FANDOM


Prunus dulcis.jpg

פריחת השקד בקדומים שבשומרון - י"ב טבת תשע"ב

Shaked2.png

מתול "שיר הלל" לשקד הארץ=ישראלי בטלויזיה האיטלקית Il Canto della Terra

EFRAT TEKOA EFRAT 2014-2-14 (39) (Small).jpg

שקד מצוי - תקוע - צילם: זאב רוטקף

שקד מצוי Prunus dulcis הוא מין של עץ המשתייך למשפחת הוורדיים. הוא ממוין בבוטניקה יחד עם האפרסק.

מאפייניםעריכה

מקור המין כנראה באסיה המערבית, והוא תורבת לפני אלפי שנים. בארץ ישראל ניטעו במקומות שונים מטעי שקדים, וגדלים בה גם שקדי בר, בעיקר בחורשים של הגליל, הכרמל, השומרון ויהודה. השקד הוא עץ קטן, קומתו אינה עולה בדרך כלל על ארבעה מטרים. לעומת זאת יש לו שורשים עמוקים, ולפיכך הוא יכול לגדול היטב גם באזורים שהגשמים מעטים בהם.

עלי השקד נושרים בסתיו והפרחים מקדימים לפרוח עם בוא האביב. בשנים קרות במיוחד עלולה הפריחה להתאחר. הפרחים נפתחים לפני ניצני העלים. טרפיהם של עלי השקד מוארכים וגם פטוטרותיהם ארוכות. הפרחים לבנים, לעתים ורדרדים ומפרישים צוף. הבשלת הפירות חלה זמן רב לאחר הפריחה, כשישה חודשים ואף יותר מכך.

עץ השקד מגיע למלוא תנובתו רק בהיותו כבן עשר שנים.

את עץ השקד נוהגים לכנות גם "שקדייה". קרוב לוודאי שזהו חידוש של לוין קיפניס, שהופיע לראשונה בשירו "לשנה טובה, שקדיה" (תרע"ט). השיר "השקדייה פורחת" הוא שהשריש את השם שקדייה לעץ השקד, שהפך לסמל של ראשית הפריחה בארץ ישראל. כיוון שהשקד פורח בסמוך לט"ו בשבט, הפך עץ השקד מאז תחילת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל לסמלו של החג. פריחתו מרשימה על רקע ראשית הלבלוב הירוק, בעיקר אחרי חודשים רבים של יובש.

עץ השקד המתורבת רגיש למזיקים רבים ודורש הדברה בחומרים רבי עוצמה ועל כן יש להיוועץ במומחה לפני שילובו בגינות נוי.

כל מיני השקד הם צמחים מוגנים בישראל למעט מטעים נטועים‏.

המקור לפרק זה הוא הויקיפדיה העברית

השקד בתרבות ישראלעריכה

דר' עקיבא לונדון, איש המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן ואגרונום הרבנות הראשית לישראל הציג את הנושא :"השקד בתרבות ישראל" בחוברת הספר והמדבר בארץ ישראל - דברי הכנס ד' וה' תשס"ט- תש"ע

המחבר עסק בשאלה, מדוע פרי הנמנה על המשובחים של ארץ ישראל אינו נמנה על שבעת המינים. בתור דוגמא הוא הביא פירוט של המנחה ששלח יעקב אבינו ליוסף הצדיק, בתור מושל מצרים:"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם, אִם-כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ--קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם, וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה: מְעַט צֳרִי, וּמְעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים. " (בראשית, מ"ג,י"א).

אופיו של השקד מתבטא בכך שהוא מתעורר מוקדם מתרדמת החורף. כבר בראשית חודש טבת ניתן להבחין בעצי שקד פורחים. יחד עם זאת, הפרי בשל רק בסוץ הקיץ וכך נכתב:"בספר משלים שנכתב בארמית בימי הבית הראשון, עוד בתקופת ממלכת אשור: "בני, אל תאץ כשקד, השוקד להנץ ראשון, ופריו יאכל לאחרונה, אך השכל כתוּת – המאחר להנץ אחרונה ופריו יבשיל ראשונה" (אחיקר החכם, ב, ז, בתרגום א. ילין).

ועוד, ד"ר עקיבא לונדון סבר כי השקד לא היה פרי בסיסי בסל המזון הארץ ישראלי לאורך הדורות כמו "שבעת המינים".

הוא מצטט את נגה הראובני וכתב:"נגה הראובני טען כי המכנה המשותף לשבעת המינים מצוי בתקופה שבין פסח לשבועות. בתקופה זו נפתחים פרחי הזית, הגפן, הרימון והתמר, ובה גם חונטת התאנה פגיה. בתקופה זו – עונה זו בארץ ישראל היא רבת תהפוכות ותמורות אקלימיות – מתמלאים גרעיני השעורה והחיטה, ובה נקבע גורל היבול של כל אחד ואחד משבעת המינים הללו. השקד אינו משתייך לקבוצה זו, שכן הוא פורח בחודש שבט, כחודשיים טרם חג הפסח (טבע ונוף במורשת ישראל, 36-41. נציין כי הראובני לא דייק; עץ התמר פורח כבר בחודש פברואר, זמן רב טרם חג הפסח).

הוא הוסיף, כי השקדים גדלים גם בשנת בצורת (ולכן יעקב אבינו כלל אותן במנחה למצרים). לעומת זאת, שבעת המינים זקוקים "ליד אדם על מנת שיתפתחו ויגדלו כהלכה ויניבו פרי איכותי.

השימוש בפרי השקדעריכה

במאמר גם תואר השימוש שנעשה בפרי. הוא שימש למאכל הן בתור פרי ירוק והן - יבש. מוצה ממנו שמן משובח וכן שימש לרקיחת תרופות למגוון מחלות ומחושים. חלב שקדים שימש להכנת משחות ובשמן שקד היו מרפאים מחלות עור. הפרי היה חביב על הילדים כקינוח וכמשחק כדברי התלמוד הירושלמי במסכת פסחים:"רבי יודה אומר נשים בראוי להן וקטנים בראוי להם נשים בראוי להן כגון מסנים וצוצלין וקטנים בראוי להן כגון אגוזין ולוזין.(ס"ח,ב') - המחבר הניל כי "לוזין" הכוונה לשקדים.

הבהרה:המידע בדף זה אינו ייעוץ רפואי בויקיפדיה העברית נכתב:"הזרעים של שקדי הבר הם מרים, ומכילים חומר בשם אמיגדאלין, המתפרק ויוצר חומצה ציאנית. חומצה זו היא רעל מסוכן ולפיכך אסור לאכול כמות מרובה של שקדים מרים. הזנים התרבותיים מכילים כמות קטנה יותר של חומר זה ולפיכך יש להם טעם מתוק יותר. זרעי השקד התרבותי מכילים כמויות גדולות של שומן, חלבון, ויטמינים ומינרלים, ולכן יש להם ערך תזונתי רב.

בדף שיחה בויקיפדיה העברית הובא ההערה הבאה:
רעילות השקד המר - אם אוכלים כמויות גדולות רעיל. כמויות מתונות מועיל ואפילו מרפא מסרטן ! (דומה למים - כמויות מתונות הכרחי כמויות מוגזמות רעיל)

אסמכתאות: http://www.vitaminb17.org/foods.htm http://www.vitaminb17.org


בהתיישבות החדשהעריכה

עם תחילת העלייה לארץ בסוף המאה ה-19 החלו חקלאי המושבות לחזור ולנטוע מטעי שקדים בהיקפים משמעותיים במשק היהודי, בעידודם של פקידי הברון. מחלות, מזיקים ומשבר סחר בשקד חיסלו את הענף בתחילת המאה ה-20 ואת מקום השקדים תפסו במהרה פרדסי ההדר. שיפור הכּנות וזני השקד, ויכולת התמודדות טובה יותר עם מחלות ומזיקים, הביאו לכך שהחל משנות ה-80 של המאה ה-20 מטעי השקד הולכים ומתרבים ברחבי הארץ (כיום נטועים למעלה מ-40,000 דונם), ותופסים אט אט את מקומם הראוי והטבעי להם בנוף הארץ כמימים ימימה.

קישורים חיצונייםעריכה


גלריהעריכה

תמונות מפריחת השקד בקדומים - צולם בי"ג טבת תשע"ב


תמונות ממטעי השקדים בקעת ערד - צולמו בזמן הפריחה שנת תשנד

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית