הועתק מעלון מעט מן האור בעריכת חנן פורת לפרשת משפטים תש"ע
מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל - שירת דוד מופיעה פעמיים במקרא. האחת בספר שמואל ב' פרק כ"ב שבו נוהגים להפטיר בשבוע של פסח לאחר קריאת שירת הים, והשנייה בתהילים פרק י"ח. שירה גדולה ונשגבה זו ראויה לעיון מקיף, תוך תשומת לב לשינויים בין שני המקומות בהן היא מופיעה.
מיד שאול[]
אך במסגרת מצומצמת זו נתמקד בנקודה אחת הנוגעת לכותרת השירה, כפי שהיא מצוינת בפתח המזמור שלפנינו:
"לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד ה' לְדָוִד
אֲשֶׁר דִּבֶּר לַה' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת
בְּיוֹם הִצִּיל ה' אוֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל".
כותרת המזמור מציינת כי שירה זו נאמרה לאחר הצלת דוד מכף כל אויביו, והצלה זו ודאי לא התחוללה ביום אחד ואף לא בשנה אחת. אך עם זאת נראים הדברים שבשירה זו נאמרה בעת התפעמות מיוחדת בתום מסכת תלאות ארוכה וממושכת, ועל שעה גדולה זו נאה לדוד לומר: "בְּיוֹם הִצִּיל ה' אוֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל".
רש"י[]
אלא שהבחנה חדה זו בין שאול לבין שאר אויבי דוד אומרת דרשני: מדוע יש לציין את שאול בנפרד מכולם ואכן על שאלה זו עומד רש"י בפירושו לתהילים, וכה דבריו: "והלא שאול בכלל היה? אלא לפי שהיה קשה עליו ורודפו יותר מכולם". ועדיין יש לתהות: וכי היה שאול – דרך משל – אויר קשה יותר מגלית הפלשתי, ומכל הפלשתים והאדומים, העמונים והמואבים שכנגדם לחם דוד עוד שנים ארוכות לאחר מות שאול? (ועיין ב'דעת מקרא' לשמואל ב' כ"ב המנסה לישב שאלה זו בדרכים שונות.)
הבחנה[]
לפי מיטב הכרתי ניתן להבין היטב את ההבחנה בין שאול לבין שאר אויבי דוד, דווקא על רקע תולדות ישראל הרצופים תלאות ומלחמות מני קדם ועד היום. המאבק כנגד שאול לא היה בהכרח קשה ומסוכן יותר מבחינה פיזית, אך כואב וצורב יותר דווקא מפני שהיה מאבק בין אחים, אשר במקום ללחום יחדיו – כתף אל כתף – כנגד אויבים מבחוץ נלחמו זה בזה.
מעבר לצער הנפש הכרוך במלחמת אחים, יש לנהוג בה באמות מידה שונות ולקבוע ביחס אליה 'קווים אדומים' שאותם אין לעבור אף בשעת סכנה. כך – דרך משל – נהג שמשון הגיבור כלפי אנשי יהודה שבאו למקום מחבואו בסעיף סֶלַע עֵיטָם (בסמוך לאפרת שבגוש עציון) וביקשו למוסרו לידי הפלשתים אויבי נפשו.
שמשון כדוגמא[]
שמשון אומר להם אך זאת: "הִשָּׁבְעוּ לִי פֶּן תִּפְגְּעוּן בִּי אַתֶּם" (שופטים ט"ו, י"ב) – לא מפני שאין בידו להכותם מכה אחת אפיים, כפי שעושה הוא מיד לאחר מכן להמון הפלשתים, אלא מפני שאין הוא רוצה להילחם באחיו בני יהודה על אף היחס המחפיר שלהם כלפיו. וכך נוהג דוד עצמו ביחס לשאול, בשעה שהוא גוער באנשיו המבקשים כמה פעמים להכות את שאול ואומר להם: "חָלִילָה לִּי מֵה', אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי לִמְשִׁיחַ ה' לִשְׁלֹחַ יָדִי בּו, כִּי מְשִׁיחַ ה' הוּא. וַיְשַׁסַּע דָּוִד אֶת אֲנָשָׁיו בַּדְּבָרִים וְלֹא נְתָנָם לָקוּם אֶל-שָׁאוּל..." (שמואל א' כ"ד, ו'-ז').
ומסכם חנן פורת: מלחמת אחים היא הקשה והנוראה מכל. ממלחמת שאול בדוד מני קדם ועד מלחמות היהודים בעת שיבת ציון, מהמחתרות בסזון ואלטלנה ועד לעקירה ולגירוש בימינו. ולפיכך ראויה ההצלה ממלחמת אחים להדגשה מיוחדת בשירת דוד: "בְּיוֹם הִצִּיל ה' אוֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל".