שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרָה וְנָכְרִית שֶׁנִּתְגַּיְּרָה כִּשְׁהֶן מְעֻבָּרוֹת, וְיָלְדוּ--אַף עַל פִּי שֶׁהוֹרָתוֹ שֶׁלֹּא בִּקְּדֻשָּׁה--הוֹאִיל וְנֻלַּד בִּקְּדֻשָּׁה, חַיָּב: שֶׁנֶּאֱמָר "פֶּטֶר רֶחֶם, בְּיִשְׂרָאֵל" (ראה שמות יג,ב; במדבר ג,יב), וַהֲרֵי פֶּטֶר רֶחֶם בְּיִשְׂרָאֵל. אֵין יָדוּעַ אִם קֹדֶם שֶׁנִּתְגַּיְּרָה יָלְדָה, אוֹ אַחַר שֶׁנִּתְגַּיְּרָה--הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.

יא [יד] הַנָּכְרִית וְהַשִּׁפְחָה שֶׁיָּלְדוּ, וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּיְּרוּ וְנִשְׁתַּחְרְרוּ, וְיָלְדוּ וָלָד אַחֵר--הֲרֵי זֶה פָּטוּר: שֶׁנֶּאֱמָר "פֶּטֶר רֶחֶם" (שמות לד,יט; במדבר ג,יב; במדבר יח,טו), וְאֵין זֶה פֶּטֶר רֶחֶם. וְכֵן הַבָּא אַחַר הַנְּפָלִים--כָּל נֵפֶל שֶׁאִמּוֹ טְמֵאָה לִידָה, הַבָּא אַחֲרָיו אֵינוּ פֶּטֶר רֶחֶם; וְכָל נֵפֶל שְׁאֵין אִמּוֹ טְמֵאָה לִידָה--כְּגוֹן הַמַּפֶּלֶת כְּמִין דָּגִים וַחֲגָבִים, אוֹ הַמַּפֶּלֶת יוֹם אַרְבָּעִים, וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן--הַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר לַכּוֹהֵן, וְחַיָּב לִפְדּוֹת.

יב [טו] חָתַךְ הָעֹבֶר בְּמֵעֶיהָ, וְהוֹצִיאוֹ אֵבֶר אֵבֶר--הַבָּא אַחֲרָיו אֵינוּ פֶּטֶר רֶחֶם; בֶּן שְׁמוֹנָה חֳדָשִׁים שֶׁהוֹצִיא רֹאשׁוֹ וְהוּא חַי, וְהִחְזִירוֹ וּמֵת, וְכֵן בֶּן תִּשְׁעָה שֶׁמֵּת, וְיָצָא רֹאשׁוֹ וְהֻחְזַר, וְאַחַר כָּךְ יָצָא אָחִיו, וְיָלְדָה--זֶה שֶׁיָּלְדָה, אֵינוּ פֶּטֶר רֶחֶם: שֶׁהֲרֵי נִפְטַר בְּרֹאשׁוֹ שֶׁלְּרִאשׁוֹן; וּמִשֶּׁתֵּצֵא פַּדַּחְתּוֹ, פּוֹטֵר הַבָּא אַחֲרָיו. [טז] יוֹצֵא דֹּפֶן, וְהַבָּא אַחֲרָיו כְּדַרְכּוֹ--שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִים: הָרִאשׁוֹן לְפִי שֶׁלֹּא יָצָא מִן הָרֶחֶם, וְהַשֵּׁנִי מִפְּנֵי שֶׁקְּדָמוֹ אַחֵר.

יג [יז] מֵאֵימָתַי יִתְחַיַּב בְּפִדְיוֹן--מִשֶּׁיַּשְׁלִים שְׁלוֹשִׁים יוֹם, שֶׁנֶּאֱמָר "וּפְדוּיָו, מִבֶּן-חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה" (במדבר יח,טז). מֵת הַבֵּן בְּתוֹךְ שְׁלוֹשִׁים יוֹם, וְאַפִלּוּ בְּיוֹם שְׁלוֹשִׁים, וְכֵן אִם נַעֲשָׂה טְרֵפָה--אֵינוּ חַיָּב בְּחָמֵשׁ סְלָעִים; וְאִם הִקְדִּים וְנָתַן לַכּוֹהֵן, יַחְזִיר לוֹ הַפִּדְיוֹן. מֵת אַחַר שְׁלוֹשִׁים יוֹם, חַיָּב בְּפִדְיוֹן; וְאִם לֹא נָתַן, יִתֵּן.

יד [יח] מִי שֶׁפָּדָה בְּנוֹ בְּתוֹךְ שְׁלוֹשִׁים יוֹם--אִם אָמַר לוֹ מֵעַכְשָׁו, אֵין בְּנוֹ פָּדוּי; וְאִם אָמַר לוֹ לְאַחַר שְׁלוֹשִׁים יוֹם--בְּנוֹ פָּדוּי, וְאַף עַל פִּי שְׁאֵין הַמָּעוֹת קַיָּמִין לְאַחַר שְׁלוֹשִׁים יוֹם.

טו [יט] מִי שְׁהוּא סְפֵק אִם הוּא חַיָּב בִּפְדִיָּה אוֹ אֵינוּ חַיָּב--הֲרֵי זֶה פָּטוּר, שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. מֵת הָאָב בְּתוֹךְ שְׁלוֹשִׁים יוֹם--הֲרֵי הַבֵּן בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא נִפְדָּה, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁאָבִיו פָּדָהוּ קֹדֶם שֶׁיָּמוּת; מֵת הָאָב לְאַחַר שְׁלוֹשִׁים יוֹם--הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת פָּדוּי, עַד שֶׁיּוֹדִיעוּהוּ שֶׁלֹּא נִפְדָּה.

טז [כ] מִי שֶׁלֹּא בִכְּרָה אִשְׁתּוֹ, וְיָלְדָה זָכַר וּנְקֵבָה, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶן יָצָא רִאשׁוֹן--אֵין כָּאן לַכּוֹהֵן כְּלוּם. יָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים--אַף עַל פִּי שְׁאֵין יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶן הַבְּכוֹר, נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכּוֹהֵן; מֵת אֶחָד מֵהֶן בְּתוֹךְ שְׁלוֹשִׁים יוֹם--פָּטוּר, שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. מֵת הָאָב--בֵּין בְּתוֹךְ שְׁלוֹשִׁים יוֹם בֵּין אַחַר שְׁלוֹשִׁים יוֹם, בֵּין שֶׁלֹּא חָלְקוּ הָאַחִים בֵּין שֶׁחָלְקוּ--יִנָּתֵן מִן הַנְּכָסִים חָמֵשׁ סְלָעִים לַכּוֹהֵן, שֶׁכְּבָר נִתְחַיְּבוּ הַנְּכָסִים.

יז [כא] שְׁתֵּי נָשָׁיו שֶׁלֹּא בִכְּרוּ, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים--נוֹתֵן עֶשֶׂר סְלָעִים לַכּוֹהֵן. נָתַן עֶשֶׂר סְלָעִים לַכּוֹהֵן, וּמֵת אֶחָד מֵהֶן בְּתוֹךְ שְׁלוֹשִׁים יוֹם--אִם לְכוֹהֵן אֶחָד נָתַן, יַחְזִיר לוֹ חָמֵשׁ סְלָעִים; וְאִם לִשְׁנֵי כּוֹהֲנִים נָתַן, אֵינוּ יָכוֹל לְהוֹצִיא מֵהֶן--שֶׁהֲרֵי לֹא עִיַּן פִּדְיוֹן זֶה עַל בֵּן זֶה, וְכָל אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לוֹמַר הַחְזֵר מֵחֲבֵרִי.

יח [כב] שְׁתֵּי נָשָׁיו שֶׁלֹּא בִכְּרוּ, שֶׁיָּלְדוּ זָכַר וּנְקֵבָה, אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה--נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכּוֹהֵן: שְׁאֵי אִפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה זָכָר אֶחָד מֵהֶן פֶּטֶר רֶחֶם. [כג] יָלְדוּ שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר, אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶה נֻלַּד רִאשׁוֹן--אֵין כָּאן לַכּוֹהֵן כְּלוּם: שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, נְקֵבָה נֻלְּדָה תְּחִלָּה וְאַחֲרֶיהָ זָכָר.

יט [כד] שְׁתֵּי נָשָׁיו, אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת לֹא בִכְּרָה, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים וְנִתְעָרְבוּ--נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכּוֹהֵן. מֵת אֶחָד מֵהֶם בְּתוֹךְ שְׁלוֹשִׁים יוֹם, הָאָב פָּטוּר; מֵת הָאָב, יִנָּתֵן מִן הַנְּכָסִים חָמֵשׁ סְלָעִים. [כה] יָלְדוּ זָכָר וּנְקֵבָה, אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה--אֵין כָּאן לַכּוֹהֵן כְּלוּם: שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, זוֹ שֶׁלֹּא בִכְּרָה יָלְדָה נְקֵבָה תְּחִלָּה וְאַחֲרֶיהָ זָכָר; וְזוֹ שֶׁבִּכְּרָה יָלְדָה זָכָר.

כ [כו] שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁלִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא בִכְּרוּ, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים וְנִתְעָרְבוּ--זֶה נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים וְזֶה נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים. נָתְנוּ, וְאַחַר כָּךְ מֵת אֶחָד מִן הַבָּנִים בְּתוֹךְ שְׁלוֹשִׁים יוֹם--אִם לִשְׁנֵי כּוֹהֲנִים נָתְנוּ, אֵינָן יְכוּלִין לְהוֹצִיא מִיָּדָן; וְאִם לַכּוֹהֵן אֶחָד נָתְנוּ--כּוֹתֵב אֶחָד מֵהֶן לַחֲבֵרוֹ הַרְשָׁאָה, וְיֵלֵךְ זֶה בַּהַרְשָׁאָה וְיַחְזִיר מִן הַכּוֹהֵן חָמֵשׁ סְלָעִים.

כא [כז] יָלְדוּ זָכָר וּנְקֵבָה, וְנִתְעָרְבוּ--הָאָבוֹת פְּטוּרִין, וְהַבֵּן חַיָּב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ. וְכֵן מְבַכֶּרֶת שֶׁלֹּא שָׁהָת אַחַר בַּעְלָהּ שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים, וְיָלְדָה, וְאֵין יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן--שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין, וְהַבֵּן חַיָּב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ. [כח] יָלְדוּ שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר, אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת--אֵין כָּאן לַכּוֹהֵן כְּלוּם.

כב [כט] שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁלִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים, אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִכְּרָה, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים--זֶה שֶׁלֹּא בִכְּרָה אִשְׁתּוֹ, נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכּוֹהֵן; יָלְדוּ זָכָר וּנְקֵבָה, אֵין כָּאן לַכּוֹהֵן כְּלוּם. [ל] יָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה--זֶה שֶׁלֹּא בִכְּרָה אִשְׁתּוֹ, נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים: שְׁאֵינוּ נִפְטַר אֵלָא בִּשְׁתֵּי סְפֵקוֹת--אִם אִשְׁתּוֹ יָלְדָה זָכָר בִּלְבָד חַיָּב, וְאִם הִיא יָלְדָה זָכָר וְהַנְּקֵבָה חַיָּב אֵלָא אִם כֵּן יָלְדָה נְקֵבָה תְּחִלָּה. וְהוֹאִיל וְהַדָּבָר רָחוֹק, יִתֵּן פִּדְיוֹנוֹ.

קיצור שולחן ערוךעריכה

קיצור שולחן ערוך קסד :הלכות פדיון בכור - י סעיפים

א. מצות עשה על כל איש מישראל שיפדה מכהן את בנו שהוא בכור לאמו בחמשה סלעים ובמטבעות שלנו צריך שיהיו כל כך עד שיהא בכולם חמשה לויט ושליש כסף צרוף (כסף טהור) ויכול ליתן לכהן אפילו שאר חפצים שיהיו שוים כך אבל לא קרקעות או שטרות. ולכן אין פודין בשטר כסף. ונוהגין לעשות סעודה למצוה זאת.

ב. אמר לכהן אחד שיפדה ממנו את בנו אסור לחזור בו, ואם חזר ופדה אותו מכהן אחר הרי זה פדוי.

ג. אין פודין את הבכור עד שיעברו עליו שלשים יום, וביום שלשים ואחד יפדוהו מיד שלא להשהות את המצוה. ואין פודין בשבת וביום טוב אבל בחול המועד פודין. נוהגין לעשות את הפדיון ביום, ומכל מקום אם עבר יום שלשים ואחד ולא פדה או שחל בשבת וביום טוב או בתענית יש לפדותו תיכף בלילה שלאחריו, ולא ימתינו עד למחר להשהות המצוה יותר.

ד. האב מייתי ליה לבכור קמיה כהן, ומודיע לו שהוא בכור פטר רחם לאמו הישראלית ומייתי כסף או שוה כסף חמשה סלעים, ומניח לפני כהן ואומר לכהן זה בני בכורי וכו'. ואחר כך מניחו לפני הכהן, והכהן שואל אותו מאי בעית טפי, וכו, והוא משיב לו ואמר חפץ אני לפדות את בני וכו'. ובעוד שהאב מחזיק את המטבעות בידו קודם שיתנם לכהן מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן וגם שהחיינו. ונותן מיד את המטבעות לכהן, והכהן נוטל את הכסף ומוליכו בידו על ראש הבן ואומר זה תחת זה וכו'. ואחר כך נותן את ידו על ראש הבן, ומברכו, ואומר ישימך וגו', יברך ה' וישמרך וגו', כי אורך ימים ושנות חיים וגו', ה' ישמרך מכל רע וגו'. ואחר כך מברך על כוס יין, ואם אין יין מברך על שאר משקה שרגילין לשתות שם, אבל אזי צריכין לעשות הפדיון קודם נטילת ידים לסעודה, כי בתוך הסעודה אין מברכין על שאר משקים, מה שאין כן כשיש יין שאז עושין הפדיון אחר ברכת המוציא.

ה. אם אין האב במקום הילד יכול גם כן לפדותו מכהן באשר הוא שם, ואומר לכהן: יש לי בן בכור לפדותו והכהן אומר לו: מאי בעית טפי וכו'.

ו. בענין מה שנוהגין שהכהן מחזיר אחר כך את דמי הפדיון כולו או מקצתו להאב כתב הטורי זהב טעם (וצריך עיון) ומי שרוצה לעשות המצוה כדבעי למיהוי, יבחור לו כהן עני בעל תורה ויראה, והאב גם הכהן יגמרו בדעתם שלא להחזיר, או יתן לו במתנה על מנת להחזיר.

ז. האם אינה חייבת לפדות את בנה, ואם מת האב, הבית דין פודין אותו.

ח. עבר האב ולא פדה את בנו, או שמת האב והבית דין לא פדה אותו, חייב הוא בעצמו לפדות את עצמו, כשיגדיל, ומברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון בכור ושהחיינו.

ט. כהנים ולוים פטורים מפדיון הבן, ואפילו בת כהן או בת לוי נישאת לישראל הבן פטור מפדיון. ואם בת כהן נבעלה לאינו יהודי ונתעברה ממנו, או אפילו נתעברה אחר כך בהיתר, הבן חייב בפדיון, שהרי אמו נתחללה מן הכהונה על ידי בעילת האינו יהודי, וכן על ידי שאר בעילת איסור שהיא מתחללת.


י. אשה שהפילה ואחר כך ילדה בן קיימא, צריכין לעשות שאלה.



טקס פדיון הבן בנוסח אשכנז וספרד אחיד עריכה

הכהן יושב ליד השולחן והאב מביא אליו את התינוק ומניחו לפניו (ניתן להשתמש בכרית מברית המילה כמצע לתינוק). יש הנוהגים כי ראשית כל מביאה האם את התינוק אל הכהן, מאשרת בפניו כי הוא בנה הבכור , ורק לאחר מכן נותנת את התינוק לאביו, שמניחו לפני הכהן. לאחר שהניח את בנו, נשאר האב לעמוד לצד הכהן ומציג לפניו את בנו:
האב: אִשְׁתִּי הַיִשְׂרְאֵלִית יָלְדָה לִי בֵּן זֶה הַבְּכוֹר.
זֶה בְּנִי בְּכוֹרִי, וְהוּא פֶּטֶר רֶחֶם לְאִמוֹ הַיִשְׂרְאֵלִית,
וְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָה לִפְדוֹתוֹ,
שֶׁנֶאֱמַר: "וּפְדוּיָו מִבֶּן חוֹדֶשׁ תִּפְדֶה, בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקוֹדֶש,
,( עֶשְׂרִים גֵרָה הוּא" (במדבר יח 16
וְנֶאֱמַר: "קַדֶשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה - לִי הוּא"
.( (שמות יג 2
הכהן פונה אל האב ושואל אותו במה יבחר, במתן בנו בכורו לעבודת אלוהים או בפדיון בנו, ובעבודת הכוהנים והלווים במקומו (יש הנוהגים לומר את המלים בשפה הארמית, וכך הן מופיעות בחלק מן הסידורים, ויש הנוהגים לאמרן בעברית) -
הכהן: אֵיזֶה תִּרְצֶה יוֹתֵר, בִּנְךָ בְּכוֹרֶךָ זֶה אוֹ חֲמִשָׁה סְלָעִים שֶׁנִתְחַיַבְתָּ בְּפִדְיוֹנוֹ?
האב, שכמובן רוצה בבנו ולא בכסף עונה לשאלת הכהן, כשהוא מחזיק בידו את כסף הפדיון -חמישה שקלי כסף טהור ('סלעים'), או שווה -ערך לכך -
האב: חָפֵץ אֲנִי לִפְדוֹת אֶת בְּנִי וְהֵא לְךָ דְמֵי פִדְיוֹנוֹ שֶׁנִתְחַיַבְתִּי מִן הַתּוֹרָה.
האב ממשיך להחזיק בידו את השקלים, ומברך את הברכה על פדיון הבן, כשהוא מתכוון בליבו ובדעתו לתת את הכסף לכהן:
האב: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן הַבֵּן.
הקהל: אמן.
האב: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְמַן הַזֶּה.
הקהל: אמן.
כעת נותן האב לכהן את דמי הפדיון, והכהן אוחז במטבעות, מעבירן בסיבוב מעל ראש התינוק, ואומר:
הכהן: זֶה תַחַת זֶה, זֶה חִילוּף זֶה, זֶה מָחוּל עַל זֶה,
וְיִכָּנֵס זֶה הַבֵּן לְחַיִים לְתּוֹרָה וּלְיִרְאַת שָׁמַיִם.
יְהִי רָצוֹן שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לְפִדְיוֹן כֵּן יִכָּנֵס לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים.
הקהל: אמן.

לאחר מעשה הפדיון שם הכהן את שתי ידיו על ראשו של התינוק, ומברך אותו בברכת הכוהנים המסורתית, באורך חיים, בבריאות ובשלום:
הכהן: יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה
יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ,
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ,
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם
ה' שֹׁמְרֶךָ יְהֹוָה צִלּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ,
ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ
כִּי אוֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ
 
לסיום, מוזגים לכהן כוס יין והכהן מברך עליו, שותה מן הכוס, ואף נותן לנוכחים במקום לשתות מכוס זו.
הכהן: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.
לאחר ת ום הטקס הרשמי, מתיישב הציבור לסע ודה החגיגית המלווה את הטקס. לפי מנהג קהילות אשכנז, כבר החלה הסעודה בבציעת החלות
לפני הטקס, וכעת ממשיכים בה. נהוג כי במהלך הסעודה נושאים דברים הורי התינוק או כמה מן האורחים.




12/23/2009 המקור

קישורים חיצונייםעריכה

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית