רעות-נאוה פלדמן הי"ד

(מתוך אתר חללי פעולות איבה)

נולדה בט"ז באייר תשמ"ו , 24/5/1986
התגוררה בהרצליה
נהרגה בפעולת איבה
בב' בניסן תשס"ו , 30/3/2006
מקום אירוע: קדומים
באזור יהודה ושומרון
הובאה למנוחת עולמים בהרצליה
הותירה הורים, שתי אחיות ואח
מונצחת באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 73
בת 19 שנים במותה. רעות-נאוה הובאה למנוחות בבית העלמין בהרצליה. הותירה הורים, שתי אחיות ואח.

"...רעות חלמה על ארץ ישראל שלמה, רעות היתה בחורה של אידיאולוגיה, ילדה איכותית מבית טוב, אחת הבודדות שעוד לא אמרו נואש. היה לה חשוב להילחם על השקט והבטחון בארץ המובטחת והקטנה שלנו. לרעות היה חשוב לשמור עלינו, שלא יקרה לנו שום דבר רע, שנוכל לחיות את חיינו בסוג של שגרה. רעות אמנם שמרה עלינו, אך לא עלה בידינו לשמור עליה בחזרה..." (מתוך דברים שכתבה חברה של רעות:)

קורות חיים:[]

רעות-נאוה, בת רחל-נחמה ויונתן-חיים, נולדה בישראל, בהרצליה, בט"ז באייר תשמ"ו (24.05.1986). בת בכורה להוריה. אחריה נולדו אחיותיה רננה ורותם ואחיה יאיר. אחרי שהותה בגן הילדים, גן "נרקיסים" ואחר כך גן "רקפת", למדה בבית הספר היסודי "גורדון" בהרצליה, בית ספר לאמנויות. במהלך לימודיה השתתפה, בין היתר, בחוגים לשחייה אולימפית, ג'ודו, בלט, תיאטרון ואמנות. רעות המשיכה לאולפנת "צביה" בהרצליה, ללימודי חטיבת ביניים ותיכון. היא למדה במגמת צילום ותיאטרון, והשקיעה מרץ רב בלימודי צילום, שהיה תחביבה העיקרי. אהבה לצלם את נופי ארץ ישראל, לעבודת הגמר שלה צילמה את צפת העתיקה ובתי הקברות וקיבלה את הציון 100.

"הטור של רעות"[]

בתקופת התיכון תכננה הכיתה להוציא עיתון, ורעות התנדבה להיות הראשונה שתכתוב בו. "דף בעיתון הכיתה של רעות" או "הטור של רעות" היא קראה לדף שכתבה. מתוך הדברים שכתבה רעות: "...אני מקווה מאד שתמיד כשתיזכרו בי יעלה חיוך על לבבכן, כי זאת המטרה שלי. ואל תשכחו להרבות באהבת חינם ולא בשנאת חינם, כי כידוע על שנאת חינם חרב בית המקדש. וגם אל תשכחו לחייך כשאתן עולות על אוטובוסים/טרמפים, ולשמח אחרים והרבה! ושוב תודה לכולכן, שבעזרתכן השנה הזאת הייתה יותר מסתם שנה של מבחנים, בגרויות, מתכונת וכו' - אלא שנה של צחוקים, כיף וקצת בגרויות ברקע..." אך התוכנית בוטלה, והעיתון לא יצא.

אהבה את הארץ[]

בכל תקופת לימודיה בחטיבת ביניים ובתיכון הייתה רעות חניכה ובהמשך מדריכה בתנועת הנוער "בני-עקיבא". כן התנדבה למשמר האזרחי, למגן-דוד-אדום ולמעון "לבצר" לחולי נפש - מדי שבת נהגה ללכת למעון, לסייע לשוהים בו ולשמח אותם, ואף שכנעה את בני משפחתה לנהוג כמותה.

רעות הייתה חרוצה מאד, ורצתה תמיד להספיק עוד ועוד - ללמוד, לקרוא, לצלם, לבשל ולהיות עם חברות. אהבה את הארץ, ובכל הזדמנות יצאה עם חברותיה לטיול במרחבי ארץ ישראל. כבת בכורה היא הייתה עמוד התווך של המשפחה, בת מסורה ואחות אהובה שתמיד דאגה לכולם וניסתה לקרב בין אנשים ככל יכולתה. "מי שהכיר את רעות ידע שלהתווכח איתה אי אפשר", מספרים בני המשפחה, "תמיד הייתה מביעה את דעותיה האידיאולוגיות הימניות באוזני כל. דמותה הייתה נחרטת בלב אפילו לאחר פגישה אחת איתה".

שרות לאומי[]

בסיום לימודיה התיכוניים הצטרפה רעות לשירות לאומי, ומתוך אמונתה האיתנה בזכותנו על ארץ ישראל בחרה לשרת בתחום הביטחון בשומרון. במשך שנה וחצי, עד הירצחה, שירתה במוקד הביטחון בקדומים. בתקופה זו גרה בקדומים, ועל כך סיפרה רחלי, רכזת בנות שירות לאומי ביישוב: "...שנה וחצי היית כאן בקדומים והפכת אצלנו חלק מהנוף. רקמת קשרים, היכרת אנשים וחדרת אל כולם עמוק ללב. במוקד השתלבת ביעילות ובעוצמה המיוחדת שלך, מפזרת הוראות, נותנת פקודות לסיירים, למפקדים, לתושבים, לחברות. לכולם אמרת את אשר על ליבך באמת וביושר שהיוו את אישיותך, דאגת תמיד לאווירה נעימה בין הבנות ופעלת לחיזוק הקשרים ולקירוב הלבבות..."

רציחתה[]

ביום חמישי בערב, אור לב' בניסן תשס"ו (30.03.2006), אספו בני הזוג הלנה ורפי הלוי, שנסעו במכוניתם מכפר סבא לקדומים, שלושה טרמפיסטים בצומת קרני שומרון: רעות, שקד לסקר תושב קדומים, ועוד אדם, מחבל ערבי שהיה לבוש כיהודי חרדי. כעבור עשר דקות של נסיעה, סמוך לקדומים, בשעה 21:45, פוצץ המחבל את חומר הנפץ שעל גופו. כל היושבים ברכב, ביניהם רעות, נהרגו.

ההספד[]

ספד לרעות שלומי, קצין הביטחון בקדומים: "...אנו ישנו בלילות בשקט ושלווה בידיעה שאת יושבת במוקד, עינייך פקוחות לרווחה ואת תדעי לעשות בכל אירוע בדיוק את הדברים הנכונים. כרכת את חייך בחיינו, וסיימת אותם בחטף בשערי קדומים... היית נקייה לחלוטין מצביעות, אמרת לכל אחד בדיוק מה את חושבת עליו וחידדת כל נושא כדי שהאמת לא תסתתר מאחורי מילים נבובות. היית דוחה בחיוך הכובש שלך כל מילה טובה שנאמרה עלייך, כל מחמאה שהגיעה לך בצדק, באותה ענווה וצניעות המאפיינת את הטובים מכולם. רעות, הותרת לנו תמונות רבות ומדהימות שאת אינך מופיעה ברובן, אך אנו לא נשכח אותך, כי פשוט אי אפשר לשכוח אדם כמוך".

לזכרה[]

ביום שישי ט"ז בניסן, חול המועד פסח תשס"ו (14.04.2006), השתתפו אלפי אנשים בצעדת אמונה לזכר נרצחי פיגוע ההתאבדות בכניסה לקדומים, שרעות הייתה אחת מהם. צועדים רבים הגיעו מהרצליה, כולל חניכים מתנועת "בני-עקיבא". הצועדים יצאו מקרני שומרון, המקום בו עלתה רעות על הטרמפ האחרון, והגיעו לאחר הליכה של 11 קמ לכניסה לקדומים, שם נרצחו הארבעה. במקום התקיימה עצרת לזכרם ובני המשפחות נשאו דברים.