FANDOM


האחריות לתוכן :דניאל ונטורה

בגלל המגבלה של 15 דקות להעלאת סירטון ליו-טוב - רק חלק מהסצינות צולמו - פירוט מתוכנן Kfar batya the realization of idea

העיתון "דבר" כתב על סרט שהופק על-ידי נשי מזרחי בשנה הראשונה לקיום הכפר. יצרן הסרט: דוד זיתני שם הסרט: לארץ אבותינו - נשמח מי שיימצא עותק מהסרט - הקש וקרא את הכתבה

Kfar batya 2011 b

"הבית הרביעי

כפר בתיה אוכלס בתלמידים בתחילת החופש הגדול של שנת תש"ז. היו אלה 54 נערים אשר הגיעו ממשק ילדים מוצא בירושלים, החל משבת 1943, במסגרת ילדי טהרן. ילדים אלה, איבדו קשר עם הבית ולעיתים גם עם המשפחה מאז הפלישה הגרמנית לפולין (1939), כיבוש רומניה בידי הנאצים (1941) והשלמת כיבוש אירופה (1944). הם הגיעו ל"משק הילדים" וזכו לקורת גג ולמזון, אחרי שנים של מחסור, אך ללא הרגלי משפחה מקובלים. הם רחשו חשדנות בינם לבין עצמם ואי-אימון בכוונות המבוגרים.

רקע החניכיםעריכה

(מבוסס בין השאר על זכרונות דוד אליאך בחוברת "עבר שלא עבר" - זכרונות של ירושלמי מתקופת הרת עולם - ניו -יורק תשס"ח) כתב דוד, מנהל "משק ילדים מוצא" בזכרונותיו:"מצאתי כי שבראש וראשונה יש למצוא דרכים לקרב את הילדים וליצור קשרים חזקים וידידותיים עמם. היה לחנך מחדש את ה"נפש" שלהם, לעקור את הפחדים, הייסורים, הנדודים ביַעֲרוֹת, ולתת להם לב חדש. רק אחר כך אפשר לטפל בחינוך האינטלקטואלי. השיטה לא היתה נהירה לצוות (המדריכים) ולכן בכל ערב התכנסו המדריכים ודנו בבעיות החינוך ובתוכניות ליום המחרת.

"ילדי טהרן היו מלאי פחדים הם לא בטחו באיש מאיתנו, הם פחדו שארץ ישראל היא מקום מעבר ולאחר זמן יועברו למקום אחר". לילדים היו חלומות בהלה. לילה אחד קמו הילדים שישנו סמוך לחדרו של המנהל ובקשו ממנו שיוריד את כל התמונות התלויות בחדר הילדים. הם חששו כי בלילה הדמויות המצוירות בתמונות ירדו ויתקיפו אותם. נאלצנו להוריד את כל התמונות.

לילה אחד היה ריב בין הילדים והם זרקו זה על זה כרים ושמיכות. המדריך שבא להפריד בין הניציים גילה שמתחת למזרונים יש מצבור של מזון : לחמים, שימורים ועוגיות. התברר שבכל החדרים היו מצבורים כאלה. עובדת המטבח, ספרה כי הצוות לא הבין כיצד כל כמות לחם שהם מניחים על השולחנות נעלמת בזמן הארוחה. זמן רב עבר עד שפסקו הילדים לחשוש מהעתיד וחדלו לאגור מזון והחלו לבטוח באנשים המטפלים בהם.

איכלוס ראשוני של הכפרעריכה

הראשונים שהגיעו לכפר בתיה היו ילדי משק ילדים מוצא. סיפר משה פלג מהשכבה הבוגרת של מוצא:

"כשהגענו לכפר בתיה , היו מוכנים רק 2 בתים . בית 3 ו-4 היו רק בשלבי סיום. חדר האוכל הגדול עוד לא היה מוכן" חיים צבי אנוך נקט מייד בשיטה שההית נקוטה בידו: איתור התלמידים המנהיגים והפניית האנרגיה שלהם לטובת חברת הילדים. משה סברכי אנוך אכן היה מחנך גדול ובעל מבט מזהה. וכל למרות " כי במוצא הייתי פרחח לא קטן וגם עשיתי הרבה בעיות למדריכים. כשהגענו למוצא אנוך זיהה בי את המנהיגות ומינה אותי ואת גדליה כאחראים על אגף הבנים בבית מספר 2 ובהתאם לכך גם ישנו בחדר בקטו בסוף הפרוזדור ולא בחדרים הרגילים עם כל יתר התלמידים.


המבוגרים ממוצא - אלה שסיימו במוצא את כתה ח' והמקום עוד לא היה מאורגן לצרכי לימודים ולכן למדנו חלקית בחדרי האוכל הקטנים במבני המגורים. אבל העיקר הייתה העבודה: "אנחנו היינו אלה שהכנו את כל השטח מהמוסד ועד תחנת הדלק של היום. המקום היה פרדס ואנחנו עקרנו את העצים והכנו את השטח לגן ירק.


הלקח לעולים בתש"חעריכה

Kneset israel

באוניית המעפילים הייתה קבוצת הילדים מהונגריה שהגיע לכפר בתיה בספטמבר 1947 - אוניית המעפילים "כנסת ישראל" הביאה ארצה מעפילים. בנובמבר 1946 האניה יצאה מיוגוסלביה ועל סיפונה קבוצה גדולה של ניצולי שואה מהונגריה, פולניה ורומניה. לפני הגיעה לחיפה תפסו אותה הבריטים ושלחו אותה לקפריסיןהמקור:אתר פיקיוי

.

חיים צבי אנוך, מחנך דגול, הבחין מייד שיש שני שלנים בחינוך:

  1. השיבה של הנערים לחיים נורמליים: תזונה, לימודים, תפילה וחיי חברה.
  2. הכנה לקראת העתיד.

הראשונים שהגיעו לכפר בתיה הגיעו עם מסורת חינוך מאורגן ומסודר, הורגלו בסידורי תפילה, ניקיון, עבודה, לימודים ונימוסי שולחן ומעל לכך - הם דברו עברית.

קבוצות הנערים הבאות הגיעו ממחנות באי קפריסין אחרי שגורשו מהארץ על-ידי שלטונות המנדט הבריטי - בסוף החופש הגדול: קבוצה ראשונה, יוצאי הונגריה, 70 נפש, כמניין "בני ישראל" ואחריהן קבוצות נוספות. הילדים כבר עברו הכשרה "ארץ ישראלית" במחנות בקפריסין: למדו עברית וגם רכשו מחדש הרגלי דת. אך הסתבר כי היו עדיין תחת השפעת אוירת "מחנות העקורים".

מי שהיה תושב רעננה בשנת תש"ח זכר את "מחנה העולים" שהוקם בו: במרכזו - מבנה חדר אוכל, מרפאה "גדולה" (היה לה ביקוש גדול) מסביבו אהלים ומבני שרותים. לימים התפתח במחנה "שוק" ובעלי מקצוע הציעו אך עצמם. מעטים היו כאלה שסברו שיש לחפש עבודה. האוירה הייתה של "פארזיטיות" או "מגיע לי". אוירה זו הייתה גם בקרב הנוער שהגיע זה עתה מן המחנות. (אצל קבוצות נערים שהגיעו לכפר בתיה ממוסדות אחרים ניכרה היטב מגמה זאת )

חיים צבי אנוך ראה בכך "מורשת לא-חיובית" , שכן יהדות מרכז אירופה טענה זאת גם לפי המלחמה כלפי יהודי מזרח אירופה שיפסיקו לחיות על חשבון הזולת. המדיניות החינוכית שננקטה בכפר בתיה הייתה שאין דבר הניתן חינם: יש עבודה - יש לימודים, שוברים רהיטים - אין סרטים ובמקרים קיצוניים ילדים הורחקו מחדר האוכל, אפילו לארוחות שבת !!! המשפעת הייתה קפדנית, אבל מה שעולי הונגריה רכשו, אחריהם אימצו גם הנערים מתימן, מארוקו ואירן. ההכרה שאתה זכאי לקבל רק מה שעמלת עליו נתן לבוגרי כפר בתיה לקח חשוב לחיים.

לקבוצת העולים מהונגריה, כמו לשאר הקבוצות שהגיעו במסגרת עליית הנוער, הייתה עוד "מורשה", בכפר הנוער הקפריסין החינוך היה בידי שליחי הפועל המזרחי. והיה ברור לכל שכאשר יגיעו לגיל 18 יצטרפו לקיבוץ או למושב. שני המוסדות האלה יש "עזרה הדדית" ובקיבוץ כל אחד עובד לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו - זה היה בדיוק "רצפט" להמשך הפרזיטיות של חיי הגולה ואולי מה שגרם להתמוטטות הקיבוץ. חיים צבי אנוך לא רצה שזה יהיה גורל בוגרי כפר בתיה !(אולי זו גם הסיבה שסולק מתפידו בשנת 1954)

ערביי הסביבהעריכה

Tabsor

מתוך מפה 26 של PEF משנת 1880 : משמאל - tabsor חרבת עזון, מימין - מתחם סידני עלי על שפת הים התיכון דרום - מרחב במחייה של שבט אבו קישק מצפון לנחל הירקון[1]

צפונה ומערבה מכפר בתיה היו עד להכרזת המדינה "חוות" של ערבים, אשר כללו בעיקר פרדסי הדרים, כרמי ענבים, עצי שקדים טמשטחי גידול אביטים. במרכז החווה היה מבנה אבד, אשר בחלקו נחפש באר, אשר בימי החורף התמלא מים ובקיץ נשלחו ממנו מים להשקיה בשיטת "הצלחות" וה"תעלות" שהייתה מקובלת גם בישוב היהודי.

הישוב המרכזי היה מצפון לרעננה - היום צפונה מכביש עוקף צפון - "ח'ירבת עזון Khirbet 'Azzun". משמעות השם הייתה כי היה זה שטח שבו התיישבו תושבי עזון שבשומרון, בדרך כלל לשם קבלת פירות הקיץ.

במפת PEF מכונה המקום:תבצור ובאזור הדרומי לו עד הירקון גרו בני השבט אבו-קישק עד שפת הים - מסגד סידני עלי והדרום - נחל הירקון.

לפי אתר נכבה, המגזים היטב בנתונים היו לתושבי המקום בשנת 1945 מעלה מ-5000 דונם. האתר מציין את תאריך הגירוש אפריל 1948

ילדי כפר בתיה צפו בתמרונות עשן מתמרות מעל ישובי הערבים וריח כבר של שריפה הגיע לכפר. לאחר מכן כאשר סיירנו בסביבה מצאנו את הפירות שננטשו בבוסתנים. גם לבריכות ההשקיה היה שימוש - לשחיה.

ההכנות למלחמת העצמאותעריכה

(תודה ליצחק פרלמוטר על השלמת הפרטים)

יצחק הביא סיפור חשוב המעיד על דאגתו של אנוך לתלמידים: בשבת 15 במאי אחרי התפילה וארוחת הבוקר יצאנו לחפור חפירות הגנה סביב חדר האוכל הגדול. אנוך עמד לידינו והביט בנו העיר הערות. תוך כדי הגיעה מכונית ויצאו ממנה שני אנשים מכובדים. ראש מועצת רעננה, וראש מועצת כפר סבא. הם בקשו מאנוך שישלח נערים, אותנו, לחפור חפירות במרכזי המועצה. אנוך שאל אותם הרי יש לכם נוער רב קחו אותם לחפור חפירות, הם ענו שההורים אינם מרשים להם. תגובת אנוך הייתה קצרה : גם אני איני מרשה להם, עבורי הם בני. אחרי מבטים קצרים חזרו למכונית ונסעו. עמדתי קרוב והאזנתי לשיחה השתכנעתי על אודות אנוך, וכל מה שדברו אודותיו לטוב ולרע עבר ליד אזני, ידעתי מי היה אנוך !

ונטורה הוסיף: התנהגות אנוך היא למופת לכן המימסד של עליית הנוער הדתי לא קבל אותו,הדברים נאמרו בהספד ליד מיטתו, וכך סולק - די בבושת פנים, בשנת 1954. גם לפועל המזרחי לא נתן תגבורות - הבוגרים דווקא הלכו לעבוד במושב שבי ציון על ידי נהריה.

כאשר החלה מלחמת העצמאות התייצבו לצבא רוב הגברים ורק אנוך, אליאך והמורות נותרו בכפר. גוייסו : חיים ציגלר, יונה פרנקל ומנחם כהן שהיה מ"מ בפלמ"ח ולחם בלטרון והסיפור שלו היה מיוחד בעת שבא בהפוגה לבקר אותנו. ההגנה סיפקה מעט נשק: אקדחים (אולי אחד רק), רובה אנגלי, תומיגן ורימונים שהיו בארון של דוד. אימונים בהם כמעט לא נערכו אנוך התנגד לכך. המעט שהיו נערכו בגבעה שעליה בנינו את בית הספר ואת בית הכנסת. אליאך מצטט שיחה בנידון:"יצאתי לאחר חצות הלילה ליד חדרו של אנוך, יריתי שלוש יריות באויר וחזרתי למיטתי. לא עברה שעה קלה, ואנוך דפק על דלתי ובלשונו הידועה אמר:"דוד: (במילעל) צריך לעשות משהו עם הילדים". בסופו של דבר התקיימו התרגילים ואנוך אף פעם לא ידע את הסוד .(כך הוא חשב -דניאל ונטורה). אימוני קפ"פ עשינו עוד קודם המשק ישלים מוצא.

ההגנה האזרחית דרשה כל התלמידים יתרגלו ירידה למקלטים, בפועל לאולם הרב-תכליתי בכל בניין. החשש היה שחיל האויר המצרי ינסה להפציץ את שדה העופה בהרצליה, דרכו הגיע באופן חופשי נשק לארץ ישראל. מטעם הצבא אליאך מונה לאחראי להג"א בכפר הילדים לאחר שלא גוייס לצבא הסדיר.

עזרה לקיבוציםעריכה

משה פלג זוכר:"במלחמת השחרור שלחו אותנו לגיוס עבודה לעמק בית שאן לשדה אליהו ושם היינו מספר שבועות.

נדמה לי שזה היה מקרה בודד.

אירוח ילדי רמת הכובשעריכה

עוד סיפור אחד ממלחמת העצמאות: ביום ששי אחד הגיעו אוטובוסים עם פעוטות וילדים מקיבוץ רמת הכובש, ליד כפר סבא. הקיבוץ הותקף והוחלט כי את הילדים יביאו לכפר בתיה. הנוער גוייס, הוקמו אהלים, סודרו מיטות - ילדי הכפר (הגדולים מהבית הראשון והשני.) עבר לאהלים ובני הקיבוץ השתכנו בבתי המגורים. לאחר מכן, כולם התכנסו כולם לארוחת ערב שבת בחדר האוכל. עבור ילדי הקיבוץ זה היה טקס דתי לא מוכר.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית