Fandom

Ventura Daniel Wiki

ראובני שר היהודים

7,306דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

Reuveni.jpg

כריכת הספר

ראובני מלך היהודים.jpg

עטיפת הספר המקורי

ראובני שר היהודים הוא רומן היסטורי שחובר על ידי הסופר הגרמני יהודי מכס ברוד. הרומן "עשה רושם והתפרסם אצל היהודים, אבל את הגרמנים זה לא עניין" ‏‏[1] על רקע התקופה בה התרחש הרומן ההיסטורי ניתן להבין את השפעתו על הקורא היהודי.

הסופר מקס ברוד בנה את הרומן ההיסטורי שחלקים, כך שלכל אחד תהיה עלילה בפני עצמה, המתרחשות בהפרש זמנים ומקומות. בשלב מסוים, בחלק השני של הרומן, נוצר הקשר בין חלקי העלילה והקורא מקבל תיאור על מצבו של עם ישראל בגלות בסוף המאה ה-15 ותחילת המאה ה-16. הרומאן היסטורי היה גם למחזה תיאטרון והוא הוצג בארץ על ידי תיאטרון הבימה בשנת 1940 בתרגומו של מנחם וולפובסקי.

הרקע ההיסטוריעריכה

עלילת הספר מתחילה בסוף המאה ה-15. אלו הם ימים קשים לעם ישראל: המלכים הקתוליים, פרננדו השני מלך אראגון ואיזבלה הראשונה מלכת קסטיליה, שולטים בספרד, דרום איטליה, סיציליה וסרדיניה. היהודים נדרשים להמיר דתם או להיות מגורשים ממולדתם. חלקם מקבל למראית עין את הדת והיו לאנוסים ומצויים תחת הפיקוח של האינקוויזיציה, אשר מפעם לפעם מוציאה את חלקם להורג. השאר, נודדים בים, נופלים בשבי שודדי ים, נמכרים לעבדים בצפון אפריקה. מיעוטם נפדים על ידי אחיהם באיטליה ובלבנט. ההדים מהתלאות שלהן עוברים בקרב יהדות אירופה ומובאים ברומן ההיסטורי.

במרכז אירופה כמו בעיר פראג, בה מתחילה עלילת הרומן ההיסטורי, היהודים נתונים לרדיפות מצד שכניהם, נסחטים על ידי השליטים וסגורים בשכונות מיוחדות‏‏[2]. היהודים איבדו תקוה לשיפר מצבם. הרומן מציג את השיטות אשר נוסו בעבר על מנת להקל את חיי היהודים, אך כל אלו אינן מועילות יותר. מנהיגי היהודים נרמסים על ידי השליטים ואין בכוחם להושיע את קהילותיהן.

על רקע מצבם המיואש של היהודים צומחות ציפיות. הרומן מציג שלושה אישים שבפעלו בתקופה זו וניסו לעמוד בציפיות העם הסובל: אשר למלין מונציה, דוד הראובני - המהווה את הגיבור המרכזי של הרומן ושלמה מולכו, ה"אנוס" מפורטוגל השב ליהודות. דוד ראובני מצליח לייצור מגע עם האפיפיור קלמנס השביעי ומציע לו שיתוף פעולה לגירוש צבאות האימפריה העות'מאנית העומדים בשערי הונגריה. ובתמורה "ירושלים וארץ הקודש יקומו לנחלה למשיח וליעקב". הוא מתקבל אצל ז'ואו השלישי, מלך פורטוגל וכמעט משכנע אותו כי הוא ישיג עבורו מונופול על הסחר בדרך הבשמים למזרח הרחוק - מקור עושר בלתי נדלה. המפגש האחרון הוא עם קיסר החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה והוא השם קץ לציפיה להתגשמות השאיפות המשיחיות.

עלילת הרומןעריכה

העלילה מתארת את מהלך חייו של דוד למל, נער מהשכונה היהודית בפראג, אשר לא מוצא את מקומו בחדר. הוא מתידד עם משכיל המצפה לגאולת העם היהודי‏‏[3] ועם נערה נוכרית, בתו של נפח, עימו אם דוד עושה עסקים. בשנת 1511 עומדים יהודי פראג בפני סכנת גירוש. הגזירה בוטלה לאחר נקיטת צעדים יזומים ודוד עם הנערה יוצאים למחוזות רחוקים.

המחצית השנייה של הספר עוסקת ב"דוד הראובני", נציג של מלכות מיסתורית, אולי מצאצאי עשרת השבטים. הוא הציע לשליטי אירופה להקים צבא משותף, לשחרר את ארץ ישראל מידי המוסלמים ולהקים בה מדינה יהודית. הוא הצליח להיפגש עם שליטי אירופה וכמעט לשכנע אותם לצאת למלחמה נגד הטורקים, אשר בסיומה ניתן יהיה להקים מחדש את מדינת היהודים. התוכנית אינה יוצאת לפועל, ראובני מואשם בעידוד אנוסי פורטוגל לחזור ליהדות, כפי שעשה לשלמה מולכו. הוא נס למרכז אירופה, מוסגר לפורטוגל ושם מוצא להורג.

חלק ראשון - בפראגעריכה

עלילת הרומן ההיסטורי מתחילה בעיר פראג, בשנת 1492, היא שנת גירוש ספרד, וגם מועד הולדת דוד למל, האב, שמשון למל, בן ששים שנה, תלמיד חכם - לומד מבוקר ועד לילה. הוא גם כותב ספרי תורה ותפילין. את התמורה שהוא מקבל כל הכתיבה הוא נותן לצדקה לעניים. סדר יומו קבוע, הכל בהתאם למסורת ישראל. לאם חנות הנותנת לה פרנסה נאה: שיפוץ כלים מגרואטות מתכת. למשפחה בן יחיד הוא דוד ועמם נמצא גם טוביה, עוזר חרש-אילם.

הנער דוד היה בידידות עם הירשל מטאכא‏וֹ, מלמד בן חמישים, אשר בדירתו לומדים תורה בני עניים חסרי כשרון. הוא מצא אמתלות לברוח מ"החדר" אליו. הירשל סִפֶּ‏‏ר לו על מכמני תרבות המערב המוכרת לו היטב: כתבי חכמי יוון, חיבורי הומניסטים איטלקים עד למידע רפואי וגאוגרפי המוכר לאומות העולם. עם חלק מהאישים הוא נמצא בקשרי מכתבים. "המלמד הרעב" - כך הוא מכונה, גר בחומת הגטו ומחלונות דירתו דוד צופה לעבר ככרות העיר פראג - אל הנוכרים החיים בחופש. הירשל ‏ חִבֶּ‏‏‏ר את ספר "עמק הבכא" ובו הוא כתב את תולדות העמים ועם ישראל. דוד הנער שמע ממנו על המסעות לגילוי אמריקה ומדמה לעצמו לכרוז באוניה של קולומבוס שצעק בעת גילוי החוף הנכסף "יבשה" . הוא תיאר לו את מצוקת מגורשי ספרד ועל הרשעות של מלכי אירופה כלפי העם היהודי ומסכם: "ואלו הממשלות, שאנו צאן קדשים , הננו נתונים בידיהן".

גזירה הוטלה על יהודי העיר. למל הזקן נדרש, בתורו, לבוא לכנסייה, ולהאזין, לדרשת חזרה בתשובה. דוד רוגז. הגיע תשעה באב, כולם בוכים, הדמעות זולגות, האב הסביר לו כי הקב"ה הגלה אותנו מארץ ישראל . דוד לא מבין, ושואל האם לעולם נהיה מחוץ לארצנו? הילד אינו לומד בחדר כמו כולם. הוא נשאר בבית וקורא תאורים על חורבן בית המקדש. הוא רואה את עצמו משתתף במערכה נגד ההרומאים. השנים חולפות ואבא למל כבר מבין שבנו לא יהיה תלמיד חכם.

בת הנפחעריכה

דוד בן 18 החל ליטול חלק בעסק של אימו. לה דוכן בשוק, מחוץ לגטו, בו היא מוכרת את מעשי ידיה במחירים המקובלים, תוך העלמת עין של השלטונות ושאר הרוכלים בשוק. העוזר החרש-אילם מסייע בידם. ואילו הנער הולך אל הנפח, המספק להם גרוטאות. עוקבת אחריו מוניקה, בתו של הנפח פֶּ‏‏‏רטשיץ, אשר מגלה בדוד עניין. הוא רואה בו בחור חסון רחב כתפיים, אמנם קטן קומה אך חזהו איתן. הנערה "בעלת שער זהוב מגולה ולובן כתפה הלבן הבולט מתוך השמלה", פונה אליו ומבקשת עזרה בהרמת גיגית ומבטיחה לו כי יבוא על שכרו. כאשר הסתבר כי התמורה היא מסוג הדברים האסורים על יהודי, הוא נס אל ביתו. הוא חש שפגש בחטא הנורא מכל, ומה עוד עם נערה נוכריה.

דוד ממשיך בביקורים. הרי את הגרוטאות הוא צריך ולהוריו לא יספר דבר. מוניקה סיפרה לו על עצמה: היא כבר הייתה מודל עירום בפני חבר ציירים איטלקיים. מושל העיר כבר הביא אותה לחדרו, אחרת אביה ינושל מעסקיו. וביום ראשון אחד, כאשר אין אף אחד בבית, הם מתוודאים זה לזה. ה"מחסום" נפרץ. הידידות בין השניים גוברת. הוא משיג את מפתח שער הגטו ויוצא לבית אהובתו בכל עת שיחפץ. הוא חש שהוא מקבל שכר על ה"חטא". הוא מצליח יותר בלימודיו. הוא חושב שאולי תצמח טובה מן החטא. סובבים אותם : קאספאר השחור, שוליה בבית הנפח החושק אף הוא במוניקה וטוביה החרש-אילם המביע אף הוא מורת רוח מהקשר שנוצר בין דוד לבין מוניקה. אלא כבר ייקחו חלק בהמשך העלילה.

סכנת הגירושעריכה

בשנת 1511, כאשר בראש קהילת יהודי פראג הרב יצחק מרגליות ‏‏[4] , מתבשרים היהודים על גרושם הצפוי מהעיר. הם שמעו על גירוש ספרד וברור להם כי הם יצאו מהעיר ללא רכוש. תושבי העיר, הנוצרים, כבר מוכנים לבזוז את הגטו ובראש המסיתים קאספאר השחור השוליה בבית הנפח. מוניקה נוקטת יוזמה והוא נעלם .

דוד יוצר קשר עם גדליה המשוגע, אשר בידו המפתח לשער הגטו. הוא לומד ממנו קבלה. והסודות שהחל לשמוע מהירשל, המלמד הרעב, הוא משלים אצלו. והוא מספר לו על עשרת השבטים שמעבר לסמבטיון. על מלך יהודי בשם יוסף הראובני ועל 300,000 בני חייל השרים למרותו. עם גרשון הוא דן על מועד בוא המשיח. הוא תוהה האם עשית חטא ייפגע בבואו, "רק לאחר שנחטא - יבוא המשיח". בינתיים גרשון מגלה את סודו, הוא עצמו אשר למלין הידוע, אשר נעלם מהאןפק ‏‏[5] והחליף את שמו ובא לפראג. גרשון מצווה את דוד להמשיך בייעודו ומכריז "אתה תעשה זאת". הוא פונה אליו לך ומצווה עליו : לרומא זה מרכזו של העולם, משם תביא ישועה לעם ישראל. לך גם אל מלך פורטוגל "המצווה על הים" ואל האפיפיור השולט על הנשמות.

ראשי הקהילה מתכנסים ודנים בכובד ראש כיצד אפשר להפר את הגזירה. הסופר מתאר בצורה מבריקה את הדיון שמקיימים ראשי הקהילה, כאילו היה נוכח באסיפת ראשי קהילה יהודית. עוד שמונה ימים נותרו לגירוש. עוסקים במתן שי למושל, מחפשים דרכים להשפיע על יועצי המלך. הקיסר בא לביקור בפראג אך הוא משלח בבוז את ראשי הקהילה. התכנסו לתפילה והחליטו להתכנס שוב למחרת. בעיר פורצת שריפת ענק, מסתבר כי הירשל המלמד הרעב הצית את ביתו. בתי העץ הצפופים של הגטו בערו והחלה מנוסה כללית של התושבים היהודים. גרשון המשוגע תקע "תקיעת חצות" גדולה והכריז על בוא המשיח. השריפה יצרה עמוד אש אשר בעקבותיו יבוא בן דוד.

דוד שב לביתו ומגלה כי אביו יודע על מעשיו, על היצר שהוביל אותו אל "בת הזנונים". הוא מתבטא הלוואי ויכולתי להקריב את בני הצעיר, כשם ששיכלתי את חמשת בני. דוד ירד מהבית ופיוץ אדיר נשמע בעיר. התבערה מהגטו הגיע למצבורי חומרי הנפץ ועיר הנוצרים עולה באש. עכשיו הוכחה אשמת היהודים ויש לגרשם. הוא מגיע אל מוניקה. היא חוששת כי השריפה תגלה כי בבית אביה היה מצבור נשק לקראת מרד במלך. היא הלכה אל שר הטירה למצוא מוצא. היא מצפה כי הוא ייחפש את מצבורי הנשק ויבטל את גירוש היהודים. דוד נודר שאם היא תצליח אצא לעולם הרחב, הרחק מכן, עם מוניקה אל ארץ לא נודעת. ואכן כך היה.

חלק שני- לקראת הגאולהעריכה

בחלקו השני מתחיל הרומן היסטורי כעין ספר חדש: המקום:ונציה - אלפי ק"מ דרומית לפראג - המקום בו מתרחש חלקו הראשון של הספר. הזמן הוא 1524 - 13 שנה אחרי מועד הספר הראשון. הגיבורים אינם מוכרים למי שקרא את החלק הראשון של הספר. בהמשך ייתקיים המפגש בין כולם.

אל נמל ונציה הגיע ספינת מפרש מאלכסנדריה שבחוף ימה של מצרים. כמקובל באותם הימים, היא נשא מטענים של פלפל, "ענבי-מושקאט" ‏‏[6] ושאר בשמים יקרים של ארצות המזרח הרחוק. ממנה יצא איש "עוטה בורגוס ‏‏[7] לבן וצניף גדול לראשו ושני משרתים לבושים כערבים" - אלו יהיו גיבורי המשכו של הספר. שני משרתיו הם: יוסף הסיקילי אשר דבר איטלקית וניסים, שבא עימו מג'דה אשר בחצי האי ערב, אשר ידע את השפה הערבית ושפה עברית גרונית , שלא הייתה מוכרת ליהודי ונציה. הם נשאו עימם דגל משי לבן, עם ארבע אותיות רקומות זהב - בהמשך ייסתבר לנו כי מדובר במילה: מכבי. הם ייצאו בדרכם לבית הקברניט שהביאם, אשר היה המארח שלהם, בקרבת הגטו היהודי בוונציה ‏‏[8].

בשעה שהאיש הסתגר בבית מארחו, צם ששה ימים בשבוע, יום יום עד שקיעת החמה - כך נהג כאשר עמד בפני הכרעות - היו משרתיו יוצאים העירה ומספרים על תולדותם. לדבריהם, שמו דוד הראובני, הוא מכונה "שר". הוא בא מ"ארץ חבור". גבולה הוא הסמבטיון נהר השבת, לפי שבשמת הוא נח. אורכו שלושה חודשי מסע ורוחבו - ירח אחד. אין בהמות טמאות בארץ. האנשים צדיקים, הם מאריכים חיים עד 120 שנה. יש שם שבט אחד, שבט דן שמו, הנלחם ומגן על המדינה. הם החליטו לבוא לוונציה, אחר ששמעו כי מציקים ליהודים וגרשו אותם מספרד. כאשר סיפרו את מעשיותיהם הם הכריזו: "באה העת, וקץ הימין קרוב לבוא" - בקיצור היכונו לבוא המשיח.

ראובני מבקש לבוא בפני מועצת יהודי ונציה ומודיע להם כי הוא בדרך לאפיפיור ברומא וכן ימות המשיח קרבים ובאים. המועצה מזמינה אותו. הוא מספר להם שהוא בא בשליחות שבעים זקני העדה מארץ חבור, בדרך לרומי, הנני מבקש מכם עזרה - סכום כסף מכובד "שלוש מאות סקודי" למימון הנסיעה לרומא - ומטיח כי "בקרוב תתבשרו בשורות טובות". בתשובה לשאלה הוא מציג עצמו כבן לשבט ראובן. הם השיבו לבקשתו בבוז וראובני יצא עם משרתיו לרומא.

ואכן לפי התוכנית בפורים הגיע לרומא, לאחר שבדרכו זכה לקבלת פנים נלהבת מהיהודים. למראה רומא בכה והכריז כח היא :"שהייתה לנו לפח ולמוקש בעוונתינו הרבים". הסקרנות של תושבי רומא גברה עד כי חשמן מלומד בקש לברר כל ידיעה על הנוכרי המוזר. ברומא היה אז האפיפיור קלמנס השביעי. רומא הייתה מלאה עם פליטים יהודיים מחצי האי האיברי, דרום איטליה ומאירופה - מנו אז 11 בתי כנסת - כולם המתינו לבשורה באשר לעתידם. ראובני קבע בקור אצל החשמן. הוא בקש מהקהילה כי יירחיקו ממנו את "בעלי ההזיות והאנוסים הארורים" שכן הם עשויים להזיק לשליחותו. לאחר שהתכבד בביתו של החשמן, עלה על הסוס הלבן שקבל במתנה מיהדות רומא ועבר להתארח בארמון שהועמד לרשותו.

הפגישה עם האפיפיור התקיימה בטקס רב רושם. ראובני הציג, לפני חברי המועצה שקבלה את פניו, את תוכניתו. הוא מציע להעמיד לרשותם 50,000 מאנשי צבאו של אחיו יוסף, מלך חָ‏בּ‏וּ‏ר. הוא בקש ספינות ותותחים. הוא סבר כי יחד, עם הצבא "מהארצות הנוצריות" חיילים מיהודי איטליה, אשר יוכשרו על ידו ייצא להלחם נגד האימפריה העות'מאנית העומדת כבר בשערי הונגריה. הוא התנה כי אחרי הניצחון "ירושלים וארץ הקודש יקומו לנחלה למשיח וליעקב".

האפיפיור שולח אותו להציג את התוכנית למלך פורטוגל. והוא לא מעורב במחלוקות בין עמי אירופה והוא מסוגל לקדם את התוכנית נגד הטורקים. בינתיים הוא מבקש מראובני כי ישפיע על האנוסים לקבל עליהם בנאמנות את דת הנצרות, בטרם האינקוויזיציה הפורטוגזית תחל לפעול במדינה ‏‏[9].

מפגשים ברומאעריכה

MosesinStPeterinVincoliRome.jpg

פסלו של משה ברומא - ויקישיתוף

בעת שהותו בעיר, הסופר מפגיש את האורח היהודי המוזר מהממלכה המיסתורית, עם רומא של ימי הרנסאנס. ראובני הלך לראות את הפסל המפורסם של מיכלאנג'לו משה רבינו, אשר הוצב בכנסיית "סן פייטרו אין וינקולי" ושמע מפי תושבי רומא כי דמותו של משה נעשתה לפי דיוקנו של ראובני שר היהודים ‏‏[10]. ראובני עצמו, המבקר בכנסייה, מכחיש זאת וטען כי רק פעם אחת נפגש עם עוזר הפסל. אך כל זה לא מנע את עליית המוניטין של ראובני ברומא. מכל מקום, העלייה לרגל לפסל היית החביבה על יהודי רומא והם התירו לעצמם לבקר בכנסייה על מנת לצפות בפסל.

מפגש אחר היה לו עם שכית חמדה אחרת ברומא והיא "פסל לאוקואון" שהייתה אחד מסמלי התקופה, אשר הביעה הערצה לשרידי התרבות העתיקה שנחשפו "לפני עשרים שנה מן האשפתות" - כלשון הסופר. כאן מתנהל דו-שיח, אשר עשוי לשקף את דעתו של הסופר מכס ברוד. ראובני אומר על האיש (לאוקואון), המוקף בנחשים ופניו נעים ביסורים, שהוא יזם פעולות נגד האלוקים שלו ולכן נענש. מלווהו, החשמן, השיב לו כי הוא פעל כנדרש והטיל את החנית שלו אבל בכל זאת הנחשים תקפו אותו על ‏‏[11] החשמן מסכם: "הנה זו הסכנה שאדם נוטל עליו, מן הראוי הוא שפסל זה יענוד בחדרו של כל מדינאי".

אבל המפגש המעניין ביותר שהסופר מתאר הוא עם הוגה הדעות והמדינאי ניקולו מקיאוולי. ראובני המתין ברומא לאישור הכניסה לפורטוגל ופגש בו בשעת ההמתנה בלשכות האפיפיור. מקיאוולי טוען כנגדו: " אם מעשה נועז זומם כבודו - אין שעתו אלא עכשיו". והוא יוצא עימו לסיור ברומא העתיקה והם מקיימים שיחה בנושא. מקיאוולי מציג בפניו את עיקרי תורתו: העם הולך תמיד אחרי ההצלחות ואין לפעול לפי מה שראוי לו לאדם (כפי שראובני טען) אלא על פי המציאות כפי שמשתקפת בדברי הימים. הוא מצטט את השליט האומר:"אוהב האל את החזקים" - העובדה : הם מצליחים. וההצלחה, אם אפשר בדרך המרמה, היא עדיפה מדרך המלחמה. והוא מגרה אותו לפעולה באומרו : "אם אתה סולד ממלחמה, איך אתה יוזם את הקמת הצבא היהודי ואת הלחימה בטורקים ? ". ומסב את תשומת לבו שאם יהי רך לבב אין סיכוי כי יגיע לגדולות. ראובני מהסס, ומנסה לקבוע, האם זה היה ניסיון לפתות אותו ?

יהדות רומאעריכה

הרומן ההיסטורי מציג את מצבה של הקהילה היהודית ברומא בראשית המאה ה-16, בין גירוש ספרד (1492) לבין הקמת גטו רומא (1555). מקום מושבם של היהודים היה אז היה מסביב ל"פלאטיאָ‏ה יוּ‏דיאוֹ‏רוּ‏ם", ליד גשר קוּ‏אַ‏טרוֹ‏ קאפי , בטראסטֶ‏וֶ‏רה.

ראובני התקבל ברומא על ידי פרנסי הקהילה: ראש הקהל - עובדיה דֵי סְפוֹ‏רנוֹ‏, הוא רבי עובדיה ספורנו - פרשן המקרא ‏‏[12], המלומד - יוסף צרפתי ודניאל מפיזה, אשר נקרא לרומא לשמש בורר בין אחת-עשרה הקהילות בעיר. יהודי רומא ראו בראובני את אליהו הנביא ואחרים אפילו משיח.

אל רומא הגיעו שרידי הקהילות מקסטיליה שבספרד מקלבריה ומנפולי - בדרום איטליה, מסיציליה ואפילו מהפרובנס. ככל שמרחב השלטון של המלכים הקתוליים - פרננדו השני מלך אראגון ואיזבלה הראשונה מלכת קסטיליה - התרחב גם גבר זרם הפליטים לרומא. היה גם חשש ברומא כי יש קשר בין בואו של "השר" היהודי לבין הופעתו של מרטין לותר בגרמניה, אשר איים על המוניטין של הכנסייה הקתולית שמרכזה היה ברומא. הקהילה היהודית חששה מהשפעתו של ראובני והוא גם שמר על מרחק ממנה. אם זאת לא נמנע ממנו להקים משמר אישי מצעירי היהודים להגנתו - בייחוד לאחר ניסיון רצח.

מכס ברוד מתאר כי שהייתו של ראובני ברומא הייתה כמעט ללא קשר עם הקהילה היהודית. הוא חשש לגורלה אם שליחותו לא תצא לפועל - עובדה המעידה על מצב של הקהילה. יהודי הקהילה נלהבו למראהו, אבל הוא לא הגיב על כך, לפחות עד אשר יזכה להכרה רשמית של השלטון וזו בוששה לבוא.

סודו של דוד ? עריכה

"שלב זה הסופר מחליט לחשוף את סודו של הגיבור הרומן. דוד הראובני נחשב ברומא למרפא חולים ועושי ניסים. הוא התבקש לבקר אצל משפחת אשכנזית מוכת גורל. למשפחה שלוש בנות ומשרת חרש-אילם. הם היו בדרך לארץ ישראל. הבת הבכירה חלתה, התעלפה ונרדמה. ראובני החליט לבקרה והתבשר כי היא כבר מתה. ראובני נכנס לחדרה והחיה אותה.

האב זעק שהוא "המשיח". ופתאום הופיע המשרת, החרש אילם, והוא מזהה את ראובני בתור דוד למל מפראג, המופיע בחלק הראשון של הסיפור ונעלם בסיומו של החלק עם מוניקה. המשרת מספר לו כי הוריו מתו. ראובני מספר לו על הקורות אותו במשך 14 שנה. הוא יצא ל"ים-הדרומי", "הודו-המערבית" ו"פרס", תחילה כמשרת, אחר-כך כסוחר ובסוף כמנהיג חברת נוודים. הוא חיפש את "עשרת השבטים" ואת מלכות חיבר ואכן הוא מצא אותם. נכון, הוא לא קבל מינוי מיוסף מלך היהודים ללכת לאפיפיור. אך הוא החל לפעול בשמם על מנת להחיש את קץ הימים. הוא לוקח עימו את המשרת גרשון ומאז הוא צמוד אליו".


פורטוגלעריכה

"קרב פאביה" שהתרחש ב-24 בפברואר 1525 והיה הקרב המכריע על השליטה באירופה בין "בית ולואה" - הצרפתי לבין "בית הבסבורג". הניצחון היה של הגרמנים והספרדים והיתרון עבר לידי קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. ראובני החליט שזו שעת כושר. הוא רכש ספינה בנמל ליבורנו, צייד אותה בנשק ואעלה אליה את "נאמני הנאמנים ועזי הנפש שבתלמידיו". השגריר הפורטוגזי צייד אותו באגרת הזמנה ממלך פורטוגל ובה הוא הודיע כי הוא שמח לארח את "השגריר היהודי המהולל". האפיפיור נפרד ממנו והעניק לו "לבוש שש דמשקאי אדום". ןלקול תרועות חצוצרה המפרשית "המלך יוסף" יצאה לפורטוגל. עליה היה דגל ךבן ועליו ארבע אותיות זהב "מכבי" וכן דגלי שנים-עשר השבטים, נדבת ביניורה אברבנאל, אשתו של יצחק אברבנאל פרשן המקרא, אשר שימש יועץ לענייני כספים בחצר המשנה למלך בנפולי. מסכם הסופר, חוץ מבודדים, לאחרים נראה המפרש "כנושא כל תקוות ישראל".

בפורטוגל הגשמת חלומו הייתה איטית. אמנם הוא התארח בארמון מלכותי בעיר סנטרם. הרעיון היה מגובש: שמונה אוניות פורטוגזיות עם 8,000 אנשי צבא יגיעו לים סוף. והתוכנית מוכנה, הם יכבשו את ג'דה בחצי האי ערב ומשם יווצר קשר על מלכות חָ‏בוֹר. שם התחברו עם הצבא היהודי אשר בעזרת הצי והנשק פורטוגזי יכבוש את ארץ ישראל מיידי האימפריה העותמא'נית. במקביל המדינות הנוצריות באירופה ייצאו נגד האימפריה - יפילו אותה. ואז, מונופול על המסחר להודו ולמזרח הרחוק יהיה של פורטוגל. השליטה על המסחר בבשמים קסמה למלך פורטוגל, ז'ואו השלישי, מלך פורטוגל. הוא גילה עניין בתוכנית ודוד ראובני התקבל בארמון המלכות "אלמיירין". הוא מתבקש לחתום בשמו ולציין את שמות 32 אבותיו עד דוד המלך ואכן הוא עשה כן ‏‏[13]. המלך מבקש למזכרת את אחד מדגלי השבטים שהביא עימו והשי ניתן לו. לשלטון הפריע רק העובדה כי מאז בואו של ראובני "המרנים" - האנוסים - נישקו את ידו של "מלך היהודים". בחצר המלוכה טענו כי רק את ידו של המלך מותר לנשק.

ראובני מכריז שאין לו כל עניין עם המרונים ואינו חפץ בשובם ליהדות וכל מטרתו היא טובתה של פורטוגל ושל מלכות חיבר. ראובני הופתע כאשר הגיע אליו שליח הממלכה: דיוֹגו פירֶ‏ס, מזכיר מועצת קאזה דַ‏ה סופּ‏ליקאסאן‏‏[14]. הוא כורע ברך לפני ראובני ומכריז: "הוא אדוני, ואני כאחד מעבדיו". בהמשך הוא יגלה לו כי נמנה עם האנוסים, ימול את עצמו ויקרא בישראל שלמה מולכו.

שמעו של ראובני הגיע לארצות באפריקה. מגיעות משלחות מפֵס ומ טנג'יר ומבשרים לו כי בני שבט שמעון ובני שבט בנימין התיישבו לידם ושם מלכם הוא "ברוך" והוא שולט על 300,000 כמו מלל חיבר. הוא מקבל משלחות מתפוצות נוספות ומהאנוסים בספרד וםורטוגל - כולם מחכים להתגשמות חלום ישועתם.

שלמה מולכועריכה

למרות הרצון להתרחק מהאביר הפורטוגזי לשעבר, דוד ראובני נמשך לשלמה מולכו. מולכו, יפה הטוהר, צעיר ולוהט, מושך אליו קהל מאמינים. הוא רואה בדוד את רבו ואט אט נוצר ביניהם ברית של אינטרסים משותפים. מולכו חולם :" שנינו ננהג... ויחד נכנס נפוצותינו מארבע כנפות הארץ" ואשר לחלוקת התפקידים הוא אומר לראובני:"המלך המשיח ינהג ואני אעשה דברו". הוא רואה בהערצה ביטוי לכך שהוא אכן ראוי למנהיגות.

החשד כלפי האנוסים גבר. יהודי, מתלמידי שלמה מולכו, מחופש לנזיר פרנציסקני חודר למבצר ההגמון, אל מרכזה של האינקוויזיציה, מעבר לגבול פורטוגל, מחסל את השוהים בה ומשחרר את היהודים הכלואים בה. הסכנה לגורל ראובני גברה והוא מחליט לשלוח את שלמה מולכו ממנו ל"צמיתות" מספרד אל ארץ ישראל לצפת שם לו יהונה לך כל רע. בטרם צאתו הוא מגלה לו את סודו. הוא מפרט בפניו את כל הצעדים שעשה בחייו. מולכו יוצא לדרך ונשאר נאמן לאמונתו בתפקיד ראובני.

אחרי בריחתו של מולכו, מלך פורטוגל ציווה על ראובני לעזוב את ארצו תוך חודשיים. הסיבה לכל הייתה:"באת להחריב את מלכותי על ידי החזרת האנוסים ליהדות". הוא בקש לדעת היכן השר שלו מסתתר ולמה הוא ברח. מלך פורטוגל מצייד אותו במכתב למלך חבור, לפי בקשת ראובני, כי בשלב זה לא יוכל לתמוך במלחמה נגד הטורקים. ראובני יוצא מארצו ודיכאון נופל על האנוסים הרואים אותו עוזב את ארצם.

הסוףעריכה

בשנת 1529 הוא חוזר לרומא, יחד עם טוביה בלבד, לבוש בגדי אביון ‏‏[15]. העיר , אחרי שנבזזה על חייליו השכירים שך קרל החמישי בשנת1527 . האפיפיור היה נצור בטירת סנטאנג'לו, שוחרר ואינו יכול לעשות דבר למענו. הוא מצא שבתי ידידיו ברומא נהרסו, יהודי רומא התפזרו. הוא מגלה בבית החולים את מוניקה, הנערה מפראג. הוא הגיע לרומא עם החיילים. שימשה להם לצרכיהם וכאשר חלתה נטשו אותה. הוא מוסר ל"נערה המשתאה" את מעילו ויוצא.

מולכו בדרך מאנקונה לרומא. הוא מתקבל על ידי האפיפיור מנבא את עליית מי הטיבר ועל שטפון גדול שיבוא על העיר. ואכן, כך מתרחש. הדבר מעורר מחדש את האמון בכוחם של שלמה מולכו, הבצע את המעשים שעשה דוד ראובני חמש שנים קודם: ניסים, ריפוי חולים ומספר על ממלכת חיבר המסתורית. שלומו מולכו דורש בבית הכנסת הגדול ברומא. ובשנת 1530 מתרחש השטפון הגדול ברומא ושוב לפי נבואתו שטפון נוסף בליסבון בשנת 1531. לכולם ברור שהוא נחון בכוחות טמירים.

אך הסוף היה בלתי נמנע ה"אינקוויזיציה" ברומא מזמנת את מולכו לדין. הוא נוצרי וגורלו בידה. קטעים מדרשותיו בבית הכנסת מהווים את כתב האשמה נגדו. למחרת הוצא להורג בשריפה ברומא, אבל לא היה תולכו עצמו - ברגע האחרון מילטו אותו ואחר, חרש אילם ‏‏[16] עלה על המוקד. ראובני ומולכו נסים מרומא. הם פונים לעבר מקום מושבו של הקיסר - ממנט אולי תבוא התשועה. הרי הוא מתכנו מלחמה נגד הטורקים ומלכות חיבר תוכל לסייע לו.

שנת 1532, הם מגיעים לקרית המלכות "רגנשפורק". מזלם אינו מאיר להם. מזהים אותם. הקיסר מוביל אותם עימו ובמנטובה מולכו עולה למוקד השריפה. אשר לראובני, היה עוד ספק, אולי הוא אכן שר במלכות לא ידועה. הוא מוחזר לספרד ושם יוצאת נשמתו בבית הכלא.

מחבר הספר מסיים כי טליתו של מולכו והדגלים עם הרקמה של פסוקי תהילים מצויים בפראג והוא ראה אותן "במו עיניו". מכאן היה המניע שלו לכתוב את הסיפור על שני הרעים. הוא גם ליקט חומר מספרי ההיסטוריהאך הרבה הוסיף מדעתו "בהטותו אוזן לקול הנשמה הקרובה קרבת דם".

הערות שוליים עריכה

  1. ‏מאיר עוזיאל, היומנים הנעלמים של מקס ברוד
  2. ‏ הכינוי גטו אשר בשימוש הסופר טרם היה מקובל אז במרכז אירופה‏
  3. ‏ בהמשך יתברר כי הוא אשר למלין‏ הידוע
  4. ‏‏‏‏דמות היסטורית מוכרת‏ ראו כאן: פרופ' ש.ה. ברגמן על יהדות פראג
  5. ‏לפי הסופר "החכם הגדול ר' יצחק אברבנאל כתב חיבורים בזכותו ובהם הוכיח שבשנת 1503 יתחילו ימות המשיח ולאחר שמיטה רביעית תתמלא הישועה על ידי חורבן רומי, מחריבתה של ירושלים‏
  6. ‏במקור, אולי ענבים אולי צימוקים‏
  7. ‏כנראה גלימה מאורכת‏
  8. ‏הוקם בשנת 1516‏
  9. ‏היא החלה לפעול בשנת 1536‏
  10. ‏יש קצת בעיה עם לוח הזמנים, הפסל נוצר בשנת 1515 אך ייתכן כי הוצב בכנסייה רק לאחר מכן, מה עוד שהתוכנית המקורית הייתה להציבו בבזיליקת פטרוס הקדוש
  11. ‏פי המיתולוגיה היוונית לאחר שכשלו היוונים בכיבוש טרויה בדרכי מלחמה, הם בנו סוס עץ חלול והחביאו בתוכו לוחמים אחדים. את הסוס הם הקדישו לאלה אַ‏תֵּ‏נֵי. לאוקואון הזהיר את בני עמו שיש להזהר מהיוונים גם בשעה שהם נותנים מתנות. בני טרויה לא שעו לאזהרתו, ולאוקואון שלח חץ אל סוס העץ. האלה אתני כעסה על לאוקואון, שפגע במתנתה ושלחה שני נחשי ים ענקיים לנקום בו. הנחשים התנפלו על הכהן ועל שני בניו וחנקו אותם.‏
  12. ‏ייתכן כי התואר "ראש הקהל" ניתן לו על ידי הסופר‏
  13. ‏מחבר הרומן מוסיף:"אין זה קל מלבדות שלושים ושתים שמות"‏
  14. ‏ אחד משני בתי הדין של הממלכה, אשר תפקידם לשמוע את קובלנות האוכלוסייה נגד בתי הדין המקומיים‏
  15. ‏רק לפני חמש שנים נכנס לעיר עם סוס ערבי לבן ופמליה גדולה עימו‏
  16. ‏ הלוא הוא טוביה - משרתו של ראובני " סוף סוף הצליח" ‏

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית