Fandom

Ventura Daniel Wiki

ראש חודש

7,311דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

הערך נכתב בעקבות שיעורו של הרב יאיר הס במשכן בנימין ליד ישיבת קדומים - תוכנו לא עבר בדיקה של הרב.

Mold jarech.png

מולד הירח - שלב ראשון המקור:ויקי-שיתוף

ראש חודש היא המצווה הראשונה שנצטוה עם-ישראל, כאמור בספר שמות:"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (י"ב,א'-ב'). רש"י באר: החדש הזה - הראהו לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, על חדש ניסן אמר לו, זה יהיה ראש לסדר מנין החדשים, שיהא אייר קרוי שני, סיון שלישי:הזה - נתקשה משה על מולד הלבנה באיזו שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש, והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע, ואמר לו כזה ראה וקדש. וכיצד הראהו, והלא לא היה מדבר עמו אלא ביום ... אלא סמוך לשקיעת החמה נאמרה לו פרשה זו, והראהו עם חשכה.

ספורנו ציין את הבחירה שתהיה מעתה לעם ישראל:"הַחדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם ראשׁ חֳדָשִׁים. מִכָּאן וְאֵילָךְ יִהְיוּ הֶחֳדָשִׁים שֶׁלָּכֶם, לַעֲשׂות בָּהֶם כִּרְצונְכֶם, אֲבָל בִּימֵי הַשִּׁעְבּוּד לא הָיוּ יְמֵיכֶם שֶׁלָּכֶם, אֲבָל הָיוּ לַעֲבודַת אֲחֵרִים וּרְצונָם. לְפִיכָךְ רִאשׁון הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. כִּי בו הִתְחִיל מְצִיאוּתְכֶם הַבְּחִירִיִּי."

פירוש הרמב"ןעריכה

הרמב"ן הרחיב בפירושו על ראש חודש:
החדש הזה לכם ראש חדשים - זו מצווה ראשונה שציוה הקב"ה את ישראל על ידי משה, ולכן אמר בארץ מצרים, כי שאר מצות שבתורה היו בהר סיני, או שבא לומר בארץ מצרים, לא בעיר מצרים, כמו שאמרו רבותינו (מכילתא כאן): חוץ לכרך.

ולפי מדרשו "לכם"- לומר שקדוש החדש צריך בית דין מומחין (ר"ה כה ב). ולכך לא נאמר בתחילה "דברו אל כל עדת ישראל", שאין בקדוש החדש אלא משה ואהרן וכיוצא בהם. וטעם החדש הזה לכם ראש חדשים, שימנו אותו ישראל חדש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זיכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר, ועל כן אין לחדשים שם בתורה, אלא יאמר בחדש השלישי (להלן יט א), ואומר ויהי בשנה השנית בחדש השני נעלה הענן (במדבר י יא), ובחדש השביעי באחד לחודש וגו' (שם כט א), וכן כלם:

וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת, כאשר אפרש (להלן כ ח), כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החדש הראשון והחדש השני והשלישי לגאולתינו, שאין המניין הזה לשנה, שהרי תחילת שנותינו מתשרי, דכתיב (להלן לד כב): וחג האסיף תקופת השנה, וכתיב (שם כג טז): בצאת השנה, אם כן כשנקרא לחדש ניסן ראשון ולתשרי שביעי, פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה. וזה טעם ראשון הוא לכם, שאיננו ראשון בשנה, אבל הוא ראשון לכם, שנקרא לו לזיכרון גאולתינו:

על שמות החודשים מבבלעריכה

הרמב"ן הוסיף בנושא שמות החודשים:
וכבר הזכירו רבותינו זה העניין, ואמרו שמות חדשים עלו עמנו מבבל (ירושלמי ר"ה א ב, ב"ר מח ט), כי מתחלה לא היו להם שמות אצלנו, והסבה בזה, כי מתחלה היה מניינם זכר ליציאת מצרים, אבל כאשר עלינו מבבל ונתקיים מה שאמר הכתוב (ירמיה טז יד - טו): ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון, חזרנו לקרא החדשים בשם שנקראים בארץ בבל, להזכיר כי שם עמדנו ומשם העלנו הש"י. כי אלה השמות ניסן אייר וזולתם שמות פרסיים, ולא ימצא רק בספרי נביאי בבל (זכריה א ז, עזרא ו טו, נחמיה א א): ובמגילת אסתר (ג ז). ולכן אמר הכתוב בחדש הראשון הוא חדש ניסן, כמו הפיל פור הוא הגורל (שם). ועוד היום הגויים בארצות פרס ומדי כך הם קוראים אותם ניסן ותשרי וכולם כמונו. והנה נזכיר בחדשים הגאולה השנית כאשר עשינו עד הנה בראשונה:

תקיעה בחצוצרות לזכרוןעריכה

בראש החודש יש לתקוע בחצצרות, כאמור בספר במדבר:"וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם, וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם--וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם, וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם; וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם (י','). מכאן נלמד כי ראש-החודש נימנה יחד עם ימי :"שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם".

כתב רבי לייב מינצברג ב"מאורות ירושלים" ומכיון שאחד מענייני ראש חודש שניתנו לישראל הוא הזכרון לטובה המפורש בפסוק של חצוצרות, הרי גם שירת הלוויים שייך לעניינו של יום, שהרי הכל עניין אחד. ולכן אנו מבקשים "ובשירי דוד עבדך הנשמעים בעירך האמורים לפני מזבחך, אהבת עולם תביא להם וברית אבות לבנים תזכור".כי השירה האמורה לפני המזבח היא מביאה זכרון האהבה הקדומה וברית אבות.

ו מ ז ה שאנו מבקשים בתפילה זו של ר״ח על עניין השירה והזכרון, מה שאין כן בכל תפילות המועדים, משמע שקים להו לחז״ל שעניין הזכרון בר״ח הוא יתר על כל המועדים, שגם אלמלא מצוות החצוצרות בכל המועדים, היה בראש חודש מצווה מיוחדת של תקיעה כדי לעורר זכרון לטובה, וכמו ר״ה שהוא יום הזכרוך. (ונראה שלמדו זאת מכך שנאמר גבי פרשת החצוצרות "ובראשי חדשיכם", דמשמע מזה שכל עצם ר״ח ניתן לישראל לזכרון.
וכשם שמ "ובראשי חדשיכם" הכתוב גבי קרבנות המוספין, ילפינן שניתן ר״ח לכפרה, כך מ"ובראשי חדשיכם" הכתוב גבי חצוצרות ילפינן שניתן ר״ח לזכרון.
ונמצא שמצוות החצוצרות בראשי חדשים, משמש מצד שני העניינים, גם מצד קדושת היום שבזה הוא משותף לכל המועדים, וגם מצד חובת היום המיוחדת שר״ח ניתן לזכרון (וכעניין שנתבאר לעיל בעניין הקרבנות דר״ח שבאים גם משום עניינו המיוחד של ר״ח לכפרה, וגם מצד קרבנות המוספין לרגל קדושת היום כבכל המועדים).

ואכן מזכירים עניין זה של בקשת השירה והזכרון, בחלק הראשון של תפילת "ראשי חדשים לעמך נתת", אשר כמבואר לעיל, עוסקים בו בחלק הקרבן הבא מצד עניינו המיוחד של "עולת ראש חודש".

המצווה חלה בכל מקום ולא רק בבית המקדשעריכה

העמק דבר פירש :וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם ולא כתוב "לפני ה' אלהיכם", כמו במקרא קודם, שמשמעו בבית המקדש וכן כתוב "ונזכרתם" ולא "לזכרון".
אלא כדי ללמדנו דינים אלו המה לזכרון בכל מקון, אפילו שלא בבית המקדש, שהוא לפני ה, אלא בכל מקום שאלוקותו יתברך - עיינו השגחתו עלינו. והיינו שמצילינן במועדים ובראש חודש "יעלה ויבוא" שיש בה הרבה זכירות.

ואם כך, פירוש המקרא כך הוא: דחצוצרות שעל הקרבן בבית המקדש יהיה מועיל לאותו זכרון שבכל מועד וראש חודש שהוא "לפני אלוקיכם" בכל מקום.

קרבנות ראש חודשעריכה

קרבן המוסף של ראש חודש הוא בהמשך לתיאור קרבנות המוסף של המועדים בפרשת םנחס בספר במדבר.
"וּבְרָאשֵׁי, חָדְשֵׁיכֶם--תַּקְרִיבוּ עֹלָה, לַה': פָּרִים בְּנֵי-בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד, כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם. וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים, סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, לַפָּר, הָאֶחָד; וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים, סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, לָאַיִל, הָאֶחָד. וְעִשָּׂרֹן עִשָּׂרוֹן, סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, לַכֶּבֶשׂ, הָאֶחָד; עֹלָה רֵיחַ נִיחֹחַ, אִשֶּׁה לַה'. וְנִסְכֵּיהֶם, חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ--יָיִן: זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת, לַה', עַל-עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה, וְנִסְכּוֹ" (כ"ח, י"א-ט"ו)
רש"י ביאר: ושעיר עזים וגו' - כל שעירי המוספין באין לכפר על טומאת מקדש וקודשיו, הכל כמו שמפורש במס' שבועות (דף ט א). ונשתנה שעיר ראש חדש שנאמר בו לה', ללמדך שמכפר על שאין בו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף, שאין מכיר בחטא אלא הקב"ה בלבד, ושאר השעירין למדין ממנו.
ומדרשו באגדה: אמר הקב"ה, הביאו כפרה עלי על שמעטתי את הירח:

יום סעודה חגיגיתעריכה

בספר שמואל אנו עדים לכל כי ראש חודש הוא יום לסעודה חגיגית למשפחה:
" וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-יְהוֹנָתָן, הִנֵּה-חֹדֶשׁ מָחָר, וְאָנֹכִי יָשֹׁב-אֵשֵׁב עִם-הַמֶּלֶךְ, לֶאֱכוֹל; וְשִׁלַּחְתַּנִי וְנִסְתַּרְתִּי בַשָּׂדֶה, עַד הָעֶרֶב הַשְּׁלִשִׁית. אִם-פָּקֹד יִפְקְדֵנִי, אָבִיךָ: וְאָמַרְתָּ, נִשְׁאֹל נִשְׁאַל מִמֶּנִּי דָוִד לָרוּץ בֵּית-לֶחֶם עִירוֹ--כִּי זֶבַח הַיָּמִים שָׁם, לְכָל-הַמִּשְׁפָּחָה.(כ, ה'-ו')
וכן:"וַיֹּאמֶר-לוֹ יְהוֹנָתָן, מָחָר חֹדֶשׁ; וְנִפְקַדְתָּ, כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ." (י"ח)
ורש"י ביאר:""הנה חדש מחר" - חידוש הלבנה וכל אוכלי שולחן המלך אין נמנע איש מלבא ביום טוב אל הלחם"

הקבלת פני רבועריכה

בספר מלכים נזכר היום בתור מועד ל"הקבלת םני רבו"
וַיִּשָּׂאֵהוּ--וַיְבִיאֵהוּ, אֶל-אִמּוֹ; וַיֵּשֶׁב עַל-בִּרְכֶּיהָ עַד-הַצָּהֳרַיִם, וַיָּמֹת. וַתַּעַל, וַתַּשְׁכִּבֵהוּ, עַל-מִטַּת, אִישׁ הָאֱלֹהִים; וַתִּסְגֹּר בַּעֲדוֹ, וַתֵּצֵא. וַתִּקְרָא, אֶל-אִישָׁהּ, וַתֹּאמֶר שִׁלְחָה נָא לִי אֶחָד מִן-הַנְּעָרִים, וְאַחַת הָאֲתֹנוֹת; וְאָרוּצָה עַד-אִישׁ הָאֱלֹהִים, וְאָשׁוּבָה. וַיֹּאמֶר, מַדּוּעַ אתי (אַתְּ) הלכתי (הֹלֶכֶת) אֵלָיו הַיּוֹם--לֹא-חֹדֶשׁ, וְלֹא שַׁבָּת; וַתֹּאמֶר, שָׁלוֹם.(ב'ד',כ'-כ"ג)

ומסכת ראש השנה נאמר:""ואמר רבי יצחק: חייב אדם להקביל פני רבו ברגל, שנאמר 'מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת' - מכלל דבחודש ושבת איבעי לה למיזל" (ט"ז,ב').

רבי יצחק בן דוד מבית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון ביאר, אם המקור לדין זה הוא מנהגה של האישה השונמית לבקר את אלישע הנביא בימי חג ומועד הרי הכוונה לא הייתה לצורך לימוד שהרי היא לא הייתה תלמידתו של הנביא, ועל כן היא איננה מחוייבת בכבודו כשם שתלמיד מחוייב בכבוד רבו.

על כן, נראה שיש להעלות כיוון נוסף בטעמה של מצווה זו. ימי הרגל הם ימים של קודש, שבהם נדרש האדם להתרומם מעל שגרת החולין של ימי החול ולחוות חוויה של קדושה והתקרבות לשכינה. מטרה זו מושגת (גם) על ידי כך שהאדם נפגש עם דמויות מופת תורניות-חינוכיות, שהוא קרוב אליהם ויש להם השפעה על אישיותו הרוחנית. כמובן שייעוד זה מושג באופן מובהק בפגישה עם נביא ה' המתהלך בקרבנו, ועל כן הפסוק שעוסק באלישע יכול לשמש כמקור נאמן לחובה זו.

נראה שלהבנה זו ישנה גם השלכה מעשית. היו שרצו לומר (שו"ת דברי-יציב או"ח, סי' רכ"ח) שבימינו, כאשר בית המקדש אינו קיים ולא מקריבים את קרבנות החג, חובת הקבלת פני הרב ברגל כבר איננה תקיפה. לטענם, הלכות החג מועטות, ולימודם אינו מצריך מפגש עם הרב בימי המועד. אמנם, לדברינו - טעמה של מצווה זו רק מתחזק כאשר לא ניתן לקיים את מצוות העלייה לרגל לבית המקדש. המפגש של האדם עם רבו, יכול לשמש תחליף (גם אם חיוור) לפגישה הממשית של האדם עם השכינה בהר בית ה'.

לעתיד לבואעריכה

Model of Second Temple made by Michael Osnis from Kedumim 1.jpg

דגם של בית המקדש שני נעשה על ידי מיכאל אוסניס מקדומים

הנביאים ישעיהו ויחזקאל מתארים כיצד יראה ראש חודש בעתיד:
ישעיהו הנביא מצפה לעלייה לרגל המונית להר הבית, בשבת ובראש חודש
"וְהֵבִיאוּ אֶת-כָּל-אֲחֵיכֶם מִכָּל-הַגּוֹיִם מִנְחָה לַה' בַּסּוּסִים וּבָרֶכֶב וּבַצַּבִּים וּבַפְּרָדִים וּבַכִּרְכָּרוֹת, עַל הַר קָדְשִׁי יְרוּשָׁלִַם אָמַר ה': כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַמִּנְחָה בִּכְלִי טָהוֹר, בֵּית ה'. וְגַם-מֵהֶם אֶקַּח לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם, אָמַר ה'. כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה, עֹמְדִים לְפָנַי נְאֻם-ה': כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם, וְשִׁמְכֶם. כג וְהָיָה, מִדֵּי-חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ, וּמִדֵּי שַׁבָּת, בְּשַׁבַּתּוֹ; יָבוֹא כָל-בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְפָנַי, אָמַר ה'. כד וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים, הַפֹּשְׁעִים בִּי: כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת, וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה, וְהָיוּ דֵרָאוֹן, לְכָל-בָּשָׂר (ס"ו, כ' עד סוף הפרק (הספר)).

יחזקאל הנביא מנבא כי בשבת ובראש חודש יפתח השער הפנימי של בית המקדש
"כֹּה-אָמַר, אֲדֹנָי ה', שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית הַפֹּנֶה קָדִים, יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה; וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ, וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ. ב וּבָא הַנָּשִׂיא דֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר מִחוּץ, וְעָמַד עַל-מְזוּזַת הַשַּׁעַר, וְעָשׂוּ הַכֹּהֲנִים אֶת-עוֹלָתוֹ וְאֶת-שְׁלָמָיו, וְהִשְׁתַּחֲוָה עַל-מִפְתַּן הַשַּׁעַר וְיָצָא; וְהַשַּׁעַר לֹא-יִסָּגֵר, עַד-הָעָרֶב. ג וְהִשְׁתַּחֲווּ עַם-הָאָרֶץ, פֶּתַח הַשַּׁעַר הַהוּא, בַּשַּׁבָּתוֹת, וּבֶחֳדָשִׁים--לִפְנֵי, יְהוָה. ד וְהָעֹלָה, אֲשֶׁר-יַקְרִב הַנָּשִׂיא לַיהוָה: בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, שִׁשָּׁה כְבָשִׂים תְּמִימִם--וְאַיִל תָּמִים. ה וּמִנְחָה אֵיפָה לָאַיִל, וְלַכְּבָשִׂים מִנְחָה מַתַּת יָדוֹ; וְשֶׁמֶן, הִין לָאֵיפָה. {ס} ו וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ, פַּר בֶּן-בָּקָר תְּמִימִם; וְשֵׁשֶׁת כְּבָשִׂים וָאַיִל, תְּמִימִם יִהְיוּ. ז וְאֵיפָה לַפָּר וְאֵיפָה לָאַיִל, יַעֲשֶׂה מִנְחָה, וְלַכְּבָשִׂים, כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ; וְשֶׁמֶן, הִין לָאֵיפָה. ח וּבְבוֹא, הַנָּשִׂיא--דֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר יָבוֹא, וּבְדַרְכּוֹ יֵצֵא. ט וּבְבוֹא עַם-הָאָרֶץ לִפְנֵי יְהוָה, בַּמּוֹעֲדִים, הַבָּא דֶּרֶךְ-שַׁעַר צָפוֹן לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת יֵצֵא דֶּרֶךְ-שַׁעַר נֶגֶב, וְהַבָּא דֶּרֶךְ-שַׁעַר נֶגֶב יֵצֵא דֶּרֶךְ-שַׁעַר צָפוֹנָה: לֹא יָשׁוּב, דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֲשֶׁר-בָּא בוֹ--כִּי נִכְחוֹ, יצאו (יֵצֵא). (מ"ו, א'-י')

ורש"י הוסיף:ובבוא הנשיא - "ביום החודש" ובשבת בראשית שאין ישראל מצווים על הראיה והוא בא להשתחוות

הלכות ראש חודשעריכה

הלכות ראש חודש לפי קיצור שע ילקוט יוסף הקש וצפה

                 סימן תיז - דיני ערב ראש חודש
                 תענית בערב ראש חודש
                 סימן תיח - דין תענית ואזכרה בראש חודש
                 סימן תיח - תפלת ערבית של ערב ראש חודש
                 סימן תכא-תכב - שחרית ומנחה בראש חודש
                 סימן תכב - קריאת ההלל בראש חודש
                 סימן תכג - קריאת התורה בראש חודש
                 סימן תכג - תפלת מוסף בראש חודש
                 סימן תכד - יעלה ויבוא בברכת המזון
                 סימן תכה - דיני ראש חודש שחל בשבת
                 סימן תכו - דיני ברכת הלבנה
                 סימן תכו - החייבים בברכת הלבנה
                 סימן תכו - סדר ברכת הלבנה
                 סימן תכו - מקום הברכה
                 סימן תכו - זמן ברכת הלבנה

עשיית מלאכהעריכה

רש"י על מסכת מגילה כ"ו כתב
ראשי חדשים אין בו ביטול מלאכה כל כך, שאין הנשים עושות מלאכה בהן - והכי נמי אמרינן במסכת ראש השנה (דף כג,א) גבי משואות 'משום ביטול מלאכה לעם שני ימים'

ושמעתי מפי מורי הזקן ז"ל שניתנה להם מצוה זו בשביל שלא פירקו נִזְמֵיהֶן בעגל (תוספות: ואני מצאתי בפרק מ"ה דברייתא דרבי אליעזר: שמעו הנשים ולא רצו ליתן נִזְמֵיהֶן לבעליהן, אלא אמרו להם: "אתם רוצים לעשות פסל ומסכה שאין בו כח להציל"! ונתן הקב"ה שכרן של נשים בעולם הזה שיהו משמרות ראשי חדשים יותר מן האנשים, ולעוה"ב הן עתידות להתחדש כמו ראשי חדשים, שנאמר תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי (תהלים קג ה) ע"כ) ומקרא מסייעו, דכתיב אֲשֶׁר נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיּוֹם הַמַּעֲשֶׂה (שמואל א כ יט) ותרגם יונתן: ביומא דחולא, והתם נמי גבי ר"ח קאי, דקאמר ליה [פסוק יח] מָחָר חֹדֶשׁ וקרי ליה לערב ר"ח 'יום המעשה', אלמא ראש חדש לאו 'יום המעשה' הוא! ומועד נמי לאו ביטול מלאכה לעם, שהרי באין לבית הכנסת יותר מימות.

באסתר רבא הובא ראש חודש ברשימת המועדים שבהם אין עם ישראל עוסק במלאכה וכך נאמר:

דבר אחר:
ישנו עם אחד.
אמר ליה: שניהון רברבן, שאוכלין ושותין, ואומרים עונג שבת עונג יום טוב,
שהן מכניסין פחת בממונו של עולם:
חדא לשבעה יומין שבתא.
חד לתלתין יומין ריש ירחא.
בניסן - פיסחא.
בסיוון - עצרת.
בתשרי - ריש שתא וצומא רבא וחגא דמטללתא.

יום לרפואהעריכה

רבי יהודה הלוי בספרו הכוזרי כתב:
בעת התפלה מטהר נפשו מכל מה שקדם, ויתקנה לעתיד, עד שלא יעבור שבוע על זה הסדר, עד שיתקן הנפש והגוף, וכבר נקבצו מותרים מקדירים עם אורך השבוע לא יתכן לטהרם ולנקותם, אלא בהעמדת עבודת יום עם מנוחת הגוף, ואז ירצה הגוף בשבת את אשר חסר לו מששת הימים, ויהיה נכון לעתיד.

וכן הנפש תזכור מה שחסרה עם טרדת הגוף, וכאלו היא ביום ההוא מתרפאה מחולי שקדם ומתעתדת למה שידחה ממנה החולי בעתיד. דומה למה שהיה עושה איוב בכל שבוע בבניו, כמו שהוא אומר: [איוב א' ה] 'אולי חטאו בני'.

ראש חודש, חגים ויום הכיפורים ואחר כן יהיה עתיד לרפואה החודשית שהיא זמן כפרה לכל תולדותם, רוצה לומר תולדות החודשים וחידושי הימים, כמו שאמר: [משלי כ"ז א] כי לא תדע מה ילד יום. ואח"כ יהיה עתיד לשלוש רגלים. ואחרי כן אל הצום הנכבד אשר בו ינקה מכל עוון שקדם, וישיג בו מה שחסר לו בימים ובשבועיים ובחדשים, ותנקה הנפש מהבלבולים המחשביים והכעסיים והתאווים, ותשוב מנטות אליהם תשובה גמורה, בין במחשבה בין במעשה.

המקור:פרק שלישי,ה'


קישורים חיצונייעריכה

למראי המקומות של הרב הסס ומצגת עיבור החודש עמוד 1 עמוד 2 עמוד 3 עמוד 4 עמוד 5 מצגת עיבור החודש

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית