FANDOM


מקורו של הערך בהרצאה של הרב מוטי אלון, אשר משודרת ב:You Tube

פרקי אבות פרק ה משנה ז - הרב מוטי אלון סבור כי המוטו של הפרק : חכם הוא מי שאוהב חכמה.

Zeraim bartenura venezya 1548

שער הדפוס הראשון של משניות עם פירוש ברטנורא לסדר זרעים, ונציה שנת ה'ש"ח אעלה לויקיפדיה:יהודה מלאכי.

אבות פרק ה משנה ז

אבות פרק ה משנה ז

שיעור של הרב מוטי אלון בחצור תשע"ג

שִׁבְעָה דְבָרִים בַּגֹּלֶם וְשִׁבְעָה בֶּחָכָם - הראשון בסדרה של "שבעה-שבעה" ב"פרקי אבות", פרק ה', סיימנו את הסדרה של "עשרה-עשרה" ולאחריה תבוא הסדרה: "ארבע-ארבע". להלן המשנה:
שִׁבְעָה דְבָרִים בַּגֹּלֶם וְשִׁבְעָה בֶּחָכָם
חָכָם אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן,
וְאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ,
וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב,
שׁוֹאֵל כָּעִנְיָן וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה,
וְאוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן,
וְעַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע, אוֹמֵר לֹא שָׁמַעְתִּי,
וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת.
וְחִלּוּפֵיהֶן בַּגֹּלֶם:

הרמב"ם הביא נוסח מעט שונה של המשנה:"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה ואינו נכנס לתוך דברי חברו ואינו נבהל להשיב שואל כהלכה ומשיב כעניין ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי ומודה על האמת וחילופיהן בגולם.

הסדר מעניין, המשנה מתחילה ב"גולם" ועוברת ל"חכם" ומפרטת רק את תכונות ה"חכם" ואשר לגולם נאמר רק "וחילופיהן" (הקדימו לגולם לפי שלו קדימה בזמן ומ"מ ביאר המדות בחכם שכן נאה להעלות על שפתים ישק מדות החכם כו':) [1]

שִׁבְעָה דְבָרִים בַּגֹּלֶם (גולם - לשון גולמי כלים, שלא נגמרה מלאכתן כך אדם שאינו נגמר בדעתו לא במדות ולא בחכמה קרוי גולם) [2] וְשִׁבְעָה בֶּחָכָם.

נעבור על התכונות :

חכם אינו תדבר בפני מי שגדול ממנו החכמהעריכה

חָכָם אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה (וּבְמִנְיָן)- שכן מצינו באלעזר ואיתמר שלא רצו לדבר בפני אביהן כשקצף עליהם משה, והשיב אהרן [1] לאמור:" וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, וְאֶל אֶלְעָזָר וְאֶל-אִיתָמָר בָּנָיו הַנּוֹתָרִים... וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל-מֹשֶׁה (ספר ויקרא י', י"ב-י"ט)

ואינו נכנס לתוך דברי חבירועריכה

אינו נכנס לתוך דברי חבירו -וכן, שלא יערבבנו (אל תבלבלו אותו, שיכין את תשובתו) . דכתיב (במדבר יב) "וַיֹּאמֶר, שִׁמְעוּ-נָא דְבָרָי (תנו לי לגמור עד הסוף); אִם-יִהְיֶה, נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר-בּוֹ" (ספר במדבר, י"ב, ו'), המתינו לי עד שאדבר. קל וחומר להדיוט:[1]

(הדוגמא שהוא הביא, מצביע על כך שהפעולה אינה בגדר נימוס בלבד, אם אתה אוהב חכמה, תן לו להשיב להכין את התשובה, אם תפריע לו הוא יוכל להיות מרוכז ולהכין את התגובה)

אינו נבהל להשיבעריכה

אינו נבהל להשיב - כדי שתהא תשובתו כהלכה . וכן באליהוא הוא אומר " כַּתַּר-לִי זְעֵיר, וַאֲחַוֶּךָּ: כִּי עוֹד לֶאֱלוֹהַּ מִלִּים" (איוב,ל"ו,ב')

(מוכן לקחת זמן עד אשר ישיב. המתן מעט, אשיב עוד מעט. "המתן עד מחר" - גם רבי יהודה הלוי השתמש בזה בכוזרי - להלן)
אמר החבר: כתר לי זעיר ואוכיח לך גדלת העם הזה ודי לי בעדות שהעידה התורה כי אותם בחר האלוה לו לעם מבין כל אמות העולם, וכי הענין האלוהי חל בכל המונם עד שנעשו כלם ראויים לשמע את הדבור האלוהי, ומהם עברה סגלה זו אל נשיהם - כי גם מהן קמו נביאות, ואלו לפניהם לא חל הענין האלוהי כי אם על יחידים שאליהם עברה סגלה זו מאדם הראשון.

שואל כענין ומשיב כהלכה עריכה

שואל כענין ומשיב כהלכה - לדבר אחד הוא נמנה כאן, (אין שאלה שהוא לא לעניין ראו להלן התנהגותו של הלל) והכי פירושו, התלמיד שואל כענין כלומר באותו ענין שהם עסוקים בו, ואז הרב משיב כהלכה. אבל אם ישאל התלמיד שלא כענין, הוא מביא לרב שישיב שלא כהלכה. על דרך שאמר רבי חייא לרב (שבת דף ג) כי קאי רבי בהאי מסכתא לא תשייליה במסכתא אחריתי (כעת הרב שקוע בעניין מסוים ועל כן אין לשאול אותו בעניין אחר). וכן אתה מוצא באנשים אשר היו טמאים לנפש אדם שראו את משה עוסק בהלכות הפסח ושאלו לו באותה ענין (הם באו לשאול על פסח שני, כאשר שמשה רבינו עסק בדיני פסח):[1]

(האם אין מקום לשאול שאלות שאינן לעניין שהרי השואל בוחר את השאלה. האם נניח שמדובר במי שאוהב חוכמה. הוא לא בוחן את הרב. הוא רוצה לדעת. הרב יגרום לתשובה כהלכה, אם ישאל נכון. לאדם תפקיד :"עשה לך רב" ,(וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות). בחסידות נקרא "משגיח". נאמר:"עשה לך רב והסתלק מן הספק" - תפקידו לסייע לך בפתרון שאלות.)

ברמב"ם בפ"ד מהל' תלמוד תורה ה"ו כתב: "אין שואלין את הרב כשיכנס למדרש עד שתתיישב דעתו עליו, ואין התלמיד שואל כשיכנס עד שיתיישב וינוח, ואין שואלים שניהם כאחד, ואין שואלין את הרב בענין אחר אלא מאותו הענין שהן עסוקין בו כדי שלא יתבייש".

התנהגותו של הלל הזקןעריכה

מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה, אמרו: "כל מי שילך ויקניט את הלל יטול ארבע מאות זוז".
אמר אחד מהם: "אני אקניטנו".
אותו היום ערב שבת היה, והלל חפף את ראשו.
הלך ועבר על פתח ביתו, אמר: "מי כאן הלל? מי כאן הלל?" נתעטף ויצא לקראתו.
אמר לו: "בני, מה אתה מבקש?" אמר לו: "שאלה יש לי לשאול",
אמר לו: שאל בני, שאל!" – "מפני מה ראשיהן של בבליים סגלגלות?"
אמר לו: "בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שאין להן חיות פיקחות".
הלך והמתין שעה אחת, חזר ואמר: "מי כאן הלל?
מי כאן הלל?" נתעטף ויצא לקראתו, אמר לו: "בני, מה אתה מבקש?"
אמר לו: "שאלה יש לי לשאול".
אמר לו: "שאל בני, שאל!" – "מפני מה עיניהן של תרמודין טרוטות?"
אמר לו: "בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שדרין בין החולות".
הלך והמתין שעה אחת, חזר ואמר: "מי כאן הלל? מי כאן הלל?"
נתעטף ויצא לקראתו. אמר לו: "בני מה אתה מבקש?,
אמר לו: "שאלה יש לי לשאול", אמר לו: "שאל בני, שאל!"
"מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות?"
אמר לו: "בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שדרין בין בצעי המים".
אמר לו: "שאלות הרבה יש לי לשאול, ומתירא אני שמא הכעוס".
נתעטף וישב לפניו. אמר לו: "כל שאלות שיש לך לשאול, שאל!".
אמר לו: "אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל?"
אמר לו: הן.
אמר לו: "אם אתה הוא לא ירבו כמותך בישראל"
אמר לו: "בני מפני מה?"
אמר לו: "מפני שאבדתי על ידך ד' מאות זוז"
אמר לו: "הוי זהיר ברוחך כדי הוא הלל שתאבד על ידו ד' מאות זוז וד' מאות זוז והלל לא יקפיד"
[3]

ואומר על ראשון ראשוןעריכה

ואומר על ראשון ראשון - וכן מצינו בהקב"ה שאמר לו משה [4] מי אנכי כי אלך אל פרעה, היא ה"ראשונה". וכי אוציא את בני ישראל, הרי "שניה". והשיבו הקב"ה על ה"ראשונה" כי אהיה עמך, ועל "השניה", בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים:

(תפקיד הפרשן לסדר את הדברים: ראשון - ראשון ואחרון - אחרון. התשובה הראשונה:" כי אהיה עמך" ואז אתה שואל מה זכו בני ישראל שיצאו ממצרים:"בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים" - החכמה תתברר, זה סוד ההצלחה !

על מה שלא שמע אומר לא שמעתיעריכה

על מה שלא שמע אומר לא שמעתי - אם פוסק דין מן הסברא מדעתו לא יאמר כך שמעתי מרבותי לד. ומצינו באנשי חרן [5] כששאל מהם יעקב השלום לו, אמרו לו שלום, והנה רחל בתו באה עם הצאן, כלומר, זה אנו יודעים, ואם תשאל יותר, הנה רחל בתו באה עם הצאן והיא תגיד לך, כי אנחנו לא ידענו יותר מזה:

(הכוונה, אם פוסק דין מן הסברא מדעתו לא יאמר כך שמעתי מרבותי. הפעם, למדנו זאת מאנשי חרן (לא משה רבינו !). כלומר, הנה התשובה, (אל תשאל יותר !) ואם אתה רוצה עוד הנה התשובה. (קשוחים ולא נימוסיים) - ראו את הקטע להלן:
במקרא נאמר:" וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב, אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם; וַיֹּאמְרוּ, מֵחָרָן אֲנָחְנוּ. וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַיְדַעְתֶּם אֶת-לָבָן בֶּן-נָחוֹר; וַיֹּאמְרוּ, יָדָעְנוּ. וַיֹּאמֶר לָהֶם, הֲשָׁלוֹם לוֹ; וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם, (די לפטפוט - תמשיך לדבר עם הנערה) וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ, בָּאָה עִם-הַצֹּאן.[6]. רבי עובדיה ברטנורה רואה זאת בצד השלילי, שלילי - אבל הבאת החוכמה, מהמקום הנמוך ביותר (הרועים מחרן) .

כל התכונות המבאות הציגו את תכונות החכם.

ומודה על האמתעריכה

ומודה על האמת - ואע"פ שיכול להעמיד את דבריו על ידי טענות שבידו - מודה על האמת. וכן מצינו במשה [7], כשסלקו אהרן ואמר לו, אם שמעת בקדשי שעה אין לך להקל בקדשי דורות, וישמע משה וייטב בעיניו, הודה ולא בוש לומר לא שמעתי, אלא שמעתי ושכחתי:

פירוש הרשב"םעריכה

(הרשב"ם פירש :"יאמר משה אל אהרן - אל תתאבל ואל תבכה ואל תחדל מן העבודה, כי הדבר הזה אשר אני אומר לך: הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש - בכהנים גדולים הקרובים אלי לשרתני (כהן גדול אינו נטמא אף פעם) אני רוצה להתקדש ולא שיתחלל שמי ועבודתי, שכן אמר לי הקב"ה: והכהן הגדול מאחיו וגו' את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם. ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו. הא אם לא יצא קידש - (הדגש הוא - יש להמשיך את העבודה - ביכולת להמשיך את החיים - הפסיק מאבלתו וחזר לחנוכת המקדש. אבל, שעיר של ר"ח שהוא קדשי דורות, הוא לא חייב להקריב.)

לעומת רש"י, המפרש :" בעקבות חז"ל (בבלי זבחים קט"ו, ע"ב) וגם פרשנים אחרים מסבירים את דברי משה לאהרון "בקרובי אקדש", אחרי מות הבנים, כניסיון של נחמה, וזו לשון רש"י :

"הוא אשר דבר ...בקרבי אקדש', (זבחים קטו,) היכן דבר? " ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי" (שמות כט)- אל תקרי בכבודי, אלא במכובדי - אמר לו משה לאהרן: אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך."

כלומר: קידוש הבית, המשכן, בעת חנוכתו, הוא על-ידי מכובדיו של הקב"ה, ומותם של בני אהרון במעמד זה מעיד על גדולתם.

מפרש נכדו, רשב"ם, את המילים "בקרובי אקדש" לא כהסבר למה שקרה, אלא כתביעה מאהרון לעתיד, וזו לשונו :

" ויאמר משה אל אהרן: אל תתאבל ואל תבכה ואל תחדל מן העבודה. כי הדבר הזה אשר אני אומר לך "הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש" - בכהנים גדולים הקרובים אלי לשרתני אני רוצה להתקדש ולא שיתחלל שמי ועבודתי, שכן אמר לי הקב"ה "והכהן הגדול מאחיו וגו' את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם... ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו". הא אם לא יצא - קודש. ואין מוקדם ומאוחר בתורה. ולכך, אל תניח העבודה שאתה כהן גדול ולא תצא ולא תחלל אלא יתקדש הקב"ה ועבודתו על ידך. "ועל פני כל העם אכבד". זהו כבוד השכינה שרואה בניו מתים ומניח אבלו בעבודת בוראו."

ואחרי תיאור תגובתו של אהרון, ממשיך רשב"ם:

" וזהו מוסר ואמיתת פשוטו. אבל האגדה שאומרת שהיה מנחמו משה לאהרן על שאמר לו הקב"ה "ונקדש בכבודי" וסבור הייתי או אני או אתה, עכשיו תדע שהם גדולים ממני וממך, אין זה לפי הפשט, וכי היה מבשר הקב"ה למשה "עשו לי משכן" ובו ביום ימותו הגדולים שבכם?!"

הרשב"ם, אם כן, מייחס את הביטוי "בקרובי אקדש" כתביעה המופנית כלפי אהרון ברגעיו הקשים ביותר ולא כנחמה על מות בניו. יתרה מזו: הרשב"ם אינו מעלה בדעתו שניתן לייחס לקדוש ברוך הוא משאלה של "התקדשות" על ידי מותם של קרוביו בעת חנוכת המשכן.

שני הכיוונים הפרשניים , של רש"י ושל רשב"ם, אינם קלים. גם הסיפור עצמו אינו קל; לייחס לקדוש ברוך הוא רצון להתקדש באמצעות מותם של קרוביו, בדומה לסוגיה במסכת ברכות העוסקת בייסורים של אהבה, בה נאמר "את אשר יאהב ה' יוכיח" מציב בפנינו בעיה לא קלה בהבנת הא-ל. לעומת זאת, נראה שהתביעה מאהרון לא להתאבל על מות בניו אלא להמשיך בעבודת הקודש כרגיל, היא בלתי-אנושית בעליל.

וחילופיהן בגולםעריכה

הרמב"ם הגדיר: ריק, בור (אינו ירא חטא), עם הארץ (בקיא בעניני הארץ) , גולם (יש לו המון דברים - המורה הוא הפרפר - הבסיס הוא החכמה), חכם וחסיד. הגולם הוא מעל שלושה. נפרש: לשון גולמי כלים, שלא נגמרה מלאכתן . כך אדם שאינו נגמר בדעתו לא במדות ולא בחכמה קרוי גולם [1]. מדובר על :

חכמה - "הספירה הראשונה" - הכח לקבל הכל בהבנה. יוסף הצדיק עובר מבחני ענווה. בכל דבר שהוא נוגע הוא מצליח. המציאות יוצרת מסביבו קנאה. קנאה המביא את המבטאים לפשעים. גם אביו גוער בו - כבר מתחילת הדרך. הנבואה מתגשמת, פרט אחרי פרט. לפי חז"ל יוסף היה שנתיים בבור, היות ואמר לשר המשקים שיזכור אותו. לפני פרעה הוא אומר :"לאלוקים הפתרונות" - "בלעדי". אם באו 2 חלומות, אלוקים מתכנן משהו. יש לעבוד נכון. פרעה מסיים והמום ועונה: " וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹקים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ.(מ"א,י"ח)

"וְלֹא-זָכַר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת-יוֹסֵף, וַיִּשְׁכָּחֵהוּ" (מ',כ"ג) - זה החסרון - מוחקים מה שהיה בבית הסוהר. יוסף טען :" וְגַם-פֹּה לֹא-עָשִׂיתִי מְאוּמָה" . היכן אלוקים ? היה עליו להזכירו. רש"י כתב:וישכחהו - לאחר מכן. מפני שתלה בו יוסף בטחונו לזכרו, הוזקק להיות אסור עוד שתי שנים, שנאמר (תהילים מ ה) אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים, ולא בטח על מצרים הקרוים (ישעיה ל ז) רהב.

התורה מלמד אותנו את היסוד של חכם (מה רוצה ממנו הקב"ה). חסר לגולם הענווה שיש לחכם. הגולם הוא הכי קרוב לדרגת החכם. רק שלב אחד חסר לו!!

הערות שולייםעריכה

  1. 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 פירוש רבי עובדיה מברטנורא
  2. פירוש פירוש עיקר תוספות יום טוב
  3. בבלי שבת, ל', ע"ב
  4. שמות ג
  5. בראשית כט
  6. שם
  7. ויקרא י