רבי משה בן ישראל איסרלישׂ (ה'ר"פ 1520 - ה'של"ב 1572; נודע בכינויו הרמ"א), פוסק, ראש ישיבה, פילוסוף. גדול פוסקי אשכנז במאה השש-עשרה, שסמכותו הוכרה לדורות.
נולד למלכה וישראל בקז'ימייז' שבדרום פולין, הוסמך לרבנות בגיל 13, ולמד בישיבה אצל רבי שלום שכנא מלובלין, שלאחר מכן היה חותנו בזיווג ראשון. כיהן כדיין בבית הדין בקרקוב, וכראש ישיבה שהקים בעיר.
חיבר חיבורים רבים בהלכה, אך מפעלו הגדול שסמכותו הוכרה לדורות בקרב יהודי אשכנז היה כתיבת ה"מפה", ההגהות על ה"שולחן ערוך" שחיבר רבי יוסף קארו, על מנת לעשותו לספר שימושי גם לבני אשכנז, שמנהגיהם ופסיקותיהם שונים ממנהגי עדות המזרח.
כמה מספריו, ובהם חיבור גדול על כל אגדות המשנה, לא נשתמרו.
המהרש"ל היה קרוב משפחתו, והוא הרבה להתכתב עימו.
הרמ"א היה רבה הראשי של הקהילה היהודית בקז'ימייז'. בימיו יהדות פולין הייתה בשגשוגה, וזכתה לאוטונומיה רוחנית, כלכלית, תרבותית ומנהלית.