FANDOM


המפה נטענת...
המפה נטענת...

אתרי העיר

מבט מעל

ערך זה נכתב במקורו בויקיפדיה העברית על-ידי דניאל ונטורה

קליארי (Cagliari) היא בירתה של המחוז האוטונומי של סרדיניה ובירת נפת קליארי . שמה של קליארי בסרדית - Casteddu משמעו "המבצר". אוכלוסיית העיר מונה 160 אלף נפש, או כחצי מיליון בעיר רבתי.

הערה שקבלתי: מקור השם הפניקי של בירת סרדיניה הוא כנראה ‘קרית אל’ או ‘כר-אל’....... גם מלגה וקדיז מושבות פניקיות בספרד נגזרו מ’קדש’ ומלכה’.


Collage Cagliari.jpg

לקט תמונות מקליארי - ויקישיתוף

גאוגרפיהעריכה

העיר מצויה בדרום האי, במרכזו של "גולפו דלי אנג'לי" (Golfo degli Angeli) - שפירושו מפרץ המלאכים. הוא מתחיל מ"סֵלָ‏ה דל דיאבולו" (Sella del Diavolo) שפירושו: "אוכף השטן", לפי אגדה הקושרת את המלאכים להגנה על יופיו של המפרץ.

במזרח העיר מצויים הרי "סטה פרטלי" (monti dei Sette Fratelli), ("הרי שבעת האחים"), במערבה הרי "קפוטרה" (Capoterra) ובצפון הבקעה הפורייה "קאמפידנו" (Campidano).

כמו רומא, ליסבון ואיסטנבול גם קליארי משתרעת על שבע גבעות.


האזור העתיק של העיר נקרא "המבצר" (Castello). הוא משתרע על ראש הגבעה, ממנה תצפית על "מפרץ המלאכים". מרבית חומות העיר נשארו ללא פגע מאז המאה ה-13. החומות ומגדלי העיר בנויים מאבן גיר לבנה. הצבע הלבן של האבן בולט בנוף. דייוויד הרברט לורנס שביקר בקליארי ב-1921 השווה את לובן בתי העיר כפי שמשתקף לאור קרני השמש הים תיכונית ל"ירושלים הלבנה". [1]

בחומת העיר שני מגדלים מהמאה ה-13: מגדל פאנקראס ומגדל הפיל.

חזית הקתדרלה, פיזאנית במקור ושנבנתה מחדש בסגנון בארוקי במאה ה-18, שוחזרה בשנת 1930 חזרה לסגנון מתקופת שלטונה של פיזה, עם אלמנטים נאו-רומאנים. מגדל הפעמונים שרד בצורתו מקורית. ליד הקתדרלה נמצא ארמון הממשל של "פרובינציית קליארי" אשר שימש עד לשנת 1900 מקום מושבו של מושל האי.

במבצר נמצא גם ההמוזיאון הארכאולוגי הלאומי של קליארי, הכולל האוסף הגדול והחשוב של פריטים מהתרבות הנוראגית, תקופת הברונזה,התקופה הפיניקית והרומאית. המוזיאון מארח גם סדנאות של בעלי אומנים.

תולדות העירעריכה

קליארי הייתה מיושבת כבר בעידן הפרהיסטוריה. מיקומה היה נוח להתיישבות, בין הים לבין מישור של אדמה פורייה. היישוב הקדום היה מוקף בבִּ‏יצוֹ‏ת, אשר הגנו עליו מפני אויבים מפנים האי. היישוב היה מספיק קרוב להרים גבוהים ופוריים, אליהם יכלו להימלט בעת הצורך. ממצאים מהתקופה הזאת נמצאו ב Monte Claro ו-Cape Sant'Elia.

עוד מהאלף ה-6 לפנה"ס בתקופה הנוראגית כבר פעל הנמל שבמפרץ. התושבים באותם הזמנים השתייכו לאוכלוסיה הנקראת כיום סרדו-נוראגית (sardo-nuragica).

הפניקיםעריכה

Sileno (Sulcis).jpg

מסכה פניקית מנקרופוליס של קליארי

במאה ה-8 לפנה"ס, בטרם הוקמה רומא, הגיעו למקום מצור הרחוקה , פיניקים - כנענים שהקימו בשטח הביצות של העיר (Stagno di Cagliari) "מושבה" וקראו לה בשם "קארליס" (Karalis). יחד עימה הקימו בסרדיניה עוד שלוש מושבות "סולסיס" (Sulcis), "נורה" (Nora) ו-"טארוס" (Tharros).

במאה ה-5 לפנה"ס עברה השליטה על המושבות לידי קרתגו. אז זכתה העיר לפיתוח מזורז המשתקף גם בגודלו של הנקרופוליס של טוביקסאדו, ב viale Sant'Avendrace שבקליארי, אחד מבתי הקברות הגדולים של הפניקים באגן הים התיכון.

הרומאייםעריכה

Cagliari Roman Amphitheatre 2003.jpg

אמפיתיאטרון - עדיין בשימוש

Roman Amphitheatre of Cagliari.jpg

Is Centu Scalas ("a hundred steps"), the Roman amphitheatre of Cagliari

מיקומה המתאים של העיר לביצוע הסחר עם אפריקה, יחד עם הנמל המוגן שלה, גרם לכך שהרומאים יבחרו להתיישב במקום. ואכן בשנת 238 לפנה"ס היא נכבשה על ידי הרומאים.

בהמלחמה הפונית השנייה (בשנים 218 - 201 לפנה"ס), בין הרפובליקה הרומית לקרתגו , היה בעיר מושבו של הפְּרָאיְטוֹר "ט. מאנליוס" (T. Manlius) ומכאן הוא ניהל את המערכות נגד המקומיים. "המפסיקורה" (Hampsicora) המקומיים, אשר קיימן קשרים עם קרתגו וכן עם העיר קרתגו עצמה. העיר שימשה בסיס ימי בעת המלחמה. ההיסטוריון הרומאי פלורוס (Florus) כינה את העיר בשם ה"urbs urbinum" - בירת סרדיניה. בתקופה זו "קרליס" (Karalis), שמה החדש של העיר, הייתה לבירת פרובינציה חדשה. מתקופה זו נותרו מבנים כמו האמפיתיאטרון כמו זה ב"Villa di Tigellio". אזרחי העיר לא הוגדרו בתור תושבי קולוניה אלה היו לאזרחי רומא.

עם זאת המרידות של השבטים מההרים יחד הפעילות של שודדים באי הביאה את רומא למדיניות אשר מטרתה הייתה הכנעת האוכלוסייה המקומית ם והטמעתה במהגרים. ההזדמנות לכך באה כאשר טיבריוס הקיסר החליט לגרש את היהודים מרומא. הוא החליט לשלוח לאי 4,000 צעירים יהודים על מנת לדכא את המרידות שפרצו באי. יש השערה כי אחד ממקום מגוריהם היה מצפון לקליארי בעיר בשם מרקלגוניס (Maracalagonis) ששמה מורכב משני מילים :מרה (Mara) שפרושה "ביצה" ו-קלגוניס (Calagonis) שפרושה "מקום פורה" - אולי "כלכלה". שמות התואר מתאימים לגאוגרפיה של האזור. [2] לפי ההיסטוריון סלוטור ויטל (Salvatore Vidal) מאוניברסיטת קליארי, מקורם של השמות הוא משתי מילים שמיות: המרה (Hamara) וכלכלה (Chalaca). ליד העיר קיימת עיר נוספת בשם סיני.

במאה ה-5 אחרי נפילת "הקיסרות הרומית המערבית" העיר קליארי,יחד עם שאר האי , נפלה בידי ה"ונדלים". בתקופה התפתח הנמל של העיר ואוניות גדולות יותר יכלו לעגון בתחומו. כמו כן, חיברו את שטח הביצות של העיר (Stagno di Cagliari) לנמל בתעלת מים וכך נוצר מעגן פנימי לאוניות.

הג'ודיקאטי ופיזהעריכה

בימי הביניים, בין 900 לבין 1410 קליארי הייתה אחד מארבעת ה"ג'ודיקאטי" של סרדיניה ( Giudicati) - בתרגום מילולי "סמכות שיפוטית" , מחוזות שיפוטיים מעין למונרכיה חוקתית. במלחמות בין המעצמות הימיות ששלטו בים הטירני: ג'נובה ו-פיזה, קליארי שמרה אמונים לרפובליקה של פיזה.

בשליטת קליארי היו שלושה אזורים: המישור הפורה "קאמפיאנו" (Campidano) - תואם את נפת קליארי בהווה , האזור העשיר במכרות "סולצ'יס" (Sulcis) - תואם את נפת קרבוניה איגלסיס בהווה והרי "אוגליאסטרה" (Ogliastra) - תואם את נפת אוגליאסטרה בהווה. יש עדויות המצביעות כי במאה ה-10 הייתה נטישה של העיר, בעלת ריבונות עצמית ללא חסות זרה, עקב התקפות של שודדי ים מורים שהגיעו מצפון אפריקה.

קרבתה של קליארי לסיציליה גרמה לכך שהיא הייתה העיר הראשונה שנכבשה על ידי פולשים והייתה האחרונה אשר נטשו אותה. היו אלה הסרצינים שנטשו אותה בראשית המאה ה-11. הרפובליקה של פיזה השתלטה על העיר אשר חשיבותה הייתה בשליטה על דרכי המסחר בים התיכון. לפיזה בתור מעצמה ימית היה חשוב שיהיה לה נקודת אחיזה בעורקי הסחר הבינלאומי בין איטליה לבין צפון אפריקה.

המושל הראשון של הג'ודיקאטי היה "טרכ'יטוריו" (Torchitorio). הוא היה גם נותן החסות לנזירים מ מונטה קסינו. הם הביאו לאי חידושים בתחומים אלה: כלכלה, טכנולוגיה והדת. הנזירים זכו לקבל זכיונות על שטחים חקלאיים ונהנו מזכויות יתר אחרות.

לאחר מלחמות בין שליטי הממלכות הדרדר מעמדו של שליט קליארי ושלטונה של פיזה בעיר היה חזק מאשר היה מקודם ובשנת 1258 הייתה השליטה הבלעדית של העיר. פיזה החלה בבניית העיר קליארי ובביצורה. אחדים מהביצורים מסביב למצודה של העיר נבנו באותה תקופה, כולל שני המגדלים המפורסמים.

פיזה החליטה כי לא די לה בכיבוש העיר אלה היא מבקשת גם להטביע בה את חותמה. הם קבעו את שלטונם במצודה "Castellum Castri" - ה-Casteddu הסרדיני נשאר בתוקף ונוספה התוספת הפיזנית Castri. הם הרסו מרכז שלטוני קודם: Santa Gilla. הם הקיפו בחומה רובעים, אשר ניתנו להם שמות ממקור פיזני: Marina ו-Stampace. רובע נוסף בו גרו איכרים לא הוקף בחומה אך שמו שונה לפיזני :Villanova.

ממלכת אראגוןעריכה

במרוצת המאה ה-14 ממלכת אראגון, שבספרד, כבשה את קליארי לאחר ניצחון בקרב על הרפובליקה של פיזה. לאחר כיבוש קליארי הספרדים השתלטו על שאר חלקי האי . קליארי, אשר שמה שונה ל "קאלאר" (Càller), הייתה למושב המנהלי של תת-ממלכת סרדיניה, אשר הייתה לאחר מכן לחלק מהאימפריה הספרדית. רבים הסבורים כי תקופת השלטון הספרדי הייתה תקופה של נסיגה לעיר ולאי.

המצודה, מושב השלטון הספרי, הייתה לתחום האסור לכניסה חופשית לתושבי סרדיניה. במשך היום הורשו להיכנס למצודה תושבים מקומיים לביצוע עבודות פשוטות, אבל עם צלצול הפעמון נדרשו לצאת. נפוצה אז האמרה: "נתפסו בעת שמיעת צלצול הפעמון" [3]

הספרדים הקימו צי "בג'נאיה" (Bagnaia) שפרושו באראגונית צי.בעקבות כך הנמל כונה: "leppula portus Bagnarie" . השם גם התקבל בתור שמו של הרובע הקרוב בהווה.

השפעות הרנסאנס הגיעו גם לקליארי והרפורמות מאירופה הגיעו לאי. אורגנו מחדש האוניברסיטה, בית חולים. הוקם "גנזך המדינה" , ספרית האוניברסיטה, בית ספר לכירורגיה ומדפיס ממשלתי.

לקראת איחוד עם איטליהעריכה

Tranquillo Cremona - Vittorio Emanuele II.jpg

ויטוריו אמנואלה השני - מלך סרדיניה ומלך איטליה

בשנת 1718 הייתה סרדיניה לואסל ממלכתי "עצמאי" של בית סבויה אשר היו המושלים של פיימונטה שבאיטליה.

בשנת 1792 ז'אן-פול מארה, שאביו היה בן קליארי ואימו משווייץ, היה אחד מהשלישיה (triumvirate) אשר הובילה את המהפכה הצרפתית. בשנת 1793 דרש העם הסרדי - השם המקובל לעם - עצמאות בתמורה להשתתפותם בהגנת פיימונטה מפני נפוליאון . ממלכת "פיימונטה-סרדיניה" הבטיחה להם אוטונומיה אבל לאחר שהוסר האיום הצרפתי, ההבטחה לא הוצאה לא קוימה.

בשנת 1860 ויטוריו אמנואלה השני, מלך סרדיניה ומלך פיימונטה וסבויה הכריז על עצמו כמלך איטליה המאוחדת.

העידן המודרניעריכה

Cagliari rathaus .jpg

בניין העיריה

מאז איחוד איטליה משנת 1870, העיר מצויה, במאה האחרונה, בתנופה של צמיחה. בנינים רבים נבנו אשר שילבו בהן מוטיבים של האומנות החדשה אר נובו יחד עם הנוהג הסרדי לקישוט בפרחים. דוגמה טובה לכך היא בניין העירייה , הבנוי משיש המבהיק בלובנו (ראו תמונה משמאל).

במהלך מלחמת העולם השנייה, בפברואר 1943 נמל קליארי הופצץ קשות על ידי בעלות הברית. תושבי העיר פינו אותו ועברו לערים וכפרים בסביבה. תנועה זו כונתה בשם "sfollamento" בסרדית : נטישה.

לאחר הסכם שביתת הנשק עם איטליה במלחמת העולם השנייה הצבא הגרמני השתלט על העיר אך במהרה נטש את האי ועבר לתגבר את כוחותיו באיטליה עצמה.

צבא ארצות הברית השתלט על העיר, עקב חשיבותה האסטרטגיה הצבאית בים התיכון . כיום יש בסביבת העיר שלושה בסיסי נאט"ו בהם שדות תעופה : Elmas, Monserrato, Decimomannu.

לאחר המלחמה נבנו מחדש בעיר בנינים רבי קומות באזורי המגורים של העיר.

אתרים לביקורעריכה

יהדות קליאריעריכה

ראו ערך מורחב:קליארי - רחוב היהודים

Ghetto degli Ebrei.jpg

בשלט הרחוב יש איזכור לעברו vico dei Giudei

Fondamento dell la chiesa may be sinagoga146.jpg

יסודות הכנסיה שהוקמה על בסיס בית כנסת שנעזב

הריכוז היהודי הגדול באי היה בעיר קליארי. הוא היה בחלך התחתון של מצודת העיר באזור שכונה אז : vicus Iudeorum. עד היום קיים רחוב הקרוי Giudeca ובו היה תבליט של מנורה (לא זהיתי). כאן היה גם בית כנסת היכן שהיום הקתדרלה: Basilica di Santa Croce. הקהילה הוקמה במאה ה-13 על ידי יהודים מפיזה. לאחר מכן הצטרפו לקהילה יהודים מחצי האי האיברי. כולם גורשו בשנת 1492.

באזור זה בסיס צבאי בשם Caserma San Carlo . הוא מכונה בתור "הגטו של היהודים". הוא מצוי ברחוב היהודים לשעבר אבל אין לו כל קשר ליהודים. פליטים שברחו לכאן במלחמת העולם השנייה, בשל הפצצת העיר, כינו אותו בשם מושאל: הגטו של היהודים. היום יש במקום מוזאון לנושאים כלליים. אם כי ביום הזכרון לשואה הציגו בו יצירות מעניני היום.

כיום יש בעיר יהודים בודדים בעיר, המקבלים שירותים דתיים מקהילת יהודי רומא.

הערות שוליים עריכה

  1. מקור:The Peoples Guide to CAgliari - ZIMBIO
  2. מקור: אתר העיר.
  3. או בשפת המקום Us anti bogau to son'e corru L'hanno cacciato via al suono del corno

ראו גםעריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • בצלאל רות, תולדות היהודים ברומא, הוצאת מסדה, תל אביב, 1962.
  • לוצ'אנו טאס, יהודי איטליה, ספריית מעריב, תל אביב, 1978
  • יהודה דוד אייזענשטיין, אוצר ישראל - אנציקלופדיא לכל מקצועות תורת ישראל, ספרותו ודברי ימיו חלק רביעי , הוצאת ספרים "שילה" - ירושלים, אין שנה. ערך "סרדיניא"
  • Annie Sacerdoti,Guida All'Italia Ebraica,Marietti, Casale Monferrato,1986

קישורים חיצוניים עריכה


תמונה פנורמיתעריכה

Vista sullo stagno di Molentargius. Sullo sfondo il Poetto, a destra la Sella del diavolo
Vista sullo stagno di Molentargius. Sullo sfondo il Poetto, a destra la Sella del diavolo

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית