Fandom

Ventura Daniel Wiki

תולדות הדפוס העברי

7,311דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

Aitaly1733.jpg

בול שיצא לכבוד הדפוס העברי על-ידי הדואר האיטלקי

דפוס בתור מונח להדפסה באמצעות כלי היוצק צורה לתוכן מוגדר, ניתן בשנת 1477 בפרארה שבאיטליה. אימץ אותו רבי לוי בן גרשון, פרשן, פילוסוף ואסטרונום שחי בספרד. הספר שהוא הביא לדפוס היה פרוש לספר איוב מאת רבי לוי בן גרשום הוא הרלב"ג.

השימוש באתיות בשפה העברית נעשה לראשונה בשנת 1441 באביניון שבצרפת - מקומו של ארמון האפיפיורים במאה ה-14. הספרים הראשונים בשפה העברית, עשרה במספר, הודפסו באותיות מרובעות מטיפוס אחיד - בלי לציין מקום הדפסה וזמנה, ובוצעו ברומא סמוך לשנת 1470. אחד מהם, פירוש רש"י על התורה , היה הספר העברי הראשון שהודפס. בטרם נוסד הדפוס העברי הראשון באיטליה, בסוביאקו בשנת 1465 היו כבר קיימים בתי דפוס עבריים.

הספר העברי הראשון, שבו מצויינים בפירוש שנת הדפסתו, מקום הדפוס ושם הדפוס, גם הוא פירוש רש"ח על התורה והוא נדפס בשנת 1475 ברג'ו די קלבריה בדרום איטליה. המדפיס היה אברהם בן יצחק בן גרשון שבא מספרד או פורטוגל (להלן). אין ספר נוסף, הידוע, שהודפס בדפוס זה.

פירוש רש"י - הספר העברי הראשון שהודפס (1475)

כנראה קיים העתק בספריה בקלבריה כאן: La copia anastatica del Pentateuco di Rabbi Salomone Jarco è visionabile presso la Biblioteca comunale "Pietro De Nava".

Pagina-del-pentateuco-di-Reggio.jpg

[http://www.calabriaonweb.it/2013/04/09/il-primo-libro-al-mondo-in-caratteri-ebraici-stampato-a-reggio-calabria/ המקור : פירוש רש"י ספר בראשית פרק ג' מפסוק ד':"לא מות תמתון דחפה עד שנגעה בו, אמר לה כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה:]

פרטים על הספא מהאנציקלופדיה היהודית
Date of First Printing. The date at which printing in Hebrew began can not be definitely established. There is a whole series of works without date or place (12-21) which experts are inclined to assign to Rome (where Latin printing began in 1467), and any or all of these may be anterior to the first dated work, which is an edition of Rashi's commentary on the Pentateuch, published in Reggio, Calabria, by Abraham Garton, Feb. 5, 1475. It may be assumed that the actual printing of this work took some time, and that it was begun in the latter part of 1474. Even this must have been preceded by the printing of the four parts of the Ṭurim of Jacob b.Asher, finished July 3, 1475, in Piove di Sacco by Meshullam Cusi, which must have taken considerably longer to print than the Rashi. It is exceptional for Hebrew works to be dated at all before 1482, but from that time onward to 1492, during which decade two-thirds of the Hebrew incunabula were produced, most of them are dated. With the expulsion from Spain in 1492 the Hebrew printing-presses in that country were stopped, and those in Italy and Portugal produced only about a dozen works during the remainder of the century

נשיא הקהילות היהודיות התראיין בנושא:
הנשיא Gattegna מה חשוב מבחינה היסטורית לקהילה היהודית ,חמישה חומשי התורה הודפסו בשנת 1475 ברג'יו קלבריה , הספר הראשון בעולם בעברית ?

עבודה יקר זה ,הדוגמא היחידה ששרדה בבתי המשפט של האינקוויזיציה, מסמנת את תחילתו של שלב חדש של התפשטות המורשת העצומה של ערכים שנערכו על ידי יהדות. הוא נע לחשוב על עבודתם של אברהם בן גרטון בטיפוגרפיה שלה, לשביעות רצונם והגאווה שניסה פעם אחת ללחוץ על הכרך הראשון . זה פותח פרק חשוב בתורה לכל העמים שלאל אחד העובדה שזה קרה באיטליה מעידה על כמה עושר ישב היסטוריה העתיקה של היישובים היהודים השונים המאכלסים את המדינה הזאת עוד לפני הופעת הנצרות , וכי , עליות ומורדות , כולל תקופות של רדיפות ורגעים אלימים של דו קיום בשלום ,שבל יימחו סימנו את גורלו . הספר יהיה המוקד של יוזמות שונות ביריד הספרים של טורינו. זה יהיה גם הזדמנות לגלות את השורשים יהודים התרבותיים בקלבריה,אזור שבו יש דוגמא נדירה של בית כנסת מהתקופה הרומית . קלבריה היא אוצר בלום של זכרונותו עקבות חקוקים עמוק באזור שנותנים את התחושה שלנוכחות יהודית פורה ומושרש עמוקה באזור. בית המקדש של Bova מרינה, מהמאה הרביעית, הוא בית הכנסת העתיקה ביותר באירופה לאחר שנמצא באזור הארכיאולוגי של אוסטיה

משפחת שונצינו

ערך מורחב: משפחת שונצינו

משפחת שונצינו הייתה משפחת מדפיסים עבריים מפורסמת, אשר נקראה על-שם העיר סונצ'ינו שליד קרמונה בצפון איטליה. בית המשפחה הוא היום אתר תיירותי בעיר, נקרא "בית המדפיס", ובו מוזיאון לנושא הדפוס. בעיר זו החלו להדפיס ספרים בשנת 1484. בשנת 1488 הודפס על-ידו תנ"ך השלם והמנוקד הראשון. גרשום שונצינו היה מדפיס יהודי פורה. הוא הדפיס בעברית, בלטינית ואולי אף באידיש. הוא חתם את שמו בצורות שונות : Girolina Hieronimus Geronimo. הוא היה נוהג לנסוע למרחקים על מנת להשיג כתבי יד. בשנים האחרונות לחייו סבל מאוד משנאת ישראל ומתחרות מקצועית. עם זאת, רוב בני משפחתו המשיכו לעבוד במלאכת הדפוס עד השנים האחרונות.

המדפיסים ממשפחת פואה

Old print machine.jpg

מכונת דפוס עתיקה צילם:דניאל ונטורה בתערוכה בבית הספרים הלאומי בירושלים

Print in Italy 15th.jpg

בית דפוס באיטליה - המאה ה-15

ערך מורחב המדפיסים ממשפחת פואה

המדפיסים ממשפחת פואה (Foa) החלו לפעול במקצועם בשנת ה'שי"א (1551) בסביונטה ליד מנטובה בצפון איטליה. המניע לתחילת עבודתם היה סגירת בתי הדפוס העבריים בונציה ומעבר חלק מעובדים מוונציה לדפוס של טוביה פואה בסביונטה. תחילה, הדפוס היה בבית המגורים שלו, אך אחר-כך הוקם בית מיוחד לכך. במאה ה-18 והמאה ה-19 פעלו בני המשפחה בוונציה, ופיזה והדפיסו 121 ספרים.

דפוס דניאל בומברג

(הקטע והערך הועתק מהויקיפדיה העברית)

ערך מורחב: דפוס דניאל בומברג

דניאל בומברג (בומברגי, בומבירגי, בומבירגו, 1475 - 1549] בערך), מדפיס נוצרי בן ונציה, שהדפיס ספרי קודש עבריים, בהם תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי ומהדורת מקראות גדולות של התנ"ך.

בומברג נולד בעיר אנטוורפן, שם למד את מלאכת הדפוס מאביו, סוחר בשם קורנליוס, ובגיל צעיר בא לוונציה, שם חי רוב ימיו. ב-1515 בערך פתח, בהשפעת יהודי מומר בשם פליקס פראטנסיס, בית דפוס ובו הדפיס בשנים הבאות כמאתיים ספרים עבריים. הוא נעזר ביהודים, בעיקר יהודים מומרים, לצורך הגהת הספרים והכנתם לדפוס; ביניהם יעקב בן חיים אבן אדוניהו ורבי אליהו בחור. לצורך ההדפסה גם פיתח אותיות דפוס חדשות ובכלל השקיע ממון רב.

בדצמבר 1516 (טבת רע"ז) ראו אור שני הספרים הראשונים בבית הדפוס: הראשון - מהדורת תורה, חמש מגילות והפטרות עם תרגום ופירוש, והשני - תורה, מגילות והפטרות ללא הוספות. הספר הראשון הורחב למהדורת "מקראות גדולות" הראשונה, מהדורה של המקרא עם תרגומים ארמיים, הערות המסורה ופירושים של הראשונים. עורך המהדורה הראשונה היה פליקס פראנטסיס, והיא הושלמה בדצמבר 1517 (טבת רע"ח). המהדורה השנייה של "מקראות גדולות", מהדורת רפ"ד-רפ"ו, 1524 - 1525, נערכה בידי יעקב בן חיים אבן אדוניהו, והיא שימשה יסוד לכל מהדורות המקרא הבאות עד המאה ה-20.

בשנים ר"פ-רפ"ג, 1520 - 1523 הוציא ברישיון האפיפיור לאו העשירי מהדורה מלאה של התלמוד הבבלי. זו הייתה המהדורה הראשונה שכללה את כל התלמוד, לאחר שחלקים ממנו כבר הודפסו בבית הדפוס של משפחת שונצינו. בומברג הוא שקבע את עיצוב העמוד המקובל היום, שבו נוסח התלמוד במרכז העמוד, פירוש רש"י בצד הפנימי ופירוש התוספות בצד החיצוני. במהדורה זו גם נקבעה חלוקת התלמוד לדפים המשמשת עד היום. בשנים רפ"ג-רפ"ד, 1523 - 1524 הדפיס את התלמוד הירושלמי על פי כתב יד ליידן. הוא גם הראשון שהדפיס את התוספתא, את הקונקורדנציה "מאיר נתיב" של ר' יצחק נתן ועוד עשרות חיבורים יהודיים.

הקהילה היהודית בוונציה, שבה היו גם יהודים רבים ממגורשי ספרד, התייחסה בחיוב למפעליו של בומברג, ואף קראה לו "ראש המדפיסים". הוא מצדו פעל לתת ליהודים שעבדו אצלו הקלות בחובות שהיו חייבים בהם, כגון בלבוש מיוחד ליהודים. ככל הנראה בסביבות שנת 1540 הפסיק להדפיס, וייתכן שאף חזר לעיר הולדתו אנטוורפן.

לקריאה נוספת

  • אברהם מאיר הברמן, המדפיס דניאל בומבירגי ורשימת ספרי בית דפוסו, תל אביב, תשל"ח.
  • יצחק ש' פנקובר, "מהדורת התנ"ך הראשונה שהוציא בומברג לאור וראשית בית דפוסו", בתוך: קרית ספר נח, תשמ"ג.
  • ר' קלמן, מלאכת הספר בדפוס בומבירג בוינציאה, במחצית הראשונה של המאה ה-16 (עבודת גמר למ"א), ירושלים, תשנ"ב.

קישורים חיצוניים


איך נהגו בגירסאות אחדות לתלמוד

כתב הרב שמואל לוינזון גלגולו של לישנא אחרינא - נתחיל בהתיחסות לבתי הדפוס ובהמשך נביא את תחילת המאמר:

"התשובה נעוצה במדפיסי שׂונצינו: למדפיסים האלו היה מנהג לא חכם. לעתים, כשלא היה בידיהם להכריע בין גירסאות - הם פשוט הדפיסו את שני הגירסאות בתוך העמוד ללא שום ציון שבעצם יש כאן שתי גירסאות שהאחת היא תמורתה של השניה. הב"ח מציין למשל בסוטה יח: 'והמדפיס עירב שתי הגירסאות יחד' כמו כן, רנ"נ רבינוביץ מראה ב'דקדוקי סופרים' כיצד המדפיס של שונצינו הכניס שלש גירסאות שונות זו ליד זו בתוך העמוד בדברי הגמרא במסכת ביצה (דף י.) 'ורמינהו השוחט בהמה חיה ועוף ביום טוב'. וכך ישנם עוד הרבה 'לישנא אחרינא' שהם תרומתם הצנועה של מדפיסי שונצינו לטקסט של הגמרא.

כך קרה גם כאן: המדפיס במהדורת פיזארו (רע"א) ידע על שתי הגירסאות, ומשלא עלה בידו להכריע [ואכן, אי אפשר להכריע במקום כזה ששתי הגירסאות הן מחלוקת ראשונים] הוא שילב אותם בתוך העמוד, וכתב על שניהם 'ואיבעית אימא'. והנה הנוסח שנמצא בדפוס שונצינו (מתוך תכנת 'עדי נוסח')


איבע' אימא מקיף וניקף איכא בינייהו דתנ' קמ' סבר טעמ' דעמד וניקף דמגלגלי' עליו את הכל אבל עמד מקיף אינו נותן לו אלא דמי רביעית ורבי יוסי סבר לא שנא ניקף ולא שנ' מקיף אם עמד וגדר מגלגלין עליו את הכל אי בעי אימ' מקיף וניקף איכ' בינייהו תנא קמא סבר אם גדר מקיף את הרביעית נמי יהיב ליה ורבי יוסי סבר אם עמד ניקף וגדר את הרביעית הוא דיהיב ליה דגלי דעתיה דניחא ליה אבל אם גדר מקיף לא יהיב ליה מידי


אפשר לראות שהמדפיס הכניס את שתי הגירסאות והכתיר את שתיהן בכותרת 'איבעית אימא'. מה שגורם ללומד להבין שהגמרא עצמה היא זו שמביאה את שני התירוצים. דפוס ונציה הלכו בעקבות דפוס פיזארו, למעט כמה מילים שהם הוסיפו.

המהרש"ל ב'חכמת שלמה' דפוס ראשון (קראקא שמ"א) הבחין בזאת בעינו החדה. אמנם הגהותיו היו לפי מה שהיה מונח לפניו, וכנראה סבר שלפני המדפיסים היו באמת כתבי יד שהביאו את שתי ה'איבעית אימא'. או שמא גם הוא לא רצה להכריע איזה מן הגירסאות תוצא אל מחוץ לעמוד - לכן מחק את המילים 'איבעית אימא' בפעם השניה, והגיה תחתיהן 'לישנא אחרינא' כדי לציין ללומד שאין כאן שני תירוצים שהגמרא מביאה - אלא שתי נוסחאות הן שהמדפיס הוא זה שצירפן זו לצד זו בתוך העמוד. ו'לישנא אחרינא' הוא זה, ולא 'איבעית אימא'. שכן באמת אין בגמרא עצמה אלא תירוץ אחד שהראשונים נחלקים היאך הגירסא בו.

אם היו המדפיסים שאחרי מהרש"ל נזהרים לציין שהמילים 'לישנא אחרינא' הן הגהת מהרש"ל - יתכן שהלומד עוד היה מבין מה קרה כאן, אולם כמו בהגהות רבות של מהרש"ל - גם הגהה זו הוכנסה לתוך הגמרא מבלי לציין שזו הגהת מהרש"ל, מה שגרם שמטרת מהרש"ל לא התקיימה: הוא רצה שישימו לב שזה 'לישנא אחרינא' של מדפיסים, בעוד שהלומד היום סבור שהגמרא עצמה מביאה שני לשונות, ורב אשי עצמו הוא זה שאמר 'לישנא אחרינא'.

תחילת המאמר

בדף ד: של בבא בתרא נמצאת המשנה הבאה: "המקיף את חבירו משלש רוחותיו, וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית - אין מחייבין אותו; רבי יוסי אומר: אם עמד וגדר את הרביעית - מגלגלין עליו את הכל". כל מי שיקרא את המשנה בשום לב יווכח מיד בקושי המבצבץ ועולה: תנא קמא אומר שאם גדר המקיף משלושה כיוונים עדיין אין מחייבים את הניקף לשלם, ומשמע שאם יגדור את הרביעית - יתחייב המוקף. והרי זהו בדיוק מה שאומר רבי יוסי: 'אם עמד וגדר את הרביעית - מגלגלין עליו את הכל'. מהו איפוא ההבדל בין שתי הדעות המובאות במשנה?

הגמרא עומדת על הקושי ומציעה כמה תירוצים. אותנו מעניינים השניים האחרונים שנביא אותם בלשון הגמרא: "איבעית אימא: מקיף וניקף איכא בינייהו, דת"ק סובר: טעמא דעמד ניקף דמגלגלין עליו את הכל, אבל עמד מקיף - אינו נותן לו אלא דמי רביעית. ורבי יוסי סבר: ל"ש ניקף ול"ש מקיף, אם עמד וגדר - מגלגלין עליו את הכל. לישנא אחרינא: מקיף וניקף איכא בינייהו, ת"ק סבר: אם גדר מקיף את הרביעית נמי יהיב ליה. ורבי יוסי סבר: אם עמד ניקף וגדר את הרביעית הוא דיהיב ליה, דגלי דעתיה דניחא ליה, אבל אם גדר מקיף - לא יהיב ליה מידי".

בתמצית - שני התירוצים אומרים כמעט אותו רעיון: אחד מן התנאים סובר שרק אם עמד הניקף וגדר את הרביעית, אז מגלגלים עליו את ההשתתפות בכל שלוש הגדֵרות, שכן הוא גילה את דעתו שניחא לו בהקמת הגדר. אבל אם המקיף הוא זה שגדר את הרביעית - לא ישלם לו הניקף את דמי שלושת הראשונות, ואולי גם לא ישלם את הרביעית. התנא השני סובר לעומת זאת שמאותו רגע שהוקמה הגדר הרביעית - ולא משנה על ידי מי - ישתתף הניקף בכל ההוצאות.

התירוצים חלוקים ביניהם רק מי הוא התנא המיקל, ומי הוא התנא המחמיר. לפי התירוץ הראשון תנא קמא הוא זה שמיקל וסובר שרק אם עמד הניקף וגדר את הרביעית מחייבים אותו על כל שלוש הגדרות הראשונות. והתירוץ השני הופך את הדעות, ולשיטתו רבי יוסי הוא המיקל.

אולם משמעיינים בפירושי הראשונים - מתגלה תמונה אחרת לגמרי: אין כאן שני תירוצים בכלל כי אם תירוץ אחד בלבד המחלק בין ניקף למקיף! רק שיש כאן שתי גירסאות: לשיטת רש"י ורבינו גרשום והתוספות - אין בגמרא אלא את התירוץ השני בלבד, המכונה 'לישנא אחרינא'. ולאידך: לשיטת הגאונים, הרמ"ה, ובעל המאור - אין בגמרא אלא את התירוץ הראשון. [יעויין בחידושי הרשב"א המאריך בענין].

אם בודקים בכתבי יד - עולה תמונה זהה: אין שום כתב יד שמביא את שני התירוצים. מבדיקה בתוכנת 'עדי נוסח' עולה שרוב כתבי היד שנמצאים בה על מסכת בבא בתרא - מתאימים עם גירסת רש"י (והם: מינכן 95, פריז 1337, וטיקן 115, פירנצה II I 9-7), וכתב יד אחד גורס כגירסת הגאונים (אסקוריל G-I-3). אבל כאמור, אין שום כתב יד שמופיעים בו שני התירוצים זה לצד זה. מהיכן צמחה הנוסחא שבדפוסים שלנו שבה הגמרא עצמה מביאה את שני התירוצים?

הדפסות נבחרות

המקור: כנראה אוסף משפחת פואה

הרצאה על תולדות הדפוס

בכנס The Jews in Italy: Their Contribution to the Development and Spread of Jewish Heritage 2011 הרצה Prof. Bernard Cooperman על Reorganizing Jewish Knowledge: Book Printing as a Business and as an Intellectual Challenge בין השאר כתב:

"As a center of Jewish printing, Rome was far eclipsed in the sixteenth century by other Italian centers. But for a brief period—between 1544 and 1548—the “beloved city” (alma urbs) suddenly supported two different printing operations and saw the production of eight separate volumes. At least two of these books (the first editions of the responsa by Rabbi Nissim of Gerona and the Iggeret ha-Kodesh or Holy Epistle widely attributed to Nahmanides) were printed by Antonio Blado whose prominent shop in the Campo dei Fiori was closely linked to the papal bureaucracy. Moreover, one of Blado’s Jewish partners—the Provençalborn Rabbi Isaac de Lattes, is also connected with printing efforts elsewhere, especially through his active role in promoting the printing of kabbalistic texts and his vociferous defense of publishing the Zohar in Mantua in 1558

תולדןת הדפוס העברי בלומברדיה

Jewush printing in lombardia.jpg

תולדות הדפוס העברי בלומברדיה - המקור: תשקיף בית הכנסת בסביונטה

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית