רעידת האדמה בצפת, 1837

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

רעידת האדמה בצפת של שנת 1837 הייתה רעידת אדמה אשר החריבה את העיר צפת וסביבותיה והותירה אלפי הרוגים.

רקע

לרעידה זו קדמו מספר אסונות אשר פגעו ביהודי צפת והגליל.

שתי רעידות אדמה קודמות החרידו את צפת ב-24 במאי 1834 - האחת בשעת הצהריים, והשנייה בערך בשעה תשע בערב. רעידות אלו גרמו לנזק רב לרכוש, אך לנפגעים מועטים.

הימים היו ימי שלטונו של שליט מצרים מוחמד עלי בארץ ישראל. מוחמד עלי היה מצוי בסכסוך מתמשך עם הערבים יושבי הארץ, אשר לא קיבלו ברצון את שלטונו, והיו מתמרדים כנגדו בכל הזדמנות. במלחמה זו אירעו פרעות רבות ביהודים בירושלים ולאחר מכן בצפת. ב־15 ביוני 1834 גירשו יושבי הכפרים הסמוכים את יהודי צפת מן העיר, כחלק מהתמרדותם כנגד שלטונו של מוחמד עלי. לאחר שלושה שבועות של נדודים התיישבו יהודי צפת בכפר עין זיתים. בחודש יולי 1834 כבש צבא דרוזים הנאמנים למוחמד עלי את צפת מידי המתמרדים, ואיפשר ליהודי העיר לחזור למקומם.

רעידת האדמה הגדולה

ביום ראשון, כ"ד בטבת, ה-1 בינואר 1837, בזמן תפילת המנחה, זעזעה רעידת אדמה חזקה את העיר צפת וכן את העיר טבריה, והחריבה אותן. בתים רבים קרסו בשעת הרעש ונחרבו על יושביהם. ההרס והחורבן הועצמו על ידי שורה של גלי צונאמי שעלו מתוך ים כנרת. היהודי בן התקופה, ר' מנחם מנדל מקאמיניץ מעריך את מספר היהודים ההרוגים בטבריה ובצפת באלפיים ועל כך יש להוסיף פצועים רבים. על פי דיווחי הפחה הטורקי, מספר הנספים בצפת היה בין 1,700 ל-1,800, ובטבריה כ-600. בין ההרוגים היו ר' אליעזר מסלונים, ר' יוסף מטשורטקוב, ר' דויד מוויסקה דליטא, מחסידי צפת בעת ההיא, וכן מנכבדות הקהילה הגב' שרה בת רבי יהושע ממינסק. השורדים עשו מאמץ גדול להביא את המתים לקבר ישראל.

משה מונטיפיורי בביקורו בשנת 1839 בארץ ישראל פקד לבצע מפקד לאוכלוסייה היהודית, במפקד יהודי צפת נרשם לחלק מהמשפחות הערה שהיא נפגעת רעש האדמה בנפש וברכוש.

בעקבות האסון עזבו יהודים רבים את צפת, בהאמינם כי היה זה עונש משמיים על כי העזו להתחרות בגדולתה וקדושתה של ירושלים. יהודים אחרים, לעומת זאת, הגיעו לצפת בעקבות רעידת האדמה, בהאמינם כי זהו סימן לחבלי משיח שיגיע בקרוב.

אין לדעת מה הייתה המגניטודה של רעידת האדמה, שכן השימוש בכלים סיסמולוגים מודרניים עוד לא היה קיים, וסולם ריכטר לקביעת גודלן של רעידות האדמה נקבע לשימוש רק כמאה שנה מאוחר יותר, בשנת 1935. ההערכה היא כי מדובר בסביבות מגניטודה 6.75 בסולם מגניטודה לפי מומנט.

מסקנות משיחיות

מנהיג הציבור הפרושי, צבי הירש לעהרן, כתב ביחס לרעידת האדמה באגרת ששלח לקהל תלמידי הגר"א: "...ועוד כתב [ר' ישראל משקלוב] שמצפה שהיא [רעידת האדמה] אתחלתא דגאולה ונסמך מחז"ל 'והגליל יחרב'". כלומר, לפי המשנה האחרונה במסכת סוטה: "בעקבות משיחא (כלומר לקראת בוא המשיח) חוצפא יסגא (תִרבה), ויוקר יאמיר... והגליל יחרב". נרמז שחורבן הגליל הוא סימן מבשר לבוא המשיח, סימן המתאים גם לציפיה המשיחית בקרב קבוצה זו לקראת בוא המשיח בשנת ה'ת"ר (1840). בעקבות הרעש עברו תלמידי הגר"א ששרדו לירושלים.

קישורים חיצוניים

• מרדכי אליאב, ‏עדות ראייה על מוראות הרעש בצפת בתקצ"ז (1837), קתדרה 79, מרץ 1996, עמ' 78-53

• רבקה אמבון צפת במאה ה-19 : תחיה לאחר חורב - "הרעש הגדול בשנת 1837 הרס את העיר וגרם למותם של יותר ממחצית תושביה * אך תוך פחות מ-40 שנה השתקמה העיר ואוכלוסייתה גדלה פי ארבעה * חוקרת תולדות צפת מפריכה את הסטריאוטיפ של "הדוס עם הפיאות והקפוטה, השנורר שחיי מכספי החלוקה" * הצפתים הסתובבו בדרכים והחזיקו בנשק * מנהיגות "ילידית" שיצאה מן הממסד הרבני הקימה "משמר אזרחי" הרבה לפני שהוקם "השומר" ויזמה התיישבות חקלאית * צפת שלא שמעתם עליה -

אתר זאב גלילי "היגיון השגעון"