את הסיפור ב(בלוג תפוז) קיבל יוסי רגב מד"ר מיכה חנני, בנו של פרופ' חיים חנני ע"ה, ואני מניח שזאת הגירסה הנכונה, ולא כל הגירסאות הרבות האחרות, שנסמכות על השמועות.
מערכת כלי הדם באדםהמקור:ויקישיתוף
תכנון צינור להולכת דם, כנראה מחיפה לנגב, היה, לכאורה, נושא של תרגיל שניתן לתלמידי הטכניון בעשור הראשון להקמת המדינה. המרצה בקש לבחון האם הם ישאלו : "על מה ולמה". הוא בקש להראות בכך את כהות החושים של הסטודנט המצוי.
יחוס הסיפור[]
גדעון לוי, סופר הארץ מספר על האגדה, או שמא זה סיפור אמיתי, לפיה המתמטיקאי פרופ' חיים חנני המנוח, שביקש מתלמידיו בטכניון לתכנן צינור דם מחיפה לאילת. הסטודנטים הצייתנים עשו כדברו: באמצעות סרגלי הלוגריתמים תיכננו צינור משוכלל. הם הקפידו על התוואי, לקחו בחשבון את הטופוגרפיה והקורוזיה, הקוטר והזרימה הנכונים. משהציגו את עבודותיהם חרץ הפרופסור: נכשלתם. איש מכם לא שאל לשם מה צינור דם, של מי הדם ולמה הוא ניגר.[1]
גירסה נוספת[]
גירסה אחרת בבלוג של האתר תפוז מספרת כי במסגרת ראיון בעיתון "הארץ", נשאל חנני שאלה פרובוקטיבית: מה היו סטודנטים בטכניון עושים לו ניתנה להם המשימה לתכנן צינור של דם מחיפה לת"א? השיב חנני בלי היסוס: הסטודנטים היו מתיישבים לתכנן את צינור הדם - מבלי לשאול שאלות: למה? דם של מי? הדבר עורר מהומה. רוב הפרופסורים של הטכניון ראו בכך התקפה חמורה על המוסד ויצאו נגדו בכעס, אך הוא בשלו: אנחנו בטכניון מחנכים מהנדסים שאין להם אופקים, שרואים רק את עבודתם המקצועית ותו לא. ותאמינו לי, הוא צדק. למרות ההתנגדות של חבריו הוא הצליח להעביר החלטה על לימודים הומניסטיים. כל סטודנט בטכניון שלומד הנדסה נידרש ללמוד מקצוע אחד, פעם בשבוע, מקצוע הומניסטי, לשמוע קורס של משהו שאין לו כל נגיעה לתחום ההנדסי שלו. המתנגדים צעקו שזה בזבוז זמן אבל הוא היה בשלו וההחלטה התקבלה ואף התבצעה.[2]