רבי שמעון, זה השולחן אשר לפני ה'

המערה בפקיעין שבה התחבא, על פי המסורת, רבי שמעון בר יוחאי במשך 13 שנה, עם בנו, רבי אלעזר צילמה : נועה

מקום הדלקת המדורה של חסידי בויאן. 1920

חלקת הקבר של רשב"י בל"ג בעומר צילם: jon513

רבי שמעון, זה השולחן אשר לפני ה' הוא נושא שיעורו של הרב מוטי אלון לפרשת בחוקותי ולל"ג בעומר. האזינו לשיעור

רבי שמעון בן יוחאי מוזכר בפרקי אבות פעמיים:

	רבי שמעון אומר: שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאלו אכלו מזבחי מתים, שנאמר (ישעיה כח), כי כל שלחנות מלאו קיא צאה בלי מקום. אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו משולחנו של מקום ברוך הוא, שנאמר (יחזקאל מא), וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'. פרק ג', משנה ג'

}

וכן חצי משנה בפרק ד':

	:רבי שמעון אומר: שלושה כתרים הם: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. וכתר שם טוב עולה על גביהן (פרק ד',י"ג)

רבי יהודה הנשיא בחר לפרקי אבות את המשניות המאפיינות את מחברה "הוא היה אומר" - כרטיס הכניסה.

לפני המשנה הראשונה מובאים דברי רבי חנניא בן תרדיון (שהיה מעשרת הרוגי המלכות אומר: שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה הרי זה מושב לצים, שנאמר (תהלים א), ובמושב לצים לא ישב.

אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר (מלאכי ג), אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחשבי שמו. אין לי אלא שנים.

מנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה, שהקדוש ברוך הוא קובע לו שכר, שנאמר (איכה ג), ישב בדד וידם כי נטל עליו.

רבי שמעון עולה דרגה ומדבר על חשיבות לימוד התורה בעולם, וראו את הקיצוניות - כאלו אכלו מעבודה זרה (זבחי מתים). הוא מצטט מספר יחזקאל את המסע בבית המקדש העתידי וכאשר הגיע למזבח הוא אומר:וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה

האכילה היא מצווה

שימו לב למונח המופיע בפרקי אבות: "שולחן אחד" - שולחנו של הקב"ה, בעבודה זרה נאמר:"שולחנות". הקב"ה מתואר כאן "המקום" שנאמר:"ולמה מכנים אותו מקום, שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו" (ילקוט שמעוני לפרשת ויצא על הפסוק:"אכן יש אלוקים במקום הזה").

מקור הלימוד של המשנה שלושה שאכלו כאחד הוא בספר ישעיהו:

	הוֹי, עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכֹּרֵי אֶפְרַיִם, וְצִיץ נֹבֵל, צְבִי תִפְאַרְתּוֹ--אֲשֶׁר עַל-רֹאשׁ גֵּיא-שְׁמָנִים, הֲלוּמֵי יָיִן. הִנֵּה חָזָק וְאַמִּץ לַאדֹנָי, כְּזֶרֶם בָּרָד שַׂעַר קָטֶב; כְּזֶרֶם מַיִם כַּבִּירִים שֹׁטְפִים, הִנִּיחַ לָאָרֶץ--בְּיָד. בְּרַגְלַיִם, תֵּרָמַסְנָה; עֲטֶרֶת גֵּאוּת, שִׁכּוֹרֵי אֶפְרָיִם. ד וְהָיְתָה צִיצַת נֹבֵל, צְבִי תִפְאַרְתּוֹ, אֲשֶׁר עַל-רֹאשׁ, גֵּיא שְׁמָנִים--כְּבִכּוּרָהּ, בְּטֶרֶם קַיִץ, אֲשֶׁר יִרְאֶה הָרֹאֶה אוֹתָהּ, בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה. בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה ה' צְבָאוֹת, לַעֲטֶרֶת צְבִי, וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה לִשְׁאָר, עַמּוֹ. ו וּלְרוּחַ, מִשְׁפָּט--לַיּוֹשֵׁב, עַל-הַמִּשְׁפָּט, וְלִגְבוּרָה, מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה שָׁעְרָה. וְגַם-אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ, וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ: כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר נִבְלְעוּ מִן-הַיַּיִן, תָּעוּ מִן-הַשֵּׁכָר, שָׁגוּ בָּרֹאֶה, פָּקוּ פְּלִילִיָּה. כִּי כָּל-שֻׁלְחָנוֹת, מָלְאוּ קִיא צֹאָה, בְּלִי, מָקוֹם. כִּי כָּל-שֻׁלְחָנוֹת, מָלְאוּ קִיא צֹאָה, בְּלִי, מָקוֹם . אֶת-מִי יוֹרֶה דֵעָה, וְאֶת-מִי יָבִין שְׁמוּעָה--גְּמוּלֵי, מֵחָלָב, עַתִּיקֵי, מִשָּׁדָיִם. כִּי צַו לָצָו צַו לָצָו, קַו לָקָו קַו לָקָו--זְעֵיר שָׁם, זְעֵיר שָׁם. (כ"ח,א'-י'

. למה דווקא שלושה ליד "שולחן" אחד ?

המפרשים אומרים: כהן, נביא והשופט (אולי מורה הוראה - לפי הגר"א). הכל נובע מהתכלית סעודה בצוותא. במערה (של רבי שמעון בר-יוצאי) היו 2 שאכלו ביחד. יחזקאל הנביא מקשר בין "המזבח" לבין "שולשה" כך שלושה שאכלו כאחד עושים "שולחן" ל"מזבח". בספרו נאמר :"הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת גָּבֹהַּ וְאָרְכּוֹ שְׁתַּיִם-אַמּוֹת וּמִקְצֹעוֹתָיו לוֹ וְאָרְכּוֹ וְקִירֹתָיו עֵץ וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'" - מתחיל במזבח ומסתיים בשולחן . בעם ישראל הסעודה היא הדבר החשוב, ראו סעודת המצווה. בגן עדן ניתנה רק מצווה אחת :" וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל (ספר בראשית, ב', ט"ז" (הדקה ה:32:00) מעבר לזה "לעבדה ולשמרה" ואח"כ "פרו ורבו".

כל אכילה היא קיום ציווי. מעשיהו הראשון של התינוק הוא לחפש את שדי אימו, כדי להשביע את תאבונו. כאשר גדל, הוא מחפש את האוכל בכל מה נמוך ממנו: הצומח והחי. תפקידו של האדם לעלות מן השורש: הלחם בא החיטה - מרומם את הצמח הנמוך. האכילה עלולה לגרום לעליה או לירידה - "קִיא צֹאָה" - יציאה לא-רצונית.

רבי שמעון מצטט את"השלושה שאכלו" במאמרו בפרקי אבות. נראה מקור נוסף מספר מיכה

	אָבַד חָסִיד מִן-הָאָרֶץ, וְיָשָׁר בָּאָדָם אָיִן: כֻּלָּם לְדָמִים יֶאֱרֹבוּ, אִישׁ אֶת-אָחִיהוּ יָצוּדוּ חֵרֶם. ג עַל-הָרַע כַּפַּיִם, לְהֵיטִיב, הַשַּׂר שֹׁאֵל (הצגה מושלמת), וְהַשֹּׁפֵט בַּשִּׁלּוּם; וְהַגָּדוֹל (המושל) , דֹּבֵר הַוַּת נַפְשׁוֹ הוּא--וַיְעַבְּתוּהָ (החבל הוא במשולש - עושים חבל שלא יכולים לצאת ממנו) - ז' ב'

שולחן אחד הוא המזבח

"שלושה שאוכלים" - כמו על המזבח - (חנוכת המזבח הייתה עקידת יצחק) - על השולחן מעלים למעלה למעלה. הקרבן הראשון על המזבח הוא "עולה תמימה" - ממנו נלמד כי קרבן העולה יכולה לבוא במקום הבן.

כאשר יושבים ביחד יש שולחן, אפשר לשלוח מסרים אחד לשני. על השולחן הזה מבוצעת השליחויות בעולם ואלו נעשות על שולחנו של "מקום". יעקב אבינו הבין כי "יש ה' במקום הזה". המקום זה אלוקות. המסקנה:כאן אבנה את בית אלוקים. בונה מזבח. ה"שולחן" אם תאכל בו את הנמוך ממך, אתה מנטרל כל מה למטה את "זבחי מתים" - מפריד כל אחד ממקומו - מבטל שולחן אחד ויוצר שולחנות - אין ואקום - הכל מתמלא צואה. 52:00

שלושה זה מערכת. כל מסכת אבות היא שלושה: דברים, כתרים. פרק ג' מתחיל: הסתכל בשלושה דברים...שניים - אתה נבראת לשמש את בוראך : אתה והבורא. "שלשה" זה כבר "תלת ממדדי" - הוא המקום. המזבח הוא שולחן: לכהנים, ללויים, לציבור ועולה לשמים. שולחנו של האדם הוא מכפר. בשולחן עורכים "טיש" !

אם אמרו על השולחן דברי התורה, זה מקור הכח. החיות אוכלות מאבוס. רק האדם - משולחן. רבי שמעון מדבר על "הכתר" ול"מלכות". תורתו הייתה אומנתו - חז"ל אומרים שהוא פטור מתפילה. ולכן שיצא החוצה וראה את העולם כמעט שרף את העולם. בפעם הבא נצא רק אני ואחד. בעולם יש "שלושה" והשאלה מה הם עושים.

מה המיוחד בשמה אחת: אם המסלול הוא יצירת שולחן או מביא קיא וצואה ? רבי עובדיה מברטנורא אומר:ולא אמרו עליו דברי תורה - ובברכת המזון שמברכים על השלחן, יוצאין ידי חובתן, וחשוב כאילו אמרו עליו דברי תורה. כך שמעתי.

יש מחלוקת בין רבי שמעון לבין רבי ישמעאל:

	ת"ר: "ואספת דגנך" (דברים יא, יד). מה תלמוד לומר לפי שנאמר: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" (יהושע א, ח) יכול דברים ככתבן (שלא יעסוק בדרך ארץ - רש"י)? תלמוד לומר "ואספת דגנך" הנהג בהם מנהג דרך ארץ (שאם תבוא לידי צורך הבריות סופך ליבטל מדברי תורה - רש"י) דברי ר' ישמעאל. ר' שמעון בן יוחאי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים, ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמם. ...אמר אביי הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידם, כר' שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידם.(ברכות דף לה, ב:)

לכן נאמר קריאת שמע וכן בברכת המזון נכללים פסוקי תורה. זה המסלול של "שולחן" אחד - או "שולחנות".

הוא יודע מה זה "שלושה" - בשביל זה הוא ברח למערה - לאיזה מסלול הולכים ? לגשרים, לשווקים, כוחו של יהודי הוא באמירת פסוק אחד בשחרית ובערבית.

ובזוהר נאמר: יורד מיכולת לרדת מהמסלול. אם אומרים דברי תורה. זה שולחן. הוא חוזר ומתקן את העולם - בית הקברות - מקום זבחי מיתים. יש לתקן כדי שכהנים יוכלו לעבור שם .

הוא מלמד אותנו מה הכוח האמיתי של שלושה. שלושה כתרים: מלכות, כהונה ותורה - אך השם טוב חשוב מהכל. בזה רבי רצה להגיד לנו מי היה רבי שמעון בא-יוחאי, הוא הביא משניות אלו. כאשר אדם הגיע לשעת הדחק - לשפך לתואה ולקיא.

לפרשת בחוקותי

וישבתם על הארץ לבטח..וחרב לא תעבור מארצכם ,והשבתי חיה רעה מן הארץ" נחלקו רבי שמעון ורבי יהודה - רבי יהודה אומר מה פירוש – "והשבתי חיה רעה מן הארץ" – אני אדאג שבתוך מקום הישוב לא יכנסו חיות רעות. ורבי שמעון – "והשבתי חיה רעה מן הארץ" – שאשבית את רעה החיה מן הארץ. מי בכלל אמר לך שהחיה היא רעה? החיה היא רעה – כי האדם חטא. ועכשיו כולם אוכלים את כולם אז גם היא צריכה לשרוד, אבל "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמורו ועשיתם אותם" – וזה יבוא לידי ביטוי לא בשמיים - אלא בדיש ובבציר - אז רעת החיה תושבת מן הארץ – ויהיה שולחן אחד לפני המקום. הרמב"ן כאן על התורה אומר "רבי יהודה אומר כך ורבי שמעון אומר כך – וברור שהולכים כרבי שמעון. כי רבי יהודה מתאר מציאות, אבל רבי שמעון מתאר את המסלול.

מסיכום אחד התלמידים