FANDOM



19-Sra3lUR9sT

גשר הרכבת התורכית על נחל רביבים (ואדי היימן) ליד ביר עסלוג' פוצץ על ידי חבלנים ניו-זילנדים במאי 1917 במטרה לחבל במאמצי התורכים להתקדם לתוך סיני לכיוון תעלת סואץ. אמנות הגשר השתמרו ונראות סמוך לכביש 40 ליד צומת משאבים.

מפגש-אמצע - "קצת דרומה לבאר-שבע" - בהדרכת עזרא פימנטל - התקיים ביום חמישי, 8 במאי 2014. הוא אורגן על-ידי העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל.

תוכנית המפגש הייתה: ביקור בתצוגת העמותה במדרשת שדה בוקר, לקראת פירוקה; הרצאה על דוד בן גוריון כחייל בגדוד העברי - בסיוע ארכיון בן גוריון; הפשיטה על גשר הרכבת בביר סלוג' (לא התקיים) ; ביקור בעוג'ה אל חפיר (מורחב) ותצפית על גבול 1906; אתרי ניצנה: המחנה התורכי, תחנת הרכבת ובית החולים; וכן (לא כמתוכנן)ביקורים: ניצנה- קהילייה חינוכית התיישבותית על שם אריה לובה אליאב, הישוב עזוז וגשר הרכבת התורכי מעל נחל לבן.

הדריכו בטיול גם : נפתלי רז ובוצי ליבנה.

P1070131

מהתערוכה בשדה בוקר

מדרשת בן גוריון בשדה בוקרעריכה

The war at beer-sheva 1917

ציור משדה הקרב
תערוכת מוצגים מהמערכה על באר שבע והנגב במלחמת העולם הראשונה - אוסף אברהם זכאי ורמי חרובי - הקש וראה את מבנה האוסף
מוצג במאי 2014 במדרשת בן גוריון בשדה בוקר

P05380.001

שדה בוקר

ניצנהעריכה

P1070158

מסוף הגבול בניצנה

באזור ניצנה היינו באתרים אחדים:

  1. מוסף הגבול למטענים למצרים - אתר המעבר
  2. כביש 10 - מבט למדבר סיני דרך גדר ההפרדה, האנדרטה ליוסי יפה והכרת צמחיית המדבר. ראו ערך מורחב כביש 10
  3. ניצנה- קהילייה חינוכית התיישבותית על שם אריה לובה אליאב - אתר הקהילה - ראו תמונות - כאן

לא בקרנו בשני אתרים (בהנחה שהם פועלים) :הפארק האקולוגי בכפר הנוער בניצנה ו המוזיאון הארכאולוגי על שם בן ציון חלפון, בכפר הנוער ניצנה

  1. עוג'ה על חפיר להלן
  2. תל ניצנה - להלן
  3. עזוז להלן

עוג'ה אל חפירעריכה

ראו ערך מורחב:עוג'ה אל חפיר

ניצנה עיירת קצה של המסילה

ניצנה עיירת קצה של המסילה

ניצנה עיירת קצה של המסילה

הבנייה העתיקה באתר נשתמרה עד ראשית המאה ה-20, (1902), עת העות'מאנים התחילו לבנות בו תחנת משטרה. ב-1906 לאחר סימון הגבול בין ארץ ישראל שבידי העות'מאנים לחצי האי סיני שבידי הבריטים עלתה חשיבותו של המקום, משום היותו נקודת גבול, והעות'מאנים הקימו בו מרכז מינהלי לאזור בשם "עוג'ה אלחפיר" (או עוג'ה עלע'פיר)[2] תוך הרס של מרבית המבנים העתיקים. נבנה גם בית חולים אשר חלקו נשתמר עד ימינו. במהלך מלחמת העולם הראשונה הפכה עוג'ה אלחפיר למרכז לוגיסטי צבאי ונקודת יציאה ליחידות הצבא העות'מאניות והגרמניות שפעלו במרחב חצי האי סיני במלחמת העולם הראשונה. מסילת הרכבת הצבאית שסללו העות'מאנים בסיוע הגרמני - המסילה המזרחית, הגיעה ב-10.5.1916 לעוג'ה, ומשם נמתחה לקוסיימה. השריד היחיד כיום בעוג'ה לתחנת הרכבת הוא מגדל מים למילוי דוודי המים של מנועי הקיטור של הקטרים ושרידי הסוללות עליהם הונחו פסי הרכבת.

Hafir el Aujah00042v

עוג'ה אל-חפיר - העיירה הצבאית העות'מאנית, 1915 - כמעט בשיא פריחתה - כיתוב אלטרנטיבי (ויקישיתוף) Turkish Military Town of Hafir el Aujah, the Principal Desert Base. Situated just over the border with Egypt in the southern Ottoman Empire, Hafir el Aujah Desert Base was in use up until early 1917.


מצבת חטיבה 8עריכה

הפרק הועתק ועובד מתוך ערך מהויקיפדיה העברית עקב חשיבות תוכנו

מצבת חטיבה שמונה

מצבת חטיבה 8 בניצנה

אנדרטה לזכר חללי החטיבה הוקמה בסמוך לתל ניצנה המפרטת את מהלכי החטיבה ב'מבצע חורב'. מבצע חורב היה מתקפה רחבת היקף של צה"ל כנגד חיל המשלוח המצרי בנגב ובמזרח סיני, במסגרת שלביה האחרונים של מלחמת העצמאות. המבצע החל ב-22 בדצמבר 1948 והסתיים ב-7 בינואר 1949.

למבצע ניתן השם "חורב", שהוא אחד משמותיו של הר סיני משום שמטרתו הייתה פלישה למרחב סיני. שמו הנוסף של המבצע, "עין", הוא למעשה האות הראשונה של ארבעת היעדים העיקריים: עוג'ה, עסלוג', אבו עגילה ואל עריש. ישנן ערים בארץ, ביניהן קריית גת ורמת גן, בהן רחוב בשם זה.

תל ניצנהעריכה

ניצנה הייתה ישוב נבטי בנגב המערבי על דרך הבשמים בסמוך לכתף ניצנה ובקרבת ניצנה של היום.

החל במאה השלישית לפני הספירה נודע המקום כעיר נבטית. בזמן שלטונה של האימפריה הביזנטית הגיע המקום לפריחה ושגשוג, ובמקום נמצאו שלוש כנסיות מאותה התקופה שנשתמרו עד היום, ומצודה מלבנית שגודלה 85X35 מטרים, מוקפת חומה עם חמישה מגדלים מרובעים. בחצר המצודה היה מאגר מים מקורה בקשתות. לפי הפאפירוסים שהתגלו באתר זה (להלן), ידוע שבמקום שכנה יחידה צבאית של פרשים. המצודה תוארכה למחצית הראשונה של המאה החמישית לספירה. היישוב "ניצנה" ננטש, כנראה במאה ה-9, לאחר הכיבוש המוסלמי.

על הפפירוסים שהתגלו
(מאתר בית ספר שדה שדה בוקר - ראו קישור מטה)
תרומתן הגדולה של חפירות ניצנה היא גילוי הפפירוסים, לראשונה בארץ-ישראל. מספר הכתובות והחרותות שנתגלו, הגיע לכדי ,150 ומספר הפפירוסים ל-195, מהם 13 ספרים וקטעי ספרים מן הספרות הקלאסית והכנסייתית, ומהם תעודות פרטיות ומשפטיות מסוגים שונים. בעת החפירות נמצאו הפפירוסים בשתי "גניזות": - הכנסייה הדרומית, חדר מס' 3 - כולם דנים בבעיות כלכליות. - במנזר הכנסייה הצפונית, חדר מס' 8, בו נמצאו תעודות רשמיות, אישיות ודתיות. מובא כאן לקט קטעים להמחשת אורח החיים ואופי התקופה במאות ה-6 וה-7 לספירה. התאריכים מותאמים ללוח הנוכחי על-ידי קרמר )ראה 'חפירות', כרך 3(. התעודות כתובות ברובן ביוונית. אלה שנכתבו לאחר הכיבוש המוסלמי, כתובות ערבית בחלקן העליון, ויוונית בחלקן התחתון. בפפירוסים אלה זוהה שמו של הישוב .Nessana השם "ניצנה" הוא שיחזור


הגשר הטורקי בעזוזעריכה

הפרק הועתק ועובד מתוך ערך מהויקיפדיה העברית עקב חשיבות תוכנו
בעקבות ההוראה של ג'מאל פאשה לכבוש את תעלת סואץ מידי הבריטים הועלה לראשונה הצורך ברכבת שתגיע לדרום ארץ ישראל. הטורקים הטילו את משימת תכנון הרכבת אל תעלת סואץ על היינריך מייסנר, מהנדס גרמני שעבד עם השלטון הטורקי וזכה לתואר המכובד פשה. מייסנר שינה את תואי המסילה החדשה. לפי התוכנית המקורית המסילה שהחלה בעפולה ועברה בהרי השומרון וסלילתה נעצרה בשדה ליד סילת א-ד'אהר בהרי השומרון .

הפסקת הסלילה בשנת 1912 נגרמה בשל דרישת הצרפתים, שעדין לא היו במצב מלחמה עם הטורקים, כתגובה לבקשה של האימפריה העות'מאנית לעזרה כספית: שמיטת חובות ורשות לגייס הון בצרפת. צרפת היתנתה זאת, בין השאר בהפסקת הבנייה של מסילה זו שיעדה היה ירושלים ‏‏ [2]. חששם היה שהמסילה החדשה תתחרה עם המסילה הקיימת של חברה צרפתית בין יפו לבין ירושלים. ולבסוף הוחלט על המשך הבניה ואז נחצבה המנהרה. במשך תקופה של 11 חודש, הושלמה מסילת הברזל עד באר שבע באורך כולל של 165 ק"מ.

כאשר המסילה הגיעה לתחנת הרכבת בסבסטיה, מעט דרומית ממנה, ליד הכפר הערבי דיר שרף, נבנה סעיף מהמסילה לשכם ומשם היה מתוכנן להסלל עד ירושלים. וכך לחבר את ירושלים לעבר הירדן המזרחי באמצעות רכבת העמק ומסילת הרכבת החיג'אזית עד המקומות הקדושים לאסלאם בחצי האי ערב.

המסילה המשיכה לאחר יציאתה מתחנת סבסטיה בנתיב חדש לטול כרם, דרך בקעת נחל שכם. שרידים של הסוללה, עמודי קו הטלגרף שליוו אותה וכן מעברים על פני הנחל של מסלול הרכבת [3] נראו עוד בבירור בשנים הראשונות לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1967.

מטול כרם נבנתה המסילה המזרחית לואדי צארר, אל-פאלוג'ה היום מערבית מצומת הדרכים "צומת פלוגות" בין אשקלון לבין קרית גת, משמר הנגב של היום ולבאר שבע. באוקטובר 1915 הגיעה מסילת הרכבת לבאר שבע בה שכן המרכז הלוגיסטי של הצבא הטורקי בדרום הארץ, בו נעשו ההכנות למסע לחצי האי סיני בדרך לניסיון ההשתלטות על תעלת סואץ וחסימת המעבר הבריטי למושבת הכתר, הודו.

כשלונם לכבוש את התעלה שמונה חודשים קודם לא רפה את ידי הטורקים ובמסגרת ההכנות הלוגיסטיות לניסיון נוסף בנו גשר על נחל באר שבע והמשיכו את בניית המסילה דרך ביר עסלוג', (שרידי גשר וסוללות הרכבת נראים במקום) עד לנחל לבן ובמאי 1916 הגיעה המסילה לניצנה, מקום מושבה של המפקדה הטורקית האזורית. משם המשיכה המסילה כ-17 ק"מ נוספים עד עזוז, בארותיים, שם חצתה את הגבול לסיני והגיעה עד היישוב הערבי קציימה הוא קוסיימה כ- 30 ק"מ מעזוז - התחנה הסופית של הרכבת האורכית, אשר תחנתה הראשונית הייתה דמשק.

גשר הרכבת התורכית למדבר סיני מימי מלחמת העולם הראשונה גשר מסילת הברזל ממלחמת העולם הראשונה בתוואי מבאר שבע למדבר סיני ליד הישוב עזוז - 17 ק"מ דרומית מניצנה, 30 ק"מ מהיעד הי קוסיימה


עזוז: ישוב קהילתיעריכה

היישוב עזוז, המשתייך למועצה האזורית רמת הנגב, ממוקם מדרום לצומת טללים, במרחק של כשעת נסיעה מבאר-שבע.

תולדות המקום - היישוב, שהוקם בשנת 1985, נקרא על שם נחל עזוז העובר בסמוך. זאת, למרות שהשם המקורי הוא בארותיים – על שם שתי הבארות העתיקות (באר משה ובאר אהרון) הנמצאות מתחת ליישוב. השם השתנה מכיוון שהיישוב בארותיים ליד נתניה נרשם לפני שעזוז הפך ליישוב מוכר.

בשנות ה-50 וה-60 עד מלחמת ששת הימים, היה האזור מפורז, ולכן נבנו היאחזויות עם גרעיני נח”ל שאנשיהם אמנם לבשו בגדים אזרחיים, אך בפועל שימשו כחיילים לשמירה על הגבול. אחרי מלחמת ששת הימים לא היה עוד צורך בהיאחזויות והן פורקו. לאחר פינוי סיני עלו בשנת 1985 מספר מתיישבים עם הרבה רצון ואמונה, ואחרי תלאות רבות ומכשולים בירוקרטים אינסופיים – הוכר עזוז כיישוב מן המניין.

עד לפני שנים בודדות החשמל ביישוב הופק מגנראטור, המים הובאו בעגלת טרקטור מקציעות, ואפילו הדואר הגיע אלינו רק בחודשים האחרונים. אכן – יישוב חלוצי של המאה ה-21. בקרוב יסתיים תהליך הפרצלציה של יישוב הקבע ויימכרו חלקות לחברי עזוז.

מידע כללי - עזוז הוא יישוב בהקמה (מצפה) מעורב, המונה כ-20 משפחות.

  • היישוב מורכב מעצמאים ומשכירים המתפרנסים מעסקי תיירות, אמנות ועוד.
  • עזוז מתאפיין בקשרים חברתיים בין התושבים, כאשר מדי פעם יוזמים חברים אירועים משותפים, כגון חגים וימי הולדת. זאת מאחר שנכון לעכשיו, ביישוב לא פועלים מוסדות תרבותיים וקהילתיים, כמו ביישובים ותיקים – כך שפעילויות חברתיות מתבצעות על בסיס יוזמה אישית.
  • ממוצע הגילאים ביישוב: 30-50.
  • חתכי גילאים ביישוב: ילדים 0-3: 8; ילדים 3-6: 9; ילדים 6-13: 9; נוער 13-21: 6; בוגרים 21-120: 29.

המקור: אתר המועצה האזורית רמת הנגב

מבנים בישוב

החורשה ליד עזוז

תחנת הרכבת בביר עסלוג'עריכה

הפרק הועתק ועובד מתוך ערך מהויקיפדיה העברית עקב חשיבות תוכנו

07-Y3Wf0nzhj6

צילום היסטורי של תחנת הרכבת התורכית ליד ביר עסלוג', משרידיה לא נותר היום דבר (ליד הכניסה מכביש 40 לקיבוץ משאבי שדה)

המסילה לדרוםעריכה

בעקבות ההוראה של ג'מאל פאשה לכבוש את תעלת סואץ מידי הבריטים הועלה לראשונה הצורך ברכבת שתגיע לדרום ארץ ישראל. הטורקים הטילו את משימת תכנון הרכבת אל תעלת סואץ על היינריך מייסנר, מהנדס גרמני שעבד עם השלטון הטורקי וזכה לתואר המכובד פשה. מייסנר שינה את תואי המסילה החדשה. לפי התוכנית המקורית המסילה שהחלה בעפולה ועברה בהרי השומרון וסלילתה נעצרה בשדה ליד סילת א-ד'אהר בהרי השומרון .

הפסקת הסלילה בשנת 1912 נגרמה בשל דרישת הצרפתים, שעדין לא היו במצב מלחמה עם הטורקים, כתגובה לבקשה של האימפריה העות'מאנית לעזרה כספית: שמיטת חובות ורשות לגייס הון בצרפת. צרפת היתנתה זאת, בין השאר בהפסקת הבנייה של מסילה זו שיעדה היה ירושלים ‏‏ [3]. חששם היה שהמסילה החדשה תתחרה עם המסילה הקיימת של חברה צרפתית בין יפו לבין ירושלים. ולבסוף הוחלט על המשך הבניה ואז נחצבה המנהרה. במשך תקופה של 11 חודש, הושלמה מסילת הברזל עד באר שבע באורך כולל של 165 ק"מ.

כאשר המסילה הגיעה לתחנת הרכבת בסבסטיה, מעט דרומית ממנה, ליד הכפר הערבי דיר שרף, נבנה סעיף מהמסילה לשכם ומשם היה מתוכנן להסלל עד ירושלים. וכך לחבר את ירושלים לעבר הירדן המזרחי באמצעות רכבת העמק ומסילת הרכבת החיג'אזית עד המקומות הקדושים לאסלאם בחצי האי ערב.

המסילה המשיכה לאחר יציאתה מתחנת סבסטיה בנתיב חדש לטול כרם, דרך בקעת נחל שכם. שרידים של הסוללה, עמודי קו הטלגרף שליוו אותה וכן מעברים על פני הנחל של מסלול הרכבת [4] נראו עוד בבירור בשנים הראשונות לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1967.

מטול כרם נבנתה המסילה המזרחית לואדי צארר, אל-פאלוג'ה היום מערבית מצומת הדרכים "צומת פלוגות" בין אשקלון לבין קרית גת, משמר הנגב של היום ולבאר שבע. באוקטובר 1915 הגיעה מסילת הרכבת לבאר שבע בה שכן המרכז הלוגיסטי של הצבא הטורקי בדרום הארץ, בו נעשו ההכנות למסע לחצי האי סיני בדרך לניסיון ההשתלטות על תעלת סואץ וחסימת המעבר הבריטי למושבת הכתר, הודו.

כשלונם לכבוש את התעלה שמונה חודשים קודם לא רפה את ידי הטורקים ובמסגרת ההכנות הלוגיסטיות לניסיון נוסף בנו גשר על נחל באר שבע והמשיכו את בניית המסילה דרך ביר עסלוג', (שרידי גשר וסוללות הרכבת נראים במקום) עד לנחל לבן ובמאי 1916 הגיעה המסילה לניצנה, מקום מושבה של המפקדה הטורקית האזורית. משם המשיכה המסילה כ-17 ק"מ נוספים עד עזוז, בארותיים, שם חצתה את הגבול לסיני והגיעה עד היישוב הערבי קציימה הוא קוסיימה כ- 30 ק"מ מעזוז - התחנה הסופית של הרכבת האורכית, אשר תחנתה הראשונית הייתה דמשק.

הנצחת שרידי המסילהעריכה

בשנת 2002, ערן דורון שהיה מנהל בית-ספר-שדה שדה-בוקר יזם סקר של כ-100 אתרים לאורך מסילת הרכבת בקו באר שבע ניצנה. ניסקרו גשרים, תחנות, תעלות מים ומגדלי מים אשר מרביתם במצב טוב[5].

על קו באר שבע - עו'גה אל-חפיר (עזוז) - קציימה, במקביל לכביש, נראים שרידיה של מסילת הרכבת הטורקית. כיום ניתן לראות חלקים מהסוללה של המסילה וחלקים של הגשרים ששרדו. חלק מההרס של המסילה קשור בפעולות האיבה בין הבריטים לטורקים, אך חלקים לא מעטים נהרסו בשל אימוני הצבא והפיתוח האזורי המתקיימים באזורים אלה.

בשנת 2002, ביוזמה של ערן דורון שניהל את בית-ספר-שדה שדה-בוקר, נערך סקר מקיף לאורך מסילת הרכבת בין באר שבע וניצנה. במהלך הסקר תועדו וצולמו הגשרים והמבנים שנמצאו לאורך המסילה הטורקית. כל אחד מהמבנים תואר והוגדרה נקודת הציון שלו. ממצאי הסקר מובאים במאגר המצורף בליווי תמונות. בעתיד תתווסף מפה של המסילה שעליה יצויין המיקום של הגשרים ושל המבנים שנסקרו.


הרכבת בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה

באר משאביםעריכה

היה בתוכנית אך דילגנו עליו

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

War Memorial in Bir Asluj (Be'er Mashabim), Israel (2)

אנדרטת באר משאבים (ביר עסלוג')צילם: דר' אבישי טייכר

טבלת הנופלים במלחמת העצמאות באנדרטת באר משאבים (ביר עסלוג')

טבלת הנופלים באנדרטת באר משאבים - צילם: דר' אבישי טייכר

ParkGolda1

פארק גולדה - צילם איתן טל

באר משאבים הוא השם העברי של אזור בו היה הכפר הבדואי ביר עסלוג'. המקום נמצא בנגב ליד צומת משאבים, דרומית לקיבוץ רביבים.

פירוש המילה עסלוג', הוא בערבית - היונק. האגדה מספרת שאברהם שגר בבאר שבע, שלח את אמתו הגר. היא נטלה גמל ואת ישמעאל בנה וכשהגיעו למקום כלו המים. היא הניחה את ישמעאל הצמא ובכל מקום שחפר יצאו מים.

הטורקים הקימו במקום מרכז מנהלי לבני שבט העזאזמה, סביב קבוצה של שלוש בארות בנויות אבן שעמקן 8-10 מטר. במקום התקיים יום שוק שבועי וכן נבנו מסגד וטחנת קמח. במלחמת העולם הראשונה הקימו הטורקים במקום מרכז לוגיסטי לכוח הטורקי - גרמני שנערך ב1915 לתקוף את תעלת סואץ. תלמידי מקוה ישראל שגויסו כפלוגת נוטעים בצבא הטורקי, נטעו כאן חורשת אקליפטוסים הקיימת עד היום.

בתקופת המנדט הבריטי הוקמו בביר עסלוג' תחנה של משטרת המדבר ומחנה צבאי. ב-1943 עלה בקרבת מקום קיבוץ רביבים. היחסים עם הבדווים היו תקינים. עם פרוץ מלחמת העצמאות הפכו ערביי העזאזמה, ובראשם השיח' חאג' סעיד שהתגורר במקום בבית מפואר, עוינים ליהודים.

ב-16 בדצמבר 1947 הותקף רכב שנסע מחלוצה, (מקומו הראשון של קיבוץ משאבי שדה) ליד הכפר הבדואי חאלסה. אחד הנוסעים, אהרון שטולץ נהרג במקום, ונוסע אחר נפצע קשה. כשהגיעו לרביבים התברר שיש לפנות את הפצוע באמבולנס לבית אשל שהיה המקום הקרוב ביותר בו היה רופא יהודי. רכב ובו חברי רביבים עם "מוכתר" הקיבוץ אריה יחיאלי נסע למחנה הבריטי בביר עסלוג'. הבריטים סירבו להקצות אמבולנס לפינוי הפצוע. בינתיים התארגנו ערביי העזאזמה, ופתחו באש על הרכב בדרכו חזרה לרביבים. באש נהרגו 3 מחברי הקיבוץ.

עם פלישת המצרים במלחמת העצמאות התבססו במקום יחידות מתנדבים מצריים מארגון האחים המוסלמים. לקראת ההפוגה הראשונה הוחלט לכבוש את המקום. ההתקפה בוצעה על ידי הגדוד ה-8 של הפלמ"ח וחברי קיבוץ חלוצה ורביבים. ההתקפה החלה ב-11 ביוני 1948 בשעה 05:30.

בהתקפה נהרגו 4 לוחמים. בעקבות מידע מודיעיני שבניין המשטרה ממולכד התבססו הלוחמים מחוץ לבנין, אך שני שבויים סיפרו שבבניין מצוי נשק רב, והלוחמים התפתו ונכנסו פנימה. הערבים הפעילו מוקש חשמלי ממרחק והבניין קרס. 11 לוחמים נהרגו במקום[6].

תפיסת ביר עסלוג' ניתקה את הכוח המצרי בבאר שבע. המצרים ניצלו את ההפוגה ותפסו משלטים בסביבה, ובחסותם בנו "דרך בורמה" מצרית שעקפה את ביר עסלוג' מדרום.

לקראת סוף קרבות עשרת הימים וכניסת ההפוגה השנייה לתוקף, ניסו המצרים לכבוש את המקום. ב-18 ביולי 1948 הם תקפו מספר פעמים בכוחות חי"ר, טנקים ומטוסים, אך נהדפו באבידות כבדות.

אזור ביר עסלוג' נכבש סופית בידי חטיבת הנגב במבצע חורב ב 27 בדצמבר 1948.

על חורבות בניין המשטרה הוקם גלעד ל-34 לוחמי הפלמ"ח שנפלו בקרבות במקום זה.

כיום יש באזור פארק נופש (פארק גולדה) ומרכז ספא של מים תרמו-מינרלים שנתגלו באזור.

לקריאה נוספתעריכה

  • צבי אילן: אתרי טיול בארץ ישראל-מדריך לאזור המרכז והדרום, הוצאת עם עובד, 1982
  • "אנדרטאות תש"ח", הוצאת משרד הביטחון, עמוד 145

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. "'Thunder of a light horse charge'. This photograph has been described as one of the charge of the 4th Light Horse Brigade at Beersheba on the 31st October 1917, taken by a Turk whose camera was captured later in the day. An enquiry undertaken with the object of establishing its authenticity revealed that it was probably taken when this brigade staged near Belah, in or about February 1918, a representation of the charge for a cinematographer." Above is the original caption for this photograph. The photograph has been the subject of controversy, insofar as a number of claims have been made in relation to its origins. Once the prospect of the photograph being taken by a Turkish soldier was disproved, it was thought that the photograph had been taken by 2169 Pte Eric George Elliott of the 4th Light Horse Machine Gun company. Pte Elliott was said to have been operating as a range finder when the charge passed him on 31st October. However, it is unlikely that this is a photograph of the actual charge. The real charge took place over bare ground on a slight downwards slope, and the horses were partially obscured by the dust they kicked up. Both riders and horses, unlike those in this image, were carrying all their kit and equipment. As the original caption suggests, it was probably taken when two regiments of the 4th Brigade, Australian Light Horse, re-enacted the charge for the official photographer Frank Hurley, at Belah on 7 February 1918. Hurley's diary records filming such a re-enactment, although none of his footage taken on the day remains. It is probable that another person photographed the event.
  2. הערה שהתקבלה: תרשה לי רק הערה אחת לשם הדיוק: השם העות'מאני המקורי של עוג'ה אל חפיר היה חפיר עוג'ה (חפיר – על שם הבאר הסמוכה; עוג'ה – על-שם הפיתולים של הנחל). לא מצאתי עדיין מקור המסביר מדוע במפות הבריטיות (ובעקבותיהן בשאר המפות) השם השתבש. בברכה דן גזית.
  3. ‏מקור: דוד תירוש, רכבת העמק בהוצאת החברה להגנת הטבע 1988 , עמוד 36 ‏
  4. המסלול עבר מצד אחד של הנחל לצד שני וחוזר חלילה לפי הרוחב של המישור משני צידי הנחל
  5. http://www.boker.org.il/meida/bsadeh/rakevetturk/rakevet1.htm על סקר אתרי הרכבת בקו באר שבע - ניצנה
  6. אברהם אדן כתב בספרו "עד דגל הדיו" (עמ' 199) כי היו ידיעות שייתכן שהמשטרה ממוקשת והמסתערים לא פרצו אליה בפזיזות. הם המתינו לבוא החבלנים. ברגע שנכנסו החבלים לבניין לבדוק, הופעל חומר הנפץ מרחוק. שלושת החבלנים נהרגו אך גם תשעה מסתערים שהמתינו בחוץ ונצמדו לאחד הקירות, נהרגו מן ההדף.