Fandom

Ventura Daniel Wiki

שמעון הצדיק

7,342דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

הרב שמואל אליהו כתב במעייני הישועה לפרשת וישב תשע"ב:"הגמרא במסכת מגילה (יא) מסבירה את הפסוק: "לֹֹא מְאַסְתִּים וְלֹֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹֹּתָם" (ויקרא כו). "לֹֹא מְאַסְתִּים" - בִּימֵי כַשְׂדִּים, שֶׁהֶעֱמַדְתִּי לָהֶם דָּנִיֵּאל, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. "וְלֹֹא גְעַלְתִּים" - בִּימֵי הָמָן, שֶׁהֶעֱמַדְתִּי לָהֶם מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר. "לְכַלֹֹּתָם" - בִּימֵי יְוָנִים, שֶׁהֶעֱמַדְתִּי לָהֶם שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, וּמַתִּתְיָה בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל, חַשְׁמוֹנָאי וּבָנָיו. "לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם" - בִּימֵי רומיים, שֶׁהֶעֱמַדְתִּי לָהֶם שֶׁל בֵּית רַבִּי וְחַכְמֵי דּוֹרוֹת. "כִּי אֲנִי ה' אֱלֹֹהֵיהֶם" - לֶעָתִיד לָבוֹא, דְּאֵין כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם. מהגמרא הזאת משמע שהתשובה למלכות יוון לא הייתה רק על ידי מַתִּתְיָה וּבָנָיו. אלא גם על ידי שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. זה שנאמר עליו בתחילת מסכת אבות כי הָיָה מִשָׁיֵרֵי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. בפרקי אבות מוזכר שמעון הצדיק כמי שהיה חלק ממוסרי התורה מימת משה עד דורינו. מוסרי התורה הם אנשים מיוחדים. הרבה לומדי תורה היו בימיו של משה, יהושע היה מיוחד בכך שהוא קיבל ממשה את האחריות להמשיך את התורה לדורות הבאים, את הסמכות לפסוק ולהורות לכלל ישראל. זאת נקראת סמיכת חכמים וזה היה תפקידו של שמעון הצדיק ואחריו של הנשיאים ואבות בתי הדין המנויים במסכת אבות.


שמעון הצַדִּיק "יְסוֹד עוֹלָם" בתורה

הפסוק אומר במשלי (י כה) "כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע, וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" התואר "צדיק" ניתן בחז"ל לאדם שבמעשיו היה מועיל לכלל האנשים. יְסוֹד עוֹלָם. כמו יוסף הצדיק שהיה משביר לכל עם הארץ. כך שמעון הצדיק היה יסוד לעם שלם בשלושה תחומים שעליהם הוא דיבר. "הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הַעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים". מסתבר שהוא אמר את מה שהוא היה. שמעון הצדיק היה יסוד התורה. הרמב"ם בפירוש המשניות כותב עליו "שמעון הצדיק ע"ה שממנו קבלנו הכל". (מנחות יג י ועיין עוד בהקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות) הוא זה שהעמיד את התורה בדורו ובדורות שאחר כך שקיבלו ממנו. כמו שמובא שם במשנה על הצדיקים שקיבלו ממנו את התורה אחד אחרי השני.


שמעון הצַדִּיק "יְסוֹד עוֹלָם" בעבודה

מלבד מעלתו בתורה הוא היה גם כהן גדול שתפקידו לשאת את שמות בני ישראל על ליבו ועל כתפיו ולכפר בזכויותיו על כלל ישראל. אותה בחינה של "צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" גם בתחום העבודה. "וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל" (ויקרא פרק טז יז). על זה אומרת הגמרא: "תָּנוּ רַבָּנָן, אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק - הָיָה גוֹרָל עוֹלֶה בְיָמִין, מִכָּאן וָאֵילָךְ - פְּעָמִים עוֹלֶה בְיָמִין, פְּעָמִים עוֹלֶה בִשְׂמֹאל. וְהָיָה לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית מַלְבִּין. מִכָּאן וְאֵילָךְ - פְּעָמִים מַלְבִּין, פְּעָמִים אֵינוֹ מַלְבִּין. וְהָיָה נֵר מַעֲרָבִי דוֹלֵק, מִכָּאן וָאֵילָךְ - פְּעָמִים דּוֹלֵק, פְּעָמִים כָּבָה. וְהָיְתָה אֵשׁ שֶׁל מַעֲרָכָה מִתְגַּבֶּרֶת, וְלֹא הָיוּ כֹהֲנִים צְרִיכִין לְהָבִיא עֵצִים לַמַּעֲרָכָה, חוּץ מִשְּׁנֵי גְזִירֵי עֵצִים, כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת עֵצִים. מִכָּאן וְאֵילָךְ תָּשַׁשׁ כֹּחָהּ שֶׁל מַעֲרָכָה - פְּעָמִים מִתְגַּבֶּרֶת, פְּעָמִים אֵינָהּ מִתְגַּבֶּרֶת. וְלֹא הָיוּ כֹהֲנִים נִמְנָעִים לְהָבִיא עֵצִים לַמַּעֲרָכָה כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. וְנִשְׁתַּלְּחָה בְרָכָה בָעֹמֶר, וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וּבְלֶחֶם הַפָּנִים. וְכָל כֹּהֵן שֶׁמַּגִּיעוֹ כְזַיִת - יֵשׁ אוֹכֵל וְשָׂבֵעַ, יֵשׁ שָׂבֵעַ וּמוֹתִיר. מִכָּאן וְאֵילָךְ נִשְׁתַּלְּחָה מְאֵרָה בָעֹמֶר, וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וּבְלֶחֶם הַפָּנִים. וְכָל כֹּהֵן שֶׁמַּגִּיעוֹ כְפוּל מִצְרִי - הַצְּנוּעִין מוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶם, וְהַגַּרְגְּרָנִין נוֹטְלִין וְאוֹכְלִין". (יומא לט).


שמעון הצַדִּיק "יְסוֹד עוֹלָם" בגמילות החסדים

שמעון הצדיק היה בחינת "צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" גם בגמילות החסדים. הוא הציל במעשיו את כלל עם ישראל מסר את נפשו בעבורם. כך מספרת הגמרא. (יומא סט ע"א) "וְהָתַנְיָא, בַּחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים בְּטֵבֵת - יוֹם הַר גְּרִזִּים הוּא, דְּלָא לְמִסְפַּד בֵּיהּ. יוֹם שֶׁבִּקְּשׁוּ כוּתִיִּים אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרוּס מוֹקְדוֹן לְהַחֲרִיבוֹ, וְנָתַן לָהֶם רְשׁוּת. בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ לְשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. מֶה עָשָׂה שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק? לָבַשׁ בִּגְדֵי כְהֻנָּה, וְנִתְעַטֵּף בְּבִגְדֵי כְהֻנָּה, וּמִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם עִמּוֹ, וַאֲבוּקוֹת שֶׁל אוּר בִּידֵיהֶם, וְהָיוּ מְהַלְּכִין כָּל הַלַּיְלָה כֻלּוֹ. הַלָּלוּ מְהַלְּכִין מִצַּד זֶה, וְהַלָּלוּ מְהַלְּכִין מִצַּד זֶה, עַד שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר. כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, אָמַר לָהֶם (אלכסנדר לאלו שהיו איתו), מִי הֵם הַלָּלוּ? אָמְרוּ לוֹ, הַלָּלוּ יְהוּדִים שֶׁמָּרְדוּ בָךְ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְאַנְטִיפְּרֵס - זָרְחָה חַמָּה, פָּגְעוּ זֶה בָזֶה. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אֶת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, יָרַד מִמֶּרְכַּבְתּוֹ וְהִשְׁתַּחֲוָה לוֹ. אָמְרוּ לוֹ, מֶלֶךְ שֶׁכְּמוֹתְךָ מִשְׁתַּחֲוֶה לַיְּהוּדִי הַזֶּה?! אָמַר לָהֶם, דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל זֶה הִיא מְנַצַּחַת לְפָנַי בְּבֵית מִלְחַמְתִּי. אָמַר לָהֶם, לָמָּה בָאתֶם? אָמְרוּ לוֹ, בַּיִת שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִין עָלֶיךָ וְעַל מַלְכוּתְךָ - שֶׁלֹּא תֶחֱרַב, יַתְעוּךָ כּוּתִיִּים הַלָּלוּ לְהַחֲרִיבוֹ, וְתִתֵּן לָהֶם רְשׁוּת? אָמַר לָהֶם, מִי הֵם הַלָּלוּ? אָמְרוּ לוֹ, הַלָּלוּ כוּתִים שֶׁעוֹמְדִים לְפָנֶיךָ. אָמַר לָהֶם, הֲרֵי הֵם מְסוּרִין בִּידֵיכֶם. מִיָּד נְקָבוּם בְּעִקְבֵיהֶם, וּתְלָאוּם בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם, וְהָיוּ מְגָרְרִים אוֹתָם עַל הַקּוֹצִים וְעַל הַבַּרְקָנִים, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר גְּרִזִּים. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר גְּרִזִּים, חֲרָשׁוּהוּ וּזְרָעוּהוּ כַּרְשִׁינִין כְּדֶרֶךְ שֶׁבִּקְּשׁוּ לַעֲשׂוֹת אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב".


כוחו של שמעון הצדיק – הוא כוח ה' שמתגלה דרך הצדיק

הגמרא בירושלמי (שקלים) אומרת על דברי שמעון הצדיק במסכת אבות כי העולם עומד על תורה ועבודה וגמילות חסדים (יומא דף סט ע"א) כי "שְׁלֹשְׁתָּן בְּפָסוּק אֶחָד הֵן, (ישעיה נא) "וַאֲשִׂים דְּבָרִי בְפִיךְ" זוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה. "וּבְצֵל יָדִי כִּסִיתֶּיךָ" - זוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים, לְלַמֶדְךָ שֶׁהַעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים זוֹכֶה וְיוֹשֵׁב בְצִלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הה"ד, (תהלים לו) "מַה יָקָר חַסְדֶךָ אֱלֹהִים וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנַפֶיךָ יֶחֱסָיוּן". (ישעיה נא) "לִנְטוֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסוֹד אָרֶץ" - אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת. וְלֵאמֹר לְצִיוֹן עַמִי אַתָה - אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל".

מדברי הירושלמי הללו אנו למדים שכוח התורה של שמעון הצדיק זה כוח ה'. עליו נאמר עליו "וַאֲשִׂים דְּבָרִי בְפִיךְ". רוצה לומר – כוחו של הקב"ה. כך כוח העבודה שלו הוא יד ה'. "וּבְצֵל יָדִי כִּסִיתֶּיךָ". בחינת מה שנאמר על הצדיקים שהם ידי ה'. (כתובות ה) "דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא, גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי צַדִּיקִים יוֹתֵר מִמַּעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, דְּאִלּוּ בְּמַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ כְּתִיב, (ישעיה מח) "אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם", וְאִלּוּ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים כְּתִיב, (שמות טו) "מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה', מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנַנוּ יָדֶיךָ". בנין בית המקדש הוא מעשי ידי הצדיקים שבנו אותו, וכתוב עליו "מקדש ה' כּוֹנַנוּ יָדֶיךָ". הא למדת כי ה' פועל בעולם דרך ידי הצדיקים.

כך ממש הייתה העבודה בבית המקדש. הכהנים שמים את השמן במנורה והקב"ה מאיר להם יותר מהשעות שהיה הנר המערבי צריך לדלוק לפי חוקי הטבע. כך גם בלחם הפנים וכך גם במזבח הנמצא בחוץ. המציאות הזו הייתה סדר חיים רגיל בימיו של שמעון הצדיק – ארבעים שנה. וכשפסקו הכהנים להיות עם אלוקים – פסקה הברכה הזו. וכשחזרו החשמונאים למעשי אבותם היה נס חנוכה, שלמעשה היה הנוהל הרגיל בבית המקדש.



מהויקפדיה העברית

{{חשיבות}]

Kever simon hazdi.jpg

מערת שמעון הצדיק - צילם: מיכאל יעקובסון

שמעון הצדיק היה כהן גדול בימי בית שני. הוא היה משיירי כנסת הגדולה[1]. ראשון לחכמים שנזכרו בשמם במשנה, ורבו של אנטיגנוס איש סוכו, בפתחה של תקופת הזוגות.

תקופתו

שמעון הצדיק חי, לפי מסורת חז"ל, בסוףהתופה הפרסית ותחילת התקופה ההליניסטית. הוא מתואר בתלמוד כמי שקיבל את פניו של אלכסנדר מוקדון בבואו לארץ ישראל[2].

משפחתו

שמעון הצדיק מיוחס למשפחתו של יהושע (ישוע) בן יהוצדק, הכהן הגדול בימי שיבת ציון, ממשפחת בית צדוק. שמעון הצדיק היה דור שמיני ליהושע בן יהוצדק. הייחוס עד סבו, ידוע, מוזכר במקרא:" תוכן=וְיֵשׁוּעַ הוֹלִיד אֶת יוֹיָקִים, וְיוֹיָקִים הוֹלִיד אֶת אֶלְיָשִׁיב, וְאֶלְיָשִׁיב אֶת יוֹיָדָע. וְיוֹיָדָע הוֹלִיד אֶת יוֹנָתָן, וְיוֹנָתָן הוֹלִיד אֶת יַדּוּעַ." (ספר נחמיה יב, י-יא).

וידוע הוליד את חוניו, שהיה אביו של שמעון הצדיק[3].

דעה אחרת מביא הראב"ד ב"סדר הקבלה", ולפיה שמעון הצדיק היה בנו של יהושע בן יהוצדק, ושמו המקורי הוא עידו.

משפחת יהושע בן יהוצדק

הפסוק בספר נחמיה מונה שישה דורות מישוע בן יהוצדק: ישוע, יויקים, אלישיב, יוידע, יונתן וידוע. המפרשים מסבירים שכל השישה היו כהנים גדולים[4].

סבו של ישוע היה שריה, והוא היה הכהן הגדול האחרון בבית המקדש הראשון, ובחורבן ירושלים הוגלה לבבל בידי נבוזראדן והומת שם[5]. לשריה היו שני בנים ידועים: יהוצדק - אבי ישוע, שהוגלה גם הוא בחורבן ירושלים; ועזרא הסופר[6].

צאצאיו

לפי המסופר בתלמוד[7], היו לשמעון הצדיק שני בנים: שמעי וחוניו.
שמעון הצדיק הורה לפני פטירתו שחוניו בנו ישמש תחתיו ככהן גדול. כתוצאה מכך נגרמה קנאה בין האחים, ובסופו של דבר ברח חוניו למצרים והקים שם את מקדש חוניו. במקורות חיצוניים יש נוסחאות שונות בעניין זה, ולפיהם מקים מקדש חוניו היה צאצא מאוחר יותר מבית שמעון הצדיק[8].

צאצאיו המשיכו אחריו להחזיק בכהונה הגדולה עוד שנים רבות, עד לשלטון החשמונאים. מצאצאיו כיהנו גם במקדש חוניו.

רבותיו ותלמידיו

לפי הרמב"ם, בהקדמתו לספרו "היד החזקה", היה שמעון הצדיק תלמידו של עזרא הסופר. הרמב"ם מונה אותו כחולייה בשלשלת מסירת התורה. ניתן להניח ששמעון הצדיק למד גם משאר החכמים מן הדור שקדם לו, אנשי כנסת הגדולה.

תלמידו המפורסם של שמעון הצדיק היה אנטיגנוס איש סוכו, שמתלמידיו - יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן - התחילה תקופת הזוגות. יש שכתבו שאנטיגנוס היה תלמיד חבר של שמעון הצדיק[9].

מלשון המשנה[10], "אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק... יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קיבלו מהם" - משמע שיוסי ויוסי היו גם תלמידיו של שמעון הצדיק[11]. יש מי שפירשו ש"קיבלו מהם" פירושו מאנטיגנוס ובית דינו[12]. ויש מפרשים שמעדיפים את הגרסה "קיבלו ממנו", כלומר רק מאנטיגנוס איש סוכו, ולא משמעון הצדיק[13].

פעולותיו

שמעון הצדיק שימש ככהן גדול במשך ארבעים שנה, ועשה שתי פרות אדומות[14].

בן סירא, שלפי השערות מסוימות היה בן דורו של שמעון הצדיק, שיבח אותו במילים חמות ותיאר אותו במילים "גדול אחיו ותפארת עמו". [2] כן תיאר את יוקרו והדרו של שמעון הצדיק בצאתו מן הקודש, בסיום עבודת יום הכיפורים. בן סירא הוסיף וסיפר על חיזוק חומות ירושלים בידי שמעון הצדיק, ועל הצלתו את העיר מידי אויבים[15].

המפגש עם אלכסנדר מוקדון

הפניה לערך מורחב אלכסנדר הגדול באגדות היהודיות

התלמוד מספר הפגישה שלו עם אלכסנדר מוקדון. סיפור ביקורו של אלכסנדר בירושלים מופיע בכמה מקורות ומסופר בכמה וכמה נוסחאות (בשינויי פרטים), במקורות התורניים ומחוצה להם.

"בעשרים וחמשה בטבת יום הר גריזים הוא, דלא למספד[16]. יום שבקשו כותיים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו, ונתנו להם. באו והודיעו את שמעון הצדיק. מה עשה? לבש בגדי כהונה ונתעטף בבגדי כהונה, ומיקירי ישראל עימו, ואבוקות של אוּר בידיהן, וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה, עד שעלה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר אמר להם (אלכסנדר לכותים שעימו): מי הללו? אמרו לו: יהודים שמרדו בך! כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה, ופגעו זה בזה. כיון שראה לשמעון הצדיק - ירד (אלכסנדר) ממרכבתו והשתחוה לפניו. אמרו לו: מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה? אמר להם: דמות דיוקנו של זה מנצחת לפנַי בבית מלחמתי! אמר להם: למה באתם? אמרו: אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב - יַתעוּךָ גויים להחריבו? אמר להם: מי הללו? אמרו לו: כותיים הללו שעומדים לפניך! אמר להם: הרי הם מסוּרים בידיכם. מיד נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם, והיו מגררין אותן על הקוצים ועל הברקנים, עד שהגיעו להר גריזים. כיון שהגיעו להר גריזים חרשוהו וזרעוהו כרשינין, כדרך שבקשו לעשות לבית אלהינו. ואותו היום עשאוהו יום טוב."[17]

לפי יוסף בן מתתיהו, המעשה הזה לא אירע בימי שמעון הצדיק, אלא בימי יַדּוּעַ סבו, שהיה כהן גדול, והוא זה שיצא לקראת אלכסנדר[18]. תקופתו של שמעון הצדיק, לפי יוספוס, הייתה בימי שלטון בית תלמי. במקורות אחרים מסופר המעשה על כהן גדול בשם חנניה או עידו, ויש שסוברים שהוא הוא שמעון הצדיק. גישה אחרת במחקר המודרני שוללת לחלוטין את הפן ההיסטורי שבאגדה זו. לפי גישה זו, אלכסנדר מוקדון כלל לא ביקר בירושלים[19].

במדרש ר' דוד הנגיד מסופר עוד, שאלכסנדר מוקדון ביקש שיקבעו את דמות דיוקנו בבית המקדש. שמעון הצדיק הסביר לו שעל פי התורה יש איסור לעשות פסל וכל תמונה, ובמקום זאת הבטיח לו שכל הילדים שייוולדו לכהנים בשנה ההיא ייקראו בשם אלכסנדר, וכן הבטיח שהתאריכים בשטרות ייכתבו מזמנו של אלכסנדר, וזוהי - לפי אחת הדעות - תחילתו של מניין השטרות (שנת 3450 ליצירה).

ביטול גזירת הצלם

אגדה נוספת[20] מספרת על "גסקלגס"[21] שגזר להעמיד צלם בהיכל שבבית המקדש. שמעון הצדיק הרגיע את העם, שנחרדו לשמע הגזירה, והבטיח שלא תתקיים. מאוחר יותר שמע שמעון הצדיק בת קול שיוצאת מקודש הקדשים ואומרת: בטלה הגזירה שאמר השונא להביא על ההיכל, ונהרג גסקלגס ובטלו גזרותיו. וכתבו את אותה שעה, ולאחר מכן התברר שזו הייתה שעת הריגתו. השליח שבא בדרכו עם הצלם קיבל את האיגרת על מותו של גסקלגס, וויתר על שליחותו.

הניסיון לזהות את "גסקלגס" הוא אחד הקשיים כאן. כמו גם העובדה שלא ידוע לנו על גזירה כזאת שהייתה בתקופתו של שמעון הצדיק. אמנם בסדר עולם רבה (פרק ל') מוזכר מלך בשם גסקלגס בין מלכי יוון, אבל לא ברור מיהו. ישנה השערה, ש"גסקלגס" זה אינו אלא הקיסר הרומי גאיוס קליגולה, שגזר שיכניסו להיכל פסל בדמותו ויסגדו לו. אולם זיהוי זה אינו מתאים לאזכור של שמעון הצדיק, שחי כ-350 שנה לפני כן, ויש שאומרים ש"שמעון הצדיק" כאן מכוון לשמעון קתרוס, הכהן הגדול שהיה באותם הימים[22].

תורתו ודמותו

מאמרים מעטים מאוד נמסרו בשמו של שמעון הצדיק. בתלמוד ובמדרשים ישנן כמה אגדות שמספרות על גדולתו ועל סימני החיבה שנראו לעם ישראל בזכותו.

המאמר במסכת אבות

המאמר של שמעון הצדיק במשנה במסכת אבות, פרק א משנה ב[23]:

"שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה.
הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים."

נזיר צדק

בחז"ל יש התייחסות מורכבת לנדר הנזיר. יש שרואים בו קדוש, ויש שרואים בו סגפן שלא לצורך. טענה נוספת היא שייתכן שהנזיר יתחרט על נזרו, ונמצא שקורבנו, שמביא בסוף תקופת נזירותו, אינו רצוי. במסגרת הדיון על כך, מביא התלמוד ברייתא שמבטאת את יחסו של שמעון הצדיק במקרה של נזיר מסוים, שכוונתו ודאי חיובית[24]:

"אמר שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד: פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום, וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי, וקווצותיו סדורות לו תלתלים.
אמרתי לו: בני, מה ראית להשחית את שערך זה הנָּאֶה (שבסיום הנזירות, או כשנטמא, מגלח כל שערו)?
אמר לי: רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין, ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז עלי יצרי וביקש לטורדני מן העולם; אמרתי לו: רשע, למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רימה ותולעה? העבודה, שאגלחך לשמים!
מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו, אמרתי לו: בני, כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל! עליך הכתוב אומר (במדבר ו, ב): אִישׁ... כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'."

ירידת הדורות

חז"ל העידו על השינויים שחלו בבית המקדש לאחר פטירתו של שמעון הצדיק, אשר מלמדים למפרע על גדולתו[25]:

"ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק -
  • היה גורל (של שם ה', בהגרלה על שני השעירים ביום הכיפורים) עולֶה בימין. מכאן ואילך - פעמים עולה בימין, פעמים עולה בשמאל.
  • והיה לשון של זהורית מלבין (סרט אדום שנקשר על פתח האולם ביום הכיפורים, וכשהיה מלבין היה זה סימן למחילת העוונות). מכאן ואילך - פעמים מלבין, פעמים אינו מלבין.
  • והיה נר מערבי (של המנורה, לאחר שכבו שאר הנרות) דולק. מכאן ואילך - פעמים דולק, פעמים כבה.
  • והיה אש של מערכה מתגבר, ולא היו כהנים צריכין להביא עצים למערכה חוץ משני גזירי עצים, כדי לקיים מצוות עצים. מכאן ואילך - פעמים מתגבר, פעמים אין מתגבר, ולא היו כהנים נמנעין מלהביא עצים למערכה כל היום כולו.
  • ונשתלחה ברכה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן שמגיעו כזית - יש אוכלו ושׂבע, ויש אוכלו ומותיר. מכאן ואילך - נשתלחה מארה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן מגיעו כפוֹל."

ובירושלמי[26] נוסף:

  • "כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים לא היה (השעיר המשתלח לעזאזל) מגיע למחצית ההר עד שנעשה איברין איברין. משמת שמעון הצדיק - היה בורח למדבר והסרקין אוכלין אותו."

התוספתא[27] מציינת עוד שלאחר מותו נמנעו אחיו הכהנים לברך את ברכת הכהנים בבית המקדש בשם המפורש, כיוון שראו את עצמם בלתי ראויים לכך.

פטירתו

בתלמוד מסופר[28]:

"תנו רבנן: אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק - אמר להם: בשנה זו הוא מת! אמרו לו: מניין אתה יודע? אמר להם: בכל יום הכיפורים היה מזדמן לי זקן אחד (מלאך[29]) לבוש לבנים ועטוף לבנים, נכנס עימי (לקודש הקדשים) ויצא עימי, והיום - נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים, נכנס עימי ולא יצא עימי. אחר הָרֶגל חלה שבעה ימים ומת."
קובץ:Scשמעון-הצדיק003.jpg

על פי מסורת זו, נקבע יום פטירתו של שמעון הצדיק ליום כ"ט בתשרי ("שבעה ימים לאחר הָרֶגל").

על פי מסורת יהודית מימי הביניים, הוא נקבר במערת שמעון הצדיק בירושלים, שנמצאת בפאתי שכונת שמעון הצדיק, בצפונה של העיר העתיקה. המקום נקנה על ידי הראשון-לציון הרב אברהם אשכנזי[3] בשנת ה'תרל"ו (1876). כיום פוקדים את המקום מבקרים ומתפללים.

בראשית המאה ה-20, נהגו יהודי ירושלים לפקוד את מערת שמעון הצדיק בל"ג בעומר, מכיוון שהגישה לקבר רבי שמעון בר יוחאי הייתה קשה מדי מפאת המרחק הרב מירושלים למירון.

תלמידו היה אנטיגנוס איש סוכו, והוא מילא את מקומו בראשות הסנהדרין.


בעית זהותו של שמעון הצדיק

קיים ויכוח בין ההיסטוריוניםלבין המקורות התלמודיים לגבי זהותו של שמעון הצדיק. על פי ההיסטוריונים שמעון הצדיק היה שמעון השני בין חוניו השני אשר חי בתקופתו של אנטיוכוס השלישי בסופה של המאה ה-3 לפנה"ס.[30] על פי המקורות התלמודיים שמעון הצדיק הוא שמעון הראשון בן חוניו הראשון בן יַדּוּעַ שחי בתקופתו של סלאוקוס הראשון בתחילת המאה ה-3 לפנה"ס.


שמעון הצדיק על פי ההיסטוריונים

האישיות המרכזית ביהודה בזמנו של אנטיוכוס השלישי היה הכוהן הגדול שמעון השני. על פי ספר בן סירא הרבה שמעון השני לפעול לשיקומה של ירושלים וכן שופרה אספקת המים לעיר וביצוריה חוזקו. הערכת ההיסטוריונים שהכתוב בבן סירא מתייחס לפעולות שנעשו בירושלים לאחר כיבוש אנטיוכוס השלישי את ארץ ישראל מידי בית תלמי. בספר בן סירא נ' 4-1 נכתב "בדורו נפקד הבית ובימיו חזק היכל". דברי הערצה אלה של בן סירא לשמעון השני הביאו את החוקרים לחשוב ששמעון השני הוא שמעון הצדיק הנזכר במקורות התלמודיים. על פי יוסף בן מתיתיהו שמעון הצדיק היה שמעון הראשון, על כהן זה לא ידוע דבר מלבד שמו, ולכן למרות דברי יוסף בן מתיתיהו ההיסטוריונים קובעים ששמעון הצדיק הוא שמעון השני.[31]


סדר הדורות והזמנים

ביסוד חוסר הוודאות, עומדת מחלוקת בין חכמי ישראל לבין ההנחה של ההיסטוריונים המודרניים בדבר משך התקופה הפרסית. מקורות מדרשיים קדומים, כגון סדר עולם רבה, שבעקבותיהם כל החכמים שהתעסקו עם סדר הדורות הולכים, טוענים שמשך השלטון הפרסי לאחר בניין בית המקדש השני היה קצר מאוד - 37 או 34 שנים. לעומת זאת, הדעה המקובלת במחקר היא שמשך התקופה הפרסית לאחר בניין הבית הייתה כ-180 שנה, ומתוך גם הפער של 140 השנים בין התיארוכים השונים.

הרמב"ם, בהקדמתו לספרו "משנה תורה", כותב ששמעון הצדיק היה תלמידו של עזרא הסופר, והיה כהן גדול אחריו[32]. החוקרים אינם תומכים בהסבר זה, ולדבריהם בין עזרא לשמעון הפרידו כ-140 שנה[33].

לדברי הרמב"ם, יש להתקשות: כיצד ייתכן ששמעון הצדיק היה בדור שאחרי עזרא, כאשר יהושע בן יהוצדק, הכהן הגדול בימי שיבת ציון, קדם לו שמונה דורות (כדברי ספר יוחסין)?

המלבי"ם, בפירושו לספר נחמיה (יב, י), מתייחס לנקודה זו ומציע לה פתרון[34]: נניח שיהושע בן יהוצדק היה זקן מופלג - בגיל 105 ויותר - בזמן שעלה לארץ, ונניח גם שבמשפחתו התחתנו בגיל מוקדם וילדו ילדים בגיל 15 (דבר שלא היה נעדר בימים ההם) - אם כן ייתכן ששמעון הצדיק היה, בצעירותו, תלמיד של עזרא.

הסבר זה, או כיוצא בו, נצרך להבנת הפסוקים בספר נחמיה. המעיין בפסוקים ימצא, שאלישיב (בן יויקים בן ישוע בן יוצדק) היה הכהן הגדול בזמן בניית חומת ירושלים; ואפילו ידוע - סבו של שמעון הצדיק - מוזכר כמי שהיה כהן גדול בימי נחמיה[35]. מוכח, אפוא, שבפרק זמן קצר זה, בימיו של נחמיה, כיהנו ששה דורות של כהנים גדולים מבית ישוע בן יהוצדק, כולל הוא עצמו[4]! על כן - לפי הסברו של המלבי"ם - נראה שישוע נפטר מזקנה זמן מועט אחר עלייתו, ובניו לא האריכו ימים, או שנפסלו מכהונה בגלל טומאה ונכנסו בניהם לשמש תחתיהם.

ברם, הזיהוי הזה אינו מוסכם, ובמחקר קמו עליו עוררין. נכדו של שמעון בן ידוע, נקרא גם הוא בשם "שמעון בן חוניו", עובדה שיוצרת בלבול מסוים בזיהוי האישיות במקורות. לפי דברי יוסף בן מתתיהו, שמעון הצדיק הוא שמעון הראשון, שמעון בן חוניו בן ידוע. מבין החוקרים המאוחרים היו מי שערערו על קביעה זו של יוסף בן מתתיהו. לדבריו של נחמן קרוכמל, שמעון השני, בנו של חוניו השני בן שמעון הראשון, הוא שנזכר במקורות כ"שמעון הצדיק". בדעתו של יוסף בן מתתיהו תמכו צבי גרץ, הרב יצחק אייזיק הלוי ועוד, ובשיטתו של קרוכמל אחז פרופ' יוסף קלוזנר[36].



לקריאה נוספת

  • ד"ר מרדכי מרגליות (עורך), אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, הוצאת "יבנה" תל אביב, ערך שמעון הצדיק (כרך ב).
  • בן ציון כץ, פרושים, צדוקים, קנאים, נוצרים (ספר ראשון), תל אביב ה'תש"ח.
  • הרב אהרן היימאן, תולדות תנאים ואמוראים (כרך ג), ערך שמעון הצדיק.
  • הרב יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים, חלק א כרך ג.
  • פרופ' יוסף קלוזנר, היסטוריה ישראלית, ה'תרפ"ד, חלק א עמ' 214 ואילך.
  • פרופ' אוריאל רפפורט, מכורש עד אלכסנדר: תולדות ישראל בשלטון פרס, בהשתתפות שלומית ירון, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, ה'תשס"ה 2004.
  • הרב יואל שוורץ, אנשי כנסת הגדולה, ירושלים ה'תשס"א, עמוד 70 ואילך.


הערות ומקורות

  1. לפי מסכת אבות (א, ב(. ופירש רבי עובדיה מברטנורא: "משיירי - משיורי, שלאחר שמתו כולן נשתיירה הקבלה בידו".
  2. בבלי יומא, סט, א; להלן]].
  3. ראו סדר הדורות, שכותב שקבלה הייתה זאת בידם; ספר יוחסין מאמר ה זמן ו. כן עולה גם מדברי יוסף בן מתתיהו ב"קדמוניות היהודים", שם הוא נקרא "שמעון בן חוניו בן ידוע". וכן בספר בן סירא. אבל המלבי"ם, בפירושו לנחמיה יב י, כתב בשם יוחסין ששמעון הצדיק היה בנו של ידוע, דהיינו דור שביעי לישוע בן יהוצדק.
  4. רש"י, מצודות, רלב"ג.
  5. מלכים ב כה, יח-כא.
  6. דברי הימיםא' ל"ה, מ"א; ספר עזרא ז, א.
  7. בבלי, מנחות קט, ב.
  8. לפי הסיפור ב"מלחמות היהודים" של יוספוס פלביוס בנה חוניו השלישי את מקדש חוניו במצרים, אולם סיפור זה מפוקפק וסותר מקורות אחרים - כולל גרסתו המאוחרת של יוספוס עצמו ב"קדמוניות היהודים" - שמציינות את חוניו הרביעי, בנו של חוניו השלישי, כמקים המקדש.
  9. שו"ת התשב"ץ חלק ד טור א סימן מב.
  10. אבות א, ג-ד.
  11. רבנו יונה בפירושו למשנה ד; שו"ת התשב"ץ חלק ד טור א סימן מב; וראו בפירוש התוספות יום טוב.
  12. המאירי.
  13. מדרש שמואל, ראו תוספות יום טוב; ראו גם הפירוש המיוחס לרש"י על מסכת אבות. וכן היא הגרסה בכתב יד קאופמן של המשנה [1].
  14. בבלי, יומא ט, א ומשנה פרה ג, ה (בהתאמה).
  15. בן סירא, פרק נ, ובחלק מהמהדורות הוא פרק מט.
  16. אותו היום נקבע ליום טוב בגלל ההצלה שאירעה בו, ולכן אסרוהו בתענית ובהספד. לפי הכתוב במגילת תענית המעשה אירע ב-כ"א בכסלו.
  17. בבלי יומא, סט, א; מופיע גם בשינויים במגילת תענית פרק ט; ועוד.
  18. ראו "תולדות תנאים ואמוראים" להר' אהרן היימאן, שמציע יישוב לסתירה זו בין המקורות לבין יוספוס.
  19. ראו פרופ' אוריאל רפפורט, "מגלות לקוממיות", האוניברסיטה הפתוחה. כן ראו ארנאלדו מומיליאנו, "מדינת החשמונאים", תשנ"ד, במאמר "יוסף בן מתתיהו וביקור אלכסנדר בירושלים". וכן: א' צריקובר, "היהודים והיוונים בתקופה ההלניסטית", תל אביב ה'תרצ"ה, עמ' 105-97.
  20. בבלי סוטה, לג, א; תוספתא סוטה יג, ה; ירושלמי סוטה ט, יג; ליתר פירוט ראו מגילת תענית פרק יא; ועוד.
  21. השם משתנה ממקור למקור, ומופיע בהטיות שונות של שם זה או במחרוזת אחרת שמורכבת מהאותיות הללו; וראו להלן.
  22. ראו "תולדות תנאים ואמוראים" להר' אהרן היימאן.
  23. מופיע בהרחבה באבות דרבי נתן פרק ד.
  24. בבלי נדרים, ט, ב; בבלי נזיר, ד, ב; ירושלמי נדרים א, א ונזיר א, א; תוספתא נזיר ד, ו. התלמוד במסכתות נדרים ונזיר מקיים דיון בדעתו של שמעון הצדיק וביחסו לשאר הנזירים.
  25. תוספתא סוטה יג, ז; בבלי יומא, לט, א; ירושלמי יומא, ו, ג.
  26. יומא ו, ג.
  27. סוטה יג, ח; בבלי יומא, לט, ב.
  28. בבלי יומא, לט, ב; ירושלמי יומא, ה, ב; תוספתא סוטה, יג ח.
  29. התוספות (מנחות קט, ב ד"ה "נזדמן") מביאים את דברי הירושלמי (יומא ה, ב), שהייתה זו הופעה של השכינה.
  30. מיכאל אבי יונה ושמואל ספראי, "פרק תקופת בית שני המשנה והתלמוד", אטלס כרטא לתולדות ארץ-ישראל 1974,
  31. אוריאל רפופורט, תולדות ישראל בתקופת בית שני, הוצאת עמיחי עמ' 88
  32. כלשון הרמב"ם. (נראה שכוונתו ששמעון הצדיק היה כהן גדול אחרי תקופתו של עזרא, שכן עזרא עצמו לא היה כהן גדול.)
  33. ההבדל נובע מכך שלפי התיארוך בחז"ל נבנה בית המקדש השני כ-160 שנה אחרי התאריך שמייחסים לכך החוקרים.
  34. הערה: המלבי"ם התייחס בדבריו לדעה שבין ישוע שמעון הצדיק היו שבעה דורות, ולא שמונה. הפתרון המובא כאן בא ליישב שמונה דורות ביניהם, ומעט שונה מדברי המלבי"ם.
  35. נחמיה ג, א; יב, כב.
  36. יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים י"ב ב, ה; שם ה, ה. נחמן קרוכמל, "מורה נבוכי הזמן" שער י"א. כל אחת משתי הגישות מביאה ראיות-לכאורה לדבריה מן המקורות. פרופ' חנוך אלבק, ב"מבוא המשנה" (עמוד 25 ובהערה) טען שדבריו של קרוכמל נבעו מטעות ומחוסר הבנת המקורות וכי בשמעון הראשון מדובר. דברים דומים, אך ביתר פירוט, כתב החוקר בן ציון כץ בספרו "פרושים, צדוקים, קנאים, נוצרים" (ושם מביא גם את ראייתו של גרץ מספר בן סירא ודוחה אותה, תוך כדי הצגת הריות לשני הכיוונים). התייחסות דומה נמצאת בספר דורות הראשונים לר' יצחק אייזיק הלוי, חלק א כרך ג דף ק' ואילך. לעומת זאת גישתו של רנ"ק זכתה בין היתר לתמיכתו של פרופ' יוסף קלוזנר, "היסטוריה ישראלית" א עמ' 214-215.

קישורים חיצוניים

(מהויקיפדיה העברית)

מיזמי קרן ויקימדיה

תבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזם

שמעון הצדיק, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר דעת

תבנית:הזוגות

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית