Fandom

Ventura Daniel Wiki

Cummunita Ebraica di Ancona

7,311דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

Ancona Scuola Levantina.jpg

בית הכנסת המרכזי - לפני מלחמת העולם השנייה מקור התמונה: יעקב פינקרפלד, בתי הכנסת באיטליה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד

יהדות אנקונה היא בעלת ותק של אלף שנה בקרוב. עדויות ראשונות להתיישבות יהודים באנקונה יש משנת 967. הקהילה מפורסמת באישים שיצאו ממנה: הרב יהודה מסר לאון, רב, מורה, רופא ופילוסוף הרופא אמטוס לוזיטנוס, הרב משה בסולה, אלסנדרו ד'אנקונה Alessandro d'Ancona חוקר ספרות איטלקית ומדינאי איטלקי ידוע. בסוף המאה ה-19 מונו לחברים בעירית אנקונה שלושה יהודים בתור נציגי יהדות העיר. וכן ויטו וולטרה (פיזיקאי ומתמטיקאי) שנחשב לאחד מגדולי המתטיקאיים האיטלקים בכל הזמנים.

שיגשוגה בה מהיהודים מספרד ומהלבנט באו לגור בעיר הנמל אנקונה עקב היותה מרכז הסחר בין לאומי בין מרכז איטליה לבין המזרח התיכון והמזרח הרחוק. בשנת 1555 הוקם בה גטו. באותה שנה הועלו על המוקד בכיכר העיר 24 אנוסים, אירוע אשר הטביע חותמו בעולם היהודי באותה עת, אשר הכריז על חרם על העיר הוא חרם אנקונה.החל משנת 1569 הגטו היה אחד משני הגטאות בהן הורשו לגור היהודים ב"מדינת האפיפיור" .(השני הגטו של רומא)

בשנת 1871 ניתנו זכויות אזרחיות מלאות ליהודי העיר. מספר היהודים בעיר הגיע לשיא של 2,336 תושבים. מתחילת המאה ה-20, לאחר ירידת חשיבותו של נמל העיר, התרחשה הגירה של יהודי העיר לשאר הקהילות היהודיות באיטליה. בשנת 1932 נהרס בית הכנסת האיטלקי על מנת לפנות מקום לנתיב תחבורה. ריהוט בית הכנסת הועבר למבנה בית הכנסת הלבנטיני, בו הוא נמצא עד היום.

בשנות השואה 157 מיהודי מחוז מארקה בו שוכנת העיר - 53 מהם מאנקונה - ‏‏[1] נשלחו לגרמניה - 15 מהם חזרו [2]. מספרם המשוער של יהודי העיר היום הוא 300.

יש בעיר שני בתי כנסת במבנה אחד, אך לא מתקיימות בהם תפילות סדירות. הרב האחרון ששירת בעיר היה דר' צ'זרה טליאקוצ'ו (Dr.Cesare Tagliacozzo). בשנים 1941 - 1943 היה רבה של אנקונה הרב אליהו טואף אשר נחשב לסמכות הרבנית העליונה של יהדות איטליה מאז תום מלחמת העולם השנייה.

בשנת 2005 נפתח לציבור האתר מכונה : Parco del Cardeto . הכולל את בית הקברות העתיק "חיים" (CHAYIM) הנמצא בשיפולי הר קארדטו בו מאות מצבות, בחלקן עם כיתוב הניתן לקריאה, מהמאה ה-15.

קטואליה:רב חדש לקהילהעריכה

Rav-laras.jpg

כבוד הרב מתוך הכתבה במוקד

Il rav Giuseppe Laras, rabbino capo di Ancona e presidente emerito dell’Assemblea Rabbinica Italiana, ha rilasciato al quotidiano Il Resto del Carlino la seguente intervista. “Quello con Ancona – così inizia l’intervista – è stato un ritorno. Arrivai qui giovane, avevo 23 o 24 anni, e questa fu la mia prima comunità come rabbino. Studiavo legge a Torino e per non interrompere l’università decisi di proseguire nella vicina Macerata, dove allora insegnava Stefano Rodotà, giovanissimo e brillante professore, di cui serbo un ottimo ricordo. Ho ancora in mente il tragitto che facevo, passando per Osimo e Treia. Ad Ancona non avevo collaboratori ed inizialmente fui aiutato dal buono e anziano officiante della sinagoga, che disgraziatamente morì poco dopo il mio arrivo. Tutto ricadde così sulle mie spalle. Ricordo che fui intimorito dall’incarico, anche perché la gente marchigiana all’inizio è un po’ chiusa: nel tempo, tuttavia, le cose sono andate bene e la comunità si è aperta. A trattenermi fu soprattutto il pensiero della grande fiducia che queste persone avevano riposto in me. Qui ho fatto esperienze importanti, mi sono impratichito, ho scoperto una città molto bella e ricca di storia”.

תולדות הקהילהעריכה

נמצאו עדויות כתובות, לפיהן, ארכיהגמון מרוונה החכיר ליהודי בשם קיאואריני (Ciavarini) חלקת אדמה בעיר. לדעת חוקרת יהדות מארקה :Maria Luisa Moscati Benigni האדמה יועדה לבית קברות או הרחבת נחלה יהודית שנרכשה בעבר, שכן מצוי מסמך, ממאתיים שנה, קודם על רכישת קרקע על ידי שני יהודים מטוסקנה אשר אחד מהם שמו היה מנחם מאנקונה (Menachem di Ancona)

בשנת 1279 הייתה רעידת אדמה בעיר. תגובת התושבים באה לידי ביטוי בחיסוך היהודים שהיו בעיר. קינה מיוחדת חוברה לזכר הטבח ונהוג היה לומר אותה באנקונה בתשעה באב. בסוף המאה ה-13 או תחילת המאה ה-14 ישב באנקונה עמנואל הרומי והיה ראש המדברים בעניני ספרות בקהילה ‏‏[3] . יהודיה עסקו בבנקאות כמו שאר יהודי איטליה. באזור צפונית מאנקונה חיי היהודים מצפון לאנקונה התנהלו על מי-מנוחות , יש עך כך עדות משנת 1214.

בשנת 1348 התיישבו בעיר יהודים מגרמניה. פליטים אשר נאלצו לעזוב את ארצם בשל הרדיפות בגין האשמת היהודים בפרוץ "המגפה השחורה" שפגעה יותר באוכלוסייה הלא-יהודית מאשר היהודית, בגלל שמירת הבריאות העדיפה של היהודים ‏‏[4].

בשנת 1427 התקבלה החלטה "כי על היהודים להתיישב כולם ביחד ברחובות רפש ואשפות ולשאת עליהם סימן מיוחד כדי להבדילם מיתר תושבי העיר ‏‏[5]. יישוב היהודים בעיר הוגבל לרחוב אחד והם נדרשו לשאת אות קלון. בשנת 1490 הוקם בעיר מוסד גמילות החסד הנוצרי Monte di Pieta, במטרה לדחוק את יהודי העיר מעיסקי ההלוואות. בעיר פעל בנקאי יהודי שלמה בונונטורה, אשר נחשב כאחד מעשירי איטליה.

בשנת 1530 האפיפיור קלמנס השביעי עודד יהודים לבוא לגור האנקונה. הוא אישר להם תנאים מיוחדים, בין השאר, מתן פטור מענידת אות הקלון. הוא גם נתן בעיר מקלט לאנוסים שחזרו ליהדות. יוצאי ספרד התארגנו לקהילה נפרדת והקימו בית כנסת משלהם. בשנת 1539 הצטרפו אליהם, בין השאר, יהודי נפולי. הם תרמו לפיתוח המסחר עם הלבנט, נמל אנקונה הפך להיות השער למסחר הביו-לאומי בין איטליה והעורף האירופאי לבין המזרח התיכון והמזרח הרחוק. עיקר התחרות הייתה עם נמל ונציה, שהייתה במשך מאות שנים "בעלת המפתח" לסחר הבינלאומי. בעקבות זאת, דונה גרציה, המוכרת כ"אחת הנשים העשירות בעולם", ורשת סוכניה ביססו את מעמדם של עיר הנמל מקור.

האפיפיור הסתמך על העובדה שהם נתינים עות'מאניים ולכן לא חלות עליהם ההגבלות שהוטלו על היהודים. טיעון "פיקטיבי" זה לא החזיק מעמד עם חילופי האפיפיורים ‏‏[6].

הקמת הגטועריכה

החלטת מועצת העיר ממרץ 1427 על תיחום מקום מושבם של היהודיםאולי ה"גטו הראשון"

"נראה צודק והוגן להפריד בין קהל הנוצרים לבין קהל היהודים . לשם כך כל היהודים, שהם אזרחי עיר אנקונא ותושביה, יצטרכו מעתה להבליט את זהותם. הם יצטוו לשים על בגדיהם, מעל החזה, סימל עגול בצורת 0, גדול ומצבע צהוב, החל ממחר, וזאת כדי לאפשר לכול להבין כי הם יהודים. כל העובר על צו זה ייענש בקנס של 25 דוקאטים מזהב, שיגבו כל פעם על ידי קציני עירית אנקונא המפוארת ...

כמו כן לא יורשה שום יהודי לדור בשום מקום וחלק מהעיר הנ"ל ליד בתי הנוצרים, אלא רק במקום שהיהודים גרים בו, היינו ברחוב בית המרחץ (via dell Bagno) על העבריינים יוטל קנס כנ"ל.

פרופ' חיים ויטו וולטירא - תורת חיים - בטאון יהודי איטליה

ב-12 יולי 1555 חודשה הפקודה לפיה היהודים יגורו ברחוב אחד בלבד. כך הוקם בעיר אנקונה גטו. החל משנת 1569 האפיפיור פיוס החמישי גזר שהיהודים במדינת האפיפיור יתרכזו רק בגטו זה, וגטו רומא ובאביניון, היום בצרפת. שאר בתי היהודים מחוץ לגטו נהרסו. נאסר עליהם להיות הבעלים של נכסי דלא ניידי, ומסחרם הוגבל למסחר בבגדים משומשים. חודשה הפקודה לפיה הגברים ישאו מגבעת צהובה והנשים - צעיף צהוב. נאסר עליהם להיעזר בשרותי משרתות נוצריות. על היהודים נאסרו לימודים באוניברסיטה, להוציא לימודי הרפואה. אך לרופאים היהודיים נאסר לטפל בחולים נוצרים. עוד איסור מיוחד הוטל היהודים: נאסר לקרוא להם בתואר אדון Signore.

היהודים שגרו בצפון האזור, ולא עברו לגור בתחומי גטו אנקונה, עברו להתיישב בערים: פזארו ופאנו בתחומי השלטון של דוכסות מונטפלטרו (Ducato dei Montefeltro ) ושל משפחת דלה רוברה (Della Rovere) בנסיכות אורבינו, שם נהנו מתנאים טובים יותר מאשר באנקונה.

חרם אנקונהעריכה

ראו ערך מורחב:חרם אנקונה

אחד האירועים הקשורים בתולדות יהדות אנקונה קשור ב"חרם אנקונה" אשר הוכרז נגדה לאחר שריפתם של עשרים וארבעה מומרים (23 גברים ואישה אחת) ‏‏[7]. בכיכר דלה מוסטרה (Piazza della Mostra)‏‏[8] בשנת 1555. האפיפיור ברומא פאולוס הרביעי ציווה לאסור את האנוסים, להחרים את רכושם ולהעלותם על המוקד. הגזרה חלה רק על האנוסים ולא על היהודים היות ואלו נחשבו כנוצרים. היו גם יהודים שניצלו בשל היותם נתיני האימפריה העות'מאנית. אוצר ישראל שחובר בסוף המאה ה-19 מספר כי "עד היום קוראים באנקונא בתשעה באב קינה על מות הקדושים אשר יסד ר' מרדכי בן אליהו צבלאניס או ר' יעקב די צאנו"

דמוגרפיהעריכה

המספר המשוער של היהודים לפי השנים היה כדלקמן:

  • 1600 - לא ידוע
  • 1700 - 2,500
  • 1789 - 1,400
  • 1803 - 1,600
  • 1871 - 2,336
  • 1900 - 1,700 מתוך אוכלוסייה של 30,000
  • 1928 - 1,000
  • 1938 - 1.177
  • 1946 - 460
  • 1972 - 320
  • 2007 - 300

חכמי אנקונהעריכה

Nofet zufim 1861.jpg

הספר נופת צופים - מהדורה משנת 1863

בין חכמי אנקונה ניתן למנות:

אישיות מפורסמת נוספת מבין יהודי אנקונה היה ויטו וולטרה (1860- 1940), פיזיקאי ומתמטיקאי אשר נחשב לאחד מגדולי המתטיקאיים האיטלקים בכל הזמנים. ידוע בעיקר עבור תרומותו לביולוגיה המתמטית ותאוריית המשוואות האינטגרליות

בתי הכנסת בעירעריכה

ראו ערך מורחב:בתי הכנסת באנקונה


Ancona Italian synagogue destroy 1932.jpg

בית הכנסת האיטלקי שנהרס בשנת 1932 - מקור התמונה: יעקב פינקרפלד, בתי הכנסת באיטליה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד

בעיר שני בתי כנסת במבנה אחד, באזור הגטו הישן, ליד הנמל: בית הכנסת האיטלקי ובית הכנסת המזרחי (ליבאנטינה). המבנה המקורי של בית כנסת איטלקי נהרס בשנת 1932 בשל סלילת כביש. שני בתי הכנסת הם ערוכים לרוחב. משני הצדדים שתי שורות ספסלים כפולים - גב אל גב, המקבילים לספסלי הקרי ונשענים אל ריקות האורך. לדעת יעקב פינקרפלד עיצוב זה נגרם בשל המבנה הרוחבי של האולם.

בבתי הכנסת לא מתקימות תפילות סדירות בבית הכנסת (משנת 1999 לפחות). קהילת אנקונה אחראית גם על בתי הכנסת בעיירות הסמוכות אורבינו וסיניגאליה.

פארק בית הקברותעריכה

Pinto the old tomb.JPG

המצבה העתיקה בפארק ישי פינטו 1552 - צילם:דניאל ונטורה

ראו ערך מורחב:פארקו דל קארדטו

בעיר יש שני בתי עלמין יהודיים, מונטה קארדטו, העתיק, משנת 1462, וטאוורנל, בית העלמין החדש.

בית העלמין העתיק נמצא על ההר ממנו מראה מרהיב עין על הים. הוא נחשב לאחד מבתי הקברות היהודיים הגדולים והטיפוסיים באירופה. הוא הוקם בשנת 1428 והורחב בשנים 1462 ו-1711. יש בו 1,058 מצבות מהן 700 במקומם המקורי. רק 300 מהן זוהו. המצבה העתיקה ביותר שזוהתה היא של "ישי פינטו" משנת 1552.

בשנת 2005 הושלמו פעולות השיחזור השימור של בית הקברות "חיים" (CHAYIM) העתיק על מונטה קארדטו. לפי הסכם בין העיריה לבין הקהילה. האתר מכונה : Parco del Cardeto. במבנה סמוך רוכז מידע על היהודים הקבורים בו וכן ציורים המתארים את הפארק. מתקיימים בו אירועי תרבות.

משפחת אנקונהעריכה

אנקונה וסביבותיה נתנו את שמן למשפחות יהודיות ולא-יהודיות. אלו הן משפחות אשר במקור מוצאן מאזור מארקה. לדוגמא, משפחת אנקונה : Ancona או D'ancona היא משפחה אשר העמידה דמויות מוכרות במדע ובמדיניות במאה ה-19 כמו. אחת הידועות היא אלסנדרו ד'אנקונה Alessandro d'Ancona שחי בין השנים 1835-1914 בפיזה ובפירנצה. הוא היה חוקר ספרות איטלקית ועסקן מדיני. היה בין מקימי המפלגה הליברלית האיטלקית בשנת 1860. מונה לפרופ' לספרות איטלקית בפיזה והיה חבר באקדמיות איטלקיות שונות.

שמות המשפחה[2] אשר מקורן מאזור מארקה הם: Ascoli, Barchi, Belforte, Cagli, Camerino, Cingoli, Corinaldi, Da Fano, D'Ancona, Della Pergola, D'Urbino, Fano, Jesi, Macerata, Mondolfo s Montebarocci, Montefiore s, Osimo, Pesaro, Pergola, Recanati, Senigaglia, Sinigallia, Tolentino, Urbino

ראו גםעריכה

מפות עתיקות של הרובע היהודיעריכה

Akko ebrea voltera11 ancona.jpg
Akko ebrea voltera16ancona genova.jpg


פרטים במאמרו של חיים ויטו וולטרא עכו, ערי נמל אחרות ורבעים יהודיים שבתחומן

הערות שוליים עריכה

  1. ‏ לפי Liliana Picciotto Archivio Storico CDEC אך הם לא נעצרו בעיר‏
  2. 2.0 2.1 Maria Luisa Moscati Benigni
  3. ‏בצלאל רות, תולדות היהודים ברומא, הוצאת מסדה, תל אביב, 1962 עמ' 91‏
  4. ‏נטילת ידים והליכת חובה למקווה‏
  5. ‏מקור: אוצר ישראל‏
  6. ‏מקור: Bernard Dov Cooperman' In Iberia and Beyoind page 10
  7. השמות הם: Simeon Ben Menachem, Yoseph Guascon, Samuel Guascon, Abraham Falcon, Isac Nahmias, Salomon Alguades, Moses Paggio, Salomon Pinto, Yoseph Molcho, Abraham Sirolia, David Nahas, Abraham di Spagna, Moses Bar-Zilon, David Reuben, Salomon Yahia, David Saqueira, Yoseph Edrei, Yoseph Papo, Yacob Cohen, Yacob Montalban, Abraham Lobo, Yacob Mosso, Abraham Cohen http://www.italian-family-history.com/jewish/_Ancona.html מקור
  8. ‏ עוד אחד התאבד ו-27 שהודו נשלחו לעבודת פרך לאי מלטה אך נמלטו בדרך‏

לקריאה נוספת עריכה

  • Annie Sacerdoti,Guida All'Italia Ebraica,Marietti, Casale Monferrato,1986


קישורים חיצונייםעריכה

  • Maria Luisa Moscati Benigni,

Breve Storia degli Ebrei Marchigiani - - Morasha' Studiosa della Cumunita' Ebraiche dell Marche ,

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית