FANDOM


Catacombe monte verde
רחוב אוסטיאנסה ברובע מונטאורדה (Via Ostiensis, at Monteverde) - La catacomba ebraica di Monteverde

המקור:מוקד 3 ביולי 2013 חשיבות הקטקומבות האלו, שטרם נחקרו במלואן, הוא בהימצאות שבע שמות של בתי כנסת מתול אחד-עשרה שנמצאו בכל הקטקטמבות. וכן נמאו שם רישומים 258 שמות על מצבות.


תרגום הידיעהעריכה

רומא - קטקומבה יהודית של נתונים Monteverde בין תגליות חדשה וישנות ומרגשות, כי המחקר של הקטקומבות יהודיות עדיין יכול להציע הזדמנויות רבות עבור מחקר היא די ברורה למי שמסיבות שונות, יש לו לעשות עם ההיסטוריה של היהודים בתקופת קדם. כי מחקר זה יטופל במיומנות ובתשוקה הוא הרבה פחות. אם תוסיפו קצת מזל ", עיניים ואוזניים מוכנות להקשיב נלהבים, אנו רואים כיצד הסינרגיה בין השטחים יכולה להוביל לתוצאות מדהימות במובנים מסוימים. כמעט שלושים שנים אחרי הגרסאות של קונקורדאט עם הכנסייה הקתולית אשר הסירה את הקטקומבות לא נוצרית להגנה על אותו ואת ההבנה שלאחר מכן בין המדינה לבין איגוד קהילות יהודיות ואת הקמתה של הוועדה המשותפת (מדינה-UCEI), מוסדות טריטוריאליים אחראים כיום להגנה וניהול של רכוש ציבורי (מדינה, מחוזי ועירוניים) שתפו פעולה כדי לייצר פירות גם בחברת מחקר בזמן שבו עיור להרגיז רבים חסומים ואת האפשרויות של התערבות. בן לכן סיור כללי, מעקב על עבודת שטח, הוביל ליצירתו של הנפח, כל לקרוא, קטקומבה יהודית של מונטה ורדה: הנתונים ישנים וממצאים חדשים על ידי ד ' רוסי ומ ' די Mento, רומא, 2013 - מתוך המהדורה מודפסת של פרובינציה של רומא ורומא Capitale - לשפוך אור חדש על נושא של עניין רב ולהתפתחויות שעדיין יכול להוביל. מחמש הקטקומבות היהודיות של רומא, זה של מונטה ורדה היא קוץ בתחת של קוץ כואב מלומדים ועוקצניים, כי תמיד שם, מוכנות כדי לדרבן לחיפוש. גילה בשנת 1602, תאר בפעם הראשונה על ידי אנטוניו Bosio בין שנתי ה -20 וה -30 המאוחרות הראשונות של המאה, עקב אירועים שונים, קטקומבה הופיעה ונעלמה למראה של רוב האנשים על הבסיס של אירועים שכיסה את הקרקע שעליה היה מושתל. הארץ כבר נוצלה במידה רבה לחפירה של אבן חול (מחצבות אבן), הפך, בסביבות סוף המאה השלישית השנייה / מוקדם, מקום מצוין עבור ההתקנה של בתי קברות תת קרקעיים לשימושם של בני קהילות רבות ושונות תמיד מחפש מקומות חדשים לקבור את מתיהם. מאותו רגע ובמשך כשלוש מאות שנים, האזור קיבלה את גופותיהם של גברים ונשים, ילדים, צעירות ומבוגרות שהיו לו אמונה במשותף. אמונה שהיה מוכרת בעיקר לנוכחות של סמלים חד משמעיים, כגון מנורה. Franata נעלם כנראה ונפל לתוך תהום הנשייה במשך יותר ממאתיים שנה, עם הגילוי של הקטקומבות יהודיות חדשות - Randanini של Vigna Vigna Cimarra בשנת 1859 ושינה 1866 על אפיה ויה, בשנת 1882 על Labicana ויה - קטקומבה של חלק מונטוורדה של חדש עניין וסקרנות שהמונומנטים האלה התעוררו. טראסות לכרמים, מחצבות חדשות, מאפייני parcellizzazioni שונים לעשות את זה למרות שתמיד קשה למצוא כניסות ישנות או חדשים למנהרות שזוהו במקור בגבעה. אפילו רכבת העבודות (טרסטוורה תחנה) ותחילת הבאה של עיור נתנו סיפוק לחוקרים. היה לנו יותר מזל בשנים 1902-1906 בעת שהסתדר מהגלריות, הודות זיהה שוב הסוג של ממצאים. תלונות על ידי בעלי של המפולות החדשות ולא מאפשר תום החקירה, לעומת זאת, ולבסוף שברו את המחקר הארכאולוגי. היה מאוחר יותר דווחו רק על תגליות סדירה של חומרים, עם הגילוי של הקטקומבות של וילה Torlonia (1918), סוגרת את שורה של ממצאים המאפיינים את חייהם של היהודים העתיקים של רומא. מכאן, במהלך המאה העשרים, הניתוח של מספר אלמנטים הנובעים מכתובות למצבה שנמצאו במונומנטים אלה, הביאה למגוון רחב של מידע אודות האוכלוסייה היהודי באותה תקופה. לדוגמה, אם זה נכון, כי שבע מתוך 11 השמות של "בתי כנסת" מגיעות מקטקומבה של מונטוורדה, זה נכון שמעט מאוד ידוע על שם אלה יכולים להיות ממוקמים למעשה, מה שהם נראים, המתפקד svolgessero, שניהול וכו '. קורפוס של 258 כתובות למצבה מתועדות ממתחם קבורה זו שוחזר באמצעות הלימוד של מקורות שונים שיש לנו אותם מדור לדור, וכך הופך את השירות גדול לחוקרים המעוניינים לבצע נתיבים חדשים, למצוא בם רעיונות חדשים לחקירה. הכשרון נוסף של הנפח הוא לשלב את המחקר של המחתרת, מידע על סוגי ההתישבות באזור כולו באוויר הפתוח, על מנת להפוך את התמונה כללית יותר אפקטיבית בשטח: מבני מגורים, מקדשים, בתי קברות וכבישים להוביל כך לדיאלוג של קולות רבים נוטה להפוך ברור יותר את הרקמה שאליו אנו מתייחסים. השלמת עניינו של הספר כמה נספחים: הראשון מכיל את הטקסט של הנוסח המקורי של הידיעה על הגילוי, שהוכן על ידי אנטוניו Bosio לפרסום בספר רומא התחתית ולאחר מכן הודפס רק לאחר מותו, עם שינויים רבים. בזה, שים לב שאני מתייחס להוראה של האינקוויזיציה (אוקטובר 1625), שבה הוא היה אסור ליהודים לשים אבנים או כתובות קבורה בקברים של מתיהם. הציטוט, ולאחר מכן נמחק בנוסח הסופי של ההיקף נערך על ידי ג'ון Severano, היה מקרה לכל הפחות מביך לרשויות הכנסייה, אשר לא יכול היה מדגישות יותר מדי את הגילוי של בית הקברות יהודים עתיקים ולהתאים אותה להוראות המגבילות העכשוויות בהלוויה שלו! נספח מעניין שני מכסה את התכתובת בין רשויות הגנה רבות או מתעניין במצבה: הוועדה האפיפיורית לארכיאולוגיה קדושה, דירקטוריון הכללי של העתיקות, משרד החינוך, רפ"ק לשימור מונומנטים, ללא שפה יותר ויותר בירוקרטי, בין 1904 ל -1914 ואת מידע הוראות rimpallano על תגליות חדשות והשימור הסוגר של אותו הדבר, אבל באותו הזמן, בתגובה לבקשה להריסה מסכמת: "למוסד לשימור מונומנטים מגעילים כדי לאפשר להרוס אותם אפילו כשהם רואים את חורבן בלתי נמנע. " מיכאלה ויטאלה (3 ביולי 2013) - ראה עוד ב:


Roma – La catacomba ebraica di Monteverde tra vecchi dati e nuove appassionanti scoperte Che lo studio delle catacombe ebraiche possa ancora offrire numerosi spunti di ricerca è del tutto ovvio a coloro che, a diverso titolo, abbiano avuto a che fare con la storia degli ebrei durante l’antichità. Che questo studio possa essere affrontato con competenza e passione lo è molto meno. Se aggiungiamo un po’ di fortuna, un occhio attento e orecchie pronte ad ascoltare, vediamo come la sinergia fra le realtà territoriali abbia potuto portare a risultati per certi versi stupefacenti. A quasi trent’anni dalla revisione del Concordato con la Chiesa cattolica che sottraeva le catacombe non cristiane alla tutela della stessa e la successiva Intesa fra lo Stato e l’Unione delle Comunità Ebraiche e la costituzione della Commissione mista (Stato-UCEI), le istituzioni territoriali attualmente preposte alla tutela e alla gestione dei beni pubblici (Stato, Provincia e Comune) hanno collaborato per portare frutti anche in un settore della ricerca fermo al momento in cui l’urbanizzazione ha stravolto e occluso molte delle possibilità d’intervento. Ben vengano dunque le ricognizioni generali che, facendo seguito a lavori sul terreno, hanno portato alla realizzazione del volume, tutto da leggere, La catacomba ebraica di Monteverde: vecchi dati e nuove scoperte a cura di D. Rossi e M. Di Mento, Roma 2013 – edizione fuori commercio a cura della Provincia di Roma e di Roma Capitale – gettando nuova luce su un tema di grande interesse e per gli sviluppi che può ancora portare. Delle cinque catacombe ebraiche di Roma, quella di Monteverde rappresenta una spina nel fianco degli studiosi: spina dolorosa e pungente proprio perché sempre lì, pronta a spronare alla ricerca. Scoperta nel 1602, descritta una prima volta da Antonio Bosio tra la fine degli anni ’20 e l’inizio dei ’30 dello stesso secolo, a causa di alterne vicende, la catacomba è apparsa e scomparsa alla vista dei più, sulla base degli avvenimenti che interessavano i terreni sui quali era stata impiantata. Terreni già fortemente sfruttati per lo scavo di arenari (cave di pietra), diventarono, intorno alla fine del II /inizi III secolo, un luogo ideale per l’insediamento di cimiteri sotterranei ad uso delle tante diverse comunità umane sempre alla ricerca di nuovi spazi dove seppellire i propri defunti. Da quel momento e per circa tre secoli, l’area ha accolto i corpi di uomini e donne, bambini, giovani e vecchi che avevano una fede in comune. Fede che è stata riconosciuta principalmente per la presenza di simboli inequivocabili quali la menorah. Franata, apparentemente scomparsa e caduta in oblio per più di due secoli, con la scoperta di nuove catacombe ebraiche – di Vigna Randanini nel 1859 e di Vigna Cimarra nel 1866 sulla Via Appia, nel 1882 sulla via Labicana – la catacomba di Monteverde rientra nel nuovo interesse e curiosità che tali monumenti hanno risvegliato. Terrazzamenti per vigne, nuove cave, varie parcellizzazioni delle proprietà rendono però sempre difficile trovare vecchi o nuovi accessi alla gallerie anticamente individuate nella collina. Neppure i lavori ferroviari (stazione di Trastevere) e il successivo inizio dell’urbanizzazione diedero soddisfazione ai ricercatori. Maggiore fortuna si ebbe negli anni 1902-1906 quando lavori fecero scoprire delle gallerie, nuovamente identificate grazie alla tipologia dei rinvenimenti. Rimostranze da parte dei proprietari dell’area e nuove frane non permisero però la conclusione dell’indagine e interruppero definitivamente la ricerca archeologica. Successivamente vennero segnalati solo sporadici rinvenimenti di materiali e, con la scoperta della catacomba di Villa Torlonia (1918), si chiude la serie di ritrovamenti caratterizzanti la vita degli antichi ebrei di Roma. Da qui, nel corso del XX secolo, l’analisi dei numerosi elementi che scaturiscono dagli epitaffi ritrovati in questi monumenti, ha portato a conoscenza diverse informazioni riguardo alla popolazione ebraica dell’epoca. Ad esempio, se è vero che ben sette degli 11 nomi di “sinagoghe” provengono dalla catacomba di Monteverde, è vero che poco si sa di dove queste potessero essere effettivamente dislocate, che aspetto avessero, che funzioni svolgessero, chi le gestisse ecc. Il corpus di 258 epitaffi documentati provenienti da questo complesso funerario è stato ricostituito attraverso lo studio delle varie fonti che ce li hanno tramandati, rendendo quindi un grande servizio agli studiosi che volessero intraprendere nuove strade, trovando fra essi nuovi spunti di indagine. Ulteriore merito del volume è quello di incorporare allo studio del sottoterra, le informazioni sulle tipologie di insediamento di tutta l’area a cielo aperto in modo da rendere con maggiore efficacia il panorama complessivo dell’area: edifici residenziali, templi, strade e cimiteri portano così ad un dialogo a più voci teso a rendere più evidente il tessuto a cui ci stiamo riferendo. Completano l’interesse del libro alcune appendici: la prima riporta il testo della redazione originale della notizia della scoperta, preparato dallo stesso Antonio Bosio per la pubblicazione nel volume Roma Sotterranea e poi stampato solo successivamente alla sua morte con numerosi rimaneggiamenti. In esso, segnalo il riferimento alla disposizione dell’Inquisizione (ottobre 1625) per la quale era fatto divieto agli ebrei di porre pietre o iscrizioni tombali sui sepolcri dei loro defunti. La citazione, poi espunta nella redazione finale del volume curata da Giovanni Severano, rappresentava un caso quanto meno imbarazzante per le Autorità ecclesiastiche che non potevano troppo enfatizzare la scoperta di un antico cimitero ebraico e abbinarla con la contemporanea disposizione restrittiva proprio in materia funeraria! Una seconda interessante appendice riguarda il carteggio fra le numerose autorità preposte alla tutela o interessate al monumento: la Commissione Pontificia di Archeologia Sacra, la direzione Generale delle Antichità, il Ministero della Pubblica Istruzione, il Soprintendente per la Conservazione dei monumenti che, con linguaggio non sempre burocratico, tra il 1904 e il 1914 si rimpallano informazioni e disposizioni riguardo ai nuovi rinvenimenti e la conseguente conservazione degli stessi ma, allo stesso tempo, in risposta alla richiesta di demolizione concludono: “ad un ente destinato alla conservazione dei monumenti ripugnava di consentire alla loro demolizione anche quando se ne veda inevitabile la rovina”.

Micaela Vitale (3 luglio 2013) - See more at: http://moked.it/blog/2013/07/03/roma-la-catacomba-ebraica-di-monteverde-tra-vecchi-dati-e-nuove-appassionanti-scoperte/#sthash.fxQLjs2c.dpuf