Fandom

Ventura Daniel Wiki

שלמה מולכו

7,311דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

Molcho.jpg

חתימתו של שלמה מולכו

שלמה מולכו (1500 - 1532) , הוא בדיוגו פירס, דור שני למשפחת אנוסים בפורטוגל. נמנה על חסידיו של דוד הראובני אשר הצית את רוח הגאולה בראשית המאה ה-16 באירופה על הרקע ההיסטורי של אותה תקופה (להלן). בעקבות הקרבה בן השניים שלמה המלך ביצע לעצמו ברית מילה וחזר ליהדות. הוא הגיע לארץ ישראל ונפגש עם רבי שלמה אלקבץ מחבר "לכה דודי" ועם רבי יוסף קארו "הבית יוסף".

הרב אורי דסברג מציין כי "מהטלית שנותרה אחרי מותו בעיר פראג לומדים הפוסקים כמו רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר במגן אברהם [1] את מספר הכריכות בפתילי הציצית."

מציינים כי למרות "משיחיותו" שך שלמה מולכו הוא היה מקובל בקרב חכמי ישראל, שלא כמו דוד הראובני ושבתי צבי, אולי היה זה בזכות "הבית יוסף", שעליו היה מקובל.

הרקע ההיסטוריעריכה

זמנו של שלמה מולכו ודוד הראובני מאופיין בהיותם ם ימים קשים לעם ישראל: המלכים הקתוליים , פרננדו השני מלך אראגון ואיזבלה הראשונה מלכת קסטיליה ,שלטו בספרד, דרום איטליה, סיציליה וסרדיניה. היהודים נדרשו להמיר את דתם או להיות מגורשים ממולדתם. חלקם מקבל למראית עין את הדת והיו ל"אנוסים" והיו מצויים תחת הפיקוח של ה"אינקוויזיציה", אשר מפעם לפעם הוציאה את חלקם להורג. השאר, נדדו בין בים בין הנמלים , נופלים בשבי שודדי ים , נמכרים לעבדים בצפון אפריקה. מיעוטם נפדים על ידי אחיהם באיטליה ובלבנט . ההדים מהתלאות בקרב יהדות אירופה מובאים ברומן ההיסטורי של מכס ברוד ראובני שר היהודים.

על רקע מצבם המיואש של היהודים צומחות ציפיות. אחד האישים שבפעלו בתקופה זו וניסו לעמוד בציפיות העם הסובל היה דוד הראובני - אשר הוביל את גל הציפיות - ועימו הצטרף כנלהב שלמה מולכו. דוד ראובני הצליח לייצור מגע עם ה"אפיפיור" והציע לו שיתוף פעולה לגירוש צבאות "האימפריה העות'מאנית" אשר עמדו בשערי הונגריה. ובתמורה ירושלים וארץ הקודש יקומו לנחלה למשיח וליעקב .

גיורו של שלמה מולכועריכה

כאשר ראובני הגיע לפורטוגל במטרה לייזום את המשלחת לארצו: "חיבר" ולהיכון למלחמה בטורקים, הוא מכריז שאין לו כל ענין עם האנוסים ואינו חפץ בשובם ליהדות וכל מטרתו היא טובתה של פורטוגל ושל מלכות חיבר. ראובני הופתע כאשר הגיע אליו שליח הממלכה, דיוֹגו פירֶ‏ס, מזכיר מועצת קאזה דַ‏ה סופּ‏ליקאסאן‏‏[2]. הוא כורע ברך לפני ראובני ומכריז: "הוא אדוני, ואני כאחד מעבדיו". בהמשך הוא יגלה לו כי נמנה על האנוסים, ימול את עצמו ויקרא בישראל "שלמה מולכו".

למרות רצונו של דוד ראובני להתרחק מהאביר הפורטוגזי לשעבר, הוא נמשך לשלמה מולכו. מולכו, יפה הטוהר, צעיר ולוהט, מושך אליו קהל מאמינים. הוא רואה בדוד את רבו ואט אט נוצר בינהם ברית של אינטרסים משותפים. מולכו חולם :" שנינו ננהג... ויחד נכנס נפוצותינו מארבע כנפות הארץ" ואשר לחלוקת התפקידים הוא אומר לראובני:"המלך המשיח ינהג ואני אעשה דברו". הוא רואה בהערצה ביטוי לכך שהוא אכן ראוי למנהיגות.

החשד כלפי האנוסים גבר. יהודי, מתלמידי שלמה מולכו, מחופש לנזיר חדר למבצר ה"הגמון", אל מרכזה של האינקוויזיציה, מעבר לגבול פורטוגל, מחסל את השוהים בה ומשחרר את היהודים הכלואים בה. הסכנה לגורל ראובני גברה והוא מחליט לשלוח את שלמה מולכו ממנו ל"צמיתות" מספרד אל ארץ ישראל לצפת שם לו יהונה לך כל רע.

סימני הגאולהעריכה

מולכו חזר מארץ ישראל לרומא. הוא מתקבל על-ידי האפיפיור מנבא את עליית מי ה"טיבר" ועל שטפון גדול שיבוא על העיר. ואכן, כך מתרחש. הדבר מעורר מחדש את האמון בכוחם של שלמה מולכו. בשנת 1530 מתרחש השטפון הגדול ברומא ושוב לפי נבואתו שטפון נוסף בליסבון - בירת פורטוגל, בשנת 1531.

בספרו "המפואר" שראה אור בשנת רפ"ט (1529) פירסם שבשנת ש' (1540) תבוא הגאולה, שחלק מסימניה יהיו רדיפות נגד עם ישראל וחורבנה של רומי. וברוח זו דרש את דרשותיו כששב לאיטליה. הדבר לא מצא חן אף בעיני שומעי לקחו היהודים, והוא עצמו מספר: "סבבוני עדת מרעים והלשינו עלי לפני ההגמון". טענת המלשינות היתה שהוא הגיע לאיטליה כמרגל מטעם ממשלת תורכיה. דיוגו מצא מחסה אצל... האפיפיור קלמנס השביעי. זה נתן בידו מכתב המבטיח את שלומו, בין השאר משום שדיוגו ניבא לו ולחשמניו שעומד להתרחש ברומא שיטפון גדול, דבר שבאמת קרה. כן ניבא גם על רעידת אדמה שתפגע בארץ מולדתו, בפורטוגל, וגם זה קרה במציאות. אפיפיור זה אפילו הצילו פעם אחת משריפתו על מוקד האינקויזציה, כשבמקומו שלח אדם אחר לעלות למוקד.

הסוף היה בלתי נמנע ה"אינקוויזיציה" ברומא מזמנת את מולכו לדין. הוא נוצרי וגורלו בידה. קטעים מדרשותיו בבית הכנסת מהווים את כתב האשמה נגדו. למחרת הוצא להורג בשריפה ברומא, אבל לא היה תולכו עצמו - ברגע האחרון מילטו אותו ואחר עלה על המוקד. ראובני יחד עם מולכו נסו מרומא. הם פונים לעבר מקום מושבו של הקיסר הגרמני ששלט אז על רובה של אירופה כאשר הם מצפים ממנו לישועה. הרי הוא מתכנו מלחמה נגד הטורקים ומלכות חיבר תוכל לסייע לו.

בשנת 1532, הם הגיעו לקרית המלכות "רגנשפורק". הקיסר מוביל את מולכו למנטובה ושם הוא עולה למוקד השריפה בה' בטבת שנת רצ"ג (1532).

זכרון למעשיהן היה מצוי בבית הכנסת בפראג : טליתו של שלמה מולכו והדגלים עם הרקמה של פסוקי תהילים של דוד ראובני מצויים בפראג . הסופר כתב שהוא ראה אותן "במו עיניו". מכאן היה המניע שלו לכתוב את הסיפור על שניהם.

הערות שוליים עריכה

  1. י"א,כ"ב
  2. ‏ אחד משני בתי הדין של הממלכה, אשר תפקידם לשמוע את קובלנות האוכלוסיה נגד בתי הדין המקומיים‏


מספריועריכה


קישורים חיצונייםעריכה

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית