Fandom

Ventura Daniel Wiki

L’oro di Roma

7,311דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

Maria Rita Salustri, “L’oro di Roma”, con Lizzani all’Università di Roma Tor Vergata

יום השנה לגירוש יהודים מרומא בשנת 1943 נחוג עם הקרנה מיוחדת של הסרט "זהב של רומא" (1961) על ידי Carlo Lizzani בהשתתפות הבמאי עצמו. האורחים של המרכז למדעי היהדות על התלמידים הרומית כמובן של ההיסטוריה והתרבות של היהודים בעידן המודרני Myriam Silvera dell’Università di Tor Vergata. la manifestazione era organizzata con la Facoltà di Lettere e Filosofia, il Dipartimento di Storia, il Dottorato di Italianistica e Spettacolo.

בדיעבד היו שם יותר מ -400 אנשים, כולל סטודנטים מ: dell’Università di Tor Vergata ושל בתי ספר תיכוניים מרומא. בקרב אקדמאים שונים שלהם אחרת, אשר הקדישו תרומתם הפעולה עם evocative עשיר של שיקולים, ובכלל זה רנאטו לאורו, הרקטור של אוניברסיטת טור Vergata, אשר פתח את הישיבה לזכור את החשיבות של זיכרון בעבר, במקרה זה חסר וקודר. הוא דיבר סקו Scorza ברצלונה מאשרים מחדש את מחויבותם של CERS לזכרו של זמן זה עצוב. הקרנת הסרט קדמו מבוא מאת ג 'וליה העד Sermoneta ישירה של האירועים הטראגיים של 1943. כמו סיפר על הסרט Lizzani ב -26 בספטמבר של אותה שנה הנאצי אל"מ הרברט Kappler פגש את נשיא איגוד הקהילות היהודיות, דנטה Almansi, ונשיא הקהילה היהודית של רומא, אוגו פואה ודרש את המסירה של 50 קילו 'זהב תוך 36 שעות, אחרת הרומית 200 יהודים גורשו לגרמניה "או אחרת לבלתי מזיק." ג 'וליה Sermoneta היה מעורב האירועים שליוו את האוסף של זהב, אשר, כידוע, היה רחוק מלהיות מסב אוקטובר 16 הבא לכידתו של האזרחים הרומית בשנת 1259. דוד שלי היה למעשה נציג של כסף וזהב, וככזה, כולל אלה שהיו מעורבים שוקל זהב. כאשר הנאצים התחילו את המירוץ עם אמא שלה קפץ מחלון ביתו ליד קסטל ס אנג 'ל, שניהם היו כמה פציעות, אבל ניצלו חייהם. בהשראת ג 'אקומו Debenedetti כתב "אוקטובר 16, 1943," הסרט של צ' ארלס Lizzani הציע וריאציות על הטקסט - כפי שציין אנדריאה Gareffi, פרופסור לספרות איטלקית - אבל לא ויתור בסרט, כדי לשחזר את הראייה של אלו שהיו "בפנים דברים "המוצעת על ידי Debenedetti, המשלבת ראיות הנרטיב. למעשה, אם הראיות מצביעות על סוג של פרשנות הגיונית של ההיסטוריה של האירועים, את הסיפור מעורב עם חזון לא בהכרח מעורבים בעיקר את היקף כרונולוגי של רגשות. ג 'ובאני Spagnoletti, פרופסור להיסטוריה וביקורת של הסרט, נתן סקירה של האקלים הפוליטי שליווה את הסרט ה -60 המוקדמות, לשחרר את הסרט. האקלים של עשירים "מוסרית ופוליטית המתח", באותו שהוביל את ההתנגדות ואת הלידה של הרפובליקה כי, בכל זאת, היה האפילה במהלך שנות ה -50. מרים סילברה התערבה על היבטים רבים של התרבות היהודית "הזהב של רומא" לוקח, לזכור את האישיות של אוגוסטו סגרה מי שהשאיל את המומחיות שלו בתסריט של הסרט. ב בפרט, אנו מתמקדים החידוש, לעומת Debenedetti של הטקסט הספרותי, את דמותו של דוד פרטיזן יהודי מי הוא סנדלר במקצועו. בסיפורים של חסידים, כמו גם מחדש המוצע על ידי מרטין בובר, את דמותו של סנדלר נקרא לעתים קרובות. מעשה של הפיצויים היא, למעשה, מעשה נחשב על ידי המאסטרים העתיקים שהתקרבו הגאולה: דוד, כי כבר לא רוצה להילחם רק בתור יהודי, אבל עם כל האיטלקים אחרים, המפנים את רגעי הגבורה של ההיסטוריה היהודית, מעביר מסר מלא תקווה על העיר הסמוכה בחינם. המסר של מארק אדלמן, ממנהיגי המרד בגטו ורשה, היה הרבה יותר טרגי, ולכן מאוד אמיץ כי במקרה זה היה "לבחור בדרך שלך למות." זה משמעותי אז הכותרת של הסרט, אשר מדגיש כי זו שערורייה האחרונה של הנאצים, שוד של זהב, צריך להיחשב פציעה סבל בכל פעם על ידי הקהילה היהודית של רומא את כל העיר של רומא. סיכום סילברה מרים בנאומו קרא קטע מתוך ספרו של פאוסטו כהן, "אוקטובר 16, 1943", נזכר המספר הכולל של היהודים הרומית לאושוויץ, מהם רק 17 חזר. קרלו Lizzani הסתיים לבסוף את התשואה רטרוספקטיבה כמה שיקולים לגבי המצב של העברת סרט neorealist באווירה של שינוי פוליטי גדול ליברלית, דמוקרטית כי הקל הקבלה של הסרט. אבל, מעבר לתוספות, ולפעמים, לכפות - הן ביחס לחשבון של Debenedetti ואת לעומת ההיסטוריה - Lizzani יש אולם הצליח לכלול בסרט לא רק evocative הזיכרון של מה שקרה דרמטי אוקטובר 16, 1943, אבל הודעה של ערך וחשיבות "להציל את עצמם ביחד כדי לנסות להציל את עצמם." ואז את התרומה המשמעותית של ג 'וליו Latini, פרופסור תקשורת מולטימדיה, לחדש את ההתערבות של מ סילברה, ציין איך הסרט שונה Lizzani בסרט המוקדש השואה, דווקא בגלל תשומת לבו של המורשת התרבותית היהודית. חריגים נדירים, Latini אמר, את הסרט על השואה הם לחלוטין נטולי תוכן יהודי. המפגש נערך בראשות רינו Caputo, דיקן הפקולטה לאמנויות



המקור: Hanno ricordato l’anniversario della deportazione del 1943 degli ebrei romani con una proiezione speciale del film “L’oro di Roma” (1961) di Carlo Lizzani (nell’immagine) con la partecipazione dello stesso regista. Gli invitati del Centro romano di studi sull’ebraismo e gli studenti del corso di Storia e cultura degli ebrei in età moderna tenuto da Myriam Silvera dell’Università di Tor Vergata. la manifestazione era organizzata con la Facoltà di Lettere e Filosofia, il Dipartimento di Storia, il Dottorato di Italianistica e Spettacolo. Alla retrospettiva erano presenti oltre 400 persone, tra studenti dell’Università di Tor Vergata e quelli di alcuni licei romani. Tra loro varie personalità accademiche e non, che hanno dato il loro contributo all’iniziativa con interventi ricchi di considerazioni suggestive, fra cui Renato Lauro, rettore dell’Università di Tor Vergata, che ha aperto l’incontro ricordando l’importanza della memoria del passato, in questo caso lacunosa e cupa. Ha poi preso la parola Francesco Scorza Barcellona ribadendo l’impegno del CeRSE per la memoria di questa triste data. La proiezione del film è stata preceduta da una introduzione di Giulia Sermoneta, testimone diretta dei tragici eventi del 1943. Come rievocato dal film di Lizzani, il 26 settembre di quell’anno il colonnello nazista Herbert Kappler riunì il presidente dell’Unione delle Comunità israelitiche, Dante Almansi, e il presidente della Comunità ebraica romana, Ugo Foà e pretese la consegna di 50 chili d’oro entro 36 ore; in caso contrario 200 ebrei romani sarebbero stati deportati in Germania “o altrimenti resi innocui”. Giulia Sermoneta fu coinvolta negli eventi che accompagnarono la raccolta dell’oro, che, come è noto, fu ben lungi dallo scongiurare il 16 ottobre successivo la cattura di 1259 cittadini romani. Lo zio era infatti un rappresentante di argenteria e oreficeria e, in quanto tale, tra gli addetti alla pesa dell’oro. Quando i nazisti iniziarono la razzía si gettò insieme alla madre dalla finestra della sua abitazione nei pressi di Castel S. Angelo; entrambe riportarono svariate lesioni, ma ebbero salva la vita. Ispirato dallo scritto di Giacomo Debenedetti “16 Ottobre 1943”, il film di Carlo Lizzani propone delle varianti rispetto al testo - come ha sottolineato Andrea Gareffi, docente di Letteratura italiana - ma non rinuncia a ricreare nel film la visione di chi è stato “dentro le cose” proposta da Debenedetti, il quale coniuga testimonianza e racconto. Infatti, se la testimonianza propone una sorta di interpretazione razionale della storia e dei fatti avvenuti, il racconto interviene con una visione non necessariamente cronologica coinvolgendo soprattutto la sfera dei sentimenti. Giovanni Spagnoletti, docente di Storia e critica del cinema, ha offerto una panoramica del clima politico e cinematografico che ha accompagnato, all’inizio degli anni ’60, l’uscita del film. Un clima ricco di “tensione politica e morale”, la stessa che aveva portato alla Resistenza e alla nascita della Repubblica e che, nonostante ciò, si era eclissata nel corso degli anni ‘50. Myriam Silvera è intervenuta sui molteplici aspetti di cultura ebraica cui “L’oro di Roma” rimanda, ricordando la personalità di Augusto Segre che aveva prestato la sua consulenza nella sceneggiatura del film. In particolare si è soffermata sulla novità, rispetto al testo letterario di Debenedetti, della figura del partigiano ebreo Davide che di mestiere è calzolaio. Nei racconti dei chassidim, così come riproposti anche da Martin Buber, la figura del ciabattino è spesso richiamata. L’atto della riparazione è, infatti, considerato dagli antichi maestri un atto che avvicina la Redenzione: Davide afferma che non vuole più combattere solo come ebreo, ma con tutti gli altri italiani e, richiamandosi ai momenti eroici della storia ebraica, comunica un messaggio carico di speranza sulla vicina liberazione comune. Il messaggio di Marek Edelmann, uno dei capi dell’insurrezione del ghetto di Varsavia, era molto più tragico, e perciò estremamente coraggioso: in quel caso si trattava di “scegliere il proprio modo di morire”. Denso di significato poi il titolo del film, che sottolinea come questo ennesimo sopruso dei nazisti, la rapina dell’oro, debba essere considerato un torto sofferto a un tempo dalla comunità ebraica di Roma e da tutta la città di Roma. A conclusione del suo intervento Myriam Silvera ha letto un brano tratto dal libro di Fausto Coen “16 ottobre 1943”, ricordando il numero complessivo degli ebrei romani deportati ad Auschwitz, di cui solo 17 fecero ritorno. Carlo Lizzani, infine, ha concluso la retrospettiva tornando su alcune considerazioni a proposito della situazione cinematografica dell’Italia post-neorealismo in un clima di forte cambiamento politico in senso liberal-democratico che facilitò la ricezione del film. Ma, al di là delle aggiunte e, talvolta, delle forzature - sia rispetto al racconto di Debenedetti sia rispetto alla storia - Lizzani ha però saputo racchiudere in un film suggestivo non solo la memoria drammatica di quanto accaduto il 16 Ottobre 1943, ma anche il messaggio del valore e dell’importanza “di salvarsi insieme per cercare di salvarsi da soli”. Significativo poi il contributo di Giulio Latini, docente di Comunicazione multimediale che, riprendendo l’intervento di M. Silvera, ha osservato come il film di Lizzani si distingua nell’ambito della cinematografia dedicata alla Shoà, proprio per la sua attenzione al patrimonio culturale ebraico. Tranne rare eccezioni, ha detto Latini, i film sulla Shoà risultano del tutto privi di contenuti ebraici. L’incontro è stato presieduto da Rino Caputo, preside della Facoltà di Lettere e Filosofia.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית