Fandom

Ventura Daniel Wiki

תורת המלך

7,414דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

הרב יעקב יוסף מאשים את השמאל במוסר מעוות בהתייחסו לספר "תורת המלך"

כתב: "הספר נועד להבהיר את עמדת ההלכה, בלחימה בקמים עלינו לכלותינו" פורסם 12/11/2009 18:02 , הרב יעקב יוסף בעקבות פרסום הספר "תורת המלך", אותו חיבר הרב יצחק שפירא, ראש ישיבת 'עוד יוסף חי', העוסק בהלכות הנוגעות להריגת נכרים, התעוררה סערה תקשורתית, כאשר רבני המתנחלים עמדו על מוקד אנשי התקשורת, אותם היא צלבה באש צורבת. העליהום התקשורתי שנוצר, הביא את הרב יעקב יוסף, בנו של הראשל"צ הגר"ע יוסף שליט"א - שאף נתן את הסכמתו בכתב לספר, ושימש אף הוא ככתובת להתקפה מצד אנשי התקשורת - לכתוב מאמר נוקב שפורסם באתר האינטרנט nrg של 'מעריב'. במאמר הוא תוקף בחריפות את שיטת ההומאניות של אנשי השמאל לדורותיהם, אותה הוא מכנה "מוסריות מעוותת". מערכת koogle מביאה בזאת את המאמר במלואו. לא נגענו!

שיבת עם ישראל לארץ מולדתו לוותה לרוב בטרור ערבי רצחני שזמם לחסל פיזית את הישוב היהודי בארץ ישראל. נסיעת המופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני לפגוש את היטלר לצורך גיבוש דרכי פעולה לקראת השמדתם של יהודי ארץ ישראל רק הוכיחה מזימה זו. כמה שנים מאוחר יותר שיירת הל"ה נרצחה כולה על מזבח המוסריות המעוותת שהורתה להם לא להרוג ערבי זקן 'חף מפשע'. באותה תקופה סיפר לי דודי נעים עובדיה שהשתתף כחבר האצ"ל בכיבוש כפר המרצחים דיר יאסין: "כשבאנו לכבוש את הכפר יצאה אלינו אשה עם ידים מורמות ואנשי ההגנה שהשתתפו בפעולה הורו שלא לירות בה וכשהתקרב אליה מפקד הפעולה היא שלפה רובה וירתה למוות במפקד הפעולה". הסתבר ש"האשה" לא הייתה אלא מחבל מחופש שהבין שכוחותינו לא פוגעים בנשים וכך שילם בחור צעיר בחייו על מוסר מעוות. מיד אחרי הכרזת המדינה פלשו צבאות ערב יחד עם כנופיות מרצחים וזממו להשמיד את המדינה הצעירה כאשר לא קשה לנחש מה היה גורל היהודים אילו נצחו הערבים.. מספרית וצבאית לא היה למדינה הצעירה סיכוי לשרוד, אך בורא עולם נתן רבים ביד מעטים ומדינת ישראל הוקמה ב'גבולות אוושויץ' כפי שכינה אותן בצדק אבא אבן. כנופיות פדאיון חדרו כמעט מדי ערב למדינה הצעירה גנבו, בזזו, ורצחו. מדינות ערב סרבו לקבל את קיום המדינה היהודית והתאחדו כעבור 19 שנה להשמיד את מדינת ישראל. רדיו קהיר הלהיט את ההמונים הנבערים והצהיר בפירוש על סופם הקרב של היהודים. במדינה שררה אווירת נכאים, נחפרו קברים, קודשו בתי עלמין, והצפי היה למאה אלף הרוגים (!). למרות הנהגה מגומגמת ומבולבלת בראשות לוי אשכול ויצחק רבין סייע בורא עולם ובאורח נס הושמדו צבאות ערב על ידי חיילי צה"ל, ועם ישראל קיבל במתנה את רוב ארץ ישראל אליה ערג אלפיים שנה. שבנו אל הכותל ומערת המכפלה, אל קבר רחל ויוסף בנה. אל הר הזיתים המנותץ, ליהודה ולשומרון. מפתחות הר הבית נמסרו במעשה איוולת לוואקף על ידי משה דיין שלא צפה את ניצול המקום להסתה מתמדת נגד יהודים. זו הייתה הבעיטה הראשונה במתנת השמיים שהוענקה לעם ישראל אך לא האחרונה.

כבר באותם ימים קמו אנשי שמאל קיצוניים והזויים ותבעו להשיב את השטחים לאוייבים כמובן תמורת פיסת נייר הקרוייה במחוזותנו "הסכם שלום". סכנה למדינה?! הצחקתם את ליבוביץ ואבינרי העיקר שלא יהיה כיבוש 'לא מוסרי'!

עם גבור הטרור הערבי ובעיקר אחרי פרוץ האנתיפאדה הראשונה דאגו אנשי השמאל הקיצוני להטיף (בעיקר בתקשורת נחלת אבותיהם) כנגד המתיישבים כאילו הם אלו האשמים בפרעות. כל ניסיון של צה"ל לנצח את זורקי האבנים והבקתבי"ם נתקל בהלשנות ובצילומים, בבג"ץ ובבצלם. בתעמולת הבחירות של מפלגת העבודה נראתה מורה שטענה כי היא מתביישת לראות חיילים רצים אחרי ילדים במחנות פליטים... איפה המוסריות שאלה המורה.

עקב הפיצול הרב בימין ניצח יצחק רבין שהומר"ץ על ידי פרס, שריד, וביילין. רב המרצחים עראפת הובא לכאן עם 40,000 מחבלים חמושים כאשר הוסבר לעם בכלי התקשורת כי עראפת ומרצחי הפת"ח יילחמו בחמאס בלי בג"ץ ובלי בצלם. גם נאומו של עראפת במסגד ביוהנסבורג שהסכם אוסלו יופר וכי הוא מהווה שלב בדרך לחיסולה של מדינת ישראל, נענה על ידי יצחק רבין בשחצנות ישראלית טיפוסית "אז הוא אמר".. כשבני בגין ניסה לעורר דיון בנאום הסבירו דוברי השמאל כי 'הנאום נועד לצרכי פנים'.. משל היה עראפת ראש ממשלה ישראלי המבטיח הבטחה גרידא לצרכי בחירות. מפגיני הימין הוכו בברוטאליות וטענתם כי מוקמת מדינת טרור בליבה של מדינת ישראל נענתה בבוז. זמן מה לאחר הנסיגה מעזה בישר רבין לציבור כי 'אף קטיושה לא שוגרה מעזה' כפי שטענה תעמולת הימין...הרבנים הוצגו כהזויים ומטורפים- והשמאל התהדר בנוצות יונת השלום. ההסכמים לוו כמובן בערבויות והבטחות מצד ארה"ב ושאר העולם שערבו לכך שהרשות תהיה מפורזת מנשק ערבויות שבעת מבחן התגלו כחסרות משמעות. וכך צבא המרצחים כונה "משטרה" ומסירות הערים למחבלים כונו "פעימות". מכבסת מילים לכניעה לטרור והבאתו לפתח בתינו! בדרך אוסלו המשיך גם בנימין נתניהו שמסר את חברון וחתם על הסכמי וואי. בראשית כהונתו פרצו מהומות מנהרת הכותל בהם נתקלנו שוב במוסר מעוות מבית מדרשו של דורון אלמוג אלוף פיקוד הדרום שסיפר לאב השכול משה קינן במהלך השבעה על בנו אביהו הי"ד: "במהלך המהומות התנפל על הכח שבפיקודי המון פלסטיני ובתוכו צלפים ופתאום אני רואה חייל לצידי שנופל ונהרג, ומיד אחר כך עוד אחד... ועוד אחד...". אלמוג אמר כי הדבר הכי קל היה לקחת רובה ולרסס את הפורעים אך לא עשיתי זאת וזו מוסריות!!! שוב נפלו חיילים בשם המוסר המעוות. נתניהו הפסיד, ואהוד ברק נבחר. הנסיעה שלו לוועידת קמפ דיוויד חשפה את פרצופו הרצחני של עראפת עת סרב להצעתו הנדיבה ופצח במרחץ דמים. כנופיות מרצחים ובראשם "שוטרים" פלסטינים התקיפו את מתחם קבר יוסף בשכם ופצעו קשות את לוחם צה"ל מדחת יוסף שהחל לאבד דם רב אך הרמטכ"ל שאול מופז הורה במפגן טמטום טיפוסי במסווה של מוסר מזוייף שלא לחלץ חייל מדמם מחשש שפעולת חילוץ עלולה להביא להרג פורעים... כשהחייל דימם למוות מופז שוחח עם ג'יבריל רג'וב שיעזור לחלץ את החייל... מדחת יוסף נהרג לחרפת מדינת ישראל מאיבוד דם. כמו אז גם היום מעדיף מופז דיבורים והסכמים עם מחבלים. ברק הודח, ושרון הומלך. "איפוק זה כח" הסביר שרון. רק כאשר עברו הערבים כל גבול בטבח שנערך בליל הסדר במלון 'פארק' נזכר שרון לתת לצה"ל לנצח. שטחי הרשות נכבשו במבצע "חומת מגן". בעיר ג'נין כיתרו חיילי צה"ל קבוצת מחבלים שהתבצרו בכמה מבנים והסתייעו בילדים פלסטינים שלחמו לצידם. חיל האויר יכל בקלות להשמיד את המתחם מהאוויר אך בנימין בן אליעזר הורה 'לטהר' את המבנים עם כוחות קרקע מה שהוביל למותם של 14 לוחמים שוב בשם המוסר המעוות, ומחשש לפגיעה ב'חפים מפשע'. 'טיהור מבנים' כמו גם פסיקות בג"ץ כנגד הריסת בתים ששימשו מחסה למחבלים , והאיסור על שימוש במגן חי וב'נוהל שכן' כל אלה הובילו למותם של עשרות חיילים על מזבח המוסר המזוייף.הגיע הזמן לומר בבירור: המוסר המזוייף הורג אותנו! הספר שחיבר הרב שפירא נועד להבהיר מהי עמדת ההלכה והמוסר היהודי בלחימה בקמים עלינו לכלותינו. אמנת החמאס הקוראת להשמדת העם היהודי ותמיכת הציבור הפלסטיני בבחירות בתנועה זו ובמצעה, מוכיחים כאלף עדים שרצונם של שכנינו בהשמדתנו השלטים "סכנת חיים" המוצבים בכניסות לשטחי הרשות אינם מזימה ציונית להכפשת הציבור הפלסטיני, עובדה: אף אחד מהם לא תבע דיבה את מדינת ישראל. יחד נעמוד כחומה בצורה ונחזק את ידם של חיילי ישראל ונעניק להם את התוקף המוסרי להשמיד את האוייב הקם עלינו לכלותנו בנחישות וללא שום רגישות. כפי שארה"ב נוהגת באפגניסטן ובעירק, וכמו שנהג חוסיין במלחמתו בפלסטינים, ובאותן שיטות בהן לחמו בנות הברית בגרמניה הנאצית. כן, אני יודע. גם בדרזן, הירושימה, ונגאסאקי היו ילדים חפים מפשע ובלתי מעורבים.


מהויקיפדיה העבריתעריכה

תורת המלך – חלק ראשון – דיני נפשות בין ישראל לעמים הוא ספר הלכתי מאת הרבנים יצחק שפירא ויוסף אליצור מישיבת עוד יוסף חי שביצהר, העוסק בעיקר בהלכות הקשורות להריגת גויים, בזמן שלום ובזמן מלחמה.

הספר פותח באיסור הריגת גוי, אולם בהמשכו הוא מפרט באילו סיטואציות מותר ולעתים אף רצוי להרוג גויים. בספר מובאות סברות שלפיהן מותר, בזמן מלחמה, להרוג גם ילדים גויים, למשל כאשר ברור "שהם יגדלו להזיק לנו".[1]

מבנה הספר ותוכנועריכה

בספר ישנם שישה פרקים המפרטים מתי מותר להרוג גוי:

  • פרק א' - איסור הריגת גוי: הריגת גוי אסורה מהתורה, אך מקור האיסור אינו בפסוק "לֹא תִּרְצָח" (שמות כ,יב), העוסק ברציחת בן ישראל, אלא בפסוק "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" (בראשית ט,ו).
  • פרק ב' - הריגת גוי שעובר על שבע מצוות בני נח: בפרק זה דנים המחברים באלו תנאים מותר להרוג גוי שעובר על אחת משבע מצוות בני נח. נאמר בפרק כי "כאשר אנו ניגשים לגוי שעובר על שבע מצוות והורגים אותו מתוך אכפתיות מקיום שבע המצוות, אין שום איסור בדבר", אולם מתירים את ההריגה רק באמצעות פסק דין. הם מביאים דעות שונות ללא הכרעה, אך הם כותבים שלכל הדעות אין להרוג גוי כאשר המעשה הוא "השחתה", כגון כאשר הגוי חוזר בתשובה או כאשר קיימת מערכת משפטית מתוקנת שאחראית על ענישתו.
  • פרק ג' - מסירות נפש על רציחה בין בני נח: בפרק זה דנים המחברים בשאלה האם מותר לגוי להרוג גוי אחר (שאינו מאיים לפגוע בו) כדי להציל את חיי עצמו. מסקנתם היא שבמקרים מסוימים הדבר מותר לכל הדעות (למשל: כאשר רוצח מחזיק בן ערובה ויורה לעבר אנשים אחרים, מותר לירות ברוצח אף שגם בן הערובה עלול להיפגע), ובמקרים אחרים - ההיתר שנוי במחלוקת (למשל: כאשר אומרים לאדם הרוג את פלוני או שנהרוג אותך - נחלקו הדעות האם מותר למאוים להרוג כדי להינצל).
  • פרק ד' - נפש יהודי מול נפש הגוי - בפרק זה טוענים המחברים ש"בכל מקום שבו נוכחותו של גוי מסכנת חיי ישראל - מותר להורגו (גם אם מדובר בחסיד אומות העולם והוא לא אשם בכלל במצב שנוצר)". בהערה בסיום הפרק (עמוד קסט) מעירים המחברים ש"למעשה יש סברות לאסור את העניין מצד איבה שתגרום לפיקוח נפש".
  • פרק ה' - הריגת גויים במלחמה: במצב מלחמה מותר להרוג את לוחמי האויב, את המסייעים ללוחמים ואף את התומכים ומעודדים אותם, משום שכל אלה מוגדרים כרודפים. מותר, לתועלת הלחימה, לפגוע גם באזרחי האויב שהם חפים מפשע, כגון להפציץ מטרות צבאיות של צבא האויב, אף שאנשים חיים בסמוך למטרות אלה והם גם ייפגעו.
  • פרק ו' - פגיעה מכוונת בחפים מפשע: מותר לשלטון לכוף את בני עמו לצאת למלחמה ולסכן את חייהם, ואף להרוג את המסרבים להילחם או את הבורחים מן המערכה. קל וחומר שמותר להרוג את אזרחי האויב אם הדבר נצרך לתועלת המלחמה.

הסכמותעריכה

בראש הספר נדפסו הסכמות של ארבעה רבנים (לפי סדר קבלתן):

בעקבות הוצאת הספר לאורעריכה

הוצאת הספר לאור עוררה ביקורת של רבנים שונים אשר סברו שהספר אינו תואם את ההלכה. בין השאר התנגדו לספר הרב שלמה אבינר[3] והרב זלמן נחמיה גולדברג (אשר, כאמור, חזר בו מהסכמתו לספר)[2]. רבנים אחרים, כגון הרב אליקים לבנון[3] סירבו לגנות את הספר. הרב יואל קטן כתב שזהו "ספר תורני הלכתי קלאסי, שיש למדוד אותו במבחנים למדניים-הלכתיים... [ו]שלעתים יש הפרש בין ההלכה העקרונית-תאורטית - לבין ההלכה למעשה..."[4].

קבוצת ארגונים דתיים וחילוניים, התאגדו תחת הכותרת "ברית חושך לגרש" [5] על מנת ליצור מאבק ציבורי כנגד הספר וכותביו. הארגונים הגישו עתירה לבג"ץ בדרישה לעצור את הפצת הספר ולהעמיד את מחבריו לדין.[6] בג"ץ דחה את העתירה על הסף באמרו שעל העותרים להמתין תחילה להחלטת היועץ המשפטי לממשלה.[7] מעורבותם של ארגונים דתיים אורתודוקסיים בהגשת הבג"צ ובקריאה להעמדת הרבנים לדין עוררה ויכוח נוקב בחברה הדתית על גבולות השיח ההלכתי, והשאלה האם לגיטימי להעמיד פוסק שפסיקתו מנוגדת לחוקי המדינה לדין. בוויכוח היו גם רבנים שטענו כי אינם מסכימים עם הספר ועם עמדותיו - ועם זאת אינם מאמינים כי ראוי להעמיד לדין פוסק בשל פסיקות ההלכה שלו - וכי חוסר הסכמתם צריכה להשאר במסגרת הדיון ההלכתי. [8].


בתגובה לביקורת אמר הרב יצחק שפירא כי הספר מסכם את המקורות ההלכתיים בנושא ואין לו שום משמעות בתנאי שלום או כהוראה ליחידים[9].

ביולי 2010 נלקח הרב יצחק שפירא לחקירה בחשד להסתה.[10] במקביל פשטה המשטרה על ישיבת "עוד יוסף חי" ביצהר והחרימה עותקים מהספר.[11] רבנים רבים, בהם כאלו הנחשבים מתונים, גינו את מעצרו של הרב שפירא.[12] האגודה לזכויות האזרח שיבחה את המשטרה על "שפתחה בחקירת מקרה חמור זה" אך גינתה את המעצר.[13]

הרב יצחק גינזבורג שזומן לחקירה בעקבות הסכמתו לספר הגיע לתחנת המשטרה כשהוא מלווה בעשרות מתלמידיו.[14] בהמשך זומנו גם הרבנים דב ליאור ויעקב יוסף לחקירה, אולם הם הודיעו שעמדת הרבנים המסכימים הובהרה כבר בידי הרב גינזבורג ושאין בדעתם להגיע. בגילוי דעת שפרסמו כתבו: "תורתנו הקדושה אינה עומדת לחקירה. הניסיון למנוע מרבני ישראל להביע את דעתם, דעת תורה, על ידי הפחדות ואיומים – הינו מעשה חמור ביותר והוא לא יצלח".[15] גם הרב הראשי לישראל, הרב יונה מצגר מתח ביקורת על הזמנת הרבנים לחקירה. הוא תמה על ההבדל בין רבנים לפרופסרים ושאל מדוע לא יינתן חופש ביטוי גם לרבנים. [16] הרב יעקב מדן גינה אף הוא את המעצרים, אך קרא לשרוף את הספר, מחשש שילמדו ממנו הלכה למעשה.[17]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

ציטוטים מויקיציטוטעריכה

תורת המלך – חלק ראשון – דיני נפשות בין ישראל לעמים הוא ספר הלכתי בענייני מלכות ומלחמות, העוסק בעיקר בהלכות הקשורות להריגת גויים. הספר חובר על ידי הרב יצחק שפירא והרב יוסף אליצור מישיבת "עוד יוסף חי" שביצהר ויצא בהוצאת "המכון התורני שעל־יד ישיבת עוד יוסף חי". מאות עותקים של הספר הופצו במכירה מקוונת של ארגוני ימין ובאזכרה לרב תבנית:קישור בשנת 2009.

פרק א': איסור הריגת גוי עריכה

  • "מהפסוק 'לא תרצח' אי אפשר ללמוד איסור הריגת גוי." ~ עמוד י"ח
  • "יהודי שהורג גוי, אינו חייב מיתה." ~ עמוד כ"ב

פרק ב': הריגת גוי שעובר על שבע מצוות עריכה

  • "גוי המצר לישראל – כיוון שיש לנו עסק איתו – מותר לישראל להרוג אותו." ~ עמוד פ"ד

פרק ג': מסירות נפש על רציחתה – בין בני נוח עריכה

  • "מתי ניתן להרוג בן ערובה כדי להינצל מרוצח?" ~ עמוד פ"ח

פרק ד': נפש יהודי מול נפש הגוי עריכה

  • "כאשר אומרים ליהודי 'הרוג גר תושב או שנהרוג אותך' מותר לו להרוג כדי להינצל." ~ עמודים קנ"ז - קנ"ח
  • "עצם העיסוק באיסור הריגת גוי הוא כבר הכנעה גדולה, המלמדת שהעולם עוד לא מתוקן ולא הצלחנו לברר את המציאות בעזרת תרי"ג מצוות." ~ עמוד קע"ט

פרק ה': הריגת גויים במלחמה עריכה

  • "מי שמוסר ממון של ישראל לגויים – דינו מוות." ~ עמוד קפ"ד
  • "כל אזרח במלכות שנגדנו המביע קורת רוח ממעשיהם נחשב רודף." ~ עמוד קפ"ה
  • "מי שמחליש בדיבור את המלכות שלנו נחשב רודף." ~ עמוד קפ"ה
  • "אם הרודף הפסיק לרדוף אך קיימת חזקה שהוא ימשיך לרדוף בעתיד – ניתן להרגו." ~ עמוד קפ"ו
  • "סיבה נוספת לחיוב מיתה של הגויים שלוחמים בנו היותם עוברים על גזל. במלחמה על ארץ ישראל סיבה זו מתחזקת, שהרי הגויים שתובעים את הארץ לעצמם גוזלים מאיתנו את הארץ." ~ עמוד קצ"ב
  • "חייל ששותף למלחמה נגדנו, אך הוא עושה זאת רק מפני שהכריחו אותו באיומים – הוא רשע גמור... נחזור ונזכיר שמדובר כאן בכל סוג של שותפות למלחמה – חייל קרבי, חייל עורפי, עזרה אזרחית או סוגים שונים של עידוד ותמיכה." ~ עמוד קצ"ו
  • "אזרחים החיים בסמוך למפעל נשק או מחנה צבא של הרשעים – הם רודפים." ~ עמוד קצ"ז
  • "מי שנוכחותו עוזרת לרוצח – גם אם זה באונס – מותר לפגוע בו כדי להפסיק את נזקו." ~ עמוד קצ"ז
  • "אפילו אם האזרחים נקשרו או נכלאו ואין להם שום ברירה אלא להישאר במקום ולהוות בני ערובה – מותר להרגם." ~ עמוד קצ"ז
  • "יכול להיות מצב בו יהיו בעיר חיילים של האויב שנטמעים באוכלוסייה, שחלקם לא מסייעת להם בשום דרך. מותר לפגוע באנשים הללו ולהרגם, אף אם הם באמת חפים מפשע." ~ עמוד קצ"ח
  • "פגיעה בתינוקות ממשפחתו של המלך הרשע היא מותרת. הריגתם עוזרת לנו לפגוע ולהכאיב לו." ~ עמוד קצ"ח
  • "כאשר דנים בהריגת תינוקות וילדים... יש סברא לפגוע בטף אם ברור שהם יגדלו להזיק לנו ובמצב כזה הפגיעה תכוון דווקא אליהם." ~ עמוד ר"ז

פרק ו': פגיעה מכוונת בחפים מפשע עריכה

  • "אם אתה שייך (אזרח) למלך הרשע – דמך בראשך ומותר להרוג אותך." ~ עמוד רט"ו
  • "אם פגיעה בילדיו של מלך רשע תפעיל עליו לחץ – אפשר לפגוע בהם (אפילו ללא הסברא שמסתבר שיהיו רשעים כשיגדלו)." ~ עמוד רט"ו
  • "מותר לישראל להתרפא בחיי גוי." ~ עמוד רט"ו
  • "כדי לנצח את הרשעים צריכים להתנהג איתם בדרך של נקמה ומידה כנגד מידה." ~ עמוד רט"ז
  • "הנקמה משפיעה גם על צורת[18] ההריגה. צורת ההתנהגות האכזרית של הגויים מביאה לזה שגם אנו ננהג איתם באכזריות, מידה כנגד מידה." ~ עמוד ר"כ
  • "אין צורך לדון בשאלה מי חף מפשע ומי לא, בדיוק כמו שכאשר אנחנו מתגוננים מפני רשע אנחנו לא מהססים לפגוע לו באיברים שלא היו שותפים בפועל למעשים נגדנו." ~ עמוד רכ"ז

נאמר על הספר עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. "ועל כל פנים אנחנו למדים שיש סברא לפגוע בטף אם ברור שהם יגדלו להזיק לנו, ובמצב כזה הפגיעה תכוון דווקא אליהם (ולא רק תוך כדי פגיעה בגדולים כאשר גם הם ניזוקים)". הערה מ"ו: "ובאופן פשוט גם הם מרוויחים מזה כי אחרת יגדלו בצורה לא מתוקנת וממילא נצטרך להרגם (בדומה לבן סורר ומורה שנידון על שם סופו)... – הילדים הללו לא יהיו עם קיום, וסופם להיות בני מוות בעולם בו אין להם מקום; ולכן מוטב להרגם כבר עכשיו" (עמוד ר"ז).
  2. 2.0 2.1 קובי נחשוני, הגרז"ן: חוזר בי מההסכמה ל"הלכות הריגת גוי", באתר ynet‏, 13 בדצמבר 2009
  3. 3.0 3.1 3.2 קובי נחשוני, "להרוג גוי סתם? אין דעה כזו בהלכה!", באתר ynet‏, 9 בנובמבר 2009
  4. הרב יואל קטן, "התקבלו במערכת", המעיין, ישיבת שלעבים. כרך נ, גיליון ב, טבת תש"ע, עמ' 116. וחזר על דבריו בשנית - בתשרי תשע"א.
  5. http://lolagizanut.wordpress.com/%d7%9e%d7%99-%d7%90%d7%a0%d7%97%d7%a0%d7%95-%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%9a-%d7%9c%d7%92%d7%a8%d7%a9/ ברית חושך לגרש
  6. *ברית חושך לגרש
  7. עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים קובץ PDF
    בג"ץ 10143/09 י"ב חשון התנועה לחיזוק הסובלנות בחינוך ואחרים נגד היועץ המשפטי לממשלה ואחרים, ניתן ב-19.1.2010
  8. חגית רוטנברג, ‏איגוף שמאלי, באתר בשבע - ערוץ 7
  9. ראיון בעיתון בשבע אוגוסט 2010
  10. עוזי ברוך, הרב יצחק שפירא נעצר, "ערוץ 7", 26.7.2010
  11. החרמת ספרי 'תורת המלך' ב"ישיבת עוד יוסף חי" ביצהר
  12. קובי נחשוני, "הרב שפירא נעצר בגלל יצירה הלכתית-אקדמית", אתר ynet
  13. האגודה לזכויות האזרח מגנה את מעצר הרב שפירא
  14. יוני קמפינסקי, הרב גינזבורג רקד בתום חקירתו במשטרה, ערוץ 7
  15. עוזי ברוך, הרבנים זומנו לחקירה אך לא הגיעו, ערוץ 7
  16. עוזי ברוך, "פרופסורים מוגנים ורבנים לא?", ערוץ 7
  17. אורי פולק, לשרוף את "תורת המלך", י"ט אלול תש"ע, באתר כיפה.
  18. הדגשה במקור

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית