FANDOM


Azmaut

תולדות מלחמת העצמאות היא סדרה של ארבעה כרכים אשר חוברו על ידי ההיסטוריון הצבאי אורי מילשטיין. בסדרה הוא סוקר ומנתח את האירועים הישירים שקדמו להחלטת האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 את אלה שהתרחשו לאחריה עד מחצית חודש אפריל 1948. האירועים מוצגים מנקודת ראות המחבר, כאשר הוא מסתמך על חומרים שהועמדו לרשותו מארכיוני מערכת הביטחון, על עדויות המשתתפים באירועים. כמו כן, טרם הדפסת הסדרה, הוא איפשר לאלה אשר החומר מתייחס אליהם לעיין בחומר הכתוב, ביניהם ראשי צה"ל שהיו בחיים. הוא קיים עימם מפגשים, לעתים שבועיים, על מנת לאמת את האירועים. למרות כל זאת, כאשר חיבורו פורסם, היו שטענו כי הצגת האירועים וניתוחם לוקה בחסר.

לכל אחד מהספרים מפתחות מפורטים לפי האירועים, האישים והמקומות. המקורות, תוך הצגת פירוטן המלא, מובאים בסוף כל אחד מהכרכים.

כרך ראשון: המאבק על מטרהעריכה

הכרך הראשון של הסדרה מתחיל בביקור דוד בן-גוריון בקורס השתלמות למפקדים בכירים של ההגנה בג'וערה יחד עם המפקדים הבכירים של ההגנה בשנת 1943. הוא מציג בפני הנוכחים שאלה: "עכשיו הגידו לי. מהי מטרתינו? לשם מה אנחנו מקיימים קורס זה במאמצים כה רבים, ואתם עוברים אותו בתנאים כה קשים ? מה תכלית פעילותינו הנוכחית בארץ ישראל ? "הנוכחים השיבו תשובות שונות. ביאוש אמר בן-גוריון למפקד ההגנה משה סנה: "אף אחד לא אמר שמטרתנו היא מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל". ה"מוטו" בכרך זה של הסדרה שאכן רק דוד בן-גוריון הכיר במטרה ואליה כיוון את כל תשומת לבו.

מנקודת ראות זו עובר אורי מילשטיין על התקופה שקדמה להקמת המדינה וסוקר את האירועים אשר הובילו להקמתה או פגעו במימוש הרעיון. הוא מציג את הדיונים בלונדון בין המימשל המנדטורי ונציגי הסוכנות היהודית לארץ ישראל שהיו מנהיגי היישוב. מציג את עמדת העולם הערבי. מתאר היטב את הרקע של ערביי ארץ ישראל ואת המעורבות של ערביי הארצות השכנות בתקופה שקדמה להקמת המדינה. הוא מגיע למסקנה כי הנהגתו של המופתי מסייעת לתהליך הקמת המדינה, שכן הוא גורם שלילי בהתארגות הייושה הערבי.

מכאן הוא עובר להכנות של דוד בן-גוריון להקמת צבא הגנה לישראל בארגון ובחימוש שיתאימו למלחמה הצפויה על הקמת המדינה. הוא מציג את מהות היחסים עם ארגוני המחתרת: אצ"ל ולח"י. הוא מספר על פעילות השירותים החשאיים שהיו מרושתים היטב במימשל הבריטי ואצל ערביי ארץ ישראל. למעשה הנהלת היישוב קיבלה מראש את רוב המידע שהיה דרוש לה. לדוד בן-גוריון היה מאבק עם ראשי ההגנה ועם ראשי מפלגות הפועלים על דמותו של הצבא. הוא ניסה להוביל את הצבא ממיליציה לצבא. לשם כך העדיף בפיקוד את יוצאי הצבא הבריטי בעלי הניסיון ממלחמת העולם השנייה.

כרך זה מסתיים בנושא "חלקות העוגה הלאומית", עד כמה ראשי היישוב היו מוכנים להקציב אמצעים על מנת לממן את ההכנות למלחמה הלא-נמנעת. הפרקים האחרונים דנים ביחס המעצמות הגדולות: ארצות הברית ו-רוסיה להקמת מדינת ישראל. וכך מגיע יום ההצבעה על החלטת האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 ומעט בריפוף הוא עוסק "במחירם של חסידי אומות העולם" אשר תמכו בהחלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל.

כרך שני: החודש הראשוןעריכה

הכרך השני, סוקר את החודש הראשון לאירועים, לאחר החלטת החלוקה, מ-29 בנובמבר 1947 עד 14 בינואר 1948.

האירוע הראשון הוא לא כמקובל ההתקפה על אוטובוס 2094, ברשימתו של אורי מילשטיין מופיע פגיעה של מכונית ערבית בצעירים מחטיבת עציוני ברחביה. האירועים הנוספים קשורים בפגיעות התחבורה הציבורית, ה"חוליה החלשה", אשר הערבים ניסו לפגוע בה. וכך האוטובוסים של אגד התארגנו לנסוע בשיירות מהשפלה לירושלים. פגיעות בתחבורה היו בסביבות באר שבע, בדרך לנגבה, במסעף חולדה. ראש אגף המבצעים יגאל ידין מפרסם "הוראות לתכנון הבטחת התחבורה". שיירות האוטובוסים לגוש עציון נפסק. השיירה לבן שמן מותקפת. השיירות בדרך לבירה מותקפות בהתמדה.

בירושלים המון ערבי משתלט על המרכז המסחרי, בלא שימוש בנשק חם. הסחורות נבזזו והועלו באש. בגוש דן פעילות נרחבת של הכפרים הערביים: כפר סלמה ואחרים נגד שכונת התקווה, נגד כפר אז"ר. בגבול יפו- תל אביב ושכונות בגבול יפו סופגים יריות מצלפים ביום ובלילה.

אצ"ל ולח"י נוקטים בפעולות תגמול: בירושלים מפוצץ קולנוע ומוסך. פעולה נוספת נגד בתים בשועפת ובאזור המרכז. פשיטה על הכפר טירה במשולש ועשרות ערבים נפגעים. התקפה נאחרת ת בשער שכם עם עשרות נפגעים. רימונים נזרקים לבתי קפה ערבים ביאזור וביפו.

ויש סיבובים של פעולות תגמול כמו באזור חיפה: 39 יהודים נרצחים בבית הזיקוק במפרץ חיפה כתגמול לזריקת מטען חבלה על פועלים ערבים. ותגובה נגדית, כיבוש בלד א-שייח' ליד נשר היום.

התקפות מסיביות על גוש עציון:

  • 300 ערבים תקפו שיירה לגוש. בתגובה הותקפו רכבים ערבים שנסעו בכביש לחברון.
  • ביום 14 בינואר 1948 התקפה רבתית על יישובי גוש עציון. יותר מ-200 ערבים נהרגו ו-3 יהודים נהרגו. היו 9 פצועים. בעקבות ההתקפה, מחלקת הל"ה יצאה מירושלים להביא סיוע לגוש.

בגליל יש פעילות מסוריה אך בעיקר מערביים מקומיים: התקפה על כפר סולד, עין זיתים.

בנגב הוצב הגדוד השביעי של הפלמ"ח ומונה מפקד לכל גזרת הנגב.

הכרך מסתיים ברשימה של 900 מקורות: ראיונות, מראה מקומות ומסמכים מארכיונים.

אחד מממצאי אורי מילשטיין בכרך זה היה כי "רוב אנשי הש"י העריכו כי הערבים ישלימו את תוכנית החלוקה וזו הייתה אחד הסיבות להערכות הלקויה לקראת המלחמה. "רובם לא הביאו בחשבון את השפעת מדינות ערב על ערביי ארץ ישראל ולא ניתחו נכון את השפעת ה"פלשתניאות" כגורם לאומי-מרכזי בעולם הערבי... כמו ב-26 שנה לאחר מכן במלחמת יום הכיפורים" (עמ' 25) היו גם שהעריכו שמדינות ערב לא יבואו לעזרת ערביי ארץ ישראל. רק הלגיון הערבי יגיע אבל ישתלט רק האזורים הערביים.

הספר דן בנושא שכבר החל בו בכרך הראשון והוא השפעת הרקע התנועתי של הנהגת היישוב: תנועת הפועלים מצד אחד וה"אזרחים" מצד שני על ניהול המערכה הצבאית ועל הרכב ההנהגה הביטחונית. כך למשל בתל אביב, העירייה ה"אזרחית" עמדה מאחורי מפקד מחוז הנאמן לה ובקשה להגיע להסדר עם ערביי יפו על מנת למנוע פגיעה אנושה בענף הפרדסנות.

כרך שלישי: הפלישה הראשונהעריכה

הכרך השלישי סוקר את תחילת הלחימה בארץ ישראל לאחר ה"יריות הראשונות". הנושא המרכזי של הכרך הוא פלישת הערבים מהמדינות השכנות לעזרת התושבים הערבים בארץ. לערביי הארץ יש שני מנהיגים המנהלים את המערכה נגד היישוב היהודי: המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני ו-פאוזי קאוקג'י, מפקד צבא ההצלה. אמין אל-חוסייני בתוקף מעמדו גיבש סביבו את הנהגת הוועד הערבי העליון ולמעשה היה אמור לעמוד בראש המערכה. לעומת , פאוזי קאוקג'י, הועמד על ידי הליגה הערבית בראש צבא ההצלה, כח של מתנדבים ערבים עיראקים, סורים ודרוזים, שהוקם בסוריה כדי לסייע לערביי ארץ ישראל במלחמתם ביישוב היהודי. בעצם מינוי קאוקג'י כמפקד צבא ההצלה היה משום קריאת תגר של ממשלות ערב על מנהיגותו של המופתי.

התקופה הנסקרת בכרך זה היא: מיום 15 בינואר 1948, כאשר הטייס עזר ויצמן, יחד עם ארבע טייסים אחרים, הטיל אספקה לגוש עציון ועד ליום 1 באפריל 1948 כאשר חיילים בריטים ירו לעבר בתי היהודים ברובע היהודי בעיר העתיקה של ירושלים. במשך כל התקופה נמשכת "מלחמת הדרכים" לירושלים וליישובי הדרום בעיר. מפורטת המערכה על טירת צבי שסיכומה היה "הרושם על הסביבה, גם על היהודים וגם על הערבים - כביר". לתקופה זו כוללים מפתחות הספר: 800 שמות אישים, 500 שמות מקומות, 900 נושאים ו-1,100 מקורות מידע.

הפרק הראשון זועק את גורל הל"ה וכותרתו "הפצועים הולכים למוות". הוא מנתח את מה שהתרחש ורואה באירוע את כל מרכיבי הטרגדיה הקלסית: קטסטרופה שאין מפלט ממנה, קרב חסר סיכוי, טוהר נשק עד אבסורד, חטא ההיבריס - גאווה המתגרה בגורל, כשלון קטן המוביל לכשלון גדול. הוא מסכם: במלחמת העצמאות היו פרשיות גבורה עם סממנים טרגיים, בפרשת הל"ה נמסכו כולם. ההגנה נטלה יוזמה והחליטה על 35 פעולות תגמול כנקמה על רצח הל"ה. אחת מהן מתוארת בספר ההתקפה על הכפר הערבי "סעסע".

הפרק השני מתמקד בנושא הספר: "הפלישה הראשונה". מדינות ערב לא יכולות לפלוש לארץ כל עוד הבריטים מצויים בה. הכוח היחידי שהיה ברשות ערביי ארץ ישראל היה השבאב - צעירים שלא התמסדו מבחינה כלכלית, מגיל 16 עד 40. מבצעי הגיוס נכשלו. שרות הידיעות של ההגנה השיג כי כנופיות לא גדולות חדרו לארץ ומאות מתאמנים בבסיסיצבא ההצלה בסוריה. האימון כלל גם ירי מתותחים. פאוזי קאוקג'י בדק האם הערבים המקומיים מסוגלים לספק מזון לצבא של 20,000 חיילים. היעד של צבא ההצלה היה "להשאיר את מעמדה הסופי של ארץ ישראל פתוח למשחקי הכוחות של הבין-ערבי". ב-28 בינואר דיווח הש"י כי חדרו לארץ 1,200 לוחמים מצבא ההצלה. בן-גוריון אינו מזלזל בהם וטוען שאלו חטיבות צבאיות. עדכון הנתונים העלה את אומדן הלוחמים ל-17,000. שגרירות ארצות הברית בדמשק ערה למתרחש ובעקבות זאת היא מגיע למסקנה "הקמת המדינה אינה אפשרית". מסכם אורי מילשטיין "השפעתו של צבא ההצלה הייתה רבה יותר מכוחו הממשי אבל את המטרה, לבטל את הקמת המדינה בלי התערבות הצבאות הערבים הסדירים " קרובה להשגה.

בוצעו שורה של פיצוצי מכוניות תופת על ידי היהודים: ב"סאריה" - יפו, ליד שער יפו בירושלים, בעיר התחתית של חיפה ובמלון "סמיראמיס" בקטמון. הפעולה האחרונה שהייתה של ההגנה, עוררה את רוגזו של דוד בן-גוריון והוא התנצל עליה בפני הנציב העליון. וכתגובה, מכוניות תופת ערביות מתפוצצות בירושלים: בית פלסטיין פוסט, ברחוב בן יהודה ובחצר המוסדות הלאומיים.

הספר מתאר את הלוגיסטיקה של המלחמה ואת מערכת הפיננסים המלווה אותה. נשק מיוצר בארץ לסוגיו, רכישת נשק ממדינות חוץ מתבצעת באופן שוטף, כולל תחבולות אין ספור, שנועדו להתגבר על האמברגו האמריקאי. העיסקה הצ'כית מסוכמת. מסכם מילשטיין: "הרכש העיד על היוזמה וכושר האלתור של ההגנה". פרק מיוחד במינו דן "מגש הכסף (כסף ממש) וספסרי העת" - אספקט שאינו מחמיא בשעת מלחמה.

פרק מיוחד מוקדש לשאלת ירושלים. היהודים ראו בה את סמל שיבת ציון, ראשי היישוב השלימו עם הבינאום שלה. תשומת לב מיוחדת ניתנה לאיוש תפקידים בעיר. נעשו בה מבצעים צבאיים והעיר הוכנה למצור. "בן-גוריון חשש מהתמוטטות יהודי ירושלים. הוא חשש שכניעתם עלולה למנוע את הקמת המדינה היהודית". מכאן המאמץ הרב שהושקע על שמירת הקשר לעיר. הרובע היהודי החזיק מעמד. הספר מסיים בתאור סיום תפקידן של ארגוני האצ"ל והלח"י.

כרך רביעי: ממשבר להכרעהעריכה

הכרך הרביעי מתאר את המשבר העמוק ביותר אליו נקלעה ה"המדינה שבדרך". ב-19 במרץ 1948, היום המכונה על ידי אורי מילשטיין יום ששי השחור, הודיעה ארצות הברית - בפומבי - כי היא נסוגה מתוכנית החלוקה. ראשי הצבא האמריקאי העריכו כי לשם כפיית התוכנית יהיה צורך לשלוח לארץ ישראל שמונים עד מאה וששים אלף חיילים אמריקאיים. "לארצות הברית לא היה אז כח צבאי פנוי כזה והנשיא טרומן לא היה מעז לשלוח חיילים רבים כל כך מעבר לים, למלחמה שאינה של ארצות הברית "(עמ' 55). הסיבה לנסיגה של ארצות הברית היה בראש וראשונה מחדלי הצבא העברי בהגנה על עורכי התחבורה ואי-אפשרות למנוע פיגועי תופת. "מנהיגי היהודים לא הבינו את מלוא משמעות של הקשר שבין האירועים בשדות הקרב לבין ההתפתחויות המדיניות".

וכך למרות שהערבים לחמו האחד בשני וליכוד הערבים נגד היהודים לא יצא לפועל. בכל מקום, כאשר צבא ההצלה הגיעה הוא נאלץ לפעול יותר נגד הערבים המקומיים מאשר נגד היהודים. הפילוגים ברחוב הערבי מנעו מהם לתרגם את יתרונם המספרי לניצחון צבאי.

אורי מילשטיין מציג דעה מגובשת על גישת מנהיגי היישוב למימשל הבריטי בארץ. לדעתו, אגדת "המזימה הברית" לפיה בליבו של כל בריטי מסתתר אנטישמי קטן לא היה לה בסיס. אמנם, היה לה יתרון, היה אוייב משותף שכל היישוב התאחד נגדו. התוצאה הייתה מאבק משותף נגד המנדט הבריטי וחתירה להקמת מדינה יהודית. המציאות הייתה שונה; בריטים רבים עזרו לישוב היהודי. לדעתו, בן-גוריון טיפח את האיבה במתכוון כדי להשיג את תמיכת חוגי כל היישוב בו. במקביל, אסכולת משה שרת, לפיה יש לפעול ליישום החלטת החלוקה באמצעות האו"ם, ירדה מסדר היום. אז גם הוטבע המונח "או"ם שמום".

המערכות הצבאיות נמשכו. בצפון, ההגנה על השיירות ליחיעם וכל הגליל המערבי - אזור אשר לפי תוכנית החלוקה אמור היה להיות בתחום המדינה הערבית. כן, נמשכו ההתקפות על התחבורה לגוש עציון. שיירת האספקה לגוש נעצרה בשובה ליד נבי דניאל וחלק ניכר של המכוניות המשא שעמדו לרשות המובילים נאבדו. היה קרב על המעבר של שיירת חולדה לירושלים. לכשלונות האלה הייתה תוצאה חיובית שאורי מילשטיין מגדיר: "נטישת האסטראטגיה הפאבינית". עד אז הנהגת היישוב דגלה במלחמת מגן, בוצעו רק פעולות מ"אין ברירה". המסקנה הייתה שהפתרון היחיד היה נקיטת יוזמות התקפיות. בארבעת החודשים שחלפו היוזמה הייתה רק בידי הערבים.

בינתיים בן-גוריון מגלה כח תפקוד המטכ"ל לקוי. הוא מבוסס יותר מדי על עקרונות דמוקרטיים. הרמט"ל של אז, יעקב דורי, היה חסר נסיון בפיקוד על מבצעים קרביים. הוא היה מהנדס מנאמני בן-גוריון. הוא גם חלה באותה עת. בן-גוריון גם מגלה שאחדים מחברי המטכ"ל אינם מתאימים לתפקידם. ובשדה הקרב שלטה היוזמה והתושיה הטקטית רק של מפקדי השדה. הדרג האיסטרטגי הלאומי לא פעל והתוצאה הייתה מספר נפגעים לא קטן. בן-גוריון פעל לשינוי אישי בצמרת במטרה להפוך מיליציה לצבא, עדיין של חובבים אך בדרך למקצועי.

המצור על ירושלים הודק. ירושלים הייתה רעבה ונדרש מאמץ להציל אותה . וכך החלו ההכנות למבצע נחשון.

הוא החל בליל 5-6 באפריל 1948 והסתיים ב15 באפריל. מטרתו הייתה יצירת ציר מאובטח להעברת שיירות אספקה ותגבורת לירושלים. בן-גוריון טען כי הכנעת ירושלים תהיה מכה אנושה לישוב היהודי, ולכן יש לצאת למבצע בלי להתחשב בסיכונים. המבצע נועד ליצור ציר מאובטח לעיר, ולשם כך היה צורך בהשתלטות על הכפרים הערביים בין חולדה לקריית ענבים. בעקבותיו היית המערכה על הקסטל ובסיומה פרשת דיר יאסין. הייתה זו נקודת המפנה לטובת היישוב במלחמה עם ערביי ארץ ישראל בתקופה שלפני הכרזת המדינה, בעוד הצבא הבריטי נמצא בארץ.

הכרך הרביעי של תולדות מלחמת העצמאות והסדרה כולה מסתיים ב-9 אפריל 1948, כאשר הנושא האחרון הוא: "הפליטים הערבים: ההתחלה". בשבוע האחרון של אפריל נמנו כבר 150,000 פליטים. הערבים הגזימו בתיאורי הזועות וזרם הפליטים הלך ודבר. בדיון בהנהלת הסוכנות ביום 16 אפריל 1948 החלה להשמע נימה אופטימית. הסיכום היה: "לפי הסיכויים, נצליח".

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית