Family Wiki
Register
Advertisement
המפה נטענת...

ברוב הערים במחוז פיימונטה היו קהילות יהודיות, אם כי קטנות במספר חבריהם, להוציא בטורינו - בירת המחוז


Itinerari ebraici in piemonte AAA

כרזה: אתרים יהודים בפיימונטה לרגל יום הקהילה האירופאית המוקדש ליהדות

יהדות פיימונטה הוקמה במאה ה-15 בצפון מערב איטליה, במחוז פיימונטה בעיקר על ידי מגורשי ספרד שהגיעו אליה ממחוז פרובאנס בדרום מזרח צרפת. "יהדות פיימונטה" נחשבת לצעירה מבין הריכוזים של יהדות איטליה. כיום יש בפיימונטה שלוש קהילות: יהדות טורינו, יהדות קזאלה מונפראטו ויהדות ורצילי. שאר הקהילות מקבלות שירותי דת מקהילת טורינו. מוזיאון זיכרון לשואה קיים בעיר אלסנדריה ובו מבקרים תלמידי בתי הספר בעיר באופן סדיר. העירייה קיימה בשנת 2007 יום זיכרון בנוכחות ראשי הדתות בעיר: רב מקהילת טורינו, כומר ואימאם מקומיים.

קהילת טורינו מפעילה תוכנית לשיקום בתי כנסת יהודיים במחוז פיימונטה. בעזרת משאבים כספיים של רשויות המדינה היא הצליחה לשפץ אחדים מבתי הכנסת ולעודד את ביקורי תיירים בהם. הטיפול בתיירות נימסר לחברת הדרכה המתמחת בארגון תיירות. היא עורכת, לפי הזמנה, סיורים מאורגנים ב-12 בתי הכנסת , הפתוחים היום לציבור.

תולדות היהודים[]

Synagogue de Turin

בית הכנסת בטורינו 2007 צילם:Olevy (ויקישיתוף

Brogi Torino Tempio israelitico - Architetto Enrico Petiti

בית הכנסת בטורינו - 1909 - מראהו לא השתנה עד 2007

הקהילות היהודים במחוז פיימונטה הוקמו לאחר ייסוד הקהילות היהודיות הגדולות בטוסקנה, הכוללות, בין השאר, את יהדות פירנצה, יהדות פיזה ויהדות ליבורנו, אשר הנוסע היהודי בנימין מטודלה מצא בהן יהודים כבר במאה ה-12. לפניהם הגיעו יהודים לצפון איטליה, החל מהרדיפות בעקבות מסעי הצלב, מגרמניה או כמו שכונו באיטליה "מעבר לאלפים". [1] וכמובן יהדות פיימונטה נוסדה זמן רב לאחר ההתיישבות היהודית העתיקה ברומא ובדרום איטליה.

היהודים הגיעו לפיימונטה לאחר שברחו מדרום-מזרח צרפת לאחר שסבלו שם מרדיפות. היה זה לאחר שעשרות שנים קודם גורשו מחצי האי האיברי, מספרד ומפורטוגל, בעקבות גזרות השליטים הקתולים על היהודים ועל המוסלמים להתנצר או לצאת מחצי האי. היו גם קבוצות של יהודים שהגיעו לפיימונטה מעמק הריין שבגרמניה, כמו משפחת הרטום הידועה. בסוף המאה ה-16 הגיעו לעיר קונאו יהודים מאביניון בצרפת. היו אלה הצאצאים של היהודים שהאפיפיור הביא אותם מרומא למדינתו , "אביניון", כדי שיהיו הבנקאיים של עירו.

יחס בית סבויה[]

הדוכסים לבית סבויה קיבלו את היהודים לתחום שלטונם במטרה לפתח באמצעותם את המסחר עם סוחרים בנמלי אגן הים התיכון ובנמלי ארצות בנלוקס. הם הכירו בעובדה כי בסחר בינלאומי חשובה ההיכרות והאימון בין הסוחרים. קיומם של קהילות יהודיות בערי המסחר בעולם שהיה מוכר עד אז, איפשר לקדם את הכלכלה של הנסיכות וכתוצאה מכך את יכולת גביית המיסים . באותה תקופה הוקמו יותר מעשר קהילות יהודיות, או כפי שכונו בזמנו "L'universita Iraelitica". הגדולה שבהן הייתה יהדות טורינו. לפי ההערכה מספר היהודים בקהילות אלה הגיע בסוף המאה ה-18 ליותר מ-4000 נפש.

השליטים לבית סבויה הגבילו את היהודים בגזרות אחדות:

  • נאסר להקים בתי כנסת חדשים.
  • נאסר לרכוש מבנים.
  • לא הורשו להצטרף לצבא.
  • לא הורשו לצאת מהשכונה שלהם בימי תהלוכות דתיות נוצריות.
  • לא יכלו להיות חברים באגודות מקצועיות הגילדות למלאכה ולמסחר ולכן בעלי האמצעים עסקו במקצוע הבנקאות והאחרים במסחר במוצרים ובבגדים משומשים.
  • לבתי הספר של המדינה, כולל האוניברסיטאות, הם לא יכלו להתקבל.
  • ןאחרון, הם חויבו לשאת על בגדהם טלאי צהוב

בתמורה בהם קבלו זיכיון בלעדי לקיים מוסדות מימון, אשר תמורת מישכון חפצים נתנו הלוואות לאנשים פרטיים וכן הילוו כספים לאנשי העסקים של הכיר למטרות מסחר ולשליטים למימון הוצאות רגילות ובייחוד למימון הוצאות מלחמה.

היהודים חויבו לגור באזורים מסוימים. לימים ייקראו אזורים אלה גטו.האזורים היו רחוקים מכנסיות וממסלולי מעבר של תהלוכות דתיות. לעתים, היהודים נדרשו להקים קיר לבנים בחלונות הפונות לרשות הרבים הנוצרית כדי לא ליצןר שום מגע עם ההולכים בתהלוכה. יחד עם זאת, יצויין כי שכונות אלה, המיוחדות ליהודים, הוקמו כ-150 שנה מאז שהוקם הגטו ברומא , בשנת 1555, במצוות האפייפיור פיוס החמישי. [2] ולכן היהודים שהו בגטאות אלה פחות מ-100 שנה.

עצמאות איטליה[]

Mazevetzocaronmtorino

שלט לזכר הניספים בשואה בתחנת הרכבת בטורינו - היהודים אינם נזכרים במפורש

בסוף המאה ה-19, בעקבות הכיבוש הצרפתי של צפון איטליה הוקל מצבם של היהודים. בין השאר, הם החלו לשרת בצבא, לתפוס עמדות במימשל, לבנות בנינים והקימו מפעלי טקסטיל ועסקו בהתמחות המיוחדת של האזור יצור בדי משי. מפעלים אלה סיפקו פרנסה לרבים באזור, יהודים ולא-יהודים. לאחר מפלתו של נפוליאון בשנת 1814 היהודים הוגבלו שוב בתנאי חייהם עד אמצע המאה ה-19, כאשר במסגרת איחוד איטליה השלטון בפיימונטה עבר לממלכת איטליה ההחדשה. בשנת 1848 המלך קרלו אלברטו והפרלמנט האיטלקי החליט על שיויון זכויות מלא ליהודים. מאז הם נטלו חלק פעיל בחיים הפוליטים, הכלכליים והתרבותיים [3] .ההחלטה על הקמת בית כנסת מפואר בעיר טורינו שלא יצאה לפועל, בתוכנית המקורית, ובמקומו הוקם המולה אנטונליאנה הייתה צריכה להיות הבטוי למצבם החדש של יהודי פיינוטה בכלל ויהדות טורינו בפרט.

יהדות פיימונטה סבלה מהתבוללות, מנטישת הקהילות בערים הקטנות ונהירה לערים הגדולות - גם אחרות מטורינו - לצפון איטליה התעשייתית, למרכז איטליה התרבותית ולעיר הבירה רומא ובסופן של דבר גם מהכיבוש הגרמני. בתקופה זו היהודים הסתתרו בכפרים ואף נטלו חלק הפעולות ההתנגדות נגד הפשיזם והכיבוש הגרמני עד לסיום המלחמה בשנת 1945.

בתחנת הרכבת "Porta Nuova " בטורינו יש שלט לזכר הניספים בשואה, 400 איש מתוך 1,414 שנתפסו על הגרמנים.

מסלולי סיור יהודיים[]

Trinovercelli new

דלתות ארון הקודש מקהילת "טרינו" במוזיאון הארץ

בערים רבות בפיימונטה אפשר להבחין בשרידים המקוריים של אזורי המגורים של היהודים. השכונות התקיימו רק כ-100 שנה לעומת יותר מ-300 שנה ברומא ובונציה השרידים הם פחות מרשימים, אם כי נשמרה האוטונטיות של תחום מושב המוקצב רק ליהודים - הגטו בשלון ימינו. בסיורים במקומות אלה ניתן בשערי הגטו, המעברים הצרים בחצרות בין הבתים ללא יציאה לרשות הרבים, קיומם של חנויות ובתי מלאכה בקומה הראשונה של הבניין, הבניין עצמו הוא מעל שלוש קומות, עם תוספת קומות במרכז המבנה ואפילו יש בתים חלונות אטומות בחומת לבנים, כאשר החלון פונה לעבר רשות הרבים ונאסר על היהודים לצפות בתהלוכות הדתיות העוברות ברחובות. [4]

אפשר לסייר באתרים היהודיים בפיימונטה, הכוללים בדרך כלל: בית קברות - לעתים מרשים למדי - בית כנסת - עם ארון קודש, בימה מפוארת וחדר לימוד ומוזיאונים.

ואלה המסלולים לסיור באתרים יהודיים: ( נקודת היציאה היא טורינו): [5]

  1. המזרחי - "טרינו" (Trino)' דלתות ההיכל של ארון הקודש של בית הכנסת שוחזרו ומוצגות היום במוזיאון הארץ[6] - קזאלה מונפראטו ובה מוזיאון יהודי קטן - "מונקלוו" (Moncalvo) הכולל בית קברות והסיום בעיר אסטי, בית כנסת ומוזיאון יהודי קטן.
  2. הדרום-מזרחי - "קייארי" (Chieri)- הקהילה נסגרה כבר בשנת 1931 ויש בה רובע יהודי ובית קברות. ארון הקודש של הקהילה הועבר לבית הכנסת הקטן בטורינו. - "ניצה מונפראטו", (Nizza Monferrato), בעיר נשאר רק הרובע היהודי ובית קברות . והעיר האחרונה במסלול "אקווי תרמה" (Acqui Terme), גם בה נותר רק הגטו ובית הקברות.
  3. הדרום רחוק - "סלוצו" ( Saluzzo) ובv בית כנסת ובית קברות - קונאו ובו בית כנסת ובית קברות - מנדובי (Mandovi)בית כנסת -"פוסנו" (Fossano) והסיום בבית קברות ו"סאויליאנו" (Savigliano).
  4. צפון-מזרחי שלוש קהילות: אלסנדריה ובה בית כנסת ומוזיאון יהודי. בשנת 2007 עיריית אלסנדריה הקימה בעיר אתר זיכרון לשואה. באתר מוצב קרון רכבת משנת 1934 מהסוג ששימש להובלת יהודים למחנות ההשמדה. פנים הקרון שוחזר למצבו דאז. העיר השנייה, ורצ'לי עם קהילה יהודית קטנה ובית כנסת. בהמשך המסלול אני מגיעים לקהילה מחודשת, השלישית, בעיר "ולנצ'ה" (Valenza). היא חודשה בשנת 1996 כאשר נחנך בה על יד חב"ד בית כנסת "בית דניאל". בעיר הוקמה גם מסעדה כשרה פרוה.
  5. הדרום הקרוב שבו שרידים של שתי קהילות קארמניולה ובה בית כנסת ששוחזר וצ'ראסקו .
  6. הצפוני - שתי קהילות לשעבר איבראה וביאלה.

קווי אפיון בתי הכנסת[]

בתי הכנסת בפיימונטה מתאפיינים בבסגנון בארוקי פיומונטזי עשיר, השאוב ממזרח צרפת. בית כנסת טיפוסי מדגם זה הוא בית הכנסת בקזאלה מונפראטו . אמנם הוא נבנה בשנת 1595 אך שונה לחלוטין בסוף המאה ה-18.התקופה שבאה לידי השפעה הסגנון הבארוקי. ההיכל המורווח , תופס היום יותר מרבע האולם. ההיכל מובדל עם סבכת ברזל רקועה עיטורים ומוזהבת. קרוב לאמצע הקיר המזרחי הוצבה בימת דרשן. האולם כולו מלא קימרונות המקושטים עיטורים של סטוקו מוזהב בסגנון הרקוקו.

בית כנסת ישן יותר,מתקופת הגטאות מצוי בעיירה קארמניולה. בית הכנסת שוקם לאחורנה ופתוח לביקור הציבור, בתיאום מראש. בית הכנסת קטן, לא כלל יותר מ-80 איש. הבמה במרכז האולם. הבימה בנויה בצורה מעודנת ועשירה. מופקת בסטוקו עם דגמים צמחיים. הבימה מתומנת ובפינותיה עמודים מפותלים. יצירת אומנות זו עוצבה על ידי אדריכלו של בית סבויה " בנדטו אלפיירי", תופעה המצביעה על מעמדם של היהודים בזמנו, אפילו כאשר היו בגטו.

שרידים משכונות היהודיות[]

בערים רבות בפיימונטה קיימים שרידים המקוריים המסמנים את כי היו אלה אזורי המגורים של היהודים. השכונות היהודיות בפיימונטה התקיימו פחות זמן מאשר ברומא ובונציה, התקיימו רק כ-100 שנה לעומת יותר מ-300 שנה ולכן השרידים הם פחות מרשימים, אם כי נשמרה האוטונטיות של תחום מושב המוקצב רק ליהודים - הגטו בלשון ימינו. במקומות המוכרים בתור שערי השכונה המעברים בין חצרות הבתים. עוברים מבית לבית ללא צורך לצאת אל רשות הרבים, החנויות ובתי מלאכה הוקמו בקומה הראשונה של הבניין, ובקומות מעליו עד שלוש קומות היו למגורים. במרכז המבנה יש תוספת קומות . בבתים הפונים לרשות הרבים של העיר החלונות אטומות בחומת לבנים. על היהודים נאסר לצפות בתהלוכות הדתיות העוברות ברחובות. [7] בערי פיימונטה נשמרו בתי קברות - לעתים מרשימים למדי - בתי כנסת - עם ארון קודש, בימה מפוארת וחדר לימוד ומוזיאונים.


הגילוי מחדש של פיימונטה היהודית[]

המקור:דניאל רייכל

CRW 1562

alto l'interno della sinagoga di Mondovì

Pebrei via vico

ebrei_via_vico

Vita ebraica a fossano

Vita_ebraica_a_fossano

Gli ebrei di cheranco

Gli_ebrei_di_cheranco

Fossano, Mondovi, Cherasco. טביעת הרגל היהודית נותרה ללא שינוי ב אלה עיירות קטנות פיימונטה. במציאות מוכרות פחות לכל. עם היעלמותו ההדרגתית של הקהילה, הזיכרון דהה עם הזמן, אבק כיסה את ההיסטוריה, החיים והמסורות של היהודים במקומות אלה. מביאים את האור הזה בעבר מרתק, ביחס שלו לדמיין זה היה leitmotiv של המחקר, מחקרים הניבו ספרים על יהודים החיים Fossano (עורך קרן סאקו), Ebrej, באמצעות ויקו. Mondovi החמישה עשר של המאה העשרים (Zamorani אד.) יהודי Cherasco (Zamorani אד.). שלושה כרכים שיטות חיפוש דומה אך שונה, הטיפול של נושאים, כל הברית על ידי תיעוד, אלא בניסיון לגלות מחדש את פיימונטה היהודית. "התפקיד שלנו הוא לא עתיק - מסביר לוצ 'אלגרה, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת טורינו ו-הבור עורך הספר, הציגו ראשון בשעה Fossano שלו - לא מחפשים אנקדוטות, אבל רצינו ללמוד מבני עמוק, לגלות איך את הספציפיות של המציאות עברית השפיע העיר עיצבו את אופיו. "

היהודים הם נעלמו, אבל הנוכחות שלהם ממשיך להדהד. כפי שקורה Mondovi כי כמה שנים איבדה היהודי הלאומי האחרון שלה, מארק לוי. "באופן אישי, נפח נובע מהרצון לתת המשכיות השאיפה דודי לוי להחיות את ההיסטוריה של Monregalese הקהילה", אמר פרופ 'גידו Neppi אתמול Modona, הנשיא לשעבר של בית המשפט החוקתי, לרגל הצגת במרכז החברתי של טורינו Ebrej, באמצעות ויקו. Mondovi החמישה עשר של המאה העשרים. מרקו לוי, למעשה, הקדיש חלק מחייו בהיסטוריה של הקהילה היהודית של Mondovi, עוסקת באופן אישי מחדש של בית הכנסת המקומי יפה. "הספר - אומר ההיסטוריון אלברטו Cavaglioni, עורך הספר - היה הדרך ולהצדיע דמות אשר שייך למיתולוגיה של יהדות פיימונטה. מאז הילדות, למעשה, תמיד ראיתי את מרקו לוי כמו גיבור של יוון העתיקה היו דרך יוצאת דופן, אקלקטי, חם להמשיך את הרעיון שלו של היהדות. "

נחזור שלוש יצירות שהוזכרו, הם תוצאה של שיתוף פעולה בין חוקרים אחדים והם מתארים לשחזר את ההיסטוריה של מאות שנים של יהודי פיימונטה מהגטאות (דרך ויקו היא בדיוק הדרך הגטו Monregalese) האמנציפציה, את הטרגדיה של השואה. "המאמרים האלה - אומר פרופסור פאביו לוי, מנהל המרכז הבינלאומי פרימו לוי - מאפשרים לך לאחד את ההיסטוריה, כדי ליישב את הזיכרון. עזרה כדי להתמודד עם בעיות שונות כגון להתגבר על הפציעה ". פרופ 'לוי, במקרה זה, מתייחס לנפח על Mondovi אך אנו מאמינים כי הנאום ניתן להכליל. אבל מה שעושה את זה לנסות לגלות? "Taking דיון רחב יותר - אמר ההיסטוריון לוצ אלגרה - אנחנו חיים בעידן של גלובליזציה, עידן שבו הזהות היא מאוימת על ידי הקונפורמיזם כי מבלבל אנשים.

בניסיון לענות על זה קצת בלבול עם החיפוש של השורשים שלהם, עם הרצון לגלות מחדש מי הם ומי הם היו. עבור העולם היהודי - אלגרה מוסיפה - השאלה היא יותר מסובך בגלל הספציפיות שלו. עם זאת, אם אתה חושב למשל מחקר על היהודים Puglia, קלבריה וסיציליה, אני רואה את המחויבות העמוקה, את הרצון הטוב של אנשים. " שורשים אקטיביזם ומחקר כמנוע של גילוי מחדש של המציאות פיימונטה היהודית העצומה ההיסטורית, התרבותית והדתית. Fossano, Mondovi ו Cherasco הם דוגמה.

הערות שוליים[]

  1. קהילות בודדות היו בצפון איטליה החל מהמחצית השנייה של האלף הראשון לספירה.
  2. או 200 שנה אחרי הקמת הגטו היהודי בוונציה בשנת 1516.
  3. באחת הערים הוקם אפילו תיאטרון יהודי.
  4. היה מקרים שניתן היה לפתוח את החלון תמורת תשלום.
  5. הסבר מלא ומפורט על המסלולים ראו בספרה של "Annie Sacerdoti" הרשום מטה
  6. ראה את הסיפור מאחורי השיחזור באתר מוזיאון הארץ
  7. היה מקרים שניתן היה לפתוח את החלון תמורת תשלום.

ראו גם[]

לקריאה נוספת[]

  • דוד קאסוטו, בתי הכנסת בפיימונט, מתוך המאמר בתי כנסת באיטליה בתקופת הבארוק, "ועשו לי מקדש" - בתי הכנסת מימי קדם ועד ימינו, עורכים: יעקב אשל, אהוד נצר, דוד עמית, דוד קאסוטו, רשות המחקר, המכללה האקדמית , יהודה ושומרון, אריאל, 2004
  • יעקב פינקרפלד, בתי הכנסת באיטליה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד
  • In Piedmont Sixteen Synagogues, בהוצאת הקהילה היהודית בטורינו.
  • Annie Sacerdoti,Guida All'Italia Ebraica,Marietti, Casale Monferrato,1986

קישורים חיצוניים[]

Advertisement