קיס הוא שם של פלג שייכים ערבים, אשר שלטו על האזורים הכפריים מדרום לירושלים. הפלג המקביל של שייכים כונה בשם ימן והם שלטו על - מצפון לירושלים. אמנם היה בארץ שלטן מרכזי, השלטון העות'מאני אך שלטונו היה בעיקר בתחומי הערים. השטח הכפרי של ארץ ישראל היה מחולק בין מושלי ה"קיס" לבין מושלי "ימן". בסוף המאה ה-18 ובמאה ה-19 הפכן הסכסוכים למלחמות פנימיות אשר כונו "מלחמות קיס וימן". אזורי המריבה העיקריים היו הרי חברון והרי השומרון.
מוצא הפלגים[]
לפי מסורת קדומה שבטי ערב שבחצי האי ערב התפלגו בין שבטי הדרום (ימן) לבין שבטי הצפון (קיס). ערביי ישראל נהגו להתייחס עליהם.
שיטת השליטה[]
כל שייך שהיה שייך לאחד הפלגין שלט על כפרים אחדים. שטחו גבל בתחום הכפרים שהיו שייכים לשייך אחר. אחד הידועים מבין השייכים היה שייך מוסטפא אבו גוש, מהכפר אבו גוש של ימינו, אשר שלט בזמנו על האזור הכפרי מצפון ירושלים עד לשכם. ומשם הלאה שלט מושל אחר. יהושע ילין מגדיר זאת כך : "וממשלת אחד לא היית הנוגעת בממשלת חברו". היה שלום בין המושלים מאותו שבט. לא כן בין כלל שבטי ה"קיסייה" לבין כלל שבטי ה"ימנייה", שתגרות ומלחמות היו מנת חלקם."
"ממשלת ה"שייכים" על התושבים ועל רכושם הייתה ממשלת עריצים ובלתי מוגבלת." לכל מושל היה גדוד חיילים, פרשים על סוסים, מאנשי משפחתו וממקורביו. הם נהגו להטיל על התושבים מיסים כראות עיניהם. הוקמו בתי סוהר שבהם נכלאו המסרבים לשלם את המס שהוטל עליהם. בבית הסוהר נאסרו בכבלי ברזל והולקו.
השלון המרכזי[]
השילטןן הטורקי נעזר בהם לשם גביית המיסים. הם היו קבלני המס של השלטון המרכזי. כך היה המצב עד אמצע המאה ה-19. לאחר כיבוש הארץ על ידי מוחמד עלי בשנת 1840, הגיעו לארץ ישראל כוחות עות'מאנים מוגברים, השייכים הגדולים נתפסו ונכלאו.
ראו גם[]
- משה ריישר בפרק הרב השחור מחברון - על השיח' עבד אל-רחמן (מדורה)
לקריאה נוספת[]
- יהושע ילין קנית אדמת מוצא בשנת תר"ך (1860) במאמר "גידול הישוב היהודי בירושלים 1834 - 1863, (בתוך) אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל - כרך א, פרק י"ג